בילויים

  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי יולי

     

    יולי בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

    ***

    20.7 "מודי"

    במאית: אייסלינג וולש אירלנד/קנדה /2016 115 דקות

    שחקנים: אית׳ן הוק, סאלי הוקינס, גבריאל רוז, זאכרי בנט, קארי מאצ׳ט.

    מבוסס על סיפורה האמיתי של מוד לואיס, שמתקבלת לעבודה כעוזרת בית בביתו של אוורט, סוחר דגים מקומי, איש מוזר ומתבודד. מודי לא כל כך מוצלחת בעבודות הניקיון ולהפתעתו של אוורט, היא מתחילה לצייר על קירות הבקתה. במהרה היא גם מציבה לו תנאי: הוא חייב להתחתן איתה כדי שתחלוק איתו את מיטתו. הזוג מתחתן ובמהרה הציורים הופכים למקור פרנסתם העיקרי. כשאוורט עושה טעות אחת נדמה שהעולמות שלהם עומדים להתפרק.

    "התמיהה היחידה היא למה סרט נהדר כזה מ-2016 מופץ כאן רק עכשיו? האם המפיצים לא מאמינים בו? סיפורה של מוד דאולי מרתק והוא באמת חומר מצוין לסרט, אותו יצרה בכישרון רב הבמאית האירית וולש. האווירה שהיא בונה, של עיירה קטנה בה מרבית התושבים הם אנשים פשוטים העסוקים בהישרדות, משמשת כמעטפת ראויה לסיפורה של מודי. במיומנות ובאינטליגנציה היא מרכיבה את סיפור חייה, כשלכל אורכו מצטרפים עוד חלקים בפאזל, חלקם מפתיעים ולא צפויים. אבל מרקם היחסים המשתנה והמתעצב מחדש כל הזמן בין הגיבורה ובין אוורט, מי שהופך להיות האיש שלה למרות הניגודים הקיצוניים ביניהם – זהו ההישג האמיתי ביצירה האנושית הזו, הקשיחה והעדינה בו זמנית. זהו אחד התפקידים הנפלאים של איתן הוק, בוודאי שבשנים האחרונות. ומה נאמר על סאלי הוקינס? ראינו אותה לא מזמן בתצוגת משחק נפלאה בסרט זוכה האוסקר 'צורת המים', אבל כשרונה בא לידי ביטוי גם בסרטים קודמים שלה ('יסמין הכחולה', 'תקוות גדולות' ועוד ועוד). אבל בעיקר ב'מודי'. הייתי מייחס לה את מה שכתב חנוך לוין: 'לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה'. אני לא אוהב את ההגדרה שחקנית אופי, אבל הוקינס נמהלת לחלוטין בתוך הדמויות אותן היא מגלמת. בעיצוב הפרופיל של מודי אלה הן המגבלות הגופניות ובצדן האישיות הפריכה והרגישה שפועל יוצא שלה הוא הכישרון לציור. את אלה היא מבצעת בשלמות. סרט שמומלץ מאוד לצפות בו." (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • אירועים עושים בבריכת בורה בורה בפרדס חנה!

     

    אז איפה חוגגים יום הולדת בחום הזה?
    רוצים לעשות בר/בת מצווה שהאורחים יזכרו הרבה שנים?
    ואולי מסיבת רווקים/רווקות מעולם אחר?

    בריכת בורה בורה פרדס חנה גאה להציג:

    המקום המושלם לכל אירוע!

    מיומולדת צנועה לכיתה של הילד ועד בר-מצוה מפוארת למאות אורחים

    מסיבות הפתעה, חינה, ברית, אירועי חברה, פעילות גיבוש לארגון

    כל מה שרציתם ועוד במקום אחד!

    3 בריכות מטריפות (בריכה לפעוטות, בריכה לילדים ובריכה למבוגרים)

    מרחבים אינסופיים של דשא וצל

    הגברה ו-DJ, מתנפחים, גי'מבורי, מתקני מים

    קייטרינג איכותי – בשרים, על האש, צמחוני וטבעוני

    בר אלכוהול, בר אקטיבי, מתקני אוכל ייחודיים

    אתם תגידו על מה אתם חולמים – ואנחנו נבצע עבורכם

    אל תהססו לפנות אלינו אל אושרת
    בטלפון: 052-3786978
    או במייל: boraboraevent@gmail.com

    בואו לחלום איתנו בבורה בורה!

    לדף הבריכה בפייסבוק>   לאתר הבריכה >


    להגיב
  • סרטים רואים בפרדס חנה – סינמה שישי

     

    בלי פופקורן ובלי פרסומות בימי שישי אחת לשבועיים,

    מוקרנים סרטים עכשוויים במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה.

    צמוד למתנ"ס רחוב הבוטנים 54
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

    שתי הקרנות בימי שישי: בוקר 09:30  צהריים 14:00.
    המקומות אינם מסומנים.
    מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט.

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il

    לפרטים נוספים: 052-3653066

    ****

    הסרטים הקרובים:

    לחיצה על התמונה תוביל לטריילר

    13.7 "בית בגליל"

    במאי: אסף סבן ישראל /2017 80 דקות

    שחקנים: נועה קולר, אודי רצין, ישי גולן, עירית גדרון, ורד פלדמן, יוסי עטיה, לאורה ריבלין, גדליה בסר,
    אוהד קנולר, שירי בן-כהן, ג׳וי ריגר, צחי הלוי, זאב טנא, עומר עציון, נטע שפיגלמן.

    הזוגיות של גילי ויערה נקלעת למשבר על רקע החלטתם לעזוב את העיר ולבנות בית ביישוב קהילתי בגליל. בעוד בית חלומותיהם נבנה ומתגשם במציאות, הרעיון של ביתם המשותף הולך ומתערער ויסודות הזוגיות שלהם הולכים ונסדקים.

    "משהו בלתי רגיל: 'בית בגליל' הוא סרט שאתם חייבים לראות.
    'בית בגליל': הוא אחת ההפתעות המקסימות של התעשייה המקומית בשנים האחרונות: סרט חכם, מורכב ומרגש, המציב את הבמאי אסף סבן כהבטחה גדולה וממחיש את היותה של נועה קולר מן השחקניות הטובות בדורה. תענוג.
    … נועה קולר, בה הקהל הישראלי כבר התאהב ב'לעבור את הקיר' ו'להעיר את הדב', מוכיחה שוב שהיא אחת השחקניות הישראליות הטובות בדורה. אודי רצין האלמוני יחסית, המגלם את בן זוגה, הוא תגלית נהדרת, והשניים מוליכים את 'בית בגליל' במיומנות לרגעי השיא שלו. כשאחד מהם מבקש מן האחר להודות אחת ולתמיד אם הוא באמת אוהב אותו, הצופים מרגישים את החץ גם בלבם, ומיד לאחר מכן מגיעה אחת מסצנות תינוי האהבים היפות שראינו בקולנוע המקומי, אולי אי פעם.
    את רצין וקולר מקיף צוות עשיר של שחקני משנה, שרובם מגיחים לכמה דקות בלבד, ויש להניח כי רובם חברים של הבמאי או חברים של חברים שלו, וכך התגייסו להפקה. בהם, אפשר למצוא ותיקים בשיעור הקומה של גדליה בסר וליאורה ריבלין, או כוכבים צעירים יותר כמו ג'וי ריגר וצחי הלוי, המקבל כאן הזדמנות להפגין את שליטתו בפלמית, במה שהיא לדעתי אחת הסצנות הבודדות בתולדות הקולנוע הישראלי בה דיברו בשפה זו. בין כל אלה אבקש לציין במיוחד את אוהד קנולר, המפליא לגלם אליל תיאטרון תל אביבי מצליחן, שחצן ושרלטן, שיש לו גם היסטוריה בעייתית עם הזוג מן הגליל ולכן הביקור שלו מפר את ההרמוניה בצורה דרמטית במיוחד.
    … בקיצור: מדובר בהפתעה נהדרת. דרמה חכמה, יפה ומרגשת, שמדברת בקולו של דור ומסמנת את סבן כהבטחה גדולה, שקשה שלא לחכות בציפייה לעבודתו הבאה." (אבנר שביט, וואלה תרבות) 

     

    20.7 "מודי"

    במאית: אייסלינג וולש אירלנד/קנדה /2016 115 דקות

    שחקנים: אית׳ן הוק, סאלי הוקינס, גבריאל רוז, זאכרי בנט, קארי מאצ׳ט.

    מבוסס על סיפורה האמיתי של מוד לואיס, שמתקבלת לעבודה כעוזרת בית בביתו של אוורט, סוחר דגים מקומי, איש מוזר ומתבודד. מודי לא כל כך מוצלחת בעבודות הניקיון ולהפתעתו של אוורט, היא מתחילה לצייר על קירות הבקתה. במהרה היא גם מציבה לו תנאי: הוא חייב להתחתן איתה כדי שתחלוק איתו את מיטתו. הזוג מתחתן ובמהרה הציורים הופכים למקור פרנסתם העיקרי. כשאוורט עושה טעות אחת נדמה שהעולמות שלהם עומדים להתפרק.

    "התמיהה היחידה היא למה סרט נהדר כזה מ-2016 מופץ כאן רק עכשיו? האם המפיצים לא מאמינים בו? סיפורה של מוד דאולי מרתק והוא באמת חומר מצוין לסרט, אותו יצרה בכישרון רב הבמאית האירית וולש. האווירה שהיא בונה, של עיירה קטנה בה מרבית התושבים הם אנשים פשוטים העסוקים בהישרדות, משמשת כמעטפת ראויה לסיפורה של מודי. במיומנות ובאינטליגנציה היא מרכיבה את סיפור חייה, כשלכל אורכו מצטרפים עוד חלקים בפאזל, חלקם מפתיעים ולא צפויים. אבל מרקם היחסים המשתנה והמתעצב מחדש כל הזמן בין הגיבורה ובין אוורט, מי שהופך להיות האיש שלה למרות הניגודים הקיצוניים ביניהם – זהו ההישג האמיתי ביצירה האנושית הזו, הקשיחה והעדינה בו זמנית. זהו אחד התפקידים הנפלאים של איתן הוק, בוודאי שבשנים האחרונות. ומה נאמר על סאלי הוקינס? ראינו אותה לא מזמן בתצוגת משחק נפלאה בסרט זוכה האוסקר 'צורת המים', אבל כשרונה בא לידי ביטוי גם בסרטים קודמים שלה ('יסמין הכחולה', 'תקוות גדולות' ועוד ועוד). אבל בעיקר ב'מודי'. הייתי מייחס לה את מה שכתב חנוך לוין: 'לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה'. אני לא אוהב את ההגדרה שחקנית אופי, אבל הוקינס נמהלת לחלוטין בתוך הדמויות אותן היא מגלמת. בעיצוב הפרופיל של מודי אלה הן המגבלות הגופניות ובצדן האישיות הפריכה והרגישה שפועל יוצא שלה הוא הכישרון לציור. את אלה היא מבצעת בשלמות. סרט שמומלץ מאוד לצפות בו." (נחום מוכיח, אתר הבמה)


    להגיב
  • שוב חוזר הניגון – מונדיאל 2018

     

    במונדיאלים של 1974 ו-1978 הייתי תינוק וילד קטן ושמעתי עליהם רק סיפורים (בעיקר על הולנד הגדולה ובכלל לא על הזוכה).

    במונדיאל של 82 כבר ראיתי את זיקו ופאולו רוסי ויכולתי להרגיש את ההתלהבות. ההתחלה של ההתמכרות.

    את המונדיאל של 1986 לא אשכח לעולם. נער בן 13, שבדיוק נכנס לעולם הכדורגל (כאוהד של מנצ'סטר יונייטד ורק בהיפנוזה אוכל אולי להבין למה דווקא אותה אז, באותם שנים עלובות) והחליט לאהוד את נבחרת אנגליה המרגשת. עם ליניקר, הודל וודל, רובסון ושילטון… והגענו (כן כשאוהדים זה תמיד 'אנחנו') עד רבע הגמר – רק כדי לפגוש את ארגנטינה ומאראדונה (השחקן הטוב בעולם באותו הזמן וכנראה גם הגדול בהיסטוריה – וכמה קשה לי לכתוב את זה). ואז מאראדונה הבקיע גול עם היד (שלא נפסל) ואני בכיתי. וכעסתי על אי הצדק.

    אי צדק. מונח מפתח בכדורגל.

