כלליכתיבה פרטית

על כל היפה שהיה וחלף…

פוסט פרידה

(הערות לקורא/ת – יש מלא לינקים שבפוסט הזה שהם ממש פלשבקים לנקודות זמן בחיי האתר ובחיי מלאן אנשים ורגעים אז שווה להיכנס…)

 

וואו, מאיפה מתחילים?

אולי מהערב ההוא אז ב"ראגה" כשפתאום רונית הציצה ואמרה "הי, אני רונית ממושבה חופשית".

והשאר – היסטוריה.
שעליה כתבתי לא מעט.

ונגמרת ממש.. עכשיו.

אחרי 9 שנים בדיוק, מנובמבר 2011 כשחברתי אל רונית, אני ע ו ז ב את מושבה חופשית.

(ועכשיו כשאני בודק את זה – גם רונית עזבה בדיוק אחרי 9 שנים, מ-2006 עד 2015).
בטוח יש קשר מעניין למספר 9

כמה סיפורים, כמה רגעים, כמה פוסטים, כמה לקוחות (המון מהם חברים), כמה מילים ותמונות, כמה רעיונות.
איזה כותבים מדהימים וטורים היו כאן.
כמה מסיבות
כמה רעיונות
כמה קרביים ונימים של אנשים פורסמו כאן.
עוד לפני הפייסבוק.

14.5 שנה. כמה גלגולים.

Ô הלידה של מושבה חופשית ע"י רונית בפברואר 2006 ו(כמעט)שש השנים הראשונות, רובן לפני שהפייסבוק השתלט על חיינו, כשמושבה היתה מדורת השבט עם לוח אירועים שוקק ומלא חיים ואנשים. השיקשוק המיתולוגי. הראגה. בלי סמארטפונים כובלים.

Ó שותפות. נובמבר 2011 כשהצטרפתי אל רונית לכאן וגם פתחנו את "מקום בזמן". צורה חדשה לאתר.

Ö התקופה שלי לבד. בשנים 2015-2016 רונית עוזבת ואני בסיבוב עם המשפחה של שנתיים בחו"ל.
חושב פעם ראשונה למכור את מושבה, אבל בעזרת הטכנולוגיה, מנהל אותה מחו"ל.

Ō ארבע השנים האחרונות – מושבה רגועה, נאמנה, מאמינה. מנומנמת. שוב צורה חדשה.

למושבה תמיד היתה יישות משל עצמה ועכשיו יש לה ממש ביוגרפיה…  שהולכת מעבר לגלקסית פרדס חנה.

זוכרים את הספריה הקוסמית?
את האינדקסים?
את ואת תחזית המאיה?
את "דברים בשם אומרם"?
את איך שנראה פעם?

 

 

 

 

 

ועכשיו זה ממש הזמן להמשיך הלאה. עם 4 ילדים וגן ושאר חלומות, אני מעביר את האתר לידיים הבטוחות של גל ושי, שני אחים מבנימינה, ובתקווה שהאתר ימריא לו אל פסגה חדשה.

כדי לא לשכוח מישהיו לא אפרט את התודות (אבל יש אינסוף) ואתייג כותבות וכותבים

תודה

ושלום

כל
כך
בטוח
שאתגעגע

 

שיר סיום / נועם עמנואל

על כל היפה שהיה וחלף
שוב יורד המסך בכבדות
ודמעה חוצפנית תדגדג את האף
ותסבול מפיצול אישיות

חצייה יתעצב על עבר שנגמר
הוא שכח שהיו גם צרות
וחציה יאושר וישמח למחר
וימלא עד גדותיו בתקוות.

כי כן, רבותי – זה טבעו של עולם
שכל מה שמתחיל גם נגמר
וכל מה שנגמר – שוב מתחיל מחדש –
מעגל שאיננו נסגר.

רצינו לומר כאן את כל התודות
ששכחנו ללא כוונה
ולבקש מכולכם גם את כל הסליחות
ששכחנו בקש בזמנן.

רצינו לומר שהרבה טוב נזכור
ושלום אחרון, בפשטות
שתמיד בפינה של הלב עוד נזכור
הדמעה עם פיצול אישיות.

כי כן, רבותי….

ובכל זאת אי שם בפינה של הלב
בפינה נשכחה, נסתרה
מסתכלים לאחור – ולפתע נדמה
שהזמן התבלבל בספירה

מסתכלים לאחור – ולפתע נדמה
שהיה זה רק תמול או שלשום
ובעצם רצינו לומר עוד דבר מה
אך לזמן אין בכלל תחנות.

כי כן, רבותי…

תגיות
הראה עוד

1 thought on “על כל היפה שהיה וחלף…”

כתיבת תגובה

Close