הבוקר בדרך לבית ספר אני פתאום רואה את הגדר ההולכת ונבנית במהירות סביב הואדי:
5 שנים (חמש!!) מאז שהשיקשוק נסגר והנה שוב תכונה בואדי. אחרי שכבר ניסינו הרבה, כולל ועדות, דיונים והתארגנויות ספונטניות שדעכו, ולבסוף התייאשנו מהסאגה, הנה צוות פועלים פורס את הגדרות עליהן דובר, בדרישת המשטרה. זה נראה כמו גדר הפרדה בין יוזמה פרטית ש"באה מלמטה" לפירמוט שבא מהרשויות.
אני עוצרת את האוטו ויוצאת לצלם.
אלי בר ששת, עובד מועצה, מזמין אותי לשטח התַחום ומציג את עצמו כמנהל האירוע "שישי בואדי". עוד נמצא כאן אדם בשם נועם, שפעם פגשתי בתור אצל פלדשטיין והתענגתי על שיחת פילפולים חריפים שהוא קיים עם מישהו בתור. עכשיו הוא נמצא בואדי המגודר מתוך סקרנות, עם שני ילדיו הקטנים, מחליף חיתול.
לאט לאט נאספים אנשים נוספים: נתנאל לוי האקטיביסט, שעבר להתגורר בואדי לפני שלוש שנים ופתאום גידרו לו כלוב מול הבית. הוא כבר החתים 200 מדיירי הרחוב נגד הגדר. פתאום מגיע גם אלדד בר כוכבא, שמכיר את נתנאל עד כה רק מהתכתובות. הוא ניגש אליו בלבביות וכמעט נופל על צווארו: "אה, אתה זה ההוא שעושה לי צרות!". ("פוליטיקאי אוהב למצוא מפגינים מחוץ למשרד שלו בבוקר. זה אומר שהעם בעניינים" מדגיש יקירי בבית). אח"כ מגיע גם האחראי על רישוי העסקים שימכרו באירוע.
[פתק לעצמי: לא לצאת יותר מהבית עם פיג'מה. אין לדעת לאן הבוקר יתפתח]
גשרוני העץ מעל הואדי הוסרו. כולל העגול. כל השטח מגודר, למעט הפתחים דרכם נעבור תוך כדי פתיחת התיק לביקורת. בחלק הצפוני של החורשה תהיה חניה. כאן מימין תהיה הבמה. לידיעת יפתח נתיב הפקות שבדיוק סימס לי איך שיצאתי מהאוטו.
בשיחה שמתפתחת מדגישים נציגי המועצה שהמוכרים יהיו בעיקר אמנים ושיהיו קריטריונים. אין אישור למכור אוכל אבל תהיה שתיה. "בבקבוקי פלסטיק, לא זכוכית. אבל אנחנו עובדים על זה".
– כמה יעלה להציב דוכן?
– "100 ש"ח לשולחן 2 מטר ו- 20 ש"ח לדוכן של ילד".
– מה? אתם הולכים לקחת גם כסף מילדים על דוכן??
"למה לא?" מתפלא בר כוכבא. " 20 שקל זה כבד?" עיניו אורות: "שירשמו במועצה ויפתחו דוכן. זה חינוכי!"
שאר הנוכחים חושבים שזה רעיון לא משהו לגבות כסף מילדים על דוכן.
אבל כאמור – זה לא השיקשוק, זה שישי בואדי.
**
בשיחה הערנית שמתקיימת מדובר הרבה בעניין הגדר.
כולם מסכימים שיש כאן התמודדות עם בירוקרטיה. שזה לא הפיתרון האידיאלי. שעדיף היה למצוא דרך אחרת – למשל לסגור ביום האירוע את נתיבי התנועה לואדי בקטע שבין דרך הבנים לרחוב החרובים. או אפילו לשים שוטרים סמויים. נתנאל מביא דוגמאות לשווקים מהארץ והעולם שבהם מצאו פתרונות יותר אלגנטיים.
אני לא בטוחה שבמקרה הספציפי של פרדס חנה שוטרים סמויים זה רעיון כזה טוב. עדיף כבר לראות את הגדר.
"גם אני לא אוהבת גדרות. גם בבית שלי. אבל מה לעשות? זה או זה או שלא יהיה, מה את מעדיפה?" שואלת אותי אח"כ בטלפון חברת המועצה רינה רונן, שמרכזת את האירוע, וגם ריכזה את אמנים במושבה. "ביום ראשון-שני יתקבל האישור הסופי מהמשטרה. הם אגב דרשו גדר בגובה 1.80 אבל זה באמת מוגזם. עשינו נמוכה יותר והגדלנו את מספר השומרים".
– מתי זה מתחיל?