    שלא כמו בכדורסל שם בדר"כ קבוצות טובות הרבה יותר מנצחות, בכדורגל הכול אפשרי. אתה יכול לא לעשות כלום 89 דקות ואז לגנוב גול ולזכות בכל הקופה.

    וגם התחלתי לשנוא. לתעב. לשמוח לאיד. ארגנטינה ומאראדונה היו המטרות הראשונות (שהצטרפו לליברפול ולידס).

    שמחה לאיד עוד מונח מפתח בכדורגל. כי כשהקבוצה שלך עפה/מודחת לפעמים כל מה שנשאר זה לשמוח בנפול אויביך.

    וכך מונדיאל משעמם ומפוהק ב-1990, הוציא ממני צהלות שמחה בגמר בו ארגנטינה הפסידה לגרמניה והפעם מאראדונה בכה.

    ואז עוד כמעט 30 שנה של כדורגל ושישה מונדיאלים ואנגליה לוזרית אחת. ומשהו בך מתבגר. האהדה נשארת מטורפת ולא שפויה לעיתים (או כמו שאומרים אצלנו, ה'שריטה' רק מעמיקה) וגם הרצון לראות את היריבות מפסידות (תודה לך בייל), אבל פתאום אתה יכול, השם ישמור, לפרגן על איזה גול יפה של מסי, לומר מילה טובה על עונה לא רעה של הסקאמס מליברפול ואפילו לרחם על האויב (קאריוס).

    כי היכולת להפריד בין האדם/מועדון ליצירה שלו/הם היא חשובה בעיני.

    להיות מסוגל להשתאות על הסרטים של אחת הבמאיות פורצות הדרך הראשונות בהיסטוריה, לני ריפנשטאהל, אפילו שעשתה אותם בשירות הצורר הנאצי.

    לצלול לתוך הספרים של סאראמאגו או הסרטים של קן לואץ' – גם אם הם עוכרי ישראל.

    להתרגש מהמוזיקה של פינק פלויד ורוג'ר ווטרס – גם אם הוא תומך ב-BDS.

    ***

    מאחל לכולנו חג מונדיאל שמח. הלוואי שנראה הרבה גולים, מעט טעויות שיפוט (מונדיאל ראשון עם שימוש בטכנולוגית ה-VAR – שימוש בוידאו לצפיה חוזרת באירועים שנויים במחלוקת), הרבה הפתעות ושאוכל לשיר שוב אחרי המונדיאל: Cry for me Argentina… (אני בתהליך… ייקח עוד זמן).

    אני אעז ואהמר על בלגיה כזוכה (פעם ראשונה שלה, כמעשה ספרד לפני 8 שנים) ועל לוקאקו כמלך השערים.

     


    להגיב
  • בריכת בורה בורה – בריכה ואירועים

     

    פתחנו את העונה! פתוח כל יום!

    ואיזה עונה מחכה לנו…

    3 בריכות! כן, בריכות לכל הגילאים – בריכת עוללים, שכשוכית לילדים ובריכה גדולה לגדולים.

    מאות מטרים של דשא…

    עשרות מטרים רבועים של צל…

    מזנון מפנק…

    והכול כאן ליד הבית. עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר של ניקיון (המים ובחוץ), עם צוות מסור שינעים לכם את הבילוי.

    והמחיר?

    אז גבירותי ורבותי, קבלו את הבריכה הכי מדוגמת באזור, במחיר הכי זול באזור!

    כניסה חד פעמית באמצע שבוע ב-35 ש"ח ובשבת 45 ש"ח ו…כרטיסיה של 12 כניסות לאמצע שבוע ב-350 ש"ח בלבד!!! כן, 29 ש"ח לכניסה חד-פעמית באמצע שבוע לכל הטוב הזה…

    אירועים מדוגמים מכל הסוגים – בת/בר מצוה, מסיבות יומולדת, מסיבות סופשנה וכל אירוע שהוא – מתקיימים בבריכה עם כל פינוק אפשרי. בקרוב יפתח חדר ג'ימבורי לקטנים בו ניתן לחגוג ימי הולדת מהסרטים!

    בריכת "בורה בורה" במרכז פרדס חנה (דרור 22, פינת הקוממיות, ליד המתנ"ס)

    עקרונות מנחים:

    • ניקיון ושמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של איכות המים (בתקנים בינלאומיים)
    • בטיחות המתרחצים
    • מקסימום הנאה לכל אחד ואחת

    מעכשיו ועד ספטמבר פתוח כל יום!
    בספטמבר פתוח בשבתות וחגים

    שעות פתיחה

    מחירים
    (המחיר לילד ומבוגר זהים)

    כניסה חד פעמית – ימי חול – 35 ש"ח / שבתות וחגים – 45 ש"ח
    כרטיסיה של 12 כניסות – ימי חול – 350 ש"ח

    להזמנת אירועים – אושרת 052-3786978

    (הכנסת אלכוהול לבריכה אסורה)

    בורה בורה בפייסבוק    |  לאתר בורה בורה   |  טלפון: 04-6333812 / 054-6521153

    ארועים בבורה בורה

     


    להגיב
  • וילה למשפחות באתר וילות היוקרה

     

    מדוע לבחור וילה למשפחות באתר וילות היוקרה?

    מחפשים את הזמן המושלם לבלות עם בני המשפחה שלכם? מעוניינים לעשות זאת הרחק מהבית ולצאת למסעדה או לסרט זה נראה לכם בילוי קצר ולא מספיק מעניין? אם כך, אין ספק שאפשר להבין אתכם. למעשה בימינו בילוי משפחתי זה מסוג אותם הדברים שבהחלט כדאי להשקיע בהם, כי אתם לא תאמינו כמה מהר הילדים שלכם יגדלו ויהפכו לאנשים עצמאים. אם זה נשמע לכם מוכר בוודאי יצא לכם לחשוב על האפשרות של וילת נופש והגיע הזמן שתדעו: וילה למשפחות זה כל מה שצריך כדי ליהנות מזמן איכות משותף. זה לא משנה כמה ילדים שלכם וזה אפילו לא חשוב האם אתם רוצים לקחת איתכם גם את ההורים או את האחים שלכם, כי מה שבטוח זה שתמצאו וילה שתתאים לכם בדיוק. השאלה היחידה היא דרך איפה כדאי יהיה לשכור את הוילה שלכם והאמת היא, שאין כמו אתר וילות היוקרה. וילות היוקרה הינו אתר מוביל, מתקדם ומקצועי ביותר כך שאין ספק שגם אתם, כמו כל הגולשים שנכנסים לשם, תמצאו באתר הזה בקלות את כל הוילות שיכולות להתאים לנופש הקרוב שלכם.

    מחפשים וילות נופש מומלצות במחיר מוזל? חפשו וילה למשפחות באתר וילות היוקרה – לרשותכם רשימת וילות בלעדיות שלא תוכלו למצוא בשום מקום אחר!

    אתר שנוח לעבוד איתו

    האמת היא שאם תעשו חיפוש קצר אתם תראו שלא חסרים אתרים שיש בהם וילות למשפחות, לזוגות או לקבוצות אחרות של נופשים. לכן עולה השאלה מה בכל זאת כל כך מיוחד באתר כמו וילות היוקרה ומדוע דווקא בו כדאי לכם לעשות את החיפוש? האמת היא שיש כמה יתרונות לאתר הזה והוא נוח לעבודה כי יש בו קטגוריות מסוגים שונים. זה אומר שאם תדעו להגדיר את החיפוש של הוילה המתאימה לכם, אתם תמצאו אותה הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם. באתר אתם יכולים לחפש את הוילות בהתאם לקטגוריות כמו:

    • המיקום של הוילה בארץ
    • גודל הוילה
    • מספר החדרים שיש בה
    • השאלה האם היא מתאימה גם למסיבות או לא ועוד

    כמו כן, באתר וילות היוקרה תמצאו וילות בלעדיות שלא מחכות לכם בשום מקום אחר באינטרנט! לכן, אם חשוב לכם שהוילה תהיה נפלאה, מעוצבת ומאוד נעימה לאירוח, כדאי יהיה לעשות את החיפוש שלכם דרך אתר וילות היוקרה.

    מה יש בוילות הנופש שהופכות אותן למושלמות עבור חופשה משפחתית?

    אתם עדיין מתלבטים האם וילה למשפחות זה מה שאתם צריכים עבור הנופש הקרוב שלכם? אם כך, כדאי שתדעו שוילות האלה מחכה לכם אירוח מלכותי ממש. אם נשווה בין וילה ובין חדר במלון, אנחנו נראה שבוילות יש לכם מרחב הרבה יותר גדול שעומד לרשותכם. בנוסף לכך, בוילות הללו אתם גם נהנים מהשטח החיצוני ולא צריכים לחלוק אותו עם אורחים אחרים, כך שגם מבחינת הפרטיות מדובר על רמה גבוהה ביותר של בילוי. שימו לב שבאתר וילות היוקרה יש גם וילות עם בריכות שחייה לכל המשפחה, ג׳קוזי מפנק ועוד הרבה הפתעות אחרות, אז למה שלא תנסו זאת גם אתם?

    מה עושים בקרבת הוילה?

    עוד סיבה טובה שבגללה כדאי לחפש וילת נופש רק באתר וילות היוקרה, זו העובדה שבאתר הזה ממליצים לכם גם על אינספור פעילויות שניתן לעשות בקרבת הוילות הנבחרות. יש וילות שעל ידן אפשר ליהנות מפעילויות כמו מסעדות טובות, גלריות של אומנות, רכיבה על סוסים או אפילו טיולי הליכה וג׳יפים ואת כל המידע אודות הפעילויות הללו תמצאו ישירות באתר השכרת הוילות. חשוב לקבל את המידע הזה מראש כי אם אתם נוסעים עם ילדים, אין ספק שלא לכולם תהיה סבלנות לשבת כל הזמן רק בוילה ועדיף לתכנן את החופשה מראש כולל כל הפעילויות השונות שיהיו בה. בנוסף לכל אלה, אם תשכרו את הוילה שלכם לנופש דרך אתר וילות היוקרה תוכלו גם למצוא אודותיה חוות דעת שונות, לראות כמה שיותר תמונות של המקום ואף ליצור קשר עם בעלי הוילה. בעידן שבו אנחנו חיים, אשר בו השפע כה גדול ויש כל כך הרבה אפשרויות, חשוב שנוכל לעשות את הסינון בין האופציות בדרך הכי נוחה שיש. לכן כדאי שתיכנסו עוד היום לאתר וילות היוקרה כדי לחפש וילה למשפחות שבה תוכלו ליהנות אפילו שבוע שלם עם כל בני המשפחה האהובים שלכם.

    [הצילום למעלה מתוך אחת מעשרות הוילות שמחכות לכם]

    אז למה אתם מחכים???

    לינק לאתר וילות היוקרה >


    להגיב
  • סוויטות יוקרתיות לזוגות – אתר ריזורט

     

    סוויטות יוקרתיות לזוגות – הבחירה הנכונה באתר ריזורט בלבד!

    רוצים לבלות בשניים? אתם לא זוכרים מתי הפעם האחרונה שיצא לכם לשכוח קצת מכל הלחצים היום יומיים שלכם ופשוט ליהנות אחד עם השני? אם כך, הגיע הזמן שתעשו משהו בנידון, כי הזוגיות שלכם, כמו כל דבר אחר, דורשת השקעה.
    כדי לבלות ביחד צריך לפעמים לפנות קצת זמן, להודיע במקומות העבודה שאתם לא מתכוונים להגיע בקרוב ופשוט לשכור את אחת מאותן סוויטות יוקרתיות לזוגות שמחכות לכם באתר ריזורט. אין משהו מפנק יותר מאשר להחליט שאתם רוצים לבלות ביחד הרחק מהעבודה, מהילדים ומכל מה שמקיף אתכם בחיי היום יום, כי גם אתם זקוקים לחופשה לפעמים. יש בישראל של ימינו סוויטות מאוד מפנקות ומיוחדות, אז למה לחשוב פעמיים? לבלות עם בן או בת הזוג בסוויטה מפנקת שיש בה הכול זה כל מה שאתם צריכים כדי ליהנות מהחיים ואתם תראו שלא תצטערו על כך, אז למה שלא תיכנסו כבר עכשיו לאתר ריזורט כדי לבחור לכם את הסוויטה המושלמת?

