7 # דניאל יהל מארח את דותן ירושלמי

דניאל-"מחקר אמיתי" מה זה ??. אשמח להבהרההרחבהפירוטהדגמה רוב תודות

אני לא דניאל
אני דותן
אני איש חמוד

שם בדוי של דניאל, אולי?

אני שולח אהבה וריפוי לכולם
🙂

לדניאל ולדותן: החשש לפגוע בדרך כלל משתק אותי, ואני מצליחה להתעלם ממנו רק כשאני מרגישה שהזחיחות עולה על גדותיה. זחיחות ושביעות רצון עצמית הן תכונות שמעוררות (אצלי) אנטגוניזם ואוטמות את הקשב לתכנים, שעשויים להיות חשובים. ייתכן שהאומץ, החתרנות והמקוריות מעוררות התפעלות אצל אחרים, אבל אני מביעה, למעשה, רק את דעתי, ומבקשת לזהות בהתמדה את ההבדל בין כריזמה לסתם "רעש" ושחצנות. נדמה לי שהעשיה, במיוחד שלך דניאל, כפי שהתרשמתי עד כה, מעניקה לך שריון מספיק נוקשה כדי לעמוד בפגיעתן של הגדרות כמו זו (שחצנות)? מהיכרותי האישית עם אמנים (אחד מהם, גיס אהוב, נפטר צעיר כשהוא נוגע בפסגה שעליה גם אתה חולם – דניאל, ואשמח בהזדמנות לשמוע מה דעתך על עבודותיו) זה בדרך כלל כך.
לעניין ההזרה – יש ערך בסיסי בויקיפדיה העברית, אז אני רואה עצמי פטורה מהרצאה מלומדת, את זה נשאיר לעבודה. זו גם הסיבה שאיני מחפשת כאן כתיבה מאד מדויקת ובהירה; די לי ממנה במחקר.
לגבי השעשוע באמצעות מנגנון התגובות – אתה טוען שהוא לא מאפיל על הטקסטים המרכזיים, אבל עושה את זה שוב. התשובה המרכזית שלך מדהימה, אבל אז העין נמשכת אחרי המניפולציות של התגובות הבאות, שהן הדבר הכי קרוב ל"צורה" בלי "תוכן", ואי אפשר שלא להרגיש את הכוח של זה.
ולסיכום: לפני שבני הבית מחרימים לי את הכבל של האינטרנט, אני פורשת להבלי הסידורים הבורגניים-מנחמים של יום ו'.

הבנתי מה אתה אומר. אתה הבנת מה אני אומר?

שתיים

ובנוסף:
יש אנשים שמגיעים לארבעים מהר מכפי שציפו.

אני חושב שהיא התכוונה ללעשות משהו לזר.

