שיעורים באקולוגיה מעשית

אמנות ועיצוב

קטגוריה אמנות ועיצוב | תאריך פרסום 9 פברואר, 2011 | ע"י פוסט שיווקי

67

[מאת אייל כגן]

בדיוק לפני שבוע נסענו אני וה’ למסיבת גיל 40 של אחיה האהוב והפוחז שהתקיימה באיזשהו קפה בראש העין. מעבר לעובדה שזו הייתה הזדמנות טובה לצאת קצת ולהתאוורר (מה לעשות, כשיש לך 4 ילדים בבית, גם נסיעה על כביש 6 בערב חורפי עם מוזיקה באוטו בואכה מחלף קסם היא סוג של נופש) זו הייתה הזדמנות לשוב ולמדוד את המרחק שבין האי שנקרא פרדס חנה כרכור לבין שאר העולם. “את רואה את אלו” הצביע עלינו אורי, תוך כדי שיחה עם אחת מבנות השכבה שלו בקיבוץ שהסתכלה עליו בעיניים מצועפות, למרות הקרחת והכרס שהוא גידל, “הם מכרכור”. “אצלם אין כסף, אצלם הכל בארטרים“. “תגיד, זה הכל מהחנות יד שניה ההיא“, הוא שאל, בעודו בוחן את מקטורן הכותנה המשובח בצבע ירוק זית ששיווה לי ללילה אחד ביחד עם כובע המצחיה מראה של דוד עשיר מאמריקה. “כן. וגם חולצת הפסים והג’ינס, ונעלי האלדו”. “אנחנו מקדימים את זמננו”, אמרתי למצועפת בחיוך, ובגאווה בלתי מוסתרת ,”אבל בסוף גם בראש העין יבינו את זה”.

האפיזודה הקצרה הזו שבה מצאנו את עצמנו שוב מייצגים בקטן את דרך החיים שמאפיינת את המושבה המקומית, היא סממן למשהו הרבה יותר גדול ועמוק שמתרחש כאן. זה לא סוד שפרדס חנה כרכור מעבר להיותה מוקד עליית נדל”ן בלתי נגמר, היא נושאת דגל וחלוצה של מה שניתן לקרוא לו כצרכנות אקולוגית/אתית/מוסרית. אבל זה לא רק זה. אל מול הצד האחד של המשוואה שבא לידי ביטוי בקואופרטיביים האורגניים, באנשי ונשות הפרמקלצ’ר, בחנויות היד השניה ומחסני ויצ”ו, בגינה הקהילתית, במתקני המים האפורים, בחזרה לבמבוק, בבניית היורטים והדומים למיניהם, בחלוקה להסעות, ברכיבה על אופניים, בדאודורנטים הטבעיים ובצריכה הלוקאלית עליה אנחנו מדברים מזה תקופה ארוכה, יש גם את העסקים המקומיים שעוסקים הלכה למעשה במה שנקרא Reuse או שימוש חוזר.

בין אם מדובר בהנס עם הצמיגים שלו, שאותם הוא הופך לסטולים או לדרקונים, באלון אקוהדד שלוקח מנורות ומחזיר אותן לחיים כעכבישים, בנו, לליפוף שמכבדים את הכורסאות של שנות ה-50 ומחדשים אותן בעדינות כך שיתאימו לסלון של המאה ה-21 , או באנשי האוסף, שחיים ונושמים צרכנות ירוקה, התמונה שמצטיירת היא ברורה ובעלת מכנה משותף. כולם עוסקים בהפיכת המטרד למשאב או אם לכנות את זה בלשון קצת פחות מכובסת, כולם בעצם הופכים זבל לזהב. ועל זה רצינו לדבר.