    כל המידע על הסוויטות באתר אחד

    אם אתם תוהים מדוע כדאי לחפש את סוויטת היוקרה שלכם דווקא באתר ריזורט, כדאי שתדעו שכאן תמצאו את כל המידע אודות הסוויטות השונות תחת קורת גג אחת. כלומר, בין אם אתם רוצים לקבל מידע אודות סוויטה מאוד מפוארת בצפון ובין אם מעניינת אתכם סוויטת פאר בדרום הארץ – באתר ריזורט תוכלו לקרוא מידע אודות כל הסוויטות במקביל. זה אומר שבצורה כזאת יהיה לכם הרבה יותר פשוט לבחור את הסוויטה הכי מתאימה שיש, אז למה לחשוב פעמיים? בנוסף לכך, יש סוויטות שמחכות לכם באתר הזה ושלא תוכלו לראות בשום מקום אחר, כך שאם חשוב לכם להגיע אל הסוויטות הכי מפנקות ומיוחדות שקיימות, כאן תמצאו את הדרך.

    למה כדאי להשקיע בחיפוש אחר סוויטת הנופש שלכם?

    האמת היא שרוב הזוגות, למרות האהבה הגדולה, לא באמת יוצאים לבלות בסוויטות מפנקות פעמים רבות בשנה. מעבר לכך שזה עולה לא מעט, יש גם משמעות לחופשה שצריך לקחת מהעבודה ולכן ברור מדוע אם כבר יוצאים לחופשה, נרצה לקבל את התמורה המלאה ביותר לתשלום שלנו. תארו לעצמכם שאתם לוקחים חופש, משלמים לא מעט ומגיעים בסופו של דבר אל מקום שהוא לא מספיק נקי ומסודר. זו עוגמת נפש שכל אחד מאיתנו היה רוצה להימנע ממנה ולכן עדיף יהיה לעשות חיפוש כמה שיותר מעמיק מראש. באתר ריזורט תוכלו להיות בטוחים שכל הסוויטות שאתם רואים אלה הסוויטות הכי מבוקשות, מפנקות ומיוחדות שיש בארץ, אז למה לחשוב פעמיים? השקיעו בעצמכם ובחרו את הטוב ביותר כי לצאת לחופשה זוגית במקום מעוצב ויפה זה כל מה שצריך לפעמים כדי לחזק את הזוגיות וכדי ליהנות מהקשר המקסים ביניכם.

    הפעילויות שמחכות לכם בסוויטות

    בסוויטות המפוארות של ימינו יש הרבה פעילויות ואבזור שמהם תוכלו ליהנות ולכן אתם יכולים להיות בטוחים שכבר מהרגע הראשון של החופשה, תיהנו מכל רגע ותרגישו שאתם מנצלים את הזמן בצורה מופלאה. יש סוויטות שיש בהן אמבט ג׳קוזי עם זרמים שתוכלו ליהנות ממנו אל מול הנוף עם כוס יין ויש סוויטות שיש בהן בריכות מפנקות בחוץ. יש אפילו סוויטות עם משחקים שונים כמו טניס שולחן או סנוקר, מה שאומר שתוכלו להיות עסוקים באינספור פעילויות במהלך החופשה הזוגית הקרובה שלכם. מבחינת האוכל תוכלו לקרוא, בין יתר הנתונים שמחכים לכם אודות כל סוויטה, האם ארוחת הבוקר או ארוחות נוספות יכולות להיכלל בכל הפינוקים שמחכים לכם במקום. שימו לב שיש מקומות שאפשר להזמין אליהם גם ארוחות שף נהדרות כך שאין ספק שגם מבחינה קולינרית זו יכולה להיות חוויה טובה מאוד.

    יצירת קשר עם בעלי המקום

    חסרות לכם סיבות להיכנס כבר עכשיו לאתר ריזורט ולראות את הסוויטות המפוארות שמחכות לכם שם? אם כך, כדאי שתדעו שכאן מחכות לכם גם הרבה תמונות של הסוויטות, כל המידע והנתונים השונים אודות מקומות האירוח ואפילו דרכי יצירת קשר עם בעלי המקום. אין סיבה לשכור מקום לחופשה לפני שאתם בודקים את כל הנתונים שיכולים להיות חשובים עבורכם וכל התשובות מחכות לכם תחת קורת גג אחת באתר ריזורט המוביל.

    [הצילום למעלה מתוך אחת מעשרות הסוויטות שממתינות לכם]

    לינק לאתר ריזורט >


    להגיב
  • פסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית, 21-24 במרץ

    פסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית, 21-24 במרץ, טבעון

    ארבעה ימים. 380 אירועים. כאלף יוצרים.

    בבתים ובחצרות, ברחובות ובכיכרות, ביער, במגדל המים, במתנ"סים ובמרכז ההנצחה, בבריכת הכדורמים,
    בקרון הספרים ובשלהב"ת, בבית שערים ובגבעת זייד, במכללת אורנים ובגבעת חן ובסלון באמצע טבעון.

    עשרות מופעים מוזיקליים מכל סוג וז'אנר, הצגות תיאטרון, מחנה פרפורמנס, כפר קרקס, מיצבי סאונד, תערוכות,
    סיורים בטבע ובשכונות, סדנאות, שירה בציבור, שירה במערות, כנס אקדמי על מהפכות ומחאות, סדנת תכנון
    אזרחית, הקראות משוררים, טקסים, הרצאות, מסיבות גג ומסיבות רחוב, פעילויות לילדים ועוד הפתעות לאין ספור.

    ברוכים הבאים לפסטיבל שייח' אבריק השני לתרבות אזרחית !

    טקס פתיחה 2017

    פסטיבל שייח' אבריק הוא אירוע מופלא וייחודי בישראל, שיתקיים זו הפעם השנייה, בתאריכים 21-24 במרץ, בקריית טבעון. שמו המלא – "פסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית" – מעיד על מהותו – שהתרבות שייכת לאזרחים וצומחת מתוכם, כאינדיבידואלים וכקהילות יוצרות; לא כתוצאה של כוחות ממשלתיים או כלכליים.

    הפסטיבל הוא יוזמה מקומית של תושבי טבעון, שיוצרים, מפיקים ומארגנים את כל אירועי הפסטיבל. הרעיון פשוט וגאוני: כל אחד עושה מה שהוא רוצה, לוקח אחריות מלאה על היוזמה שלו, וכדי להגשים אותה – נעזר באחרים. ללא תקציב, ללא תמיכה מהרשות, יתקיימו במרץ כ-380 אירועי תרבות, שעליהם עמלים למעלה מ-1000 איש בהתנדבות, בכל מקום בקריה: בבתים, בחצרות, ביער, במבנים ציבוריים וברחובות. הפסטיבל הוא פסטיבל אירוח, ומבקרים מחוץ לטבעון מוזמנים להתארח בחצרות תושבי העיירה.

    בתכנית: עשרות מופעים מוזיקליים מכל סוג וז'אנר, הצגות תיאטרון ופרפורמנס, כפר קרקס שיפעל לאורך ימי הפסטיבל בקמפוס מכללת אורנים, מיצבי סאונד, הופעות ווקאליות מיוחדות במערות בית שערים, תערוכות, סיורים בטבע וסדנאות, מסיבות גג ומסיבות רחוב, תערוכת תכנון אזרחית, כנס אקדמי על מחאות ומהפכות, סלון פתוח שיפעל במרכז טבעון, מגדל מים שהופך למיצב סאונד, פעילויות רבות לילדים ועוד הפתעות לאין ספור. בפסטיבל אף מתארחות עשרות הופעות של מיטב המוזיקאים, האמנים הפלסטיים ואנשי התיאטרון מרחבי הארץ.

    בשנה שעברה התקיים הפסטיבל בפעם הראשונה ונחל הצלחה אדירה, במושכו אלפי מבקרים מכל הארץ. הפסטיבל הוכיח את עצמו כיוזמה התנדבותית-עצמאית ייחודית בישראל ובעולם מבחינת הרעיון שלו והיקף המעורבים. הוא חיבר בין קהילות שונות, ועורר את התרבות האזרחית בטבעון באופן חסר-תקדים, ובהשראתו נוצרו כבר פסטיבלים אזרחיים קטנים יותר שהתקיימו בקריה לאורך השנה.

    טקס סיום 2017
    [צילומים: מיכל אגוזי]

     

    לאתר הפסטיבל >

    לתוכניה הדיגיטלית >

    הפסטיבל בפייסבוק >

    מייל לשאלות ובירורים >


    להגיב
  • כיכר הגעגועים השלישית! שבת, 17.3, 15:30-18:30 בואדי בפרדס חנה

    ***

    מדי פעם זה קורה לפני השינה. בני בן ה-7 נזכר בסבא שלו יאיר, חמי, שכבר 3 שנים לא איתנו, ומתחיל לבכות ש"אני רוצה את סבא". כל פעם שזה קורה, אני נדהמת מהחיבור שהיה ביניהם ומהזכרונות שעדיין חיים בתוכו.
    את אבא שלי הוא לא הספיק להכיר ואני לעיתים מחקה אותו, כדי להדגים לו, איך הוא היה מצחיק אותו אם הוא היה פה.

    עוברת בראשי מדי פעם המחשבה שאני רוצה סבא עבור הילדים שלי, סבא שיאמץ לליבו את ילדי, ואנו נאמץ אותו.

    אולי יום אחד נפגוש אותו בכיכר הגעגועים…

    את עדנה פגשתי בבית פיס לפני חוג התיאטרון. סיפרתי לה על כיכר הגעגועים, על המפגש בין הזקנה לילדות, ובהשראת הרעיון היא כתבה סיפור ילדים מרגש שאותו תקריא לילדים בכיכר הגעגועים. הסיפור מספר על "יום סבא וסבתא" בבית הספר ועל ילדה אחת שאין לה סבא וסבתא שתוכל להזמין לכיתה. הילדה נזכרת בשכנים המבוגרים שיש סביבה ובוחרת להזמין את ציפורה, שתמיד מחייכת אליה בחום ואהבה, ושהיא בעצמה סבתא שמתגעגעת לנכדים שלה שגרים בחו"ל.

     

    כיכר הגעגועים השלישית! שבת 17.3 בואדי בפרדס חנה

    בין השעות 15:30-18:30…

     

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים מעטרים סיפורי געגוע קצרים של חלק מתושבי המקום, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

     *********

    בכיכר יהיו כמה מעגלי שיתוף:

    ⊗ "האימוג'י של הגעגוע" – בני נוער ומבוגרים מנסים להבין יחד את המשמעות הסמלים ומחפשים יחד רעיון לאימוג'י של הגעגוע.
    בהנחיית בני נוער מקסימים…

    "חיים ומוות בצד הגעגוע" – על אובדן וגעגוע ככוח מרפא. נשתף, ניצור, נכתוב. נהפוך את האובדן לצמיחה, לשיעור לחיים.
    בהנחיית שלומית קרן עוזיאל

    ⊗ "הגעגוע לשבט" – על התעתוע בתחושת השייכות בעידן הרשתות החברתיות והמסכים והגעגוע למפגש אמיתי ואנושי.
    בהנחיית גיל עמנואל

    ⊗ "קריאת שירי געגועים" – מוזמנים לקרוא שירה ולשתף אותנו באירועים אליהם אתם מתגעגעים.
    בהנחיית שוקי גוטמן, "אשכולות פואטיקה"

    בנוסף יהיו בכיכר:

    – תיאטרון בובות לילדים

    – הקראת סיפור הילדים של עדנה המצוין למעלה

    – מתחם נגינה מאולתרת ושירה בציבור

    – משחקי רחוב של פעם.

    ועוד…

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית.
    בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • ילדודאנס פורים באורוות האמנים! מסיבת ריקודים להורים וילדים! חמישי 1.3

    ילדודאנס פורים באורוות האמנים! מסיבת ריקודים להורים וילדים!

    יום חמישי של פורים, ה-1 למרץ, 15:00-19:00   –    מתחם אורוות האמנים   –      20 ש"ח בכניסה                                   

    *                        *                      *               

    (אחרי תרדמת חורף הילדודאנס חוזר!)

    פורים שמייח! בואו לרקוד יחד כל המשפחה, הורים וילדים

    מרחב גדול עם מקום לכולם להשתולל

    מוזיקה שמבוגרים אוהבים ומתאימה לילדים (70-80-90, רגאיי, ישראלי)

    הזדמנות להיות שוב ילדים – ולהעביר לדור הבא את המוזיקה שגדלנו עליה

    בואו מחופשים!                                                                 

    20 ש"ח לכל אחד מגיל שנתיים (70 ש"ח ל-4, 80 ש"ח ל-5+)

    ספרו להורים 😉                                                                                                                                              

    איך מגיעים? בית המפגש השלישי ב-WAZE

    האירוע מתקיים כחלק מקרנבל פורים באורוות האמנים


    להגיב
  • הנקודה הקטנה שבבטן / רודי סעדה

    החלק השישי – יא ווא-רא-די – סיפור על בלהות

    [רודי סעדה]

    באמת שחשבתי שהטלנובלה שנסחפתי אליה תסתיים בטוב.

