סביבה וקהילה

  • גן בית. גן ייחודי בפרדס חנה שהוא גם בית. הצטרפו אלינו!

    ההרשמה בעיצומה לשנה הבאה (תשפ"א 2020-2021)
    (מוזמנים גם
    להצטרף השנה)

     

    גן בית.

    קראנו לגן שלנו "גן בית" כי זו ההתכוונות העמוקה ביותר שלנו – שכל ילד וילדה ירגישו שהם באמת בבית.

     בו מתאפשר להם להרגיש בנוח עם כל מי שהם.
    ילד זקוק לחום ואהבה לא מותנית. לתחושה שהוא אהוב גם ובעיקר כשלא טוב לו. הוא רוצה לחוש ביטחון ותחושת שייכות.
    להרגיש ב ושמותר לו להיות מי שהוא.

     בו רואים את הניצוץ הייחודי של כל אחד ואחת והמתנה החד פעמית שלהם לעולם
    מקום בו מקשיבים למה שהם אומרים ומנסים להבין גם את מה שלא נאמר, שמוחזק בליבם.

     בו לא מכתיבים בכל רגע ורגע מה לעשות אלא מאפשרים לילד להתחבר לחופש ולרצונות העמוקים
    החופש להיות, החופש לעשות, החופש להתבטא, לבהות או לחלום

     בו המרחב יפה ומסקרן למשחק הנאה וחקירה
    אנו מאמינים שהכמיהה העמוקה של ילד לחקות את המבוגר ולהיות חלק מהעשייה היומיומית. לכן בגן יש "סביבת לימוד טבעית" בה הילדים יוכלו לעשות יחד איתנו המבוגרים ואנחנו המבוגרים חוזרים ולומדים מהם איך לחיות ברגע…

     בו המנהיגות של הגננים היא מתוך הקשבה ונוכחות היוצרת מרחב לקשר משמעותי
    אנו רואים במפגש עם הילדים הזדמנות לגדילה רוחנית והרחבת יכולת ההכלה, האהבה העצמית והקבלה.

    אנו מאמינים בתהליך קליטה הדרגתי ועוטף המותאם באופן אישי ומלא לצרכים של הילד וההורה.

    אנו רואים את הילדים כמראה לעצמנו. משתדלים שלא לשכוח את הילדים שהיינו אנו ואת הילד שעדיין חי בתוכנו.

    הגן כולל מרחב פנימי מגוון ומזמין, חצר ענקית עם עצי פרי, טרמפולינה, שלל מתקנים ונדנדות, טווס אחד ועוד הפתעות.
    פעם בשבוע נבעיר מדורה או תנור ונאפה יחד מאפים טעימים.
    נצא לטיולים בסביבה הקרובה ונגלה יחד את קסמו של הטבע.
    בגן יש הרבה מוזיקה (גם בלייב), הרבה ריקודים והרבה שמחה.
    האוכל טבעוני, טרי ומגוון (עם הרבה פירות וירקות).

     

    גן ממוקם ברחוב הראשונים ומיועד לגילאים 2-5 (הצהרון מגיל 4-10).

    בגן מקסימום 15 ילדים.

    הגן פועל בימים א'-ה' בין השעות 08:00-13:30 (כולל צהרון עד 16:30 – אפשר לקרוא על הצהרון כאן >). 

    מוזמנים לבוא לבקר, לשאול, לפגוש את הצוות ובעיקר להרגיש ב

    לפרטים נוספים: גיל 054-2358883


    להגיב
  • הבית העגול פותח את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה

     

    מה תפקידו של בית הספר כיום וחינוך בכלל?
    בעבר הרחוק תפקיד הורה היה ברור יותר ואולי אף פשוט יותר מהיום. ההורה היה חי את חייו והילד לקח חלק בחייו דרך צפייה והשתתפות ככל הניתן. ככל שהילד התבגר ומיומנויותיו השתכללו, הוא השתלב יותר ויותר בעולם המבוגרים עד לכדי לקיחת חלק פעיל ושווה זכויות וחובות בקהילה. הלמידה היתה אינטגרלית כחלק מהחיים בשבט או בכפר. כך גם הילד רכש את המיומנויות הנדרשות עבורו כדי לשגשג כבוגר.

    ומה היום?
    ב-150 השנים האחרונות חינוך שמוסדר על ידי המדינה ומבוצע על ידי בעלי מקצוע – מורים – במסגרת יעודית הפך לקונבנציה. מטרת חינוך זה מימיו הראשונים היתה להכשיר את הילדים לעתיד. לצורך כך הוא מעניק לילדים מיומנויות וידע שבאופן מסורתי אמורים לסלול את דרכו של הילד לעתיד בטוח.
    עד כמה כיום אנו יכולים ואמורים "להכשיר" את ילדינו לעולם העתיד? האם גם היום תפקידנו כהורים ומחנכים הוא להכין את ילדינו לבגרות ואם כן כיצד עושים זאת בעולם בו קצב השינויים הולך וגדל מרגע לרגע וחוסר הוודאות לגבי כיצד תיראה האנושות הולך וגדל? לאף אחד אין מושג איך תיראה האנושות בעוד 10 או 20 שנה, מהן המיומנויות ואיזה ידע יצטרכו הדורות הבאים לשכלל. אז אם כך, מה תפקידנו בעידן זה של חוסר וודאות כלפי הילדים שלנו?

    ועל כך עונה דן לסרי:

    "אני נוהג לומר, כדי לסבר את האוזן, שהדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי. ואני באמת חושב שזה נכון, שגם בדיעבד, חיי עומק בהווה תורמים לחיי עומק בעתיד, אבל האמת היותר אמיתית היא שלא אכפת לי. לא מעניין אותי מה הם יהיו כשהם יהיו בני שלושים וכיצד הכנתי או לא הכנתי אותם לעתיד הזה. אינני מבין בעתיד, ויש לי חשד שגם אחרים לא ממש מבינים בו. כל מה שמעניין אותי הוא שכעת הם ימצאו את הדרך ללבם, שכעת הם יהיו נאמנים לעצמיותם, שכעת הם יגלו את האפשרות של קשר עמוק עם מה שמעבר, שכעת יהיו חיים".