ראשית, אני חייב להודות שאני נרגש ומתרגש לנוכח האנרגיות שמתפתחות כאן. זהו סימן שאנחנו נמצאים במקום טוב, כולנו (ואני כולל גם אותך עינת), מדברים על מקומות שאכפת לנו מהם, זאתי תעודת כבוד לכולנו, ואני חושב שאפשר עוד יותר להעריך את זה לנוכח העובדה שבמקומות אחרים, היכן שאנשים חושבים שהם עושים דברים "באמת", זה לא קורה.
שנית, אני לא מתכוון להסביר את עצמי ואת הרעיונות המורכבים והבשלים בהחלט שאני עובד מתוכם. בהחלט לא כשיש התלהמות אישית, שהיא גם פוגעת (בי ובדותן).
שלישית, כתבת בעצמך שעבר בך רטט תסס. אם הגענו למקום כזה, אשרינו. עשינו את העבודה (רונית ואני ודותן).
רביעית, ההחלטה לעבור למדור התגובות בהחלט טובה, ואינני מסכים איתך שהטקסט שלי מאפיל באיזו שהיא צורה על הטקסט של דותן (רוצה לפתח דיון על עיקר ושוליים? או אולי באופן סמלי רק ובעצם אנחנו מדברים על היחס בין מרכז לפריפריה בעקיפין? למשל, תל אביב כמכתיבה תוכן, והפריפריה "ככותבת" התגובות שלה?, מעניין לא?)
הכוחניות באה ממך. מה שקראת גרם לך להוציא מעצמך דברים. זה טוב.
חמישית, את מפתחת במקביל דיון איתי ועם רונית. כתיבתך אינה בהירה ומדוייקת. אפשר להגיד, אמוציונאלית במידה רבה. (אז למה להתיימר לאיזה שהיא עמדה?, פשוט תודי שאת מתרגשת).
(אני כבר הודיתי שאני מתרגש, ומגיע לך כאן נקודות זכות כזאת שעושה לי את זה – או כמו שפעם אחת האקסיות שלי אמרה לי בקרירות שהייתה אופיינית לה – "הפעם היחידה שנגעת בי וגרם לי להרגיש משהו הייתה כשכעסת עלי באמת").
שישית, בעבודותיי ובהנתהלותי בעולם, אני מנהל מחקר אמיתי סביב המושג של "חתרנות", שהוא באמת מושג שחוק באמנות ובעולם, ואני חושב שאם היית מכירה טוב יותר את פרטי המקרה ואותי באופן ספציפי, הייתה נפתחת בפנייך הבנה אחרת לעניין (בקצרה, בפעולותי על הגבול של המושג חתרנות, ביודעין ובמפורש, אני משתמש בטכניקה מיוחדת, שמשחקת על כך שאנשים לא לגמרי בקיאים בסוד העניין , כאן אני משתמש בכוחות של אשלייה, שמקורותיהם בעשייה האמנותית. הטכניקה האמורה, מדגדגת אנשים לפעול באמוציונאליות דווקא במקום שהם בטוחים שהם יודעים את כל פרטי המקרה, ובדרך כלל מוציאים מעצמם אימרות סטריוטיפיות ודעה קדומה. בשהייה ממושכת בסמוך לאנרגיה שהטכניקה הזאת מפעילה, אמורה להשתקף בפני המלעיז דמותו הרגשנית, והוא אמור לבוא בקתרזיס של הבנה למקום של בחינת עמדותיו הוא, וכולי…).
שביעית, אני בטוח מכיר בהרבה יותר טוב ממך עבודות של סטודנטים בשנה א' ב' ג' ד' בבצלאל.
אין שם דברים כאלה. וגם לא בקרב הרבה מאוד מהאמנים שפועלים בארץ.
שמינית, בנוגע להתייחסותך לתגובתו של ינאי סגל בענייני ביצים:
ינאי סגל הוא חבר טוב שלי, ואמן שאני מאוד מעריך. הכרותנו ארוכה והוא מתייחס במאמרו גם להיכרות זו.
כדאי מאוד מאוד שתקחי את הכיתה שלך (אם בכלל תצליחי לשכנע את המנהלת בבית הספר) לגלריה המדהימה ביותר של ינאי וחבריו בירושלים.
אני שם כאן קישור, זה מאוד ממולץ, תופתעי לגלות דברים שאת בכלל לא מכירה.
.www.barbur.org
"כל-כך לא בשל לצאת מתוכו באמת".? על זה אני אומר בולשיט.
יופי לך באמת שאת אוהבת אנטי-גיבורים.
למען הסר כל ספק: אני רוצה להיות סופר סטאר ומפורסם. לעשות מליונים של כסף ולחיות מאמנות. אני חושב שזאת מחשבה לא רעה בהקשר המקומי של אמנות, ואולי אפילו מעט חתרנית.
וחוץ מזה שאני לא מאמין לך.
ולסיום, למה את מתכוונת כשאת אומרת "הזרה"?

