התפתחות האתרטורים אישייםכתיבה פרטיתסביבה וקהילהצדק חברתי

כן שם ז'

ארץ חדשה

"ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא שבדמוקרטיה אתה קודם בוחר, ואחר כך ממלא פקודות. בדיקטטורה אתה לא חייב לבזבז את זמנך על בחירות" (צ'ארלס בוקובסקי)

כמעט בכל פעם שאני צריך לבחור (פעם שמינית, וואו!) בשנים האחרונות המשפט הזה חוזר ועולה לי עוד לפני שאני מוזג לי כוסית וויסקי. ואיזו משמעות יש באמת לדמי-קרטיה, כאשר פעם בארבע שנים (או קצת פחות) חבורה של אזרחים עוברת שטיפת מוח ובוחרת במנהיג/מפלגה שמבטיחים לה דברים שאין שום דרך לוודא שהם יקרו. איזו שליטה יש לנו על תוצאות הבחירה שלנו, חוץ מלכעוס קצת ולשכוח עד הפעם הבאה. "חגיגה לדמוקרטיה" יזעקו הכותרות בעוד יומיים, רק בשביל לתת לנו הרגשה שאנחנו באמת משפיעים.

אבל אז פורצת לה מחאה חברתית מדהימה ונותנת תקווה לכמה חודשים. מלחמה חדשה-ישנה ובהלת אירניום שבים ומטמינים את התקווה עמוק בנפתלין. אבל משהו מבעבע. משהו חי מאחורי הקליעים. ופתאום אני קורא שאפשר גם אחרת, לדוגמא בפינלנד או באיסלנד.  יוקר המחיה והלחץ  מניעים אותי לחדש את הדרכון הזר במחשבות על מעבר לארץ חדשה עד שאני נתקל בשיטתיות בסרטונים. ושומע שקמה לה מפלגה חדשה בארץ.

"אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות" (אלברט איינשטיין)

בבחירות האחרונות הצבעתי ל"תנועה הירוקה-מימד" בתקווה גדולה. הייתי משוכנע שהם עוברים את אחוז החסימה (למה לא קוראים לו אחוז הכניסה?!?), אבל חוץ מהפתעה קטנה, לא באמת התבאסתי כשראיתי מה קורה אחרי הבחירעות. "בזבזת את הקול שלך", אמרו לי. אכן, אם הייתי מצביע לברק ומשלב ידיים עם החביבי הייתי עושה שימוש מצוין בקול שלי. הפוליטיקה בארץ רקובה מן היסוד. תזה כ"כ חולה צריך לרפא עם אנטיתזה ולקוות שהסינתזה תאפשר לנו להמשיך לחיות כאן.

כנראה שאני חי בבועה. אם לשפוט את הפידים של החברים שלי בפייס ואת הבחירות של הסביבה הקרובה, אז כנראה שזהבה גלאון תהיה ראש ממשלה וביבי לא עובר את אחוז החסימה… אבל מה שאני לא מסוגל להבין, בקרב בוחרי הימין, זה אם באמת טוב להם או שהם פשוט מתנהגים כמו אישה מוכה. מילא אם לבנט היו 30 מנדטים ולעוצמה לישראל עוד עשרה. אבל לבחור שוב בביבריון שהחטיף לך שלוש וחצי שנים !?!

"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" (אלברט איינשטיין)

אז למה לא מרץ? או שלי? או לפיד? זוכרים את "שחר של יום חדש" של ברק ואת כמה שעות האופוריה אחרי ה"נצחון" של לבני (שבינינו, שליש מהקולות היו "רק לא ביבי")? זוכרים את כל ההבטחות והסיסמאות? למה שמשהו יהיה שונה עכשיו? מה נשתנו הבחירות האלו מכל הפעמים הקודמות?
ארץ חדשה מציעה דרך אחרת. הם לא רוצים תפקידי שר או מקום בועדות נחשקות. הם רוצים להראות לנו את מה שכולם ידעו אבל לא דיברו עליו. ואחרי ששמעתי את נתן זהבי אומר לאלדד יניב שהוא לא מצביע לו אבל "מת שהוא יהיה בכנסת", משפט אותו אני שומע מהרבה אנשים (חוץ ממיקי רוזנטל לצערי) אני נזכר בסיפור על הזבוב שיושב על הפיל ואומר לו שהם עושים הרבה אבק. כמה פעמים התעצלתי לעשות מעשה ונשארתי "תומך מבחוץ" במהלך שלא קרה. כמה גאה הייתי להיות נוכח בהפגנת החצי מיליון בכיכר המדינה לפני שנה וחצי, אחרי שרק התרגשתי והרגשתי ליד כל המחאה. מבחינתי ההבדל בין עוד מנדט למרץ (וכמה שאני אוהב את הורביץ ואבו-וילן) לעוד מנדט חדש לארץ הוא עצום. בגלל אופי המפלגה ודרך הפעולה שלה (שיקוף כל מה שקורה בכנסת ע"י כמה שיותר אנשים). אם ארץ חדשה לא ייכנסו, אז מעבר לכך שאצטרך להזמין את עופר לארוחה ולהכין לניר קפה כל פברואר במקום בזמן, לפחות אני נהנה מהתקווה והריגוש ובעיקר מהאמונה שיש סיכוי לשנות. וכאשר ייכנסו (אני באמת משוכנע), אוכל בפעם הראשונה בחיי הדמוקרטים להרגיש גאה (גם אם יעשו רק רבע ממה שהם מבטיחים).