– "הכוונה היא לקיים את האירוע הראשון ביום שישי 1/7 ואחת לשבועיים, בתקווה למשוך עד ראש השנה. תלוי בהיענות ונראה לי שתהייה היענות".
– מה הקריטריונים להצבת דוכן?
– "זה לא יהיה שוק פתוח. תהיה הרשמה במועצה ויהיה פיקוח. כל אמן מבורך"
– גם אנשים מחוץ ליישוב יכולים להשתתף?
– "כן"
– למי צריך לגשת?
– "כשהכל יהיה סגור עם המשטרה נעשה פירסומים".
רינה, מורה במקצועה, מעדכנת שדוכן ילדים יעלה 15 ש"ח, לא 20. "ישבנו והחלטנו שיש כאן ערך חינוכי עבור הילדים. קבענו מחיר סמלי, רק כדי שידעו שעבור משהו שמקבלים משלמים. זה עולה לנו הרבה כל ההפקה הזו".
– הבן שלי מקבל דמי כיס 6 ש"ח לשבוע – אני מנסה להסתכל על ההשקעה דרך עיניו של ילד.
– "אולי נוריד ל- 10 ש"ח. נראה".
– ואיך זה יעבוד? למי הם צריכים לגשת כדי לפתוח דוכן? אפשר להירשם באינטרנט?
"יש את גלית במחלקת כספים, בחורה מקסימה. כשנקבל את האישור המשטרתי היא תקבל הנחיות ואפשר יהיה לגשת אליה, ולפנות גם אלי".
זה לא כל כך נעים לראות ואדי סגור. זה שינוי סוחף, כמו בפנטֵייז'יה, כמו בנרניה. שום הפגנה לא תחזיר את רוח השיקשוק המקורית. אני מעדיפה לא לחשוב על זה כעל עוף החול בכלוב, אלא כעל חיה אחרת לגמרי. זאת האבולוציה של הדברים בפרדס חנה ביולי 2011, תריסר שנים מאז שמאיר אריאל הלך לעולמו. אני נכנסת כבר לאוטו ונוסעת.
מתלבטת אם לעבור אצל אילנקה ומחליטה לא לעצבן אותה על הבוקר. מחר בערב היא קופצת ראש והיא כולה בתיאטרון. וגם אני עצמי לא עצבנית אלא בעיקר מתבוננת. לתחושתי בסיפור הזה, כמו בכל כך הרבה סיפורים אחרים בזמן האחרון, יש יותר ממה שפוגש את העין. איזו סמליות שקשורה בתרבות ובדת, משהו בטרנספורמציה שבין הימים ההם לזמן הזה. וגם הגדר היא משל לישראליות ששמה עובדות בשטח, מרדדת ניואנסים לטובת תקנות סדר ובטחון.
בצד השני של הואדי, דרומית לכיכר 8, האנפיות חוגגות.
חזקות יותר, כקהילה, מכל חוק ושינוי שנגזר עליהן ע"י הרשות המקומית.
ועל זה בפוסט אחר..
שבת שלום.
גם אני מסכימה עם כל מילה של כולם. נתנאל, מוכנה לחתום בכיף על העצומה.
יש מקום מגודר ממש לא רחוק באנדרטית הנחל. מקום שבנוי לאבטחה ולאירועים מסוג זה.
אין שום בעיה לעשות את זה שם כפי שהיה פעם…
והעניין על נחלת בנימין מאוד נכון. שם אין שום גידור שהוא… וזה במקום הכי סואן באמצע העיר…
אז קטן על פרדס חנה…
אני שמח על הרוח הגבית שאני מקבל בקריאת התגובות על הכתבה. בימים אלו, כאשר אני עובר מבית לבית לאסוף חתימות ,נגד גידור פינת החמד של תושבי פרדס חנה ,אני מרגיש את האכפתיות של תושבי המקום אפילו אם הם נוגדים את דעתי.
הגדר הינה מטרד ציבורי!. בשבת האחרונה כאשר אני ישבתי בחורשה, מתענג על כנפה של הרוח המערבית , לא יכולתי שלא להבחין בשינוי שחל בטוואי ההליכה של העוברים ושבים. התושבים צועדים מחוץ לחורשה בשמש וכל זאת בשל אי הנוחות לצעוד בליבה של החורשה.
נכון, יהיו כאלה שיגידו "אל תשקיע אנרגיות, זה רק גדר זמנית" התשובה שלי הינה :גם האנפות פה זמנית וכן התושב שחונה במעבר חציה במרכז המושבה חונה שם זמנית. אז זמני הינו סוג של הכשר חדש?! החורשה היא שלנו, ולנו מגיע גישה חופשית.