     

    הבית העגול הוא שמורת טבע חינוכית, בית חינוך הפועל ברוח דיאלוגית חופשית המאפשרת לילדים להיות מי שהם. אנו רואים את הילד (והמבוגר) כאדם שלם אשר נועד ויכול לערוך בחירות חברתיות ולימודיות בהתאם לאישיותו, לקצב שלו ולצרכיו העמוקים.
    לכן יש בבית העגול דגש מיוחד על תקשורת אישית, קרובה ופתוחה: אנשי הצוות מלווים כל ילד מקרוב ועוזרים לו בסבלנות ובאהבה להכיר את עצמו ולכוון את בחירותיו.

    לילדים בבית הספר יש עצמאות מלאה בבחירת סדר היום ותחומי הלימוד שלהם תוך שהם מלווים בחונכות מכילה, מעצימה ומפתחת מצד הצוות, בכל דרך בה הם בוחרים. לילדים יש את החופש להיות מי שהם, לבטא את עצמם, להתנסות וללמוד מתוך עניין פנימי.

    בשבועות הקרובים אנו מבצעים תהליכי הכרות והרשמה לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) לילדים העולים לכיתה א' וכן למספר מקומות בכיתות ב'-ט'.
    אנו מזמינים כל מי שמאמין בדרכנו או שסקרן לשמוע עוד על הדרך שלנו, להכנס לאתר (www.bait-agol.com)  ולהצטרף לאחד מערבי ההכרות הקרובים  (לפי הנחיות משרד בריאות ככל הנראה בתקופה הקרובה ייערכו בזום).

    להרשמה >


    להגיב
  • חופשי זה לגמרי לבד…

     

    מה שלומכם? הכול בסגר?…

    כתבתי המון על חופש באתר הזה. על שגיליתי שהייתי עבד לחופש שלי ועל מובנים רבים של חופש. אבל מעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש חופשי יותר מתמיד דווקא עכשיו. זה בטח קשור לזה שאני חופשי מרגשות אשם שאני עושה את הסגר לבד. ושיש סדר בדברים שהחופש שלי הוא רק לקבל אותו ולנוע בתוך מגבלותיו.

    זהו ליל סדר מאוד סמלי ומיוחד – מצד אחד יש את אלו שלבד (בעיקר מבוגרים). או אלא שהביחד הוא מלכודת אימה עבורם. זה מכווץ את הלב והלוואי שהיה אפשר לעזור ולהיות איתם יותר.
    מצש שני הרבה אנשים יוכלו לחגוג כמו שממש בא להם, אולי ידברו על חופש ואולי יראו סרט ביחד כל המשפחה. יש שיעשו מדורה וכמובן שיש כאלו שיעשו סדר כהלכתו ובשמחה רבה. כולם חופשיים הערב מכבלי המשפחות. עכשיו נשארו הכבלים הפנימיים…

    על הפוליטיקה אין לי מה לומר, רק תחושת גועל עמוקה. שנראה לי שחולקים אותה מילונים ברחבי העולם. תחושת ביאוס שעוברת משם אל הבנקים, שלא עוזרים בכלל למצב אלא מנצלים אותו להרוויח ולכבול אותנו עוד (אל תקחו הלוואות אלא אם ממש חייבים).

    ולגבי המגיפה (של פחד, פאניקה, שחיתות וגם קורונה):

    כמו תמיד מציע להטיל ספק. בהרבה ממה שאומרים/כותבים/שומעים. אולי כדאי לאסוף נתונים ולהגיע למסקנה לבד.
    הנה שני גרפים מעניינים בנושא (מתוך מאמר בשם 'מגיפת הקורונה – תת ניצול של עקומת ההכלה' – נכתבה ע"ח עו"ד רואי קידר):

    בראשון אפשר לראות את התחזיות הקודרות (האם אובייקטיביות?) שהיו לעומת המציאות המטיבה, ובשני שאיכשהו מתו פחות אנשים השנה בשבוע במרץ מבכל השנים הקודמות (פחות מתאונות ובעיקר פחות הגיעו לבתי חולים וחטפו זיהומים שם).

    Makes you think…

    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה...
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה…

    הפוסט הזה הוא גם הזמנה לחשוב על מהו חופש בשבילכם. ולתרגם דווקא עכשיו תחושת חופש.

    תחזיקו מעמד

    חג שמייח!


    להגיב
  • איטליה שלי # 4 / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    [לחלק הראשון: סוף אופטימי]  /  [לחלק השני: סוף לשבוע רביעי בהסגר] / [לחלק השלישי: החיים בצל הקורונה]

     

    רשמית, אני חושב שאפשר לומר בקול גדול – איבדנו את תחושת הזמן.
    יום רביעי נראה כמו יום שישי, שבת כמו ראשון ושלישי כמו חמישי. אין הבדל ואין מוצא.

    גם השבוע לצערי מספרי הנדבקים והמתים היו בעלייה. עושה רושם שאנשים מסרבים להיכנס למשמעת העוצר ולמרות האכיפה – עדיין הווירוס עושה בנו שמות, בעיקר בערים הגדולות ופחות בכפרים מחוץ לעיר (כמו פה). עדיין לא ניתן לראות את האור בקצה המנהרה.

    בשדה התעופה עד לא מזמן הפעילות הייתה אמורה לחזור לשגרה בסוף אפריל, אבל זו הייתה החלטה אופטימית מדי והשבוע שתי חברות תעופה גדולות כבר הצהירו שלא יחזרו לטוס לפני אוקטובר. כל זה מביא אחריו תגובת שרשרת ועוד ועוד חברות מצטרפות לתאריך היעד הזה. אין ספק שכשנחזור לפעילות, הנוסעים יצטרכו לשלם (בצורה כזו או אחרת) גם על פרק הזמן שבחברת תעופה הייתה בעוצר. אין לי ספק שעל כל כרטיס יווסף ״מס קורונה״ – וגם אם מדובר על חמישה או עשרה יורו לנוסע, תכפילו את זה במיליוני נוסעים בשנה והנה לכם החזר ההלוואה שכל חברת תעופה הייתה צריכה להתמודד איתה במהלך העוצר. כמובן שכל מה שאני כותב פה מתבסס על דיעותיי האישיות בלבד ולא על סמך הצהרות רשמיות.

    השבוע, ביצענו את שתי הטיסות האחרונות לחודשים הקרובים – טיסות הצלה הומניטריות. מתוך כ-600 נוסעים בסה״כ, סורבה הטיסה רק לאדם אחד שהופיע למרות כל האזהרות עם חום גבוה ותסמינים של הווירוס. מהבדיקות שערכנו בכניסה לטרמינל הוא נלקח לבידוד ומשם לטיפול. מוכרח לציין שקיבלנו ציוד מלא להגנה  כולל מסיכות, כפפות, משקפי הגנה ואפילו חליפות לכל הגוף. הצוות הרפואי עבד במרץ ובנחישות ולמרות האיטיות בבדיקות ובהכנסת הנוסעים – הטיסות התנהלו בהצלחה ועמדנו בלוח הזמנים שהוקצה לנו.
    אפס נפגעים לכוחותינו ועמידה בזמנים – אפשר לומר שזו הייתה הצלחה.