"עלינו להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם" (מהטמה גנדי)

אני חושב שהשיטה קיימת לא רק בפוליטיקה. קומבינות ופרוטקציות וניצול קיימים בכל הרמות. בעלי עסקים קטנים שמעסיקים נערים ב-20ש"ח לשעה, עצמאיים שמנצלים בורות של לקוחותיהם לגבות שכר שערורייתי על כלום, מוסר תשלומים והבטחות שווא מרעילים את החברה שלנו. אני מקווה שכל מי שיצביע לארץ חדשה בבחירות הקרובות יתחייב עם עצמו לנקות את אורוותיו הוא. לכבד, לפעול בשקיפות, לתגמל כראוי, לטעות ולדעת לבקש סליחה, לתמוך ולתת דוגמא אישית. אני אולי שם ז' אבל כי אכפת לי מהארץ הזאת.

"ישנם שלושה סוגי שקרים. שקרים, שקרים ארורים, וסטטיסטיקה" (בנימין ד'יזראלי)

איך זה, שלמרות שאף אחד לא צפה את שבעת המנדטים של הגמלאים ולמרות כל ההפתעות, עדיין מינה צמח וקמיל פוקס (זה שם של סוקר??? 😉 ) הם אוטוריטה במדינה שלנו? והאם, אחרי שאלדד ומירב ורני ולינדה ישבו בכנסת, מישהו כאן יבין שהזמנים השתנו ושכדאי לזכור לסקור סלולרי ואינטרנט ולא לשכור חברות סקרים

הנה ההימור שלי (Wishful Spinking):

ביברמן – 31

הבנט הייעודי – 18

(הי זה מקום) שלי-שי – 17

ש"ס (פעם קראו להם "שישה סחטנים"…) – 11

(כבר שתי דקות שלא העליתי כלום) לפיד – 10

התנועה (בניוטרל) – 7

(תמיד עובדים ב) מרץ – 6

(אין אין אין ממשלה, בלי, בלי, בלי) אגודה – 5

(הגענו ל) ארץ חדשה – 4

(אם רק היו 120) דב חנין – 4

בלדי – 4

(איזה כיף שאין יותר ברק) רעם/תע"ל – 3

תגיות
הראה עוד

52 thoughts on “כן שם ז'”

  1. יפה דנידין, אהבתי…
    ובכל זאת… היתה הפגנה פצצה היום אנשים. מה איתכם? מתעוררים קצת?? בואו במוצ"ש הבא. אתם מה זה מוזמנים
    באמת באמת כייף גדול
    דנידין – אנחנו בעד אהבה, זה פשוט עוד דרך להראות את זה.
    הם לוקחים את הרעל אליהם, ואנחנו פוגשים חברים 🙂

  2. איש אחד יושב בבית קפה עם ספל קפה, מסתכל על הספל אבל לא שותה.
    מגיע איש אחר ושותה את הקפה של האיש הראשון,
    ״יופי״ אומר האיש הראשון , ״קודם פיטרו אותי מהעבודה, ואז הלכתי לחניון וראיתי שגנבו לי את המכונית,
    חזרתי הביתה וגיליתי שהכלב שלי נדרס, ועכשיו אתה״.
    ״ומה עשית ?״ שואל האיש השני …
    עונה לו האיש הראשון : ״רציתי להתאבד ושתית לי את הקפה המורעל….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close