"אין גדר אז אין שיקשוק" איננה טענה נכונה. השיקשוק יכול להתקיים בהמון מקומות! השיקשוק איננו תלוי בחורשת האורנים ואם כן אז ניתן למצא דרכים על מנת לבצע זאת ללא פגיעה בריאה הירוקה.
עניין הכשרת החניה בן האורנים הינו עניין של פגיעה בחי ובצומח.כבר היום נעשו עבודות של קדיחה בגזעי האורנים אשר הינם למעלה מ70 שנה כדי לקשור לולאות להצללה וכדי לקבע כיור על עץ אורן, כנראה שליכרוך חבל סביב העץ איננו מספק. אין מי שמשגיח על החורשה חוץ מאיתנו התושבים.
ולנועם ידידי, אתה תמיד יכול לקפוץ אלי הביתה ,להחליף או להסיר חיתול,וכמובן לקפה באורנים.
אני מסכים עם מה שכתב סיון בהתחלה. פרדס חנה הולכת להפוך לעיר. אם לא באופן רשמי אז במהות, מבחינת מספר התושבים (כיום יש קצת יותר מ 30,000 אבל בשנים הקרובות נגדל ל 50,000)
עיר זה לא אומר בהכרח ראשון לציון, זה יכל היות גם קוריטיבה או פורטלנד. זה תלוי בנו.
קחו לכם 48 דקות בחיים לאופטימיות זהירה:
http://theworld.nana10.co.il/Article/?ArticleID=558388
אופס, סליחה, פתחתי..
אורי, הסירטון שלך אומר שהוא פרטי. איך צופים בו?
הסערה היא על פני השטח, ולכן משתנה תכופות
האמת מצויה בעומק, ונותרת בשלה
הי אביב,
קודם כל אני בחור, לא בחורה. דוגמה לאי הבנות שקורות כשמתכתבים דרך לוח מודעות.
גם את הכוונה שלי לקחת למקום לא לי. "תגובה אוטומטית, לא טובה".
אנסה להגיד אחרת – בסערה ובמה שנשאר אחריה התכוונתי למשהו מהותי יותר. נחשפנו רק עכשיו למשהו, ויש סערה (והמילים שלך אכן נשמעות מאד נסערות). זה טוב להביע את ההתרגשות שלנו ממנה. אבל לי בא לנסות גם להתבונן, להבין במה באמת מדובר, מעבר לתנועה המהירה שעכשיו קורית. מה באמת קורה שם? מי עושה מה? למה? צריך את זה? האם גם לנו חלק בזה? רוצים לפעול או לקבל?
אני לא אומר שצריך לקבל כל דבר שמביאים עלייך. אבל הנה עכשיו אנחנו מעכלים ביחד, וכשיתברר מה באמת קורה, נוכל גם לפעול או לקבל. ואולי אותה פעולה או קבלה תבטא את האמת בבאה מתוך הסערה..
וכמוך, נשמע לי לא רע בכלל להתאגד ולצאת כנגד המחטף והשימוש המאד לא חכם בואדי, שהוא הלב של המושבה. ובעיקר כנגד המהות של הדברים – חוסר הקשבה וחוסר רגישות מוחלט של הראשים לרחשי הציבור, ובעייתיות בעניין החזון…
צילום וזיוף שלי:
http://www.youtube.com/watch?v=xVIeld8fomI
"כי בזמן האחרון כל דבר שהוא חי,
מגדרים סביבו, מרצפים ודי
שותלים ספסלים ופחי אשפה
וכותבים "לא לדרוך על הריצפה"
http://www.youtube.com/watch?v=6wvGO-pxky4
התחלנו, לא?
"הדבר האמיתי" שנשאר אחרי הסערה (כמו שמישהי כתבה) יכול להיות גם הרבה ליכלוך, גדר מכוערת, חניה נוראית ושבועות ריקים מתוכן ואדם בואדי. תיאוריות "הסערה" ו"למצוא את הטוב ברע" לא טוב שתהיינה תגובות אוטמטיות לכל מעשה טיפשי, חלול ומחלל.
אם זה מה שזה בעיניכם (זה כמובן בעיניי כזה) אז… זה מה שזה! לא רוצה לחכות לשוך הסערה ולא להתפשר על לנשוב ב י ן הגדרות. רוצה בפיג'מה ביום חול וחיתול מהלילה בשילוב עם "יובלים "(לשם המחשה) וההתפתחות ובלי גדר!
מים ושמן לא צריכים גדר בינהם. פרדס חנה-כרכור גדלה נכון, לא באמת מתפתחת. רק גדלה.
אני בעד חורשת קק"ל ולשלוח מכתבים למועצה. ככככל מי שמרגיש שזה לא נכון. שלא נכון לגדר שטח ציבורי טבעי מהמעטים שעוד יש פה. שלא נכון למנוע את ההליכה, הילדים המשחקים. שלא נכון להפציץ את הוואדי במכוניות נוסעות וחונות.כל מי …שישלח מכתב. נתחיל בזה.