    לחיות במציאות ללא שגרה מביאה אותנו בראש ובראשונה להתעמת עם האדם שהכי קשה לנו איתו בחיים – עם עצמנו. בכל בוקר חייבים לקום ולהציב מטרה (אם לא יומית – אז שבועית או חודשית). אף פעם לא אהבתי להיות בחוסר מעש. מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי ללמוד דברים חדשים וכשיש זמן אז למה לא בעצם? בסופו של דבר, נכון לכרגע, אין מחסור באוכל, אין מחסור בחשמל, חימום (כן – תאמינו או לא אבל אפריל וקר עדיין !!) ואינטרנט.

    השבוע החלטתי שהפרוייקטים הקרובים שלי יהיו אלו: צביעה וטיפול בתריסי העץ שלנו, גינון (צמח לנו יער בגינה שהגיע הזמן לנקות) ולחמי מחמצת. תמיד רציתי להקדיש זמן שלא היה לי לאפייה רצינית – כל יום אני מופתע מחדש מעולם האינטרנט שמאפשר לנו כ״כ הרבה דלתות לעולם אין סופי של אינפורמציה (לטוב ולרע). בכל מה שקשור לאוכל, יש בתי ספר חינמיים כ״כ עשירים בתוכן, יש המון שיעורי וידאו, אין סוף הסברים על חומרי גלם והצצה כמעט אינטימית למטבחים האישיים של השפים הכי יצירתיים בעולם כולו.
    הטרנד הקולינרי האחרון בימי הקורונה הוא שיעורי וידאו יומיים או שבועיים באינסטגרם של שפים מהמטבח הביתי שלהם לרטבי בסיס או אפילו למנות קלאסיות מהמסעדות שלהם. זה כ״כ אינטימי שכמעט אפשר לעמוד לצידם ולהגיש להם את כלי העבודה בעצמנו.. 🙂 רובם באנגלית כך שגם אם אתם לא דוברי שפה מקומית – השיעור פונה לכלל האוכלוסייה העולמית, וברוב המקרים הוא יהיה באנגלית. אם אתם בעניין – נצלו את זה – זה כיף וזה מעשיר. תחשבו על שפים שאתם אוהבים או על מאכלים שתרצו ללמוד להכין וקדימה… יש עולם ומלואו שמחכה לכם שם בחוץ (או בפנים – כי בכל זאת.. 🙃).

    בתוך כל האופטימיות שלי, לא אסתיר ממכם גם את החששות שלי. בכל זאת, כשכיר, עד עכשיו המשכורות לא משקפות את המצב כי היו ימי עבודה מועטים וימי חופשה (בתשלום). בחודשים הקרובים נאלץ להתקיים מהסיוע של הביטוח הלאומי פה. מניח שנגיע ל70-80% משכורת, כך זה נראה אבל עד שלא נראה את זה שחור על גבי לבן, אני לא ממש בטוח. זה נכון שיש גם הרבה פחות הוצאות אבל בכל זאת, משכנתא והלוואות לא יעלמו בגלל המצב. זה זמן טוב ללמוד גם את הכלכלה העצמית שלנו. לדעת היכן ניתן לצמצם, לעשות בדק בית חשוב ולתת סדר עדיפויות. החודשים הקרובים יהיו קשים, אבל אני באמת מאמין שנצא מזה מחוזקים.

    אסיים בשיר קצר. קריר, אבל מלא תשוקה ואופטימי.
    חסרים לי החיבוקים, הנשיקות, המגע הפיזי בעולם הומני.
    מקווה שנחזור לשגרה בריאה בהקדם האפשרי,
    היו בטוב ושמרו על עצמיכם. זה חשוב.

    ניר.

    [המשך: בשבוע הבא…]


    להגיב
  • עוד מחשבות על הקורונה (כולל הימור מתי זה ייגמר)

    במחקר שנעשה על שבויים אמריקאים במלחמת ויאטנם חילקו את השבויים לשלוש קבוצות:
    הראשונים היו הסופר אופטימים. אלו שהיו בטוחים ש: We'll be home by Christmas. וכשזה לא קרה רבים מהם נשברו ורובם לא שרדו.
    קבוצה שנייה היתה הפאסימים. הם האמינו שלעולם לא יחזרו הביתה, אמונה שהגשימה את עצמה משלל סיבות.
    הקבוצה היחידה ששרדה במספרים גדולים היתה האופטימים-ריאלים. אלו שהאמינו שלא משנה כמה זמן זה ייקח, הם ישרדו וישתחררו בסוף. הם נשארו הכי שפויים וחזרו הביתה.

    אף אחד לא יודע אם נחזור לשגרה אחרי פסח – מעבדות לחירות (בכאילו, כל עוד המערכות הכלכליות יישארו אותו הדבר – זו רק חירות מדומה) או לקראת יום העצמאות (אותו כנ"ל) או בכלל אחרי שבועות או בקיץ… ויש שמדברים על שנה וחצי של התפרצויות. מה שאנחנו יודעים ויש לנו שליטה עליו – זה לשרוד עד אז, במקסימום שפיות ומינימום פאניקה. גם זה יעבור.

    אני עדיין בדעה, שאם בכלל יש מגיפה (21 מתים – רובם מבוגרים מאד עם מחלות רקע, 5500 חולים/נדבקים/נשאים – 95 אחוז מהם במצב קל), המהלך הנוכחי הוא טעות ושהיה עדיף לבודד את קבוצות הסיכון + כל מי שמעל 65 בכל בתי המלון הריקים עכשיו בארץ. תראו מה קורה בשוודיה.
    הנה גרף שמראה את מקרי המוות השכיחים ביותר. מזכיר שאנחנו עומדים על פחות מ-50 אלף מתים מקורונה בעולם, כשברור שרובם המכריע מתו ממחלות אחרות:

    כתבתי בפוסט הקודם על כל מיני סיבות שיכולות היו לגרום להתפרצות, אבל יש מי שחזה את המגיפה מראש ובמיוחד את אי מוכנותנו לקראתה:

     

    הבטחתי הימור משלי (משלל סיבות ובעיקר מאורך המהלך שהיה בסין עד שהגיעו לחסינות העדר):

    אמצע מאי (15-17). חזרה לשגרה. מתחילת מאי (אם לא קודם) גני ילדים חוזרים לפעילות.


