4 נקודות למחשבה ביום האישה החל עלינו לטובה

מאת: לירון קסטר

העצמה
רובין ס שארמה הפופולרי הוא פאסה. איש יקר, אבל טועה כשהוא עדיין מאמין שלהגיד לעצמי בעצמי כמה אני טובה ("כתבו לעצמכם מסרים מעוררי השראה על הראי באמבטיה, או על לוח המחוונים במכונית") יעזור לי למצוא עבודה, להנהיג ולהיות אשה מצליחה בכל תחום שאבחר. אולי זה עובד אצל האמריקאים, אבל פה אין פראיירים ואם אני רוצה להאמין למה שאני שומעת ("את אמא טובה") כדאי שאשמע על כך מכמה אנשים, לא רק מהמוטים (אני, או מי ששילמתי לה כסף, כמו מנחת הסדנה או כותבת הספר). כלומר, במקום שאתם תכתבו לעצמכם את הפתקים, תנו לחברים שלכם לומר לכם את זה. תנו ללקוחות שלכן לפדבק אתכן. או אולי, הסכימו לעבור את המחסום והירשמו לסדנה בקבוצה ושם – באווירה אינטימית, שבה אין זיופים, וכל מה שתשמעי יהיה ספונטני ומהלב, שם הגוף שלך יחווה את ההעצמה דרך התאים. זו תחושה כה מובהקת, שתוכלי לשחזר אותה אחר-כך בקלות, לבד, גם בלי שום פתק.

אקולוגיה
הרבה מאיתנו חושבים, בשביל מה בכלל לנסות לשמור על הסביבה. הדוסים מאמינים שהבריאה קייימת ל-6,000 שנה בלבד ושאנחנו כבר לקראת סוף המחזור הזה, כך שלמה לטרוח. אחרים פוחדים, פשוט פוחדים, להיטמע בזרם הפלצני הזה, שאוהב ערבים, הומואים, עובדים זרים וגם את האדמה ממנה הוא חי. ומכבד את כל אלו. ספוקי.
אז זהו שאפשר גם בין לבין, או גם וגם. אפשר להישאר איפה שאתם על המפה הפוליטית או להמשיך להחזיק באמונות שלכם בכל דבר, אבל להפוך לשומרי סביבה לא-פלצנים.
בקיצור, תתחילו בקטן. אף אחד לא יכריח אתכם ללכת הלאה. למרות שכדאי, אבל על כך בפעם אחרת.
אם לא עשיתם כלום למען הסביבה עד היום (וזה יכול להיות חיוך לקופאית בסופר, גם זה איכות סביבה) תתחילו בצעד שאתם יכולים לעשות כל יום. משהו שייקח פחות מדקה, כמו להישיר מבט לילד שלך בגובה העיניים פעם ביום, או לתת להולך רגל זכות קדימה, או להשתמש בשקית ניילון פעם נוספת לפני שזורקים.
אם אתם כבר בעניינים, אז שאלו את עצמכם מה עוד אתם יכולים לעשות. להתפקד לתנועה הירוקה-מימד, או לתרום שקלים או זמן מזמנכם לתנועה לאיכות השלטון, או אדם טבע ודין, או חובבי החתולים. לא משנה. מה שמרגיש לכם אמיתי ותורם.

נטוורקינג
בעלות עסקים יקרות, אולי שמתן לב ואולי לא, זה קצת טריקי – אבל המיתון כבר כאן. הוא אולי לא נוגע ישירות לכיס שלך כרגע, אבל בקרוב תתחילי להרגיש אותו, דרך הלקוחות שלך, דרך החברות שלך, דרך הקולגות שלך. דאגות כלכליות הן טבע שני, זה בסדר. אבל מה עושים איתן? ובכן, כמו עם הנושא האקולוגי, ואולי כחלק ממנו, כל אחת מכן יכולה לעשות משהו למען צמצום הדאגות האלה. וכדאי להתחיל עכשיו.
בעלות עסקים יקרות, ולקוחותיהן: שיווק העידן החדש הוא דרך קשרים אישיים, מפה לאוזן. כמו אצל האינסטלטורים: את טובה, כולם יידעו, את לא – את תדעי לבד, כי לא יבואו אלייך. שיטת המעגלים העסקיים, הנטוורקינג, היא אחד מהכלים העומדים לרשותך כדי להעצים את עצמך ואת העסק שלך בתוך קהל רחב, שיידע טוב מאד ומהר מאד, מהן היכולות שלך. את חוששת לעמוד מול קהל ולדבר טובות על עצמך ועל העסק שלך? את עדיין יכולה להקציב ממון לפרסום חוצות או בעיתונות. לדעתי האפקט של פרסום כזה יעיל, אך הוא יילך וידעך. אנשים לא מאמינים לתקשורת ("הכל מסחרה") ובעולם מציאותי יותר, כמו זה שאנחנו מתחילים להיות עדים לו היום, יאמינו לך – גם אם תגמגמי את הדקה שיש לך לדבר במעגל העסקי – אם תהיי באמת טובה במקצוע שלך.
מזכירה לך, כל אחד מאיתנו בא לעולם עם מתנות ואוצרות שיכולים בעת משבר למלא אותו תושיה, להעניק לה עוצמות שהיא לא ידעה שהן קיימות בה.