יוסי ודיקלה כל מילה מלמיליאן.
היה שיקשוק ואיננו.
נסיונות להחיותו לא צלחו ,
החירטוש המכוער הזה של שישי בוואדי מגלם את הכיעור והעקמומיות המחשבתית של פוליטיקאים .
שיהיה ברור לאירוע הזה קוראים שישי בוואדי, ולא שום דבר שמזכיר את השם ההוא! מפחדת לעבור ליד הוואדי לראות את המראה הזה ולהכשיר חנייה בוואדי? עד איפה מוכנים ללכת בשביל הפוליטיקה? שיחנו איפה שיש חנייה, ולא ישאירו לנו ואדי כמגרש מגולח ושדות בור
או! שלום נעם (מהואדי). שמחה שאתה כאן. מסכימה איתך בעניין החניה. הצחקת אותי עם ההבהרה בעניין החיתול..
מסכים עם כל מילה של הילה דגני כגן. הייתי מוחא אבל אולי במציאות של היום, בשביל שיהיה יותר טוב צריך להתגמש עם זה. אני רק צריך לשים לב שלא אקבל נקע.
רונית, מברוכ על הכתבה. כאחד מכוכביה, אני יכול להעיד שהיטבת לתאר את רוח המפגש (ואולי באמת צריך להוסיף הייד-פארק לחלק מרפרטואר השישי-שוק).
ולעניין. אמנם נאלצתי לא להסכים עם נתי בעניין הגדר. זה בסך-הכל זמני וכורח המציאות. אם יהיה פתרון טוב יותר שנה, מה טוב. אבל זה לא כזה ביג-דיל.
דוקא דבר אחר הקפיץ אותי. אלדד סיפר שהמשך הואדי עצמו (מעבר לגדר הצפוני) ישמש כחניה לבאי השוק. זה חדעתי נורא ואיום. ברגע שיראו שחונים שם, לא יעשו את האבחנה בין יום הארוע לכל זמן אחר, ואנשים פשוט יתחילו לחנות בתוך הואדי. הרגל ציבורי קשה מאוד לתקן.
מה שאני מציע זה לא להכשיר חניה בכלל! הרי שישי זה יום חופש. יש מקומות פנויים בחניון מול הבנק וליד לשכת התעסוקה בקצה הואדי. דקה הליכה.
אם כבר, אפשר לחבר את מאניפסט האופניים ("מושבה מדוושת") לשישוק הזה. להתקין בסמוך אך ורק מתקני ברזל לקשירת אופניים. זה יהיה נפלא!
ולסיום הבהרה. לא החלפתי חיתול. חלילה. הילד גמול. בסה"כ שכחתי להוריד לו את החיתול של הלילה..
האם פרדס חנה החליטה לחרוט על דגלה כיעור, לכלוך וחוסר אסתטיקה?
החורשה ברחוב האורנים – פינת חמד שזוכה סוף-סוף לעדנה בשנה האחרונה, מעט ניקיון, גינון ומגרשי פטאנג – הפכה בין לילה לגטו מגודר ומפחיד.
האם במקום הקצאת כספים לשישי-שוק לא הגיע הזמן לרענן ולנקות את מרכז המושבה שנראית כמו כפר בעולם השלישי?
ומזדקרת בחריגות כואבת ומביישת בין שכנותיה: אור-עקיבא, בנימינה וזיכרון.
השקעה כספית שניהנה מפירותיה כולנו כל ימות השנה, ולא פעם בשבועיים לחמש שעות – שיותירו אחריהן ערימות לכלוך אופייניות ומוכרות בחורשת האורנים – במשך השבת כולה.
שהרי מי ינקה ביום שישי בשעה 16:00 ? החורשה תישאר לאחר פעילות השישי-שוק מלוכלכת ומוזנחת.
מאז נמתחו הגדרות – החורשה עומדת בשיממונה:
לא רק דיירי הרחוב מנועים לגישה.
לא תראו שם אמהות מטיילות עם ילדיהן, לא תראו צעירים (ברוחם) רצים ומתעמלים או סתם עובר אורח שנהנה לעבור דרך החורשה.
וכל זאת – בשביל 5 שעות פעם בשבועיים.
ועוד לא דיברנו:
• על המחטף שביצעה המועצה בהקמת שוק אמנים צמוד לבתי מגורים ללא זמן תגובה
• מפגע בטיחותי בשל בכביש הצר שיישאר פתוח למכוניות, בזמן שהולכי רגל יעברו בו
• רעש צפוי מבמת הבידור לדיירי הרחובות הסמוכים (שהרי זה ייפתח גם בערבים)
וכל זאת למרות קיומן של אפשרויות מתאימות יותר לקיומו של שוק אמנים – מאשר חורשת האורנים.