    להגיב
  • איטליה שלי # 3 / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    [לחלק הראשון: סוף אופטימי]  /  [לחלק השני: סוף לשבוע רביעי בהסגר]

     

    עוד שבוע עבר, לצערנו שבוע קשה. למרות ההנחיות הנוקשות של ההסגר (בצדק) עדיין המספרים מסרבים לרדת, מחוז לומברדיה ממשיך לאבד כמות קורבנות בלתי נתפס. המראות של משאיות צבא עמוסות בגופות קשות מנשוא. הלב יוצא אל כל המשפחות שאין להם אפילו את היכולת להיפרד מהיקרים להם, אין להם אפילו אפשרות לעשות להם הלוויה ראויה. מבוגרים ערירים שנפטרים לבד בביתם. זה כ״כ עצוב ושוב – ממלא אותנו עם כ״כ הרבה שאלות.

    איטליה מדינה מאוד פטריוטית. לכל הווי הביחד פה תמיד היה משקל חיובי על המורל הכללי וברגעי משבר או שמחה ארציים – נעלמים בין רגע כל המחלוקות בין דרום וצפון, עשירים ועניים וכולם בין רגע הופכים לשווים.
    בתוך כל העצב פה יש אין ספור מקרי סולידריות מחברות שונות וגם מהפרט. כל עניין שירת המרפסות שהתחיל פה זאת רק דוגמא אחת.

    כתבתי לכם בעבר שאני עובד בחברת תעופה קוראנית פה במילאנו. בשבוע הבא נבצע שתי טיסות בשיתוף עם הממשל הקוראני והאיטלקי בכדי להחזיר הביתה כ-600 קוראנים שעדיין ״שבויים״ פה ולא מצליחים לחזור הביתה כי אין טיסות וכל התנועה מוגבלת. על המטוס הראשון, יגיע גם צוות רפואי ומשלחת ממשלתית ממחלקת הבריאות, כדי לפקח בשיתוף עם האיטלקים על נהלי הבטיחות. כל נוסע, מעבר לבדיקה רפואית (שכוללת בדיקת חום וראיון קצר עם הצוות) יחוייב לחתום על הצהרה אישית לגבי מצב בריאותו.
    אלה טיסות מאוד מורכבות, דורשות המון זמן (שבדר״כ אין), ונהלים מיוחדים כמו ריסוס המטוס בחומר מחטא ועוד. לא פשוט להפעיל מערכת גדולה של שדה תעופה ש-90% ממנו סגור כרגע. כוחות ביטחון, הגבולות, המכס, ועובדים מכל המחלקות (מטען, צ׳ק-אין, כבודה, מכונאים וכו') – כולם מגוייסים למטרה. כולם ללא יוצא מן הכלל יעבדו עם מסיכות וכפפות. אין ברירה ואני כולי תקווה שהכל יעבור בשלום. יש פחד והדאגה בעיקר לבריאות של כולם.
    בטיסה הראשונה נשלח מפה כ-350 נוסעים והטיסה השנייה (בשילוב עם רומא) נשלח עוד 280.
    רוב הפיקוח מצידנו בהכנה לטיסות מתבצע בישיבות וידאו (תקופה טכנולוגית – צריך לנצל את זה), מה שלא היה קורה במצב רגיל. מתרגלים להכל. אלה יתרונות שחייבים לנצל ותקופה כזאת זה בהחלט תומך – מבתי הספר ועד לעבודה היום יומית.
    תחזיקו לנו אצבעות – שהכל יעבור בשלום.

    בבית המצב דיי רגוע. הילדים לשמחתי, למרות כל המצב ולמרות שכבר חודש שלם הם כמעט ולא יצאו מהבית (יוצאים למרפסת וממש קרוב פה מחוץ לבית – אבל בלי יכולת ללכת לפארק לשחק או מעבר לזה). הם עדיין שומרים על שפיות.
    האמת היא שהפכנו גם אנחנו להורים קצת יותר מתירנים… מאפשרים להם קצת יותר חופש אבל שומרים על מעקב חשוב. לא פשוט לייצר שגרה באין שגרה, במהלך השבוע היות ושנינו עובדים (חלקית – ומהבית) אנחנו משתדלים לשמור על מסגרת מאוזנת. לפחות סביב הארוחות ושעות הפעילות עם הטכנולוגיה.
    העיסוק בלימודים קיבל תנופה חיובית – השבוע שניהם התחילו שיעורים אונליין עם המורות שלהן וזה עובד נהדר. לא קל לשמור על ריכוז אבל מעבר לשיעורי בית שנשלחים דרך אפליקציית בתי הספר שלהם – גם ההקשבה לשיעור בוידאו תומכת.
    הבת הגדולה שלי מתעמלת קרקע – ואפילו הן התחילו לבצע אימון קבוצתי ב-זום (אפליקציית וידאו שאני מניח שאתם מכירים).

    החיים בצל הקורונה לא פשוטים. התקופה הזאת תשאיר צלקות לכולנו. כלום לא יחזור להיות כמו שהיה. אני חושב שהרבה מזה ישתנה לטובה. בכל זאת – בחוסר ובקושי – לומדים להעריך יותר.
    בחיים – בדיוק כמו באהבה – לומדים להעריך כשאין. מצרף לכם שיר ישן למטה שמשקף בדיוק את המצב.

    זהו, יש עוד דרך ארוכה לפנינו. תהיו תמיד בטוב ותשמרו על עצמיכם.
    באהבה מאיטליה – ניר.

    [המשך: בשבוע הבא…]

     


    להגיב
  • איטליה שלי # 2 / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    [לחלק הראשון: סוף אופטימי]

     

    הכפר הקטן שבו אנחנו חיים (NOSATE) מונה כ-650 איש פחות או יותר. הוא ממוקם על גבול מחוז לומברדיה ונושק לנהר הטיצ׳ינו ולתעלות מלאכותיות ששימשו בעבר להובלה של אבני בנייה מההרים למילאנו (תמונת הנושא של הפוסט).

    נכון לומר יהיה שעם כל הקרבה לתופת הווירוס מסביבנו, נכון לכרגע עוד לא היה נדבק אחד בכפר שלנו וכמות הנדבקים בעיירות הצמודות אלינו ממש מעטה – כך שזה דיי מעודד.