    אז חשבתי.

    ***

    לפני שבוע, ביום שישי, בארוחה המשפחתית, אח שלי יאיר קם על רגליו ובקול רועד הודיע לכולנו שהוא ואשתו בהריון, עוד ילד נוסף למשפחה, כולם התרגשו, אפילו אבא שלי שכבול לכיסא גלגלים, התרומם פתאום באיטיות וחיבק אותו, ראיתי את עיניו נוצצות מהתרגשות. כולם התרגשו, גם אני, אבל להתרגשות שלי נוסף עוד משהו, כיווץ קטן בבטן, אני מכיר את הכיווץ הזה. מכיר אותו טוב מאוד.

    מתוך ארבעה בנים שאימא שלי גידלה, שלושה מהם עשו לה נכדים "מה איתך רודי לא תביא לי נכדים?" היא שואלת אותי בעיני הדבש שלה.

    אז זהו אימא, יש לי משהו לספר לך.

    ***

    זה כבר תקופה ארוכה שאני מלווה את החיים שלי במילים, תומכות בי המילים הללו, דגלי אזהרה היו לעיתים, כמו באו מהשמיים הריקים, אם רק הייתי קשוב למילים מאשר לכתוב אותם, הייתה המציאות פחות עגומה כפי שהשתקפה בפניי. כתבתי דפי בוקר במשך שעה, ואז עוד שעה של כתיבה בצהריים, ובערב שעה, נפלתי למלאכת הכתיבה עד שלא הבחנתי בכלל מה אני כותב.

    הסיפור שאפרוס לפניכם הוא הפרק השני של 'טלנובלת 912 ימים' שחוויתי, שאת חלקה הראשון סיפרתי בסיפור 'תשעה ימים'.

    לסיפור הזה אני קורא "הנקודה הקטנה שבבטן"

    ***

    אמצע יוני 2015, יום שני בבוקר, שעה אחרי הזריחה, אני יושב בישיבה מזרחית, כבר 42 דקות שאני קפוא ככה, אני מתרגל ויפאסנה, אני בדיוק מטייל עם המודעות שלי על שכם ימין כשהשיעולים שלה מחדר השינה חודרים לי להכרה.

    ואז אני שומע אותה, את הצעדים שלה מטופפים במהירות על הרצפה, אני שומע דלת נפתחת, ואז חריקה, אני מכיר את החריקה הזו, זו הדלת של השירותים, ואז 'בעעעעעעע' אחד גדול יוצא לה מהפה.

    גומלת בתוכי ההחלטה לפקוח עיניים ולסיים את התרגול, זה כבר שלושה ימים שהיא מקיאה ככה, הריון זה הדבר האחרון שחשבנו עליו, אני לא ילד אני, אני יודע לגמור בחוץ כמו שצריך, גומר מהר, אבל בחוץ, אין טעם לקנות בדיקת הריון זה בטוח משהו שהיא אכלה בעבודה.

    בכל זאת לבוש בטרנינג שזרקתי על עצמי, אני חוזר אחרי עשרים דקות ובידי שתי חפיסות של בדיקת הריון, משתי חברות שונות, ככה שיהיה, בשביל האחריות. חרדה מטפסת לי בבטן שאני חוצה את דלת הכניסה, והיא עדיין בשירותים, יושבת בתחתונים מופשלים, מספר צעדים מתוחים ואני מתקרב אליה, אני מגיש לה את המקל, היא מכניסה תחת האגן ואחרי מספר טפטופים היא שולפת אותו בחזרה.

    הכלל הוא ידוע קו אחד אין הריון שני קווים יש הריון. פשוט.

    אנחנו ממתינים. מהר מאוד הטכנולוגיה הזו עובדת, תוך מספר שניות מופיע קו, אני מתפלל שיישאר רק קו אחד, אבל מופיע עוד קו.

    אוי ואבוי.

    אני מיד שולף את המקל מהחפיסה של החברה השנייה.

    "מה?" היא מביטה בי בעיניים תמוהות.

    "בואי נבדוק שוב".

    "אין לי פיפי רודי".

    "לא יודע, לא סומך עליהם, זה מקל".

    "אין לי פיפי אני אומרת לך" היא מפצירה בי.

    "אז תתאמצי".

    היא התאמצה, המאמץ מביא איתו עוד כמה טיפות, היא מגישה לי את המקלון, גם אצלו הופיעו שני קווים, אף פעם לא האמנתי למקלות, אבל במקרה הזה שהמקל אמר את דברו אני הקשבתי.

    ואז זה יצא לי בלי שום הכנה מוקדמת "אני לא רוצה את הילד".

    השתררה דממה.

    "מה?" היא שברה אותה.

    ואז זה הגיע, אני מכיר אותו, האוֹל אִין "אני לא רוצה את הילד, אנחנו עושים הפלה, אני לא רוצה את הילד".

    אוֹל אִין.

    "אני עוד יושבת על האסלה רודי, אפילו לא הרמתי את התחתונים" העיניים שלה התמלאו בדמעות, היא קברה את פניה בתוך כפות ידיה ופרצה בבכי.

    הבנתי אותה.

    "אתה יודע גם לי יש עניין בזה" היא פלטה מגרונה.

    הבטן שלי כאבה פתאום, חזק ממש, כמו סכיני גילוח שפוצעים לי עכשיו איברים פנימיים.

    "בַאבַא" זה הכינוי שאני קורא לה "אני לא יודע מה זה, אבל אני לא רוצה את הילד, כל הבטן בוערת לי פתאום, זו פעם ראשונה שאני מרגיש את הגוף שלי כל כך נסער, אני לא רוצה את הילד".

    "זה כי אני בהריון ברור שאתה נסער".

    היא צדקה היא בהריון ובגלל זה אני נסער. אבל זה היה לי גם מוזר, חלק ממסע החיים היה שמתישהו ילד יצטרף למשפחה, אני עובד, אני מתפרנס, התחתנו לפני שנה וחצי, עברנו משברים גדולים, מה זה גדולים, ענקיים, ויצאנו מהם כמו מסוּפה, הכרנו סליחה גדולה, התאוששנו, אנחנו אוהבים יותר, מן הסתם השלב הבא זה כבר ילד לתוך משפחה. אבל לא במקרה הזה, לא יודע, במקום להיות מאושר כמו רוב הזוגות שמחכים לשני קווים על המקל, הבטן שלי צעקה 'לא'. ארבעה סנטימטרים מתחת לפופיק, שמה בתוך האגן שכבה לה איזו נקודה, כמו כדור קטנטן חם שפמפם לי בעוצמה, ממש בעט בי להפיל את הילד הזה מהחיים. לא יכולתי להתכחש לנקודה הזו. היא הייתה חזקה ממני.

    "אנחנו עושים הפלה" המשכתי.

    "אנחנו לא".

    "תקשיבי לי טוב" נעצתי בה עיניים חדות "אנחנו עושים הפלה". חד משמעי הייתי, כמו גנרל, זה הפתיע אותי, גם אותה, היא הביטה בי מופתעת.

    "אתה חוצפן רודי, רק לפני שתי דקות גילית שאתה אבא וכבר אתה מוכן להרוג את הילד שלך".

    המילה 'להרוג' ננעצה לי בלב, קישטה עצמה בקליידוסקופ של סכינים, את המחשבות שלי צבעה בהרהוריי חיים, ובצדק, מי אני בכלל שאחליט מי ראוי לחיים ומי ראוי למות, באיזה זכות אני לוקח שליטה על החיים, אבל הנקודה הזו בבטן שלי בערה 'אוֹל אִין' היא צעקה 'אוֹל אִין'.

    שאלוהים יעזור הסיוט רק מתחיל.

    לא ירדתי מההחלטה להפיל את הילד, אין מצב, גם שהחלטנו שלא נדבר על זה, שנישן על זה כמה לילות, שננשום באיזון ובבגרות את האירוע המפתיע שהגיע לחיים שלנו, ההחלטה בתוכי כבר התקבלה, הכפתור נלחץ, אין דרך חזרה.

    זה מה שנקרא אצלי אוֹל אִין.

    עברנו יום דוחה, כל אחד משנינו, מה שהתחיל אצלי בוויפאסנה על הבוקר, המשיך למחשבות שטרפו אותי כמו קן צרעות שמישהו חבט עם מחבט בייסבול ועיצבן אותן נורא, מבלבלות היו המחשבות האלה ובכמויות. אומרים שהמוח מסוגל לחשוב מחשבה אחת כל פעם, נשבע לכם, באותו יום הייתי אוטוסטרדה מחשבתית מהלכת.

    אחר הצהריים יש לי 'קופיקו', בטבריה, יום חמסין היום, והמוח שלי ברקים ורעמים, השמש ליוותה אותי לנקודת האיסוף בתחנת הרכבת ארלוזורוב ועם כאבים חדים בבטן התחתונה התיישבתי בספסל האחורי של ההסעה. כולם הבחינו שמשהו אינו כשורה "אתה בסדר?" הם שאלו אותי מהקדימה של הרכב, אפילו דרך המראה קלטו שאני לא באמת נוכח.

    "כן" אמרתי. שיקרתי.

    לא הייתי בסדר, המוח שלי התפוצץ, שלפוחיות ענקיות נוצרו מהצרעות שהשתוללו לי שם.

    הייתה הצגה מדהימה, התפוצצתי על הבמה. איכשהו שהחיים עוברים עליי בגסות, אני עף בחלקלקות בהצגות, לא יודע, זה כנראה חלק של היקום לאזן את מה שאני עובר.

    באותו היום הלכנו לישון. חרא שינה, אבל נרדמנו.

    ***

    בבוקר שוב ויפאסנה, כבר שנה וחצי שאני מתרגל בלי הפסקה. גם בתקופות קשות בחיים, אני דואג להיצמד לנשימה, אבל אז שיעולים, ואז רגליים מטופפות, ואז חריקת דלת, ואז הקאה.

    שנאתי אותה, שנאתי את הנקודה הזו בבטן שלה.

    קמתי על רגליי, פסעתי באיטיות לשירותים וליטפתי אותה "יהיה בסדר" אמרתי "באמת יהיה בסדר". לא שיקרתי.

    "מה יהיה בסדר?" היא צעקה בתוך הקונכייה הזו והקול שלה הדהד, החתולים קיפצו והסתתרו מאחורי הספה "אתה רוצה לעשות הפלה, אתה רוצה להרוג את הילד, וכמו שאני מכירה אותך רודי, אתה לא תוותר, אתה עקשן אתה, אימפולסיבי".

    היא צדקה, אבל זה היה אז, השתניתי, וואלה אני עובד על עצמי, אבל הפעם יש משהו הרבה יותר עמוק, באמת שקשה לי להסביר, זו הנקודה הזאת, כמה אצבעות מתחת לטבור, זה האוֹל אִין, איך תסביר לה עכשיו מה זה אוֹל אִין.

    "אנחנו לא עושים את הילד" אני מצהיר בפניה.

    "לך מפה" היא צרחה, שלחה יד קטנטנה, אחזה בידית האלומיניום וטרקה את דלת השירותים בעצבנות, איכשהו החריקה עכשיו לא נשמעה, שום דבר לא נשמע, למעט הצרחות שלה שהדהדו מתוך הקונכייה, ובכי שהצטרף מיד אחר כך.

    וזו שגרת היום שלנו, חריקת דלת, הקאה, דלת נטרקת, ובכי, ואז עוד בכי, וצרחה מצמיתה, וחתולים מבוהלים, וחריקת דלת, ובכי, ודלת נטרקת שוב, ואז כן, ואז לא, וריב, הוו הרבה ריבים של כן ולא.

    עם הימים ההקאות חדלו ואני התחלתי בדיוק חזרות לסדרה ג'ינג'י. רק חיווטים של ילדים בשיקוף המציאות שלי, אולי היקום מנסה לאותת לי שאני טוב עם ילדים, לא יודע, כי האמת שאני טוב עם ילדים, אבל לא עם הילד הזה, הילד הזה לא בא לי טוב בכלל.

