השימושון
24 # תמונות מהטלפון
.
חתולים / נועם לסטר
הכול התחיל כשפעם נתתי במתנה לאשתי חתלתול קטן שמישהי הביאה למקום עבודתי וחיפשה לו בית. עד אז לא היו לנו חיות בית כלל, ולא ידעתי למה אני נכנס. אהבתי את החתול הקטן וגם את החתולים שבאו בעקבותיו. גיליתי שאני מעדיף חתולים על כלבים, דווקא משום שהם כביכול אינם נקשרים ואינם נאמנים, ועושים תמיד מה שטוב ונעים להם ולא את מה שמצפים מהם בעליהם.
כשהתחלנו לגדל חתולים גרנו בדירה בקומה שישית. החתולים היו תמיד בבית. הם לא הלכו לשום מקום, וגם לא באו אליהם חברים או יריבים. אבל הכול השתנה כשעברנו לגור על הקרקע, במקום פתוח שאפילו גדר אין בו. החתולים שלנו (בינתיים כבר היו שניים או שלושה) התחילו להסתובב גם בבית וגם בחצר ומחוצה לה, ומצאנו שנוח יותר להניח עבורם את האוכל במרפסת. אבל לפני שהבנו דבר או שניים כבר האכלנו עוד חמישה מצטרפים חדשים שגילו את מקור השפע, וכך נוספו לנו עוד ועוד חתולים.
היום כשאני פותח את דלת הכניסה לביתי, שני חתולים מזנקים החוצה ושלושה חומקים פנימה, וכך כל היום. ולפעמים גם בלילה או מוקדם בבוקר הם מתלוננים ומבקשים שנקום ונפתח את הדלת. והם דורשים תשומת לב, בעיקר הקטנים. אבל דווקא אז הם חמודים מאוד, כמו הג'ינג'י הזה שבתמונה. בכל בוקר כשאני פורש את העיתון על השולחן הוא קופץ מתיישב עליו. למה? כי שם ממוקדת תשומת הלב שלי – שאותה הוא רוצה לעצמו.
גם אני אוהבת חתולים מאוד
ואת העצמאות שלהם
לצד המתיקות והיופי שלהם
והרצון שלהם לקירבה חמימה ונעימה.
חיה קסומה, ללא ספק.
ולמי שטוענים שהם סתם אינטרסנטים שרוצים רק את האוכל שלי ולא אותי
איך תסבירו את זה שכשפאדג'י מגיע הביתה רעב ונסער
ואני נותנת לו אוכל
הוא קודם כל בא לאיזה ליטוף קטן והתחככות ורק אח"כ מסתער על קערת המזון שלו?
עשתה לי מסאג' בלב הכתבה הזאתי.
בקשר לכלבים "כמי שעושים את מה שמצפים מהם בעליהם", אני רוצה לציין שזה בעיקרון נכון, אבל פגשתי כבר כמה כלבים סרבנים בני סרבנים, שכל קשר בינם ובין הדימוי הקולקטיבי הזה הוא מקרי בהחלט…