    עם זאת – התורים בסופרים, המלחמה על הזמן ועליית המספרים במילאנו – כן מדאיג מאוד.

    אני אופטימי. מסרב להכיר בדרך אחרת. כשמצב מסויים משתנה לנו בחיים – אין לנו ממש ברירה ולקבל אותו – מה שכן אפשר לעשות זה לחשוב איך מפיקים ממנו את המיטב.

    אני עובד חצי שבוע כרגע, עדיין לא ברור מה תהיה רמת התמיכה מהמדינה פה. צרת רבים חצי נחמה? אני לא בטוח. מה שכן נכון לכרגע המשכורת כן תגיע. לא בטוח כמה יגיע בחודשים הקרובים. זה זמן טוב להיכנס למגננה כלכלית. לחשוב מה נחוץ ומה לא. לעשות סדר במותרות. לא לוותר על הכל. אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט לצמצם.

    תרבות הצריכה של כולנו בשנים האחרונות גם ככה קבלה תפנית והפכנו קצת כולנו למגזימנים!!

    אין לי תשובות לגבי הכלכלה ומה יהיה המחיר שנשלם עליו בעתיד הקרוב לגבי כל המצב הזה. נלמד תוך כדי. לא תהיה לנו ברירה.

    למרות הכל ובגלל הכל יש לנו חובה אחת והיא להיאחז באהבה. בשנים האחרונות מצאתי זמן ומקום גם למילה הכתובה. זה היה תהליך. זה לא קרה ביום אחד, אבל התגובות ברשת היו חיוביות אז כמובן שזה דירבן אותי להמשיך. כיף לגעת במחשבות של אחרים, ברגשות. זאת תכונה שירשתי מאמא שלי – האהבה למילה – ועל זה אהיה לה אסיר תודה לעולמים.

    בפוסט הקודם כתבתי לכם על יופי ולכן חשבתי להביא בפניכם את השיר הבא שכתבתי לפני שנה או יותר..

    מקווה שתאהבו.

     

    בינתיים.. נתנחם במטבח.. כשיש זמן – והסופרים עדיין מלאים בכל טוב, אפשר לנצל את זה לארוחות כיף משפחתיות. כל מה שצריך זה רצון טוב, מצרכי בסיס ואהבה גדולה. את הכל מבשלים ביחד לתבשיל מנצח.

    הנה לכם מתכון לריזוטו כרישה ופרחי זוקיני (אם לא תמצאו אז גם קישואים חתוכים לקוביות קטנות יעשו את העבודה בשבילכם).

    מצרכים (ל-4 אנשים):

    500 גר אורז לריזוטו (קארנארולי/באלדו/רומא)
    50 גר חמאה
    שמן זית
    חצי כרישה קצוצה
    4 קישואים קטנים חתוכים לקוביות קטנות (רק אם לא מצאתם פרחי זוקיני ואם כן אז 10 פרחי זוקיני)
    יין לבן (טעים – כזה שתרצו לשתות עם המנה שלכם ליד)
    גבינת פרמג׳ן

    לציר ירקות: 
    סלרי, גזר, תפו״א ובצל גדול
    מלח, פלפל

    הוראות הכנה:

    קודם כל מכינים את ציר הירקות.
    בצל, סלרי, תפו״א וגזר עם ליטר וחצי מים, מלח, פלפל ומביאים לרתיחה.. 5 דק אחרי שרתח מנמיכים את האש ועוברים לתחילת הריזוטו.
    במחבט עמוקה (צירפתי תמונה) מטגנים קלות את הכרישה עם שמן זית, חצי כמות החמאה ומעט מלח גס. אחרי כמה דק מוסיפים את האורז ומטגנים קלות, תוך כדי מוסיפים כוס יין ומאדים את כל האלכוהול.. כמובן שמערבבים כל הזמן.
    עכשיו השלב שתוכלו להוסיף את הקישואים ותוך כדי, עם מצקת, למזוג מהציר ירקות 2-3 מצקות ולערבב. חשוב לשמור על אש בינונית גבוהה ומדיי פעם לערבב. ככה ממשיכים במשך 10-15 דק.. כל פעם שהציר מתאדה מוסיפים עוד למחבת ומערבבים. כשהאורז מתרכך זה הזמן לכבות את האש, להוסיף את שאר החמאה ואת הפרמג׳ן המגורד ולערבב.. חשוב מאוד לא לבשל יתר על המידה !!  כל זה יחד עם העמילן שיופרש מהאורז יעשו את הכל קרמי ועסיסי.

    מעבירים לצלחת.. ניתן להוסיף עוד פרמג׳ן למי שאוהב, זליפה קלה של שמן זית וזהו !! בתאבון !

    שיהיה לכולנו שבוע בטוח וטוב. תשמרו על עצמכם!

    ניר

    [המשך: בשבוע הבא…]


    להגיב
  • מחשבות על קורונה (אמ;לק: אנחנו מפחדים מהדבר הלא נכון)

    (בפוסט הזה יש המון הפניות למקורות מידע כדי שכל אחד יגיע למסקנות שלו בעצמו)

    וואו, איך זה הגיע. ואיך תוך שבוע התבודדנו ובודדנו – ומה זה עושה ללב ולנפש.

    הרבה מחשבות יש לי על הקורונה, בשורה התחתונה אני מפחד הרבה יותר מהמשבר הכלכלי מאשר מהקורונה. ולדעתי הרבה יותר אנשים ימותו עקב המשבר הזה (מהתאבדויות עד פשע והתמכרויות) מאשר מהנגיף.

    והנגיף זה. מדהים. זה משו לא חי, חלבון שפשוט מתחבר לתא ומשכפל את עצמו. זה קצת כמו שהנייד שלכם היה מתחבר לכם לכף היד ומייצר לעצמו חברה (טוב זה כמעט קורה).

    ואלוהים יודע (?) איך הכול התחיל.

    האם זה באמת עטלף? או ארמדילו? או חיה אחרת? (שמתם לב שכל המגיפות קשורות לחיות? צריך עוד רמז לעזוב אותן לנפשן?)

    האם זה ה-5G הזה והאם אפשר בכלל להאמין למשהו באינטרנט?
    יש את המפה הזאת – איך אפשר לדעת שהיא אמיתית?

    ואולי זה נשק ביולוגי של הבונים החופשיים או סופר שליט על אחר לצמצום האוכלוסיה (אג'נדה 21 באו"ם), סגר עולמי חדש.

