בעלי מקצועטורים אישייםכלליכתיבה פרטיתסדנאות, קורסים, חוגים

צ'אקרת הכתיבה (10) – הטור של שלי מרכוס

אז מה צריך כדי לצאת לדרך? טור סיכום/סיום

 

[לפרק התשיעי – חביתה במלטה]

 

הי, אז בשנה האחרונה כתבתי כאן על כל מיני רגעים מחיי הכותבת,
לכל מי שקראו- מקווה שנהניתם (:
זהו הטור האחרון שלי, מצפה לי שנה מלאה בכל טוב: הספר השני שלי, סדנאות הכתיבה למבוגרים, ילדים ונוער ושפע של רעיונות שיהפכו לסיפורים קצרים.

חשבתי הרבה איך לסיים את הטור הזה והחלטתי לצייד אתכם בכמה טיפים ועצות לדרך,
דרכו של הכותב.

נשמע רוחני ודרמטי מספיק? יופי! אז בואו נתחיל:

1 – תכתבו משהו.

דא! שלי, מה את רצינית?
כן, זה נשמע הכי בנאלי, אבל זה הבסיס ואנחנו הרבה פעמים נמנעים ממנו, מפשוט לשבת ולכתוב. כמה פעמים אנחנו מחכים לרגע המתאים?
דיברנו על זה כאן כבר שכל רגע מתאים.

כל דבר יכול להיות משפט התחלה לסיפור, גם:

"השנה הקיץ הזה חם מדי או
"תמיד הייתי ילדה טובה" או
"אני רואה חתול לבן-שחור יושב על אדן החלון וזה מזכיר לי את וודי אלן".

גם רשימת קניות לסופר יכולה להפוך לסיפור.

2 – עדיף דקה מכלום.

דקה של כתיבה, אתם לא תאמינו מה יכול לקרות מדקה אחת של כתיבה. הכל עדיף על דף ריק, או איך שהסופרת האמריקאית ג'ודי פיקו אמרה: "אי אפשר לערוך דף ריק".

3 – תאספו רעיונות.

תוך כדי היומיום מסתתרים רעיונות לסיפורים.
לי יש קבוצת וואטסאפ פרטית שלי עם עצמי ואני כותבת לי הודעות, התחלות של טקסטים, רעיונות, דברים שאנשים אמרו לי, סצינות שרצות לי בראש.
אני יוצרת לעצמי אוסף של התחלות, חלקן נכנסות לסיפורים, חלקן ייכנסו בעתיד.

4 – תתלכלכו.

כתיבה זה דבר מלוכלך, תכתבו ותמחקו, תקרעו דפים, תזיעו, תתאמצו, תצחיקו את עצמכם, תעופו, תדממו על רצפת החדר. אין כזה דבר כתיבה מושלמת, היא תמיד מלוכלכת בהתחלה וזה מה שיפה בה.

5- תכתבו בשביל עצמכם.

לא לפייסבוק, לא לאמא, לא לילד שהרביץ לכם בכיתה ג' ואתם רוצים לסגור איתו חשבון על הדף.
רק לעצמכם.
אחר כך , אם תרצו לפרסם, תעברו על הטקסט, תורידו מה שלא מתאים לכם לחשוף, תערכו מחדש ותפרסמו.

6- דברו עם השופטים.

אלה שכל הזמן יושבים לכם בראש עם פטיש ואומרים: "זה לא טוב, גם זה לא טוב, למה כתבת את זה בכלל, וגם זה לא טוב."
תכתבו להם מכתב.
תתחילו ב: "כבודכם, אני יודעת שאתם בסך הכל עושים את עבודתכם, אבל אתם לא חושבים שאחרי כל כך הרבה שנים, מגיעה לכם איזו חופשה ארוכה?".
תכתבו לאן הייתם שולחים אותם. שמעתי שזנזיבר מקום משגע.

7- תתרגלו, תתאמנו, תתנסו, תאתגרו את עצמכם.

את שריר הכתיבה יש לאמן כמו כל שריר בגוף.

8- צאו החוצה.

תשוטטו בעיר שלכם כאילו אתם תיירים, דברו עם המקומיים, תלקטו חומרי כתיבה, תספגו הכל פנימה, תנו לזה לשקוע ופשוט תכתבו מה ראיתם ומה שמעתם, כאילו שזה יומן מסע בארץ אחרת.

9- בכל דבר יש סיפור.

צריך רק להקשיב לו.
משהו שאחותי אמרה בארוחת ערב – זה סיפור.
הילד חזר מבית הספר ספוג כולו משלולית – זה סיפור.
מה עוד יכול לשמש כסיפור בחיים האישיים שלכם?

10- תעשו הפסקה.

לכו לים, תשקעו לתוך סדרה בבינג', צאו לרוץ, קחו קורס גלישה/ בישול/מקרמה, ואחר כך תחזרו לכתוב.
גם אספתם חוויות והשראה וגם נתתם לכתיבה שלכם לשקוע.
הכתיבה, כמו הטבע, פועלת בגאות ושפל, יש לכבד את זה ולהמתין.

11- שטויות.

תכתבו ג'יבריש,
ומילים חסרות הגיון
ותצחקו על עצמכם, הומור עצמי הוא חיסון הומיאופתי נגד ביקורת עצמית.

12- אמצו חבר דמיוני.

תכתבו את הטקסט שלכם כאילו אתם מספרים אותו לחבר:
"אז אתה שומע? ראיתי חתול לבן-שחור יושב על אדן החלון וזה הזכיר לי את וודי אלן"
ספרו בפשטות, עם פרטים קטנים ועסיסיים, ספרו לו איך אתם רואים את העולם, הוא מקשיב.

13- זום אין.

צמצמו את המצלמה הפנימית שלכם ותתבייתו על פרט מסוים:

צרור מפתחות זרוק על השולחן,
חצי כוס קפה ריקה (או מלאה, תלוי מי המתבונן),
גרב יחידה מוטלת על המדרגה הרביעית…

תכתבו על זה, נצלו את הפרט הזה כדי לספר משהו גדול יותר.

אז מה לעשות עם הרשימה הזאת?

קודם כל להיות איתה קצת, לקרוא אותה, לחשוב עליה.
אפשר להחליט שבכל שבוע עושים משהו אחר מהרשימה,
או כמה דברים ביחד,
הכי חשוב זה…ניחשתם. לא להפסיק לכתוב
וליהנות מהדרך.

בהצלחה (: ממני, שלי מרכוס.

_________________________________________________________________________________________

שלי מרכוס – כותבת, בלוגרית סיפורים, מנחת סדנאות כתיבה למבוגרים ונוער, מלווה אישית כותבים בתהליכי כתיבה.
כותבת הספר "עיניים שלי". מתגוררת במושבה החופשית פרדס חנה. לבלוג של שלי מרכוס >   לקהילת הכותבים >
עובדת בימים אלה על ספרה השני.

 

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close