השימושון
שירה למוריאנית
אחרי יומיים של שוטטיויות אנחנו הבוקר בבית. הדודה מאמריקה הלכה לבקר את סבתה, האיש חזר מההפלגה (מקום ראשון במשט חיפה, הוא צובר גביעים) והלך למתפרה. ינאי חתך קוביות מקלקר והדביק אותן אחת לשניה, ואז טבל את הידיים בדבק, הרטיב אותן קצת והתחיל למחוא כפיים עד שנוצרו קורים דקיקים של דבק, שמסתחררים לו (ולי) כרגע מעל לראש. הילד הפך למכונת צמר גפן מתוק.
בא לשמוע משהו. כל הדיסקים לעוסים, מאובקים, טחונים, אולי הגיע הזמן למסור את כולם ולמצוא מוזיקה חדשה.
—————
קטי שלחה הבוקר אימייל. היא כתבה "קראתי והתרגשתי אז אני מפיצה הלאה" ונתנה לינק להוצאת אהבה של סמדר ברגמן. מופיע שם סיפור לידת האלבום של ג'ודי קלע Kuma Maheya Kuma Maha "כשאני נרפא אינני נרפא לבדי". סיפור קוסמי מרגש של ריפוי ועוצמה, שהוליד אלבום בשפה הלמוריאנית:
כשאני נשאלת מה זו השפה הזו אלו תובנותי: "קיים מכנה משותף שעולה לאנשים כשהם שומעים את השפה הזו בשירה. מכנה משותף זה הוא: היזכרות בצלילי הבית. מה זה הבית הזה שמעורר געגועים רבים כל-כך?
הבית הזה הוא ה-Uno verse של הנשמה:
שיר = verse אחד = Uno
הזיכרון הצלילי של שפה אחת אוניברסאלית שהייתה משותפת לכל בני האנוש על פני האדמה וראשיתה בלמוריה. שפה שהביעה ישירות רגש ואמת, שלא ניתן היה לזייף בה. שפה שניתן היה בה לעבור ממדים. לחולל נסים.רצף ההברות המסוים שבונה את השפה הלמוריאנית אינו מקרי לחלוטין ואינו למטרת שעשועי ג'יבריש.
זה הוא רצף של צופני קול בעלי עוצמה קוונטית ממדרגה ראשונה. הוא עוקף את מרכז השפה במוח ויוצר מבנים חדשים יצירתיים של הברות וצלילים המופקים ממרכז הלב. זו שפה שנוצרת ללא מאמץ מנטלי ממוקד ובגלל זה, עצם הגייתה גורם לשחרור פנימי כה רב ולניקוי. תחושת העונג המתלווה להגיית צופני הקול הלמוריאנים משחררת תדר שמחה רב עוצמה.
—————————————————-
(פתק לעצמי – לפתוח נושא חדש: סיפורים קוסמיים)
אחרי שקראתי את הטקסט לא יכולתי שלא להזמין את הדיסק, שהגיע במהירות שיא, והוא הדיסק הראשון שקניתי מזה שנים.
חזק מה שקורה עכשיו עם כל התקשורים האלה. הצטרפתי מאוחר, או רק נדמה של שפתאום נשטפנו במסרים חשובים?