    שלושה שבועות שלמים אנחנו סוחבים הריון, היא סחבה את זה בבטן שלה, אני סחבתי במחשבות. היו ימים שלא דיברנו על זה בכלל, כמו כאב כרוני התרגלנו אליו, למדנו לחיות איתו, התכחשנו, כאילו שכחנו שאנחנו סוחבים שם עובר בתוך הבטן, אבל לא שכחנו באמת, אפילו לא לרגע, כל פעם שהיא השתעלה, כל פעם שראיתי עגלת ילדים, כל פעם שבכי של תינוק חדר לעור התוף שלי, כל פעם ששמתי את הראש על הכרית לישון הייתי יכול לשמוע את העובר הזה מדבר מהבטן שלה. אני בטוח שגם לה הוא דיבר.

    אין לי ספק.

    ***

    "מה קורה מאמי? מה אנחנו עושים?".

    "רודי מה אתה רוצה שאני אגיד לך?".

    "שאת רוצה לעשות הפלה".

    "אני לא הולכת להגיד לך את זה".

    "אז מה עושים?".

    "אני רוצה את הילד".

    הסתכלתי לה בעיניים, אולי לראשונה מאז שנפגשנו הסתכלתי לה בעיניים באמת, תחושה עמוקה של התבוננות פנימה, לנשמה "את באמת רוצה את הילד באבא?" שאלתי.

    היא הביטה בי, לא מצמצה, נשמה ברכּוּת, ואמרה לי בפה מלא אהבה, בבגרות שלא שמעתי אותה קודם לכן "כן".

    היא דיברה בכנות, לא יכולתי להגיד לה 'לא' אחרי דבר כזה.

    אז אמרתי לה שאני רוצה להיפרד.

    "מה?" הקול שלה התחדד.

    "תראי, אני הולך להגיד לך משהו מהלב". אספתי נשימה ארוכה. "כל הגוף שלי זועק 'לא', כל הגוף שלי צועק שאני לא רוצה את הילד הזה, אין לי מספיק מילים לתאר את מה שאני מרגיש, יש לי נקודה מתחת לבטן, והיא צורחת 'לא'. אבל זה גם הגוף שלך מאמי. אני לא יכול להגיד לך לעשות הפלה, זה הגוף שלך, ובתוך כל זה אני גם בעלך, בחרנו ללכת יחד במסע הזה, התחתנו, אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, כל הגוף שלי צועק שלא לקחת את הנתיב הזה בחיים, אם את לא הולכת איתי, אם את לא מבינה אותי, אני מצטער, אבל אני לא יכול לצעוד עם מישהו שבהחלטה כל כך חשובה בחיים לא הולך איתי יד ביד, אני יודע שזה אגואיסטי, אבל מתוך הלב שלי, עמוק עמוק מתוך הבטן, אני לא מוכן לוותר מאמי. זה עמוק מזה".

    "אתה יודע גם לי זה עמוק".

    "כן. ורק בגלל זה אם את הולכת לעשות את הילד הזה אנחנו נפרדים, עכשיו".

    ואז שלחתי לה מילים חדות, הכי ברורות שאפשר "תוך שבועיים את מוצאת דירה, את עוברת את ההיריון הזה לבד, אני לא רוצה שום קשר. אני אשלם לך הכל, הכל, אני מבטיח לך שאת תהיי מיליונרית, לא ייחסר לך דבר, אני לא רוצה קשר עם זה".

    הבטתי לה עמוק יותר בעיניים "זה ברור?" התכוונתי לכל מילה, ובפנים נגעלתי מעצמי, מהאמת הישירה, הגסה הזו, אבל הנקודה הזו בבטן דיברה לא אני.

    אוֹל אִין.

    היא שלחה כפות ידיים, אחזה את ראשי, רכנה אליי כמו באה לנשק אותי, הביטה בי למספר רגעים ארוכים ולחשה "אתה אשכרה מוכן להרוג את הילד שלך?".

    אני לא אשכח את המבט, החום של כפות הידיים שלה, האינטונציה, את הלחישה הזו 'אתה אשכרה מוכן להרוג את הילד שלך?'.

    לא יכולתי לדבר, רק הנהנתי 'כן', ודמעות נאספו להן עד שטפטפו לי על הלחי אחת אחרי השנייה, דמעות עכורות, מלוחות, זוכר את הטעם שלהן, כמו אפרסמון לא בשל.

    היא גם בכתה.

    "אני רוצה לחשוב על זה" היא פלטה לפתע.

    וזה הרגיש כמו קרן שמש בחורף קפוא.

    ***

    עברנו יום, ועוד יום, ועוד יום, לא לחצתי עליה, נתתי לה לחשוב על זה, ככל שהימים התרחקו גם החברות בינינו התרחקה, היא עם החברים שלה אני עם החברים שלי, פתאום שתי קבוצות כדורגל.

    ***

    כבר צילומים, ואני ביום השביעי לצילומים לסדרה ג'ינג'י, בין תחפושת לתחפושת, אני דואג להתקשר אליה, לבדוק לשלומה.

    "אני מוכנה לעשות הפלה" היא בישרה לי פתאום בקולה העצוב, היא גמגמה בכי, קולה רעד.

    כאב לי, כאב לי כי היא מתייסרת ואני לראשונה נושם.

    זוכר שישבתי איתה בסלון, איכשהו אהבתי אותה יותר "את לא מבינה כמה אני מודה לך, זאת לא החלטה קלה, בטח שלא, זה ילד, זה חיים, וזה הגוף שלך, אני מצטער שאני מעמיד אותך בסיטואציה הזו, אבל זאת האמת שלי, אם את עושה את זה, את בעצם מוקירה את החברות הזו, וזה וויתור שאני לא אשכח לך, לעולם".

    היא לא אמרה מילה, רק בכתה, אני חושב שהיא שנאה אותי על המילים האלו.

    זה לא שהיחסים נהיו טובים יותר, אי אפשר להחליט לעשות הפלה, ולהמשיך בסדר היום, מערכת היחסים נרקבה מאותו יום.

    ***

    בלב כבד ועיניים כבויות, חצינו חיוורים את הלובי המוזנח בבית הרופאים ברחובות בדרכנו לעבור בדיקות מקדימות להפלה, לא היה לי מושג שבדיקות לפני הפלה ובדיקות לפני לידה זה בתכלס אותן בדיקות, ואף אחד חוץ מאיתנו אינו יודע שאנחנו באנו להרוג חיים, לא לברוא חיים.

    לא אשכח איך טיפסנו על המדרגות מותשים לחדר האחות, עדיין זוכר איך היא מקבלת אותנו בחיוך, איך היא מעבירה את הדבר השומני הזה על הבטן הקטנטנה שלה, ועל צג המחשב מופיעה תמונת האולטרסאונד של העובר, והוא כבר בן חודשיים וחמישה ימים בדיוק הילד הקטן הזה, זה מדהים שהם יכולים לדעת בוודאות את תאריך הזיון, ואת תאריך הלידה הצפוי, הוא אמור להיוולד במרץ 2016, בן מזל דגים, עדיין זוכר איך האחות סימנה לנו עם העכבר את דפיקות הלב שלו, והתרגשה "יש לכם עובר בריא" כמו דורכת על יבלות היא פרסה חיוך על פניה "כל הדגימות שלך טובות, זה מה שנקרא הריון מוצלח". ואנחנו כובשים צעקה פנימית, וכמה שהאישה שלי בכתה ברגע ההוא, והאחות התרגשה נוכח הדמעות היא לא ידעה שזה בכלל לא מאוֹשר. ובפנים אני נקרע, כואב למות, ואני יודע שגם היא, האישה שמולי, עם הבטן החמודה שלה שחשופה לשמן הדוחה הזה, איזה מסע אני מעביר אותה.

    האחות מדפיסה את האירוע, את התמונה הזו של העובר, ומגישה לנו. אחזתי את עדות המוות הצפוי בידי. זה היה נורא.

    כמה שזה היה נורא.

    ברכיבה באופנוע חזרה לגבעתיים כל אחד בקסדתו, כל אחד בעולמו, לעולם לא אדע על מה היא חשבה שם בקסדה, לרגעים מסוימים בנסיעה חלפו לי שם מחשבות להמשיך עם דפיקות הלב האלו, לתת לעובר הזה לחיות, אבל בכל פעם שחדרה מחשבה כזו לחצה לי הנקודה בבטן כאילו דווקא, בחרבות היא דקרה אותי.

    בכינו מלא כשהורדנו את הקסדות.

    ***

    אחרי שלושה ימים עברנו את ההפלה, בשביל זה יוקדש סיפור משלו אם בכלל, הנסיעה ברכבת, ההרדמה המלאה, הקור המקפיא, הגרידה, הברזה מיום צילום וקנס של 7 אלף דולר.

    ***

    יום רדף יום, והימים המשיכו לרכב על ציר הזמן, הזיכרונות של המקל עם הפסים חלפו החוצה מדפי הבוקר ומהכתיבה היומיומית, איכשהו הם תורגמו באופן טבעי לצלקות בתודעה, והזיכרון ההוא של ההיריון נשכח, ואיתו גם הסיבה בכלל שהפכנו להיות חברים. מאז אותה הפלה שכבנו עם קונדום, זה היה מקולקל, לשכב עם האישה שלך עם מעיל דובון על הזין, הזין שלי התרחק מהכוּס שלה בשכבת ניילון, וכך גם החברות בינינו, שהפכה להיות חברות מקונדמת.

    ניסינו כמעט הכל, טיפול זוגי, יצאנו לארוחת ערב, הלכנו להופעות מוזיקה, להצגות, מלא הופעות סטנדאפ, עברנו לדירה חדשה, ענקית, אבל הצלקות ירדפו אותך גם כשאתה בדירת 90 מ"ר.

    שרדנו שבעה חודשים מאז אותה הרדמה מלאה.

    ב 20 בינואר 2016 הדפים מספרים לי שנפרדנו.

    ***

    לאחר חודשיים,

    מרץ 2016, בני מזל דגים חוגגים כעת יומולדת, והיא מתקשרת, מזמינה אותי אליה לדירה שהיא שכרה, מאורה קטנה ברמת גן, היא בדיוק נפרדה מהחבר שהיה לה יום אחרי שנפרדנו.

    הירח תלוי בשמיים, כבר מאוחר בערב, ואנחנו יושבים בחלק הזה בדירה שהיא קוראת לו סלון, על ספה מתקפלת, המנורה שלה הטילה צל בדמות נחש על הקיר, כמו בא לסמל משהו שעומד להגיע.

    היא נועצת בי עיניים רטובות "יש לי משהו להגיד לך, ואתה ממש תשנא אותי על זה".

    אולי הצל הזה באמת בא לסמל משהו.

    "מה?" אני נע באי נוחות עם האגן.

    "אני לא יודעת למה אני מספרת לך את זה".

    "מה?".

    "לא רוצה להגיד".

    "נו מה? הגעתי עד לפה, מה את רוצה להגיד לי?" הפצרתי בה.

    "בגדתי בך".

    "עם 'תומר השכן'? עוד פעם?".

    "לא, עם ערן".

    זרם מחשבות תת קרקעי החל לפרוץ לי בתודעה, המילה 'ערן' הציגה לי תמונה בהכרתי, היי אני מכיר אותו, ערן, חבר שלה לעבודה.

    "שכבתי איתו פעם אחת".

    "מה?" פערתי עיניים גדולות.

    "פעמיים, הוא גמר בתוכי, ממנו נכנסתי להיריון".

    "מה באבא? באמת? אחרי כל מה שעברנו? עוד פעם?".

    היא הנהנה 'כן'.

    "והוא נשוי באבא, עם ילדים, בגדת בי שוב? ממנו נכנסת להריון?".

    "כן" העיניים הרטובות שלה הפכו לפרץ של דמעות.

    "רגע רגע רגע כל מה שעברנו באבא, וזה אפילו לא היה ממני?".

    היא הביטה בי מרוסקת "אני מצטערת".

    "שיקרת לי. למה לא סיפרת לי?".

    היא לא ענתה.

    חמתי בערה בי להשחית, הווו כמה שהיא בערה, הוו כמה שהיא רצתה להשחית, רציתי להרוג אותה, אבל נזכרתי באמיליו ובחוטים הדקים של האור, רציתי לחנוק אותה עם החוטים האלה, אבל הם דקים, והם מאור, אז נזכרתי ב'כוחו של הרגע' אבל הכוח הזה לא חזק דיו שאדפוק לה את זה בראש, וההארה, איך אפשר להרוג בנאדם עם הארה?