יש חבר'ה שעובדים על לנטוע עצים של כנען ברחבי הארץ.. כבר יצרו קשר עם קק"ל ויש איזה התעניינות, להחזיר את העצים שבאו הנה פעם… מתוך הטבע.. לפני ההמצאות שלנו. הבריאות של האדמה שלנו.
גם יוזמה ברוכה, נקווה שימשיכו איתה
היום נסעתי לאסוף את ינאי מחבר, וראיתי זוג צעיר פוסע בנועם על המדרכה ליד המרכז המסחרי החדש שנבנה בימים אלה בפאתי יובלים. היא היתה בתחילת ההריון, הוא היה עם מצח רגוע. פניתי שמאלה ברח' נשיא וחשבתי על מאשה, שפתאום הרחוב הנחבא שלה הפך להיות סואן ושזה רק יחריף. כן. באים אנשים חדשים. עולה לי דימוי של זרקור שנדלק מעל המחילות בהן אנחנו נהנים מאשליית הפרטיות.
השינוי אכן קורה וזה מאוד מעניין. ואני מאמינה ברוח של הקהילה הזו, שתמצא נתיבים לנשוב גם דרך הגדרות..
מה שיותר מדאיג אותי זה העצים. כשאני רואה שופל או בובקט ליד עץ כל הדם הדריאדי שלי צורח (בר אילן, כן?)
גועל נפש – זה מה שנותן לי לראות את הגדר המכוערת הזו.
מה יותר יפה מחורשה טבעית: האם זו לא זכותו של הציבור?
האם אין כאן בעצם השתלטות של המועצה על שטח שלנו?
סליחה, אבל אני פשוט נרתע
יאללה עפרה- אני אתך…..
סיון- אהבתי!
והשיקשוק היה נפלא. ואולי עוד יהיה. תודה…
כשהשינויים קורים לא תמיד ברור לנו במה מדובר.. זה כמו להיות בעין הסערה.
אחר כך העניינים שוככים ומה שאמור להשאר נשאר, כי הוא אמיתי. השאר מתפוגג כלא היה…
אבל יש כיוון כללי באיזורנו של להצטופף ולעשות סטנדרט, בשביל אותה מראית עין של שליטה.
יש עניין עם גדילת האוכלוסיה באיזור (ובכלל?), וזה מגיע לכל תחומי החיים. הפעילות המבורכת של רבים מאיתנו משאירה את הנשמה של פרדס חנה חיה, אבל מסביב מצטופפים להם עוד ועוד אנשים.
יש לבדוק התייעלות מאסיבית כמו תחבורה ציבורית שמאפשרת איזשהי נשימה בדרכים, אולי שימוש מושכל במשאבים המוגבלים (אנרגיה ירוקה, מים אפורים?), ועוד רעיונות טובים שמייעלים את המאסה.
ומעניין לחשוב גם על האוכלוסיה, שפשוט גדלה. האם לאזן את כמות האנשים שאנחנו מביאים?
אכן- גם אני בעד השכונתי הקטן.
זכרו חברים: מתל- אביב באו לפרדס- חנה, לא אנחנו לתל- אביב! זה לא מקום מושלם, אבל על מה שיש לנו פה אסור לנו לוותר.
מה עם שרון ושלומי מהפיצות? מור והארוח הכפרי? שלומי אליאש? עמליה עם כובע ענקי ושתילים רכים? נועם קסטר והבירה הבייתית? אני מדמיינת אותנו באות חגיגיות על האופניים המקושטות, ומכל השבילים עולים לרגל במחלצות אחרי בית ספר, חיבוקים ופטפוטים כיד המלך, והכל מעור של אמיתי, על מחצלת ועליה זוחלים ממשפחת היונקים בצל האורנים… לו יהי. יאללה- שלי- אני איתך!
(עפרה שחר מפנטזת בעוז)
מגעיל מה שעשו מהפרויקט היפה והספונטני שהיה השיקשוק.
מי שמסכים להסגר בתוך גדרות כצאן הוא Eדיוט.
כנראה שהפרנסים לא קולטים את רוח החופש שהיתה בהתארגנות הקהילתית-
גדרות לא משדרות חופש! לי המקום נראה כמו מתחם מעצר לשבחי"ם.
Sheeple, אפשר גם להתעלם מהטובות שעושים לכם, כבר עדיף בלי.
שמענו כל כך הרבה דברים נחמדים על השיקשוק כשהגענו לפני מספר שנים לפרדס חנה, אבל סגנון האירוע המתוכנן והגדר שמלווה את הנעשה לא נראה דומה כלל לעבר.