ב-3/3/2011 תארח פרדס חנה כרכור את הכנס הראשון בסדרת אקולוגיה מעשית, שייקרא Reuse כהזדמנות עסקית.
על הכנס הזה עומלת כבר מספר חודשים לילי בוטמן (שתרחיב עליו את הדיבור בפוסט משלה) שהינה היוזמת והמפיקה. היוזמה הברוכה שלה, אליה נרתמו גם המשרד להגנת הסביבה והמועצה המקומית (שם הרוח החיה היא ד”ר נורית השמשוני –יפה שהינה גם יו”ר הכנס), תאפשר מפגש בין אנשי תעשיה, יזמים ירוקים ולא ירוקים, מעצבים תעשייתיים, ורבים וטובים שהנושא קרוב לליבם עם העסקים המקומיים. זוהי בעצם הזדמנות נדירה לחשוף את המרכולת המקומית לפני אנשי המרכז. זוהי בעצם פלטפורמה שבה אולי לראשונה פרדס חנה כרכור תוכל למצב את עצמה כמובילה בתחום הירוק, ה-Reuse’, והצרכנות אתית ולקבל חותמת רשמית על עשייה והתנהלות שקורית כאן בפועל כבר שנים. הקול הקורא שמפורסם כאן מיועד עבורכם, בעצם עבורינו. זוהי במה וכמו שדודי מעיין אומר אתם מוזמנים לבצע כניסה בלתי נשכחת.
המעוניינים להשתתף מוזמנים ליצור קשר עם אילנה פלדה, טל’: 054-4852040 או איתי, אייל כגן, טל’: 052-2469793 עד יום רביעי 16/2/11. פרטים נוספים כאן >>

במאמר מאלף שקראתי לאחרונה והתפרסם בגיליון דה מרקר במגזין ינואר האחרון (עמ’92) מנתח אלכס בוגוסקי את מצבו העכשווי של הצרכן המודרני. בוגוסקי שהוא מייסד “הקוטג’ אין פחד” ארגון שקורא למהפיכה צרכנית. גורס כי אנו צרכנים מרגע לידתנו ועד יום מותנו. מעבר לניסיון למצוא הגדרות כגון צרכנזרח (Concitizen) ואזרכן (Citizumer) שמנסות להגדיר ביחד בני אדם וצרכנים הוא מעלה מבחן פשוט.

כמי שעומדים לרכוש מכנסי ג’ינס יש לכם ארבע אפשרויות:

1. לרכוש זוג חדש.
2. לקנות מכנסיים משומשים.
3. לא לקנות (שזוהי בהחלט החלטה צרכנית).
4. לקנות חומרי גלם ולייצר בעצמכם.

אני משאיר לכם לקרוא את הניתוח של התוצאות או לבחון באיזו קטגוריה כל אחד ואחת מכם נמצא/ת.
השורה התחתונה של בוגוסקי היא שהצרכנים הם המגזר הגדול ביותר בכלכלה העולמית, וצריכה היא לא מילה מלוכלכת אם עושים אותה נכון ובאופן מאורגן עד כדי כך שהיא יכולה להשפיע באופן חיובי על האנושות כולה. מסתבר, עוד פעם, שקו ישר מחבר בין מינגלינג על הבר במסיבה קטנה בראש העין לעולם הגדול ולמגמות שפושות בו. פרדס חנה כרכור על המפה.

המעוניינים להשתתף מוזמנים ליצור קשר עם אילנה פלדה, טל’: 054-4852040 או איתי, אייל כגן, טל’: 052-2469793 עד יום רביעי 16/2/11. פרטים נוספים כאן >>



קטגוריות

תאריך פרסום 9 פברואר, 2011 | ע"י פוסט שיווקי

67



על המחבר

Profile photo of פוסט שיווקי

הזדמנות לתת לעולם הצצה על מה שאתם מציעים, שירות או מוצר (אולי אוצר?). לאפשרויות הפרסום באתר >>



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

67 תגובות לשיעורים באקולוגיה מעשית

  1. Pingback: שיעורים באקולוגיה מעשית | דורותיאה

  2. Pingback: שיעורים באקולוגיה מעשית | דורותיאה

  3. לילי

    גם אני בסוף הראיון ברשת ב’ שמעתי את הצלילים של שלוות עולמים… מתחילים להתנגן ורציתי רק להמשיך לשמוע ואז סגרו את הטלפון

  4. רונית בר אילן

    אותי מעניין מי זה היונתן שלח הזה שהמציא את המילה שימשוב, אם להסתמך על הילה

  5. הילה דגני כגן

    אהוד. בנאי.

