טורים אישייםכלליכתיבה פרטית

מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 9 – הטור של מאיר ושירז אריאל

מאיר אריאל, טליה שפירא וסוכות

[הטור השמיני: 20 שנה לאבא מאיר אריאל]

סוכות תמיד מחזיר אותי לכמה זיכרונות חדים אך מנצנצים. סוף שנות ה-80, אני גרה עם ההורים בתל אביב וזוכרת היטב את הקטע של אבא עם סוכות. למחרת יום כיפור, הוא היה מתחיל לבנות סוכה גדולה בחצר הקדמית של הבית המוזר ברחוב הירקון 70. מיד אחרי שהשלד עמד הוא היה יוצא להביא סכך ואמא היתה משתלטת על הקישוט. קראחאנה שלמה של בדים מכל הסוגים, המון פרחים, מלא מלא מלא שרשראות מנצנצות ומיני נפתחים שגם הם מנצנצים כמובן.

אבא היה מקפיד לקשט גם עם ענף כותנה פורח שהוא היה דואג לארגן מקרוב משפחתנו שהיה מביא לו כל שנה. ארבעת המינים כמובן ובנוסף ענפי תמרים כתומים ורימונים. התוצאה המוגמרת היא שאין ולא היתה סוכה כזו בעולם הזה ולצערי רק מי שהיה מבין על מה אני מדברת.
במשך כל החג היו מגיעים חברים להתארח. אבא היה מאושר עם כל אורח אושפיזין ותמיד היו על השולחן מאכל ומשקה וספרי תורה והרבה צחוקים…בערב החג הראשון, הוזמנו כל חברי הזוג אריאל למסיבה מפוארת ואיש לא העיז להעדר, פשוט כולם הגיעו. אבא היה מוציא את האקורדיאון, מישהו היה מוציא חליל, מפוחית, דרבוקה, ומתחילים ג'אם שמח ודי שיכור.

אחת החברות הטובות של הזוג אריאל היתה השחקנית קומיקאית טליה שפירא זכרה לברכה. היא ובעלה יענקלה היו חברים טובים ותמיד גם הגיעו לכל ערב סוכות בבית אריאל. בשנתיים האחרונות לחייה, אבא כתב לה קטעים שהיו אמורים להכלל בהצגה הבאה שלה. הוא כתב מספר קטעים שנכתבו בגוף נקבה אך תוך זמן קצר היא חלתה וההצגה לא עלתה.
בזמן איסוף ומיון החומרים לספר החדש, מצאתי גם את הקטעים האלו. מצאתי גם את ההספד העצוב שכתב כאשר נפטרה בשנת 92.
כן. זה מעצבן שהטובים הולכים מהר. אז לפחות שיהיה איזה משהו לזכור. לכן הכנסתי לספר שני קטעים שאני חושבת שהם מבריקים, מצרפת כאן אחד ואני רוצה שתסתכלו על האיור. אני חושבת שהוא ניסה לצייר אותה.

אז לחייך טליה. די בטוחה שאתם צוחקים שם למעלה.

וזה הזכיר לי…

תמונת האקורדיון הזכירה לי עצב מסוג אחר. העצב על אובדן הסבא הטוב בעולם. כשאבא שלי נפטר בני הבכור היה בן ארבע ורבע והשני בן שנה וחצי. סך הכל ארבע ורבע שנים הוא הספיק להיות סבא ואני זכיתי לנחת. כי הוא היה כל כך חמוד עם הילדים. כל הטריקים שלו מהילדות שלנו חזרו אליו והאמת שהצליח לו לא רע, הילדים היו מתגלגלים מצחוק ממנו והוא תמיד היה מאושר בחברתם.
כשלבני הבכור מלאו שנתיים, קנינו לו אקורדיון קטן כזה אבל אמיתי. הוא מאוד אהב אותו וכך, במשך שנה שלמה, בכל ביקור אצל סבא הם היו שולפים את האקורדיונים שלהם ומתחילים לג'מג'ם שירי ילדים.

מזל שצילמתי.

עדכון: בן השנתיים היום בן 25, מוזיקאי מסוג כלשהו ועדיין חמוד בטירוף.

אגב, מי שעדיין לא השיג ומחפש את הספר החדש ד"ר התחכמות או את ספר השירים עצמאי בשטח – אז מכאן >

חג זיכרונות שמח

_________________________________________________________________________________________

שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close