    ואולי מישהו פשוט רוצה לחסוך את הפנסיות של הזקנים?

    אולי הכול קונספירציה? זה נראה יותר מדי כמו סרט שראינו.

    האם זו תאורית ה-Q?

    ואולי חייזרים?

    ההסבר שאני בחרתי לבחור הוא שזו אמא אדמה ששחררה את הקורונה כדי להגיד, די. עצרו.
    כמה טוב לה עכשיו לאמא אדמה. לים, לנהרות, לאויר. תראו איך סין נראית פתאום.
    ולכולם יש זמן להיות עם המשפחה. גם אם זה קשה ילדים פוגשים את ההורה הקרייריסטי שלהם. אנשים חוזרים להיות יחד.

    אז למה אני מפחד יותר מהמשבר הכלכלי (גם כשהכול ייגמר לאנשים לא יהיה כסף לצרוך, מה שמניע כלכלות) מאשר מהקורונה?
    תקראו את זה (אמ;לק: באיטליה מתים 17,000 איש כל שנה משפעת, בישראל 124. לכן ההבדלים). וגם את זה (99% מהמתים באיטליה סבלו מבעיות רפואיות והגיל הממוצע שלהם מעל 75).  ולסיום את זה (חתן פרס נובל מנבא לא יותר מעשרה הרוגים בארץ)

    מאוד מקווה ומתפלל שאחרי שכל זה יעבור ננהג אחרת. אבל מנחש שלא רק שלא נלמד, אלא גם נעשה הכול בטורבו כדי "להחזיר" את מה שפספסנו. כמה אשמח לטעות. אבל איך נעריך סתם את החיים הפשוטים, שמותר לצאת ולבלות ובעיקר להתחבק…

    (ולא מאמין שלא כתבתי מילה על הממשלה)

     

     

     


    להגיב
  • סקס איטי / יובל פלס

     

    [יובל פלס]

     

    נעים להכיר אני יובל. אני לא מדריך למיניות, אני לא מעביר סדנאות בנושא, ואני לא מתיימר להיות מאסטר באינטימיות. היה לי חשוב לפתוח בזה, כדי להבהיר שאני לא מדבר ממקום שונה ואחר מכם. ועדיין, אני חושב שזה אחד הנושאים החשובים בחיי.

    כמו רוב האנשים, לאורך רוב חיי לא באמת דיברתי או עסקתי באופן עמוק בתחום המיניות. זה לא שחשתי פחד או רתיעה, פשוט זרמתי, היה ממש כיף. לא חשבתי שיש מעבר לזה.

    דברים השתנו מבחינתי בעקבות שיחה עם חברה טובה. היא סיפרה לי שהיא השתתפה בסדנה על מיניות, שבעקבותיה היא הבינה שכל מה שחוותה עד לאותו רגע לא היה באמת "סקס", והוסיפה שעד שלא אחווה זאת בעצמי לא אדע על מה היא מדברת. מאחר ושנה קודם לכן היינו בקשר אינטימי קצר, שאני חוויתי כלא פחות ממדהים (פיזית), החלטתי בו במקום להיעלב עד עמקי נשמתי, אם כי, כגבר טיפוסי, המשכתי את השיחה כאילו כלום לא קרה. מבפנים, ביני לבין עצמי, תהיתי מה עבר עליה.

    ***

    לפני שאני ממשיך, קצת על הרקע ממנו הגעתי לנקודת הזמן בה התקיימה השיחה:

    הייתי בן 26, חילוני, יזם עסקי וחברתי, פה ושם הרפתקן אקסטרים (גלישת אוויר, אבל תמיד עם קסדה), חובב ספרות עיון בנושא התפתחות אישית – חיים סטנדרטיים לכל הדעות. בכל הנוגע להתעסקות במיניות ושיח על מיניות – זה לא היה חלק מהשגרה שלי.

    התבגרתי כחנון ירושלמי טיפוסי. לא העזתי לדבר עם בנות יותר מדי עד שהגעתי לצבא, אז התחלתי לגלות את המין השני. רק בגיל 20 וקצת מצאתי את החברה הראשונה שלי. עד אז אפילו לא נישקתי בחורה (הנשיקה הראשונה הפכה למערכת יחסים של שלוש וחצי שנים). אחרי שנפרדנו היו כמה מערכות יחסים של לא יותר מחצי שנה וגם תקופות כרווק, במהלכן חוויתי קשרים אינטימיים קצרים יותר או פחות, והתנסתי בכל מיני הרפתקאות מיניות (חלקן יותר פרועות, חלקן פחות, אבל לא משהו קיצוני מידי, הצלקות לא קשורות). אהבתי לעשות סקס, התמסרתי להנאה, רוב הפרטנריות אפילו העידו שאני "ממש טוב בזה", אז בסך הכל לא הרגשתי שיש עוד מימדים אחרים או שאני מפספס משהו.

    נקפוץ כמה שנים קדימה. אני בזוגיות רצינית וארוכה. לאחר בערך שלוש שנים, הגענו, בת זוגי ואני, להבנה שהמיניות בינינו נשחקה. זה לא היה אמור להפתיע אותנו, זוגות רבים מגלים שהזמן שעובר, גם אם מחזק את החברות ביניהם, נוטה לעשות שמות במשיכה המינית ההדדית. אבל במקום לקבל את השחיקה כגזירת גורל, החלטנו לצאת למסע כדי לבדוק אם אנחנו יכולים לשנות את המצב.

    בתוך המסע הזה גיליתי עולם שלא הכרתי עד אז, ולראשונה הבנתי למה התכוונה החברה הטובה כשאמרה שעד שלא אעבור את מה שעברה, לא אבין מה היא מיניות אמיתית.

    השינוי המשמעותי התחיל במהלך סדנה של שבוע אחד, שעסקה כולה במיניות – החל מהחיבור הרגשי ועד העמקה אמיתית ופרקטית בעולם המיניות. רוב האנשים ששומעים על סדנה כזאת, בטוחים שמדובר באורגיה אחת גדולה. מצטער להרוס, אבל זאת לא. זה בעיקר מקום בו אנחנו מתבקשים לפרק את החומות שבנינו סביבנו, להסיר את השריון שמגן עלינו, ולהתבונן מחדש בדברים בעיניים אחרות.