  6. שולי

    עכשיו ראיינו ברשת ב’ את לילי בוטמן בקשר לכנס השימשוב ומתנגן השיר של מאיר בנאי למאיר אריאל …”פרדס-חנה כרכור שלוות עולמים”.

  7. מיכל שמעוני

    זה גורם לי להתגעגע לפרדס חנה כרכור ואליכם.
    בזיכרון כל אחד נעול בבית שלו.
    בהצלחה ענקית עם הכנס.

  8. רונית בר אילן

    טוב שאת מזכירה לי – יש כאן איזה 100 שקיות של קפה שחור שאני שומרת לאסתר כבר חודשים, והערמה רק גדלה..

  9. יעלה

    אני אונהת את הארנקים של אסתר מטרופית וקפה שחור.. ומה שנחשב זה מה שתחליטי שמתאים לך … יש “מותגים” שהם חביבים עלינו ויש להם הסטווריה ואופי ואת המעצבנים נשמשב לחתיכות….. שבת שלום – אגב גם לג’נח מגיע..

  10. אייל כגן

    זה בדיוק שורש אי ההבנה בינינו. מבחינתי , ג’אנח (על אף שאינו מכיר אותי…) פתר כל בעיה שהתעוררה לי, ולא רק לי. כך שיכול להיות שג’אנח אינו איש שיחה אבל הוא איש מעשה ומכאן גם הביטחון שלי שהיית מקבלת פתרונות פרקטיים.

    מן המפורסמות היא שצריך פעולות ריכוך כדי לדבר עם עובד ציבור. מדוע לדעתך יש משרדי לוביסטים שמקבלים שכר ריטיינר של עשרות אלפי שקלים רק בשביל לרכך עובדי ציבור ונבחרי ציבור. זה בדיוק העולם בו אנחנו חיים.ופרח”ףךכ הקטנה אינה שונה לעיתים מהעולם הגדול. זה בדיוק מה שכתבתי בפוסט. אבל כרגע, נראה לי שהדיון מוצה.אני מציע שלשבוע הקרוב נתרכז בשימשוב (אני לפחות ועוד לא מעט פה) כי זה הפרק הראשון, אחרי יום חמישי נוכל להמשיך את עניין הריסוס (בתקווה שלא יהיה מאוחר מידי). את כמובן מוזמנת לעשות כל שביכולתך כדי למנוע את זה. כל אחד והתפקיד שלו. יום טוב ושבת שלום.

  11. אילנה

    יעלה, העלית כאן עניין מאוד חשוב בשימשוב המותגים. עולם שקשה איתו ומעניין יהיה בלעדיו, אכן גם כשאני הולכת עם תיק מותגי משומשב מרגישה אידיוטי לפרסם אותו למה לא כבר לפרסם אותי אבל בארנק המשומשב של אסתר דווקא השווצתי כי זה קטן ובתוך תיק דמוי עור לא משומשב אבל משומש אצלי הרבה שנים, זה נחשב?

  12. שולי

    איל, דוקא חשבתי שעלי להזדרז בפניה אל ג’נאח כיון שהם עלולים לרסס כל יום ואז זה יהיה מאוחר מדי. במיוחד ששצריך לתאם פגישה עם כמה אנשים. והבנתי שהיתה לך שיחה עם ג’נאח: “אני כבר התנדבתי לסייע למפגש בין שמוליק לשולי”. אפילו הזמנת לחזור אליך אם יתעוררו בעיות. איש לא הפנה אותי ל”סיאסטה”, אנחנו מדברים כאן וב’לוח שיתופי פעולה’. רציתי כבר לפעול בסתיו 2010, גם כך התאחרנו.
    אם כך ואם כך הודאות שלך שהייתי מקבלת מג’נאח “פתרונות פרקטיים”(?) היא מוזרה. במפורסמות הוא שג’נאח אינו איש שיחה. אלו דברים באספמיה. זו באמת חידה גדולה מה בדיוק קורה שם בדרך בין המועצה (ג’נאח?) אל הריסוס. האין זו זכותינו, התושבים, לשמוע מה הם הקריטריונים לריסוס? מה מסתירים מאיתנו? האם יתכן שבענין בעל משמעות כה גדולה אין איש מקצוע שמלווה את מחלקת שפ”ע? ובכלל איפה אנחנו חיים: מדוע צריך פעולות ריכוך כדי לדבר עם עובד ציבור.