    צרחה עמוקה בקעה בראשי, צעקה שממרחק הזמן שאני כותב את המילים הללו אני עוד יכול לשמוע אותה מהדהדת בתוכי, גופי היה משותק, ליבי הלם בחוזקה, מיותר לציין שלא יכולתי לדבר, ואז אספתי נשימה עמוקה, לא יודע איך זכרתי לנשום ברגע הזה, אבל זכרתי, מילאתי ריאותיי באוויר, מלא אוויר, הרגשתי מובס, מושפל, אחרי 'תומר השכן', אחרי כל הסליחה, עוד בגידה, עוד שקר, הגוף שלי רעד אלימות, רציתי לבעוט בה, בכוּס החרמני הזה שלה, במקום זה כבשתי צרחה פנימית, שלחתי ידיים וחיבקתי אותה, זה מה שהחליטה נפשי לעשות, וזה היה המגע האחרון שלנו. חיבוק.

    "אני אוהבת אותך" היא סיננה לאוזני "אני מצטערת".

    כיווצתי לסתות, חזק כיווצתי, אני חושב שדיממתי מהחניכיים, ונשמתי, עוד אוויר ועוד אוויר. השתחררתי מהחיבוק והתרוממתי מהספה, רגליים רועדות נשאו אותי לדלת, ומשם החוצה, סגרתי את הדלת, ירדתי במדרגות, בשביל היציאה מהבניין הבחנתי בירח, חיוכו הפוך, עצוב הוא היה, שלפתי את הטלפון, חיפשתי 'ערן' באנשי הקשר, והוא הופיע שם, צמוד לשם שלה, בלי היסוס התקשרתי אליו, לא יודע למה, לוודא, לדבר, לאמת את הפרטים, והוא אכן סיפר לי שהם שכבו, בלי קונדום, הוא לחש לי לטלפון, הוא לחש, אשתו בדיוק ילדה לפני יומיים את הילד הרביעי שלו, הוא לא רצה להעיר אותו, את השד, מסתבר שהוא עיבר שתי נשים במקביל, יש לו זרע טוב לבחור.

    ברגע זה תודעתי נקברה תחת מופע של זיקוקי דינור ששיגעו לי את המוח בשאלות, במחשבות, בשנאה, קן הצרעות שהיה רדום, נחבט בעוצמה, והן רוצות לנקום מתמיד.

    ***

    כמו מחבלת, שלפה רימון, שחררה את הנצרה, זרקה אל תוך מוחי, והשאירה אותי לבד עם הפיצוץ.

    והיא, המשיכה עם חייה, מצאה לה בני זוג רבים, ואני נאלמתי דום על ציר הזמן, מן הסתם אני אמור להיות מאושר שהשתחררתי מאדם שכזה, אבל לא אצלי, לא יודע למה, נפשי החליטה לצאת לקורס אינטנסיבי ביגון, באגו, כאילו דווקא, ללמד אותי משהו על מהותו של כאב ומהותה של סליחה. כאילו לא עברתי איתה סליחה, כאילו לא עברתי דברים בחיים.

    ועכשיו עוד פעם.

    בודד נקברתי בדירה הענקית הזו של שנינו בגבעתיים, לבד בתוך מגדל מוחי הקודר, כוחי אזל, שקעתי מתחת למים גועשים של השנאה, נפשי נסחפה לכאב ויגון, בן ערובה של רגשות מכל קשת הצבעים בעיקר כועסים והרסניים. כלב אכזרי נולד בתוכי, והוא נובח, חושף את שיניו במחשבות נקם.

    איזו עוד מילים אני יכול לכתוב כדי לתאר את התחושה הכבדה שנבגדת, שוב, ושוב, את התחושה הזו שהולכת שולל והרצון העז הזה להשמיד חיים.

    הלוך ושוב, הילכתי בביתנו הריק, בלי מנוח, חיה שבויה בכלוב, מקונן על עולמי, נאבק עם מחשבות זעם, מגרש מחשבות של חורבן.

    במוחי דחוסים מיליארדים של תמונות, נבגים, שיצרו פטריות עובש, מתוך המרחב המצחין שטבעתי, אפיתי עוגות נקמניות, תמונות זדון ערוכות בקומפוזיציה של דיכאון, שיצרו מסע יריות אל דמויותיהם, שלה ושלו, ושל 'תומר השכן' ושל כל הזיונים הארורים שלה.

    רק ששכבתי במיטה ונסחפתי אל שנתי, ברחתי מהעולם האכזרי הזה של ייסורי המחשבה.

    וזה תחילתו של מסע כבד של התרוממות נפש, לא הלכתי לפסיכולוג, מעט נפגשתי עם חברים, גם לא התקשרתי לאמיליו, נשמתי רצתה לחוות את הלונה-פארק הזה לבדי, מסע אישי ביקשה, ארבעה חודשים מדממים גירדו את נפשי, בזמן הזה נעשיתי בקיא בכל הפגעים הרעים וכוונות הזדון של טבעי. גירדתי פצעים מוגלתיים ובפריחות של האגו שהבגידה הזו מסתבר הייתה קטליזטור לערוך את מסע הניקוי הזה.

    ובזמן הזה אני מופיע סטנדאפ, אני מפרק את הקהל מצחוק ובוכה במחסן המשקאות של הסטדנאפ פקטורי.

    איזה ימיים הזויים.

    והזמן עושה את שלו, אשכרה הזמן עושה את שלו, בדרכו שלו, הזמן לימד אותי לנשום, כי אין ברירה רודי, וללטף את עצמי, כי מי ילטף אותי חוץ ממני, עם הזמן אני מקבל שזה מה שיש, שאכזבה, והשפלה, וכעס, וקנאה, הם רגשות חזקים, בהירים אפילו, שלימדו אותי להרים ראש ולהזדקף, רגעים מבועתים שלימדו אותי להתפתח, לצאת מאזורי הנוחות שהאגו מצא לעצמו. והזמן ההוא הפגיש אותי עם ספר טוב, ועוד ספר טוב, הרבה ספרים טובים קראתי בזמן ההוא.

    והוויפאסנה שהייתה שם כמו מטרונום של נשימת חיים, בוקר וערב, בוקר וערב, וואלה ס.נ. גואנקה היה מבסוט עליי.

    ויום עבר, ועוד יום, ובתוך קדרת המחשבות התחלתי לשמוע שוב ציוץ ציפורים, ותמונתה שלה הלכה והיטשטשה, נמוגה בערפל הזמן, מעט חיטוטים בפייסבוק, וגם אלה חדלו לאיטם, והשקט זחל לעתים קרובות יותר, ואיתו הסליחה, כה עדין קולה של הסליחה, עד שאפשר לחלוף על פניה, אבל עדיין היא ברורה עד שאי אפשר לטעות בה, והעט המשיך לכתוב אותה, ולבכות אותה, ולשחרר אותה.

    ***

    אחרי חמישה חודשים אני עובר דירה,

    במהלך אריזת הבית מחליק לו פתאום משידת הנעליים, תמונתנו של העובר, תמונת האולטרסאונד, מאותו יום ברחובות, ואני מביט בתמונה, עיני מרצדות על הנקודות של סמן העכבר, זיכרונות הימים ההם, ועיני לוכדות את הזמן ההוא, הזמן המדויק של ביצוע הבדיקה, ואת זמן תהליך העיבור, יום הזיון הארור. אז פניתי לקופסאות הקרטון, שם מאוחסנות דפדפות הספירלה שארזתי, והכל מתויג וממסופר, שלושה ארגזים כאלה של דפדפות, ואני שולף את הדפדפת של היום הזה, לבדוק באמת מה קרה שם ביום ההוא.

    אלו הם דפי בוקר, במחצית הדפדפת, פגשתי את היום המדויק, בעיניים רועדות הבטתי במילים מעולם לא הראיתי לאיש את דפי הבוקר שלי, אבל הסיפור הנוכחי דורש אותם, ובעיקר האינטואיציה, שבאותה העת דיברה דרכי, ואני לא זיהיתי את קולה, וכך אני פותח את היום ההוא, מילה במילה:

    "יום שישי היום, 4:50 בבוקר, אני אוסף את באבא אני מקפיץ אותה לעבודה, היא הולכת לעבוד עם ערן אני אוהב אותו, הוא חמוד. הם הולכים לעבוד יומיים רצוף, אני מקווה שתהיה להם עבודה קלה, קרה משהו מדהים בדרך שאספתי אותה, בכביש 5 אחרי שפניתי ימינה מכביש איילון בין מחלף מורשה לירקונים מפריד 2 ק"מ. לכיוון צומת ירקונים תופס אותנו ענן, אבל מה זה ענן, ענן אחו שרמוטה, מסך עשן לבן וסמיך שלא ראיתי מעודי כזה, השעה מוקדמת, היו ממש מעט מכוניות, ומקטע של כביש שהייה אמור להסתיים בשתי דקות נסיעה, ארך כמעט 20 דקות, חצינו ענן סמיך ועבה, כל המכוניות תיקשרו דרך צפצופים וזה היה אחד המחזות היפים שראיתי, לא ראיתי כלום! זה הזכיר לי את הספר 'על העיוורון', זה היה מחזה מרהיב, מה הוא בא לסמל, מה אני אמור לראות או לא לראות, איחרנו לערן שהמתין עם הרכב שלו בתחנת האוטובוס, חזרתי לפני רגע הביתה, חציתי את הענן הזה גם בחזור, הוא היה פחות סמיך, יש לי כאב בבטן כאילו פלוץ ענקי רוצה להשתחרר וכלום, אולי אכין לי תה…".

    ***

    הזוגיות שלנו, שאני מנסה להיזכר, היא תמונת נוף מעורפלת, שמתוכה מגיח לעיתים רחוקות איזה זיכרון טוב.

    שנה עברה מאז שהיא שלפה את הנצרה ההיא, לא התראינו, לא דיברנו, חשבתי עליה מלא, על העובר, על המוות שלו, על דפי הבוקר, על האינטואיציה שדיברה דרכי, כתבתי עליה מחברות שלמות, ואת הסיפור הזה.

    על נקודה קטנה בבטן, שלה ושלי.

    ***

    סיימתי לכתוב את הסיפור הזה ב'מזנון גֶעֵצֵל' בכרם התימנים, שם ישבתי שבוע שלם לפרוט את הטלנובלה הזו. לפני יומיים, ביום חמישי בדרכי לכאן עם הלפטופ, להעלות את הדיו לפיקסלים של הפייסבוק, הבחנתי בה פתאום, יום צילום לפרסומת, והיא נערת המים, עצרתי את האופנוע בצד הכביש והבטתי בה מבעד החריץ שבקסדה, שערה ארך מאז החיבוק ההוא, אפה עם הגִיבֶּנת כרגיל, סנטרה בולט, והחיוך שלה פרוס על שפתיה, עדיין יפה. התבוננתי, בה, בעצמי, בחיים האלו, שמאותתים דרך גלגלי השיניים של המציאות, שמה שאתה חושב עליו רוב הזמן זה מה שישתקף במציאות חייך, אז סובבתי יד, הקטנוע קיבל מנת גז, והתרחקתי…

    וכך אני מסיים את הטלנובלה הזו.

    אולי בסופו של דבר, זה סוף טוב, אני משחרר את הסיפור הזה החוצה ממני, ומנקה באופן סופי אותה ואת הטלנובלה הזו שהצטרפה איתה.

    עוד עשרה ימים אהיה בברזיל לנשום שמש ירוקה, לכתוב את החיים החדשים שאני מתכנן עבורי.

    [וזו תמונה של עובר שמצאתי בגוגל]


    רודי סעדה  שחקן, סטנדאפיסט וחוקר את עצמו, עף בעולם וגם בתוכו. מחפש הומור ולא פוסח גם על הדרמה.
    המופע החדש שלו All-In יתקיים ב-5.11 בסטנד-אפ פקטורי


    להגיב
  • טוב ברחוב! – פסטיבל מקומי פרדס חנה כרכור – חמישי 19.10

    ***

    פסטיבל "טוב ברחוב" , הפסטיבל המקומי של פרדס חנה כרכור שיתקיים השנה ב-19/10/17 ומכונה על ידינו "החג שאחרי החגים". מנסה לבטא את הרוח הייחודית של היישוב. זו השנה השנייה שהוא מתקיים  וכפי שהבטחנו, בכל שנה יזוז הפסטיבל לרחוב אחר, מתוך רצון לשתף את כל חלקי היישוב בפסטיבל ולאפשר בכל פעם זווית הסתכלות חדשה על המתרחש ברחוב.

