השימושון
8 # תמונות מהטלפון
.
בית הכנסת והמדינה החילונית / נועם לסטר
לאחרונה הזדמן לי, במסגרת עבודתי, לעסוק בפרשת החוקה שלא חוקקה למדינת ישראל עם הקמתה. בעיקר בתפקידם של מנהיגי הציבור הדתי, שבתחילה היו ממובילי המהלך ואחר כך שינו את טעמם, ועד היום הם נתפסים כמי שהכשילו את מפעל החוקה. הוויכוח סביב החוקה התחדד כאשר כל הצדדים המעורבים בהכנתה החלו לראות בה לא רק תקנון מינימום המסדיר את החיים במדינה ואת סדרי השלטון, אלא מכשיר אידיאולוגי-חינוכי להשלטת תפיסות עולם. כאשר הגיעו הדברים לידי כך, לא היה גשר שיכול היה לגשר בין חילונים לדתיים. בדיעבד הצטערו על כך רבים בציבור הדתי, משום שהסדרים שאפשר היה לסכמם בחוקה נותרו ללא עגינה, ורק הסטטוס קוו המפורסם, שכל אחד משך אותו לכיוונו, נותר כהגנה על "הישגים דתיים" בחיים הציבוריים.
אני נזכר בזה כשאני חושב על היום האחד בשנה שלגביו מסכים הציבור היהודי כולו – היום עוד יותר מאשר פעם – שעליו להתנהל (במישור הציבורי) על פי כללי הדת היהודית. אנשים שכל השנה מבלים את השבת בים או בקניון, בטיול ברכב או במגרש הכדורגל, אינם מתרעמים (ורובם מקבלים ברצון) את היום האחד הזה, שבו חדל רעש המכוניות בכבישים והעולם נעצר כביכול למשך יממה ארוכה. אין זה הרבה ביחס לחיי החולין כל השנה, אבל גם אין זה מעט. בעיקר בגלל הרוח המפויסת שבה מקבלים את היום הזה גם אלה שרחוקים מבית הכנסת, ומהלכות יום הכיפורים.
הנה בית הכנסת. עוד מעט, בערב יום הכיפורים, הוא יהיה מלא עד אפס מקום. גמר חתימה טובה.