  13. יעלה

    אפרופו דיון והכתבה בדה מרקר על ריוז..והכנס הצפוי – אני רק שאלה עם סימן קריע/אה
    אני, למשל שאוהבת מאוד לשמשב את מה שאפשר..לא אוהבת את המותגים המתנוססים על המוצרים הממוחזרים – מצד אחד זה אולי לרגע מדליק שיש לי נניח תיק M&M אבל בעצם אני פרסומת מהלכת …אותה בעיה ולהבדיל בחינוך למחזור בגנים – יש לי עם הקרטונז’ שהילדים “ממחזרים” ליצירות אמנות ארכיטקטונית ובעצם נחשפים לשלל סמלי צריכה וצריחה…באופן מרוכז וכנראה לפחות אחת לשבוע ,
    הפיכת בקבוקים לעציץ או מובייל גורם להם להתעסק עם הפלסטיק הזה וגם לפעמים להחתך ממנו …לבן שלי יש ארנק שאסתר הגאון!! עשתה משקית של טרופית , מדליק ממש אבל זה מזכיר לו בכל פעם כמה זמן הוא לא שתה טרופית …ומתי כבר נו….
    הנקודה היא מבחינתי שימוש חוזר לצד צמצום הצריכה ודהיית עולם המותגים …יש הרבה אתגרים בסוגיה הזו, אין ספק…

  14. אייל כגן

    אגב, שולי, אם תציצי לפוסט על יד שנקרא “סיאסטה” שפורסם על ידי הברונית, היית רואה שהשיחה עם ג’נח הייתה בבישול. אני בטוח שבמקרה כזה היית מתקבלת ברוח קצת שונה, לא היית נדחית אחרי מספר שאלות ומופנית אל נורית, אלא גם מקבלת פתרונות פרקטיים. פאסיינסה, פאסיינסה, כמו שאומר שמעון פרנס.טיפ טיפה סבלנות, והדברים היו נראים קצת אחרת. עכשיו נראה שמואחר מידי ועל זה היה הזקן שלי אומר: “לפני הזמן זה לא בזמן ואחרי הזמן זה לא בזמן”. מילת המפתח, בטח ובטח עם הרשויות והבירוקרטיה: טיימינג.

  15. אייל כגן

    יעלה, אני מצטרף לדברייך בכל לב.

  16. אייל כגן

    הוא לא זכר שום שיחה איתי כי לא דיברתי איתו.אם הוא לא יודע מי אני- לא נותר לי רק להצטער. מכל מקום- אני זה לא האישיו :). כרגע יש לך כתובת. נורית השימשוני. נראה לי שזה סוגר את הדיון בעניין ג’נח.

  17. יעלה

    בדיון פה הוא קודם כל על הכנס הראשון בנושא השמשוב/ ריוז , כל הכבוד לוועדה לאיכות הסביבה, לנורית ולילי שהביאו את הכנס הזה לפרדס חנה , בנושא הזה יש הרבה מה לעשות , ברמה הפרטית וברמה הציבורית , כל פן כזה המחזק ומעשיר את המודעות ואת העשייה , מפתח תפיסה יותר אקולוגית ,הוליסטית וגם בתפיסה כלכלית /מייצרת מקומות עבודה לוקאלים ואיכותיים , הוא מבורך , מניע קדימה את מה שקורה כאן בקהילה כבר שנים רבות בצורות שונות וביומות פרטיות וקהילתיות- שאפו למארגנים ,שאפו לחלוצים ושאפו למושבה שמארחת את הכנס הזה.