טיפול
לפעמים נדמה לי שחלק מתרחב מאיתנו חי בדרך חיים כזו, שבה אנחנו מלעיטים את עצמנו בזבל במקום במזון, מאמינים בלב שלם לתעשיית הפרסום האכזרית ונשבים בקלות בנורמות של לעבוד כמו חמורים אבל בשביל ערכים שאפילו חמור לא היה מוכן לעבוד בשבילם: נסיעה לחו"ל פעמיים בשנה, או קניית ג'יפ ענק, או כל מה שאנחנו עושים רק כדי שהחברים שלנו "יחזיקו מאיתנו" שווים ומצליחים. ככה אנחנו רגילים, זה מה שאנחנו מנחילים הלאה לילדינו.
אבל אז משהו מתקלקל.
אנחנו קורסים.
עוברים איזה צינתור, או הולכים לטיפול קבוע של פעמיים בשבוע, משלמים הון תועפות, כדי שנוכל להרגיש בנוח כדי שמישהי תקשיב לנו, בעוד אנחנו חופרים לה במוח. לפעמים כל שדרוש הוא דווקא שוק קיצוני של סדנה הזויה במדבר.
הלם, כן. שינוי אמיתי, יוק.
אם משהו מכל אלה מוכר לכם וניסיתם כבר כל דבר אפשרי, אבל כמו דיאטה, לא יכולתם לאמץ את זה ליותר מכמה חודשים, אולי תנסו לחשוב מחוץ לקופסה.
אולי אל תחשבו בכלל, פשוט תקשיבו לקול הפנימי שלכם, שמנסה להישמע אבל לא מוקשב, והדרך שלו להעביר לכם את המסר ש"די!" היא להביא לכם את אותו שיעור שוב ושוב, בכל פעם בצורה אחרת.
כולנו יודעות שצריך הפסקה, שאסור להתרוצץ ככה ולקחת על עצמנו עוד ועוד מטלות ומחויבויות. שזה לא בריא. אבל אנחנו לא יודעות לעצור.
אנחנו לא יודעות איך לחיות רק את הרגע הזה, מבלי לתכנן הלאה.
אולי נאבד שליטה. או חס וחלילה, נבין שעלינו לשנות הרגלים אהובים ומוכרים (שתוקעים אותנו טוב טוב בבוץ, אבל לפחות זה בוץ מוכַּר). זה לא הכי נעים שבעולם.
אבל לפעמים, זו הדרך היחידה.
נסו אותה. נסו לעשות את ההפסקה במהלך היומיום ולא לעצור את הנשימה עד לעליה למטוס, או לטירוף הקניות בדיוטי פרי. התמקדו בלהטמיע בשגרה הלחוצה-ממילא נשימה או שתיים. אמיתיות. פעם בשלוש שעות, למשל. אולי בכל פעם שאתן בפקק, או עוצרות ברמזור.
ומה דעתכם לקבוע בלו"ז פגישה עם עצמכן, או (לפעמים זה מפחיד מדי, צודקים) לעשות יוגה באופן קבוע.
בקיצור, בבקשה! אל תחכו לסרטן או תאונת הדרכים שתביא לכם את המראה לפנים.
קבלו את המסרים מהגוף, מהאינטואיציה או מהמילים שאתן קוראות.
יש לנו חיים לחיות.
מישהו נתן לנו אותם וכדאי לנו להחזיר טובה ולחיות אותם, כמו שרק אנחנו יודעות.

——-

לירון קסטר, מנחת סדנאות "לחיות את הרגע הזה", היא מפתחת שיטת "אמנות הדיוק הפנימי", מנהלת קבוצת נטוורקינג ומצביעת הירוקה-מימד. הסדנאות הקרובות של לירון: חדרה 12.3, פרדס חנה (במסגרת אמנים במושבה) 26.3, רעננה 29.3. לפרטים: 050-4433511   אימייל | אתר >>