וואו, זו ממש דוגמה לנראטיב העקלקל והלא צפוי של התגובות שדיברתי עליו. אני לא מסתתרת [תחת ניק, למשל], אבל לא מוצאת שיש לי זהות אקזוטית להחצין. דווקא נחמד לי להשאר "מחוץ לקונטקסט", כי למרות שאני מאוהבת במושבה אני מתקשה לחוש בת בית בקהילה הרוחנית שלה ולהכיל אותה כמו שהיא, על כל פרטיה. מכאן אולי בלוטות הביקורת המגורות שלי. במקצועי אני מרצה לספרות (עברית וילדים), ולדעתי הבן הצעיר שלי נמצא עם ינאי (של רונית) בחוג דרור. זאת על פי התרשמותי מפוסטים קודמים שלך (לצערי ביום ובשעה הזאת אני בעבודה, ולכן אני כמעט לא מגיעה לשם. אבל אם ייצא – אשתדל לזהות ולהזדהות)…
ובחזרה לדניאל: אין כמו עשיה משולהבת, ומן ה"הזרה" לצורותיה אני לא מפסיקה להתפעל, אבל באופן אישי לבי יוצא תמיד אל האנטי-גיבורים (גם בחיים וגם בספרות). ואולי בזה כל העניין.

לא, ורד. זו לא רק את.

דניאל אתה גאון! גאון גאון גאון!!!!!
אני יושבת פה אצל ורד בסיבוב והלב שלי מתעלף מרוב תודה שאתה כותב את כל זה כאן.

דרך אגב, שרי מוסרת ד"ש לדותן,
מה שרק מוכיח שאין אירוע תרבותי קטן מדי או גדול מדי למוזיאון שלנו….

ואני אומר:" איזה צירוף מקרים, (איפה יורם קופרמינץ?????????????2)"

from "casanove in bolzano, page 117":
"that evning he sat in the restaurant of the stag driknking mild wine waiting for the card party to arrive, they appeard …"

ואני אומר:" מביט סביבי ומסתכל איזה ספרים יש לדליה לווין על המדף, ובכן: טקסט של ההוצאה לאור הראשונה של קזנובה בבולזאנו, (אני לא מבין איזה מהדורה ראשונה בא עם סימן של לורד שחור מלמטה)
, כמובן שיש לה את הספר ארבעים ואחד שימושים לא קונבנציונאליים לקלסאיד, דרך האמן של ג'וליה קמרון, …"
ונעבור לכמה מילים לתורמים:

הערת שוליים:
דליה אומרת שבגלל אוסף הפיסול הנהדר שלנו, כמעט נגמר לנו הדשא לשים פסלים, כך שאנחנו מחפשים דשא להשכרה לשים עליו פסלים, אולי יש לכם בכרכור משהו?????????????"

ואני אומר:
"נהיה פה הזוי , דליה מתפשטת"

דליה אומרת:
"איך אתה חושב שהצלחנו להרים את המוזיאון הזה בזמן כלכך קצר להצלחה כלכך גדולה???"

ועונה:
"עשינו חוק שאפשר לעשן במוזיאון, כי הבנו שרוב האנשים שמתעסקים באמנות מעשנים, אנחנו ביחד עם הפאליי די טוקיו בפריז, המוזיאון היחיד בעולם שעובד בשיטה כזו…"

אני אומר:" דליה הזאת משעשעת" (אתם לא תאהבו אותה אבל מילא)

אמרתי לכם שאנשים במרכז חושבים ככה עלינו, לא נורא הפסד שלהם….

המשרד שלה דווקא לא כלכך יפה, ארונית ישנה עם דיסקים ודי וי דיים , איזה ראש מגבס עם כובע. בחוץ מחכה איזה אמן לפגישה (ויש לו חליפה יפה, לפחות כך הוא חושב). אחת מהמזכירות חולה היום היא בגבס ויושבת עם מדחום לידי, בלה בלה בלה

ואני הולך לכתוב את העניינים שלי בעמודות התגובות

לא תאמינו איך דבים קורים!
זה פשוט נפלא!