בטיול ברח' האורנים לאחרונה ראיתי איך הולכי הרגל הלכו לצידי הכביש באבק ובשמש החמה במקום במרכז הואדי בגלל הגדרות. זה לא הגיוני לראות שהולכי הרגל משנים הרגלים ביום יום עקב ארוע פעמיים בחודש.
אני אף חושבת שבמושבה שמנסה להניף את הדגל ה"ירוק" לא מתאים להכשיר מקומות חנייה נוספים בחורשה היפה.
מאמינה שזה חשוב לסגור רחובות ולאפשר להגעה מאזורים אחרים של המושבה ברגל ובכך: להפחית כמויות האבק והלכלוך, סכסוכים על חניה, נסיעה ברברס ע"י הולכי רגל ועוד ועוד בקרבת הארוע- ולאפשר לתושבים שמטיילים ב"שישי בואדי" לחוש שזה אכן ואדי, חורשת עצים ותענוג לכל החושים.
למועצה ישנה הזדמנות לקדם ארוע ייחודי בסגנון אחר. המוסיקה והאומנים יביאו את המבקרים גם אם צריך לחנות מעט במרחק (כפי שעושים ברוב הפסטיבלים והשווקים המוצלחים בארץ ובעולם).
יותר נעים, יותר בטיחותי ויותר ירוק!
ואגב נחלת בנימין..לא הייתי שם שנים, גם שם יש גדר? שאתה נכנס דרך בידוק בטחוני ויוצא מהצד השני של המנהרה או הרחוב דרך עוד בידוק?
אלהים אדירים, לא יאומן איך הולכים להרוס את פינת החמד הירוקה הזו עם גדר / מכלאה / מחנה מעצר …מישהו זוכר איך נראה מיתחם אגד הישן ליד בי"ס אלונים עם "סו-קולד" שוק ?!
זה יהיה אסון ! הניילונים המתעופפים ברוח, פליירים תלויים עם אזיקוני פלסטיק, ושאר מריעין בישין. כל זה דווקא כאן?! מה, נגמרו כל האלטרנטיבות? נו טוב רוצים אבטחה לפי דרישת המשטרה…אבל למה הכיעור הזה?! למה לא אנדרטת הנח"ל למשל, או המתחם ליד מגרש הכדורגל? אולי מגרש הכדורגל עצמו? יש שם חנייה בשפע ואין מה לקלקל שם…
ליאוני, טוב שאת פה. איך זה ממש לגור בצל האנפיות? את גרה שם כבר הרבה זמן? נראה לי שהשנה יש יותר מאשר בשנים קודמות, ממש צפיפות אוכלוסין.
וגלו.. יפה אמרת..
הגדר… הגדר… עושה לי קלסטרופוביה. בעיקר בגלל שאני אוהבת להתפוגג מתי שאני רוצה ומאיפה שאני רוצה. עכשיו צריך לחפש את החור?
כמי שגרה בצל האנפות בוודאי ליד רחוב הדרור, הופתעתי מאד שמתכננים שוק בוואדי . אבל זה כאמור לפוסט אחר.
לא ברור לי למה גדר, ואם גדר אז איך משהו שמעלה אסוציאציות לא נעימות??
אני מקווה ומאחלת שהשוק יהיהמלא דוכנים וקונים אבל – באמת בקהל גדול זה לא כל כך נעים להיות בשוק סגור …
כאמן שמשתתף באירועים הנפלאים של אמנים במושבה – כמובן אשמח להיות שותפה לשוק אמנים. אני מקווה שהאנשים הם שיעשו את המקום למרות הגדרות .
לא לזה התכווננו ב"מקום שמור" . וכל מה שנעשה כאן ברוח חופשית מחוץ לגדר נכנס למשבצת מגודרת . הכל מגיע לממוצע כללי כזה. ישראל 2011
בתור מי שגדלה רוב חייה לא רחוק מהואדי ("היער השחור", בפי ילדיי) שיפשפתי עיניים כשראיתי את הגדר. הייתי בטוחה שההורים טועים כשסיפרו לי. עצוב להזכר בשיקשוק הפלאי שכל ישותו אומרת "לא" לגדרות… ולהבין שכנראה כך עברה לה תהילת עולם. נשאלת השאלה אם עכשיו, כשבונים מגרש חניה ליד הבית (עוד אחד, הכוונה), ומדברים על גביית כספים מילדים עבור יזמות עסקית בחיתוליה….. נותר עוד משהו מפרדס חנה שאהבתי לקטר עליה בתור נערה, והיום בהשפעת השנים הפכה לזיכרון מתוק של ריחות פריחת ההדרים בערבי האביב.