    הפסטיבל  שכולל הופעות מוזיקה, מיצגים, אמנות רחוב, תאטרון, קרקס ות ועוד ועוד, יתרחש השנה במרכז המושבה, בלב ליבה, בוואדי שחוצה אותה מדרום לצפון  ומצטלב עם דרך הבנים.  לא לחינם בחרנו את המיקום. יש כאן רצון אמיתי לחבר בין כל חלקי המושבה. לא מדובר רק בחיבור פיזי, אלא בחיבור רעיוני בין תושבים חדשים לוותיקים, בין ילדים למבוגרים, בין דתיים לחילוניים  והכל בעזרת לא מעט אמנות מקומית חיה ובועטת.

    פרדס חנה כרכור מייצרת  לאורך השנים קול תרבותי חברתי קהילתי  שונה ומרענן והפסטיבל רוצה לתת לו ביטוי אמיתי. הקול הזה מתקיים כל השנה, ובא לידי ביטוי בעשרות שיתופי פעולה תרבותיים, חברתיים, קהילתיים ועסקיים. הפסטיבל שנשען על אירועים קודמים כמו "ח"י באהבה", הלילה הלבן של פרדס חנה כרכור  והשיקשוק המיתולוגי, מהווה עוד נדבך באבולוציה של ההתפתחות התרבותית של היישוב.

     זהו פסטיבל מקומי ברוח פסטיבלים שונים בעולם, שמנסה לשמר את הרוח המקומית מתוך הבנה ברורה שמה שהיה לא יהיה, אבל בהחלט תמיד אפשר ליצור משהו חדש. אנחנו סבורים שבסופו של יום הכוכב האמיתי של הפסטיבל  הוא הקהל שנחשף למתרחש ברחוב והופך מצופה למשתתף.

     השנה במיוחד יאיר "טוב ברחוב"  את מרכז המושבה המתחדש בחלקו , ינסה להראות כיצד ניתן לייצר אורבניות  תוססת,מלווה בקריצת עין שובבה,  לצד שימור הקיים מתוך אמונה אמיתית שהכל קשור ומתחבר.

    כל ההפקה המורכבת הזו שנרקחה במשך חודשים, לא הייתה יכולה להתרחש ולהתקיים כעבודת יחיד, והיא תוצר של עבודת צוות מאומצת ויצירתית ועל כך תודתי הגדולה לאנשים שאיתי.

    ניפגש ברחוב.

    אייל כגן, מפיק ומנהל אמנותי.


    הפסטיבל יתקיים במרכז המושבה מסביב לכיכר שמונה – מאזור השוק הישן (שמתחדש) ועד לואדי (היכן שהיה השיקשוק) בין השעות 20:00-חצות

    הדף של "טוב ברחוב" בפייסבוק >

    האירוע בפייס >

    התוכניות של הפסטיבל מפוזרות בנקודות המסחריות ברחבי המושבה.
    להורדת התוכניה אליכם לנייד הקליקו כאן >

    הכניסה חופשית


    להגיב
  • "וסיפרתָ!" – מופע הפרידה מאייל עמית! – 14.10 בחצר מועדון היוניקורן

    * * *

    עצרו וקראו עד הסוף! את המופע הזה אתם ממש לא רוצים לפספס! מופע אחרון והזדמנות אחרונה להגיע למופע הסיפורים הקורע והמטורף של אייל עמית.

    מיד אחרי חופשת סוכות, רגע לפני שאייל מעמיס מוצ'ילה על הגב, מחתים דרכון וטס עם משפחתו למסע ארוך במזרח, מוזמנים ומוזמנות באהבה רבה למופע פרידה שכונתי וחגיגי שיתקיים תחת כיפת השמיים בחצר מועדון היוניקורן. מופע שהתפתח, השתכלל, ועבר כבר אינסוף גלגולים, דיוקים וליטושים במהלך 6 השנים האחרונות על במת צוותא, בית ציוני אמריקה והקאמרי. מופע שהספיק כבר לפגוש עשרות אלפי אנשים בכל רחבי הארץ וזכה למעמד קאלט בעיתונות הארצית. מופע שהתחיל, ועכשיו גם מסתיים, כאן אצלנו בפרדס חפלוש.

    גם אם כבר הייתם במופע בעבר, וגם אם לא, את מופע הפרידה המיוחד הזה אתם ממש לא רוצים לפספס. הולך להיות שמח ברמות קיצוניות. וודקה ועראק חופשי בכניסה, 3 סיפורים חדשים שעוד לא שמעתם, ולמעוניינים – גם הזדמנות חד פעמית (!) לרכוש את הספר החדש והמשובח שלו ("וכתבת") בחצי מחיר – 40 ש"ח (במקום 82 ש"ח).

    אל תפספסו כבר אמרנו?!??!!!

    מוצ"ש 14.10.17 בחצר מועדון היוניקורן, מתחם חנה-ג'י.

    תרשמו בוייז: בית המפגש השלישי.

    פתיחת דלתות – 20:30
    התחלת מופע  – 21:00

    כרטיסים: 60 ש"ח

    שימו לב, מספר המקומות מוגבל והכרטיסים כבר נחטפים. אל תחכו לרגע האחרון!

    לרכישה אינטרנטית לחצו כאן >

    לאיוונט לחצו כאן >


    וסיפרתָּ – מופע סיפורים מפתיע וקורע מצחוק בז'אנר ה-spoken stories

    סיפורים אישים, אמיתיים ובועטים מהחיים של אייל, מהחיים של כולנו, אבל מזווית שונה, מאוד לא צפויה ובעיקר מצחיקה.
    מה מצחיקה, קורעעעעעת!!!
    טקסט חד, מושחז ובהגשה מוטרפת במיוחד!

    (במאי: יניב קלדרון)


    ״מתי לאחרונה נחשפתם למשהו חדש? מקורי? מופע שנון ומצחיק, מושחז, השראתי ומעיף. קאלט היסטרי!״ [מעריב]

    ״אדיר מילר היה מבסס על הסיפורים שלו עונה שלמה של רמזור" [ידיעות]

    "אני אוהב אותו ואני חושב שמה שהוא עושה הוא דבר ייחודי ויוצא דופן. כדאי לכם להגיע לשם ולראות אותו בפעולה" [שי אביבי]

    "הייתי וזה היה מעולה. ממליץ בחום!!!" [אברהם טל]

    "איזה מנוע טורבו!! איזו עוצמה. חיות אינסופית. דיוק. נהניתי מכל רגע. פערתי עיני עגל ידועות וגמעתי כל מילה. מקסים וטורף, חד ושנון. מאוורר ומפתיע. אייל עמית הוא תותח ירייה של הדברים הטובים. ממליצה בחום!" [טלי וורד קפלן]

    "ברגע שהוא התחיל זה לא היה דומה לשום דבר אחר שפגשתי קודם – סוחף , מרתק, מרגש, ומצחיק עד דמעות. מעשה אומנות. פיסה של חיים שלמים שעוברת אליך באופן כל כך פשוט, כל כך נכון , כל כך אמיתי, כל כך נוגע. המופע של אייל הוא חוויה שאתם רוצים לחוות!" [קורי רונאל]

    "המופע של אייל הוא חוויה ייחודית. סיפורים שכתובים היטב ומוגשים בכישרון רב הישר ללבלב, אם בא לכם ערב מצחיק ומרגש, אל תחמיצו אותו הזמינו מקומות עכשיו." [מיכל ליבדינסקי]

    "איך אצליח להעביר במילים חוויה כל כך משחררת? לא הפסקתי לצחוק כל המופע, אייל מביא עוצמות אדירות של ביטוי, כאלה שנוגעות עמוק בלב ובבטן, כמה עוצמה באיש! היה כיף גדול, ממליצה בחום לכל מי שרוצה לצחוק בקול גדול!!!" [דורית בר]

    "חשבנו שאנחנו הולכים לערב של צחוקים.. עברתי משהו עמוק ומרגש. אייל מצליח גם להצחיק (מאוד!) גם להיחשף בצורה מוחלטת, וגם לא ללגלג אפילו טיפה על אף אחד חוץ מעל עצמו.. תקשיבו, כמה שצחקתי לא בכיתי שנים.. יש משהו באנושיות הזאת שהיא כל כך נוגעת והופכת את החוויות של כולנו למשהו שונה לגמרי. עמוק, מצחיק ומטלטל. מופע מקסים. איש מקסים עם סיפור חיים מעורר השראה.. בהחלט תופעת יחיד. מאד מאד נהננו." [אורית אור]


    להגיב
  • כיכר הגעגועים ה-I! שבת, 9.9 החל מ-16:00 בואדי בפרדס חנה

    ***

    כיכר הגעגועים הראשונה תתקיים בואדי בפרדס חנה, היכן שהיה פעם השיקשוק, ליד כיכר שמונה (והפטנק) בשבת, 9.9, החל מהשעה 16:00…

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים יעטרו סיפורי געגוע קצרים שנכתבו בכתב יד ע"י חלק מתושבי העיר, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

      געגועים שהתממשו, געגועים שבכוונתנו לממש וגעגועים שבלתי אפשרי לממש.
      געגועים למקום, לתקופה או אדם… לפשטות שהיתה פעם, לשקט, לזמן עם עצמנו ולאיכות נסתרת בתוכנו.
      געגוע לילד/ הורה/ אח/ חבר שכבר לא בעולמנו.
      געגוע לאיכות אחרת של קשר עם ילדינו ובני זוגנו.

    *********

    בכיכר יהיו:

    מעגל סיפורי געגוע בהשראת סיפורי הגעגוע התלויים שיעטרו את הכיכר.

    – מעגל הקראת שירי געגוע שם יארח אתכם שוקי גוטמן מ"אשכולות פואטיקה".

    – מעגל בו בני נוער עוזרים ומסבירים לותיקים לפענח ולהבין את סמלי האימוג'י של פייבסוק וווצאפ – ויחד ממציאים את סמל האימוג'י של הגעגוע.

    – מרחב למסע רגשי בזמן בו יש ריחות וחפצים שונים. מרחב להרהור וכתיבה.

    – מתחם ילדים ובני גיל הזהב עם נגינה מאולתרת ומשחקי רחוב של פעם.

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית. בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • ניפגש בכיכר הגעגועים…

    [גיל עמנואל]

    פרוייקט הגעגוע – נושא שחקרתי ועסקתי בו בעשר שנים האחרונות (כולל מסע של שנתיים חוצה יבשות) – יוצא לדרך!

    הפרוייקט יפתח ביצירת כיכר הגעגועים הראשונה בואדי בפרדס-חנה ביום שבת, ה-9.9  בין השעות 16:00 – אחרון המתגעגעים…

    הפרוייקט הנו קהילתי ומטרתו:

    1.ליצור קירבה עמוקה חוצת דור, מגדר ותרבות.
    2. לתת לגיטמציה לביטוי רגשי ויצירתי לתחושת הגעגוע בתרבות בה אין הרבה לגיטמציה לתחושה זו.
    3. לעורר השראה דרך סיפורי געגוע בהם אנשים הצליחו להחיות ערך רגשי שממשיך להאיר את דרכם.

    הכיכר היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שנפגשים דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים יעטרו סיפורי געגוע קצרים שנכתבו בכתב יד ע"י חלק מתושבי העיר, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    – געגועים שהתממשו, געגועים שבכוונתנו לממש וגעגועים שבלתי אפשרי לממש.
    – געגועים למקום, לתקופה או אדם… לפשטות שהיתה פעם, לשקט, לזמן עם עצמנו ולאיכות נסתרת בתוכנו.
    – געגוע לילד\הורה\אח\חבר שכבר לא בעולמנו.
    – געגוע לאיכות אחרת של קשר עם ילדינו ובני זוגנו.

    כיכר הגעגועים, מקום בו תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.