    לגמור

    במהלך הסדנה גיליתי שהדבר הכי חשוב במיניות הוא דבר מה שאנחנו נוטים להזניח, הן במיטה והן מחוץ לה – הנוכחות. אנחנו גדלים בחברה שבה הכל מהיר והכל צריך להיות מיידי – הגירויים, העבודה, הרפתקאות, החוויות. בכל רגע אנחנו טרודים בדבר הבא שצריך להיעשות, ממהרים קדימה מבלי לעצור לרגע, מבלי להיות נוכחים באמת במה שאנחנו עושים ברגע עצמו.

    עידן המהירות לא פסח על המיניות. אנחנו חיים בעולם סופר אינטנסיבי. בעבר הלא רחוק, גירויים מיניים היו נדירים בנוף. חוברות פורנוגרפיות וסרטי סקס נמכרו בחנויות צדדיות והוקרנו באולמות ייעודיים (שרוב הציבור הנורמטיבי הדיר את רגליו מהם). הדור הנוכחי מוצף בגירויים מכל כיוון, פרסומות, קליפים, אתרי רכילות, סרטי מיינסטרים וסדרות, וכמובן אתרי פורנו. אנחנו חיים במציאות בה כל ילד בן 8 נחשף לפורנו, וגדל לעולם שבו הוא חושב שזו הנורמה. והדבר העצוב ביותר, לפעמים נדמה שזו באמת הנורמה. שאנחנו כפופים לסטנדרט חדש של "יעילות" ו-"הצלחה" גם במיטה, וסטנדרט זה נמדד לפי איכות הביצועים, מספר התנוחות, רמות הקושי שלהן, וכמובן, התוצאות – כמה פעמים גמרנו בסשן אחד, בסופ"ש אחד, בחופשה אחת.

    העולם שלנו מוכוון תוצאות – כמה כסף אנחנו מרוויחים, כמה תארים יש בקורות החיים, כמה עסקים הקמנו בחיים, האם יש או אין לנו בת או בן זוג, יש או אין ילדים. העולם בוחן תוצאות. אפילו בטרנדים "רוחניים" כמו מינימליזם ופשטות מרצון, אנחנו יכולים לעיתים לראות כיצד המרוץ לתוצאות המדידות מסיט את תשומת הלב מהדברים שבאמת חשובים. במקום לדבר על חופש, סופרים חפצים.

    הדבר אינו שונה בעולם המיניות – בסקס – כל מה שנספר הוא התוצאה. לגמור.

    שניה אתן פה פאוזה לתת לזה לשקוע.

    רגע… אתה אומר שכל עניין המיניות הוא לא לגמור?

    לא. גם את זה אני לא אומר. אני מנסה להוריד את הנושא הזה בכלל מהשולחן.

    אקח אנלוגיה מעולם אחר – הקולינריה.

    מזון אמור לספק לגוף שלנו אנרגיה. העונג שאנו חשים מאכילה של מזונות מסוימים הוא לא יותר ממנגנון אבולוציוני עתיק ימים שנועד לעודד אותנו לצרוך מזונות טובים, ולהרחיק אותנו מכאלה שעלולים להזיק לנו. למרות זאת, האוכל שאנחנו צורכים תופס מקום מרכזי בתרבות ובמסורת האנושית, והוא היווה נדבך מרכזי בחיי האדם, עוד הרבה לפני הופעת ה- "Foodies" בעולם. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שאנחנו, כבני אדם, מחפשים תמיד את המשמעות שמעבר, את הסיפורים שיוצרים מסורות וקהילות, ואת ההנאה שנובעת מצלילה לעומקם של דברים.

    ובמיניות?

    המטרה האבולוציונית היא רביה, ומנגנון העונג הנלווה לה נועד לעודד אותנו להזדווג בכל הזדמנות.

    רובנו כמובן כבר מזמן לא שם. אנחנו עוסקים במין גם כאשר אין בכוונתנו להתרבות, כאשר ההנאה היא המניע המרכזי לפעולה, או נכון יותר – הגמירה. זה המדד העיקרי של רוב בני האדם בעודם באים להכריע בשאלה האם היה אקט מיני מוצלח או לא. בגדול, זה מרגיש כמו מסע, ארוך או קצר, לאורגזמה. ומי שלא צלח את המסע, יוצא מאוכזב.

    מיניות איטית

    אז מה זה מיניות איטית ואיך מיישמים אותה בפועל?

    מיניות איטית מתחילה בנוכחות.

    נוכחות במיניות היא לא לרוץ לשום מקום – להיות (להוות) ולחוות ללא מטרה. גם לא אורגזמה.

    לא אכנס פה לטכניקות המתאימות לכך לגבר, כי זה לא עניין טכני. זה קודם כל עניין מהותי. והוא לא תקף רק לגברים אלא גם לנשים. נוכחות היא פשוט להיות. מיניות מבחינתי יכולה גם להיות רק חיבוק וזהו. מיניות מדהימה יכולה להיות בכלל ללא חדירה, ללא זקפה. אחד מהדברים הכי מיניים שאני מכיר הוא פשוט להסתכל לבת הזוג בעיניים.

    במיניות איטית אנו שמים את כל המטרות שלנו בצד. אנחנו לא מנסים להניע את בן או בת הזוג לבצע פעולות טכניות כאלה ואחרות שיובילו לאורגזמה מיוחלת. אנחנו בוחרים להיות בכאן ובעכשיו, ללא החומות, השיריונות והמסכות. זה החיבור הכי עמוק שייתכן, חשוף ומעורטל מהגנות, שמכוון להתענגות משותפת.

    למהות הזו יש מתודות רבות (למשל, טנטרה) אבל הן רק כלים שבאים לתמוך בתפיסה מסוימת – תפיסה של חיבור בין שני אנשים ללא ריצה או מטרות. בני זוג שבוחרים פשוט להיות. וכן – הדבר הזה אפשרי גם למפגש חד פעמי ומקרי בין שני בני אדם – זה לא חייב להיות רק בין בני זוג של חודשים או שנים.

    היות ואני ידוע בין מכריי כאדם פרקטי ולא רק פלספן, אנסה להוריד לקרקע את השיח שהתחלתי לייצר כאן.

    איך לייצר מיניות איטית וסקס איטי בחיי היומיום

    אתחיל בבלתי אפשרי – בסטוץ!

    כן, אותו מפגש מיני אקראי, חד פעמי, שהתחיל בערב על הבר או באפליקציית היכרויות, וכל מהותו היא היסחפות מהירה ומלאת תשוקה, גם אותו אפשר להאט, ואפילו בלי לדפוק אותו לגמרי. אז איך איטיות נכנסת לזה?