נכון, יש צמיחה מבורכת ומנהגו של עולם שלצידה יוזמות שלא יהיו לרוח כולם… וזו המשמעות של דמוקרטיה, ושל מנהל ציבורי "תקין" (לטוב ולרע)…אבל מה נשאר לאלו שבעבורם אין בקידמה רווחה אלא צימצום שטחי מחיה? פחות מרחב לרכיבה בטוחה על אופניים, פחות אדמה חומה מול העיניים, פחות מקום לפרחי האביב (מי זוכר את מרבדי הפרגים העדינים שנפרשים בעונה באותו אזור שיהפוך עוד מעט למגרש חניה?) הרבה הרבה יותר מכוניות מכל עבר, רעש, ליכלוך ועוד. ישר כח נתנאל, משפחתי ואני מאחוריך.
ולגבי הגדר – כסת"ח קלאסי, וכל מילה מיותרת.
באמת טוב שכבר לא קוראים לזה שיקשוק – כי שיק לא יהיה בו – שישי בואדי – נו מין שם מאולץ כזה – כמו שזה נראה עם דוכנים שעולים 100 ש"ח וקריטריונים זה כבר נראה כמו נחלת בנימין אבל עלובה קטנה ומגודרת – בלי החופש הנפלא שהיה לשיקשוק. שברגע האחרון יכולת להחליט אם להביא קצת דברים מהבית וצעצועים ושטויות ויחד עם הילדים לבוא בשעה שנראית לך ולמכור קצת ולהנות הרבה. ממש לא נשמע מזמין – חבל באמת שהצליחו לקלקל דבר כל כך יחודי ויפה.
בשקט, בשקט, מי רוצה להרים את הכפפה?
בחורשה של נווה אשר, כמו פעם, דוכנים של לימונדה וכדורי שוקולד וצמידים וילדים מהצופים.
בשקט, בנעימות, רק הקהילה.
יש פה מלאן יזמים ( לא בקטע עיסקי, בקטע קהילתי), בואו נעשה את זה כלבבינו…..
נו, מי הצביע?
מי מרים את הכפפה? היא מונחת לה שם בחורשה, מחכה….
יום שישי,
לקבל את השבת כמו שצריך.
מי?
רציתי לכתוב על הכתיבה הנוגעת והחודרת ללב שלך (גם אותי הרגת עם הפיג'מה…) וראיתי שאמרו את זה קודם..
לי אישית (וגם ציבורית…) גדרות לא עושות טוב.
…FENCE, DEFENSE,ׂDEFINE
תראו מה כתוב בתוכנת התרגום "בבילון" על FENCE:
"לגדר, להקיף בגדרות, לחסום; להגן, לתת הגנה, לשמור, להבטיח, לאבטח; לסייף, להסתייף; לעסוק בסייף; להתחמק מתשובה ישירה; למכור סחורה גנובה; לקבל סחורה גנובה."
מעניין…
זה מצחיק ועצוב וטפשי, שאנשים חושבים ומאמינים, שגדר תשמור עליהם. לוקחים את המרחב, ומגדרים אותו. שהרי כל התירוץ הבטחוני כאילו גדר תאבטח את האירוע ,מתבטל ברגע שחלילה יקרה אירוע, ומלאנתלפים יילכדו בתוך מתחם מגודר ולא יוכלו לברוח בקלות יחסית.חבל שלכל דבר שהממסד נוגע בו ,נהיה טעם של חוסר טעם.וככל שיש "קדמה" נדמה שגדל הריחוק. לפחות זכינו להנות מה"דבר האמיתי". החיקויים תמיד באים אחרי ותמיד יישארו בגדר חיקויים.
באמת כל הקסם של השיקשוק שהיה ערימות הבגדים האקראיות האלה לצד לימונדה דביקה וילדים מתוקים שמוכרים כדורי שוקולד מתמרים, איך זה הולך עם דוכנים מכורים מראש? ולרקום מילים זה דבר כ"כ לא מסחרי מטבעו, נראה… כל זה משונה ביותר. ואגב, מאוד הזדהיתי עם עניין הפיג'מה. הכתיבה שלך היא ממתקים בלתי צפויים מראש, כמו הסוכריות של הארי פוטר, לא יודעים מה יהיה בביס הבא
לא נראה לי שיהיו דוכנים מייד אין צ'יינה. לתחושתי, קיימת פתיחות לקבל את מה שבאמת יש כאן. כל הבוקר מאיר מזדמזם לי בראש:
משנה לשנה אני מתגעגעת אליו יותר. הקול שלו חסר בישראל 2011.