    הגעגוע של שארלוט (דודה בת 80 ניצולת שואה)

    "אני בת 80 ועדיין זוכרת את עצמי בגיל 3 וחצי בבלגיה בזמן מלחמת העולם השניה. נאלצתי להיפרד מההורים שלי. התחבאתי בבית של משפחה פלמית בצפון בלגיה. סירבתי לישון על המיטה בחדר שהכינו לי. כל ערב במשך כל השנתיים ששהיתי שם, נכנסתי לחווה של הפרות כדי לישון עם הפרה המועדפת עלי. נרדמתי כל ערב כשהראש שלי על הבטן שלה והיד שלי ממששת את הפרווה שלה. כל ערב כשנכנסתי לחווה, אותה פרה השמיעה קול כדי שאמצע אותה, כי כל ערב היא היתה במיקום אחר. את תחושת הביטחון והאהבה שקיבלתי ממנה, אני עד היום מקבלת רגע לפני שאני נרדמת, כשאני מלטפת בובת חתול מפרווה סינטטית איתו אני ישנה. אני חייבת ללטף משהו, כמו אז, לפני שאני נרדמת. כמה שנים אחרי המלחמה באתי לבקר עם הורי את המשפחה הפלמית ששמרה עלי. נכנסתי לחווה של הפרות, והפרה שמעולם לא נתתי לה שם, מייד זיהתה אותי וקראה לי. אני זוכרת כמה התרגשתי לראות עד כמה פרה יכולה לזכור ולתת כ"כ הרבה אהבה לילד."

     

     

     

    [איור למעלה: נועה קלנר. פורסם לראשונה ב"אדם צעיר – עיתון לילדים וילדות"]


    להגיב
  • ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים! שישי, 7.4 בפרדס חנה

    ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים!

    יום שישי, ה-7 לאפריל, 15:00-19:00   –    ביה"ס רימון במתחם החקלאי    –      15 ש"ח בכניסה                                   

    *                        *                      *                                                                                                

    אחרי חודשיים הפסקה עקב לידת בננו… ממשיכים את המסורת!

    רוקדים יחד כל המשפחה, הורים וילדים                                                                                    

    יום שישי בצהריים, שעת בין הערביים… מקבלים את השבת ואת השקיעה בריקודים!

    חלל ענק ומקום לכולם להשתולל

    מוזיקה שמבוגרים אוהבים וילדים שמחים (סבנטיז, אייטיז, ניינטיז, רגאיי, ישראלי)

    הזדמנות להיות שוב ילדים – ולהעביר לדור הבא את המוזיקה שגדלנו עליה

    (או סתם לצפות בהם רוקדים ולנוח עם בירה קרה ביד…)                                                                  

    15 ש"ח לכל אחד מגיל שנתיים (ילד שלישי במשפחה חינם)

    במקום יימכרו שיתה קרה וחמה לגדולים ולקטנים
    וכיבוד שמתאים (בריא ומשביע) במחירים נוחים                                                                             

    ספרו להורים 😉                                                                                                                                              

     איך מגיעים? שתי אפשרויות:

    או לחנות ב"היוגב 23, פרדס חנה" (ב-Waze או גוגל מפס) ולעקוב אחרי השילוט לתוך מתחם רימון עד בית הספר.
    או לנסוע מזרחה בכיכר דרך פיק"א, לתוך החקלאי – ישר עד הסוף. לחנות משמאל ולהיכנס בשער הקטן למתחם רימון ישר אל המסיבה (בטח תשמעו את המוזיקה).

    ככה זה נראה בילדודאנס הקודם…

    לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • דרך גוף Bodyways פסטיבל בתנועה – כפר המחול בגליל – 11-13 במאי

    התנועה הגדולה מתחילה דרך הגוף

    אנו שמחים ומתרגשים להזמין

    דרך גוף BodyWays פסטיבל בתנועה

    בכפר המחול בגליל

    חמישי-שבת
    11-13 במאי 2017

    קיבוץ געתון

    www.movefestival.bodyways.org

     

    ברוכים הבאים ל 3 ימים של מחול, מוזיקה, מרחבים וריקודים בכל הגישות דרך גוף, קול ותנועה.
    בשיתוף מיטב היוצרים והמנחים ועם להקת המחול הקיבוצית.
    לא רק לרקדנים!
    כפר מחול מתעורר פתאום ולא מפסיק לרקוד…

    מחול קול וקצב ♡ תבונת הגוף ♡ ריקודים מהעולם ♡ צלילים מרפאים ♡ ביטוי ובמה ♡
    אימפרוביזציה ♡ תנועה ויציבה ♡ תנועה מודעת ♡ אקרו ומגע

    בואו לגלות עולמות של גוף, קול ותנועה
    לכל מי שאוהב/ת לזוזזזזז…

    כל הפרטים, התכניה והמשתתפים באתר הפסטיבל

    www.movefestival.bodyways.org

    לרכישת כרטיסים או מקומות בחדרים או באוהל סיירים הקליקו כאן >

    או התקשרו 052-9540415

    BodyWays Move Festival

    A 3-day festival of performances, dance, and workshops for all ages

    הפסטיבל מתארח בכפר המחול הבינלאומי ובין היתר בחללים היפים של בית האוכל ההסטורי של קיבוץ געתון אשר הוסב לשירות הלהקה.
    חברי להקת המחול הקיבוצית הבוגרת והצעירה, רקדנים מכל העולם, חיים ויוצרים בכפר המחול ויופיעו בפניכם בכל יום מימי הפסטיבל.

    דרך גוף BodyWays הינה זירה מבוססת יוזמות של היוצרים בה, המקדמת אורח חיים בריא ואקטיבי בדגש על מודעות ויצירה דרך גוף ותנועה.

    Prepare for three days of constant celebration!! Dance, Move, Explore, Express, Create, Balance, Heal, and Learn.

    אנו מזמינים למפגש פנים אל פנים עם האנשים המניעים את דרך גוף BodyWays
    בבית של הרקדנים בצפון – כפר המחול, ועם להקת המחול הקיבוצית.

    כרטיסים מוזלים לזמן מוגבל | לאתר הפסטיבל | לאוונט בפייסבוק

     

    החל מיום חמישי ב 16:00 ועד מוצ"ש : מופעי מחול באולמות, מוזיקה חיה ומרקידה ברחבת הדשא, מופע/סדנת קצב עם כלי נגינה אתניים,
    מעגל שירה, ג`אם וריקודים, הפנינג אמנותי, פעילות תנועה רציפה במתחם הילדים ועשרות רבות של סדנאות המתאימות לכל רמת נסיון וסגנון.

    במקום יוגשו ארוחות צמחוניות, בוקר צהריים וערב, משקאות טבעיים וכיבוד. הסעות מתחנת הרכבת וחזרה בהזמנה מראש.
    עם כל הריקוד הזה, מתחם טיפולים לשירותכם, טיפולי מגע עם מטפלים מנוסים, אתם בידיים טובות.

    אפשרויות לינה: ניתן לרכוש כרטיס המשלב לינה בחדר כזוג או כמשפחה, מיטה ליחיד בחדר משותף או מזרן באוהל רועים מפנק
    במתחם יעודי לאורחי הפסטיבל בקיבוץ סמוך. למי שרוצה להיות קרוב יותר ללב העינינים ניתן להקים אוהל (קמפינג)
    בשטח המיועד לכך בקיבוץ געתון במידה וישאר מקום.


    להגיב
  • אמנים במושבה 2017: 23-25 במרץ

    מסורת זו מסורת!

    אירוע "אמנים במושבה" פרדס חנה כרכור חוגג 19 ואנחנו מזמינים אתכם להגיע ולהתארח במתחמים המרוכזים ברחבי המושבה הפסטורלית ובבתי האמנים, הפתוחים לקהל חובב אמנות ועיצוב.

    בפסטיבל ייקחו חלק מעל 100 אמנים מקומיים, כאשר ביניהם אמנים בעלי שם עולמי המציגים בגלריות מובילות בחו"ל.

    מה תוכלו למצוא במתחמים?

    * מתנות ייחודיות מעשי ידי האמנים שלנו, ממגוון תחומים: קרמיקה, ציור, פיסול, תכשיטנות, אמנות שימושית , נגרות, צילום, חפצי נוי, זכוכית, אופנה, צורפות ועוד .

    * מגוון סדנאות אמן, כגון: סדנת טאי דאי- צביעת בדים ובגדים, יסודות ציור פורטרט בצבע, מחזור תכשיטים, רישום לכל הרמות, ציור בועות סבון לילדים והורים, עיסת נייר לכל הגילאים, חימר למבוגרים וילדים ועוד.

    * פעילויות לכל המשפחה: תיפוף אפריקאי, הפעלת משחקי חשיבה (פתוחה במהלך יום שבת), שירה בציבור להורים וילדים, קבלת שבת, הופעות חיות ואטרקציות נוספות.

    * דוכני מזון מגוונים ואותנטיים

    *לראשונה: Art Night – בואו להנות במוקדי הפסטיבל עד 22:00 בלילה (ביום חמישי בלבד).


    שעות הפעילות:

    חמישי, 23.3.17- 10:00- 22:00

    שישי, 24.3.17- 10:00– 17:00

    שבת, 25.3.17- 10:00- 20:00 


    פרטים נוספים ומידע לגבי מיקום ושעות הפעילויות השונות בדף הפייסבוק של האירוע "אמנים במושבה פרדס חנה כרכור"

    פרטים מלאים על האירוע ורשימת האומנים המשתתפים ועוד ממש כאן >


    להגיב
  • ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים! 20.1 – שישי בצהריים, בפרדס חנה

    ילדודאנס ברימון! מסיבת ריקודים להורים וילדים!

    יום שישי, ה-20 לינואר, 15:00-19:00   –    ביה"ס רימון במתחם החקלאי    –      15 ש"ח בכניסה                                   

    *                        *                      *                                                                                                

    כיף של מסורת! כבר פעם שלישית… והפעם גם השמש תחייך אלינו…

    רוקדים יחד, עם הילדים                                                                                    

    יום שישי בצהריים, שעת בין הערביים… חלל ענק ומקום לכולם להשתולל

    מוזיקה שמבוגרים אוהבים וילדים שמחים (סבנטיז, אייטיז, ניינטיז, רגאיי, ישראלי)

    והוספנו! ב מ ה   פ ת ו ח ה   ל י ל ד י ם!   משיכת חבל, לימבו ועוד הפתעות…

    הזדמנות להיות שוב ילדים – ולהעביר לדור הבא את המוזיקה שגדלנו עליה

    (או סתם לצפות בהם רוקדים ולנוח עם בירה קרה ביד…)                                                                  

    15 ש"ח לכל אחד מגיל שנתיים (ילד שלישי במשפחה חינם)

    במקום יימכרו שיתה קרה וחמה לגדולים ולקטנים
    וכיבוד שמתאים (בריא ומשביע) במחירים נוחים                                                                             

    ספרו להורים 😉                                                                                                                                              

     איך מגיעים? שתי אפשרויות:

    או לחנות ב"היוגב 23, פרדס חנה" (ב-Waze או גוגל מפס) ולעקוב אחרי השילוט לתוך מתחם רימון עד בית הספר.
    או לנסוע מזרחה בכיכר דרך פיק"א, לתוך החקלאי – ישר עד הסוף. לחנות משמאל ולהיכנס בשער הקטן למתחם רימון ישר אל המסיבה (בטח תשמעו את המוזיקה).

    ככה זה נראה בילדודאנס הקודם…

    לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • יהלי סובול בהופעה אקוסטית בחסידה – שני, 19.12

    יהלי סובול, האחד והיחיד, סולן להקת מוניקה סקס, יגיע להופעה אקוסטית בחסידה שלנו

    תפתחו יומנים:

    >>>> 19/12/16 <<<<

    ומהרו להזמין כרטיסים:

    04-627-7789 / 054-5819921

    כרטיס במכירה מוקדמת- 70 ש"ח, בערב המופע – 80 ש"ח.

    *** מס' הכרטיסים מוגבל ***

    יהלי סובול, סולן להקת מוניקה סקס, מוסיקאי יוצר וסופר, אחד הכותבים המוכשרים והשנונים בנוף המוסיקלי של שנות התשעים ותחילת המאה הנוכחית.
    בימים אלה מסיים להקליט את אלבום הסולו החדש שלו.
    במופע האקוסטי מתלווה ליהלי הגיטריסטית זואי פולנסקי (ריו, בלה טאר).
    יהלי מגיש בהופעה שירים מכל התקופות ומכל האלבומים – מ"פצעים ונשיקות" המיתולוגי ועד לשני אלבומי הסולו שלו "סוס" ו"אלדוראדו". "מכה אפורה", "לא יכול בלי זה", "סוס", "השמלה ממדריד", "ילדה קטנה", "מספיק בנאדם", "הקונפורמיסט", "פצעים ונשיקות", "איש קש", "שנים חסומות" ועוד.

    יום שני ה-19 לחודש, החל משעה 20:00 בחסידה (המייסדים 26, כרכור)

    לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
Close