כמעט נחנקתי מהקפה של הבוקר כשקראתי את מאמרך [נכון ,כגן צודק, המשובח]….הצורך לבעוט וחזק בדבר הזה עלה מיד וירד גם… ניתן לזה לרוץ קצת ואז נראה אם יש צורך בקונטרארבולוציה קהילתית סטייל "הכינותי"…מה עם הבגדים ה"יד שניה" המרשמלו וסוכריות גומי על שיפוד…?? מה עם דוכן תה של הצופים עם כדורי שוקולד של ילדות וצמידים עם חרוזים מפלסטיק…מה עם דוכן משחקי קופסא ופקאנים בשקיות של קילו ולחם מעדנים…?? תחת איזה קטגוריות הם יפלו?? אוכל ? אמנות?? 100 ש"ח 15 ש"ח………עבר לי החשק….רואה דוכנים של מייד אין צ'יינה….
לא יודעת אם לשמוח או לבכות, אבל הלב לא אוהב את מה שהוא רואה, קשה לי להאמין שהקסם שהיה לזה עוד יהיה, הספונטניות, החינמיות, הילדים עם הבד הקטן לפניהם, פתאום זה נראה עטוף בצלופן, ואני שונאת צלופן! האם הייתי רוצה להיות שותפה? לא יודעת , זה מתחיל להתגלגל לו בראש, נראה לאן יוביל, אבל בטוח שאבוא לראות בתור התחלה, בנתיים זה עוד צעד קטן להסרת התמימות שלנו, שאולי העידן הזה מחייב.
אייל, תודה על זה ששום פרט לא חומק מעיניך..
כרמית, תודה שאת כאן.. והגר – קפה המושב חזר ועוד לואדי, תוכלי לרקום מילים בו כבימים ימימה או לחכות ולראות אם השוק החדש בתדר שמאפשר לך לעשות את זה בו.
וואו. מוזר… כנראה ככה זה נראה כשמועצת פרדס חנה ומועצת מכשפות הפרדס מנסות להתמזג. תבורך האחדות… אז כנראה שאם אני רוצה לכתוב שירים לאנשים אני צריכה לקנות דוכן??
באמת תהיתי מה זאת הגדר הזאת!!
נו, טוב, זה חלק מהקידמה של המקום כנראה…
בואו נראה את הצד הטוב של העניין…
זה יתרום לשפע של כולנו לאורך הזמן. המקום גדל,
מביא אליו אוכלוסיה חזקה וזה טוב לכולנו.
ברונית. פוסט משובח. מולטי דיסיפלינארי עם קפיצות לעבר, להווה , לעתיד (?), עם איזכורים פנימיים (הרגת אותי עם הפיג'מה), ופתח און ליין ואילנה שקופצת ראש, והילדים והפוליטיקאים, והפרשנות של מר דה יזרעאלי. מעדן.
אח , אח , כואב.
ורדה- התגובה של הידיד שלך (נו להונגרים תמיד היה שכל וטעם משובח), כל כך נכונה. אם אני לא טועה היה זה רוסו שאמר "שהאדם הראשון שגדר לו גדר , הוא זה שהקים את הציביליזציה". מספיק להסתובב ברחוב סמסון, כדי להבין עד כמה גדר (מה זה גדר, חומה) יכולה להרוס מרקם של רחוב שלם.
אח , אח , כואב.
הדבר הטוב שנוצר מהעלמות השיקשוק (אני לא רוצה להגיד מותו, כי אני עדיין מאמין בפניקס הזה ואני לא לבד), זו החזרה שלו במיני גילגולים. עירונשוק, ופיקנשוק, וקישקושוק, ושוק העולם החלפות, ודום באביאל והחלפות בגדים, ועוד ועוד ואם שכחתי משהו או משיהו איתו הסליחה.
את האבן שזרק יוסי זריהן גם 100 חכמים לא ירימו. את הכפפה שמנסים להרים בר כוכבא ורינה רונן ירימו אני מניח לא מעט אמנים וגם זה בסדר.
את הגעגועים לרוח, נשאיר לרוח.
באמת מה יש להגיד??? ימים יגידו. יש לי ידיד בן 74, שעבר את השואה בהונגריה כילד בבודפסט, קרא ספרים כל הזמן והכל היה חגיגה בעיניו.
כל פעם שאנחנו רואים גדר, שער, שומר הוא מתפלץ איך אנחנו, הישראלים, מגדרים את עצמנו לדעת. פוחדים כל הזמן וחושבים שגדר תפתור את כל הבעיות שלנו. פוחדים מהחופש. בחו"ל אני כל פעם מתפלאה שאף אחד לא רוצה לחטט לי בתיק ולסדר לי אותו ואני לא יכולה להחליף עם אף אחד בדיחות על הפצצה שמתחבאה בארנק שלי.
אויש. מה יהיה???
אויש רוניתה, המסת את ליבי..בגלל התוכן ובעקר בגלל הכתיבה
מעניין מה יהיה מזה …
שבת שלום ומבורך
כרמית