    התרגול, שמאפשר להאט גם מפגש מיני חד פעמי, הומצא בארגון  ISTA שמעביר סדנאות מעמיקות על נושא המיניות, והוא נקרא RBDSM. לא. זה לא קשור לעולם ה-BDSM. אלה פשוט ראשי תיבות לחמישה נושאי שיחה, ששניה לפני שנכנסים לאינטראקציה מינית עם אדם חדש, שווה וכדאי לעבור עליהם.

    זה יכול להיות כשאתם כבר במיטה, ערומים, שניה לפני שאתם נסחפים לאקט עצמו, ואז לוקחים רגע כדי לעצור, לדבר שניה, להיות נוכחים ברגע עצמו, להסתכל לפרטנר בעיניים ולדבר על מה שבאמת חשוב במפגש כזה. שיחה כנה לפי חמשת הנושאים (שמיד אפרט), מאפשרת למפגש להפוך לכזה שלא מצלק אף צד, ויותר מכך, מאפשרת לנו לחוות יותר ממה שהאמנו שאפשרי במפגש אחד – לדוגמה, להגיע למקומות שממש מדליקים אותי ובדרך כלל מביך אותי לבקש אותם מפרטנרית ללילה אחד.

    RELATIONSHIPS
    מערכת יחסים – באיזה סטטוס מערכת יחסים אני נמצא כרגע. רווק, גרוש, במערכת יחסים פתוחה ועוד.

    BOUNDRIES 
    גבולות – שאלה חשובה במיוחד בסיטואציה של סטוץ, שלעיתים קרובות מלווה באלכוהול או חומרים משככי מציאות אחרים- מה הגבולות שלי ושלך, מה אני לא מוכן לעבור ומה אני מוכן לבדוק אבל ברגישות ועם הקשבה.

    DESIRES
    תשוקות – מה ממש מדליק אותי ומרגש אותי, וכדומה אצל בן/בת הזוג

    STD
    מחלות מין – נשמע כמו טרן אוף רציני, אני יודע, אבל דווקא ההפך הנכון. במקום שמחשבות מסוג זה יטרידו אתכם במהלך האקט עצמו, ויסיטו את תשומת לבכם, עדיף להוריד את הנושא מהמיטה כבר בהתחלה – האם יש לי או אין לי מחלות מין ואיזה סוג סקס אני מוכן? רק קונדום, אפשר בלי… הבנתם את הרעיון.

    MEANING
    מה המשמעות של המפגש הזה עבורנו – האם אנחנו מחפשים רק מפגשים חד פעמיים, האם אנחנו פנויים רגשית לאפשרות שיתפתח משהו משמעותי יותר, עד כמה אנחנו "זורמים" ואומרים מה שיהיה יהיה.

    אני יודע, רוב האנשים שקראו את השורות האחרונות בטח אומרים לעצמם שאני חי בסרט. ששיחה מהסוג שאני מציע תהרוג את המתח המיני ותוציא את כל האוויר מהמפגש. אז אני כאן כדי לספר לכם שההפך הוא הנכון – השיחה יכולה להפוך את המפגש להרבה הרבה יותר לוהט. תחשבו שפתאום אתם מגלים שבן/בת הזוג אוהב בדיוק את הדברים שאתם חלמתם לעשות אבל אף פעם לא העזתם. או שתחשבו כמה אתם מתגרים רק מלדבר על מה הולך לקרות? כמה הציפייה בונה תשוקה חזקה. זה אמיתי. אני לא משתף פה בדברים שקראתי בספר, אלה התנסויות מהחיים האישיים שלי.

    אחד הדברים שהכי חשובים לי, כדי שבאמת אוכל להיות משוחרר במיניות, זה לראות את בת הזוג שלי. חשוב לי לוודא שהיא במקום נוח ונעים עבורה כי אני מבין שאם היא במקום כזה – השמיים הם הגבול, ואם היא לא, זה יכול להיות מצלק עבור שנינו.

    מוזמנים לנסות את זה בתור משחק מקדים. עוד בבר כשאתם יושבים לבירה, או בשיחה בצ'ט כשאתם גולשים בטינדר. אני יודע שזה יכול מצד אחד לייצר להט ותשוקה, ומהצד השני לחסוך כאב לב ואכזבה.

    ***

    גם עבור אלה מאיתנו שמצויים בזוגיות, למיניות האיטית יש מה להציע.

    הרעיון הראשון והחשוב ביותר, הוא להבין שמיניות זה דבר חשוב, ולכן יש לתת לעיסוק בה זמן ומקום הולם.

    בעולם של ימינו, מיניות היא "משהו שקורה" אחרי שנכנסים למיטה, ובדרך כלל באופן ספונטני, כי אם מתכננים את הסקס זה מוציא ממנו את כל הכיף. גם לגבי תפיסה זאת, שמקורה ככל הנראה בסרטים, אני יכול להעיד אחרת לגמרי.

    לקבוע זמן ומקום. כל דבר שחשוב לנו מספיק, אנחנו דואגים לפנות לו זמן מתאים. קובעים מראש יום, שעה, רושמים ביומן ומוודאים שזה אכן קורה במציאות. ההתכוונות וקביעת הזמן מייצרת נינוחות, שקט ואנרגיה שמעניקה למיניות את המקום הראוי לה, ולא את התחושה שמדובר במשהו שנעשה כדרך אגב.

    גם למקום שנבחר יש חשיבות. חדר השינה הוא מקום מוצלח, אבל מן הראוי לארגן אותו בצורה שתהלום ותעצים את החוויה. להעיף את הכביסה לחדר אחר, להדליק נרות, להשמיע מוזיקה נעימה – להכין אותו באופן שישרת בצורה הטובה ביותר את עשיית האהבה.

    האיטיות עצמה. לרוב, מיניות בראש שלנו מתקשרת לתשוקה סוערת, אש לוהטת ודברים שעפים באוויר. אבל זוגיות, תודה לאל, היא לא סרט פורנו, ואהבה היא הרבה יותר מזה. מסיבה זאת ממש, ההאטה בסקס יכולה להגביר את ההנאה. אנחנו עוצרים רגע ולוקחים את הזמן כדי ליצור ציפייה, מוכנות, התרגשות וגירוי.
    סקס איטי יכול להתחיל בפעולות לכאורה לא מגרות. לשים את היד של בן הזוג על אבר המין הנשי, מבחוץ. ממש לכסות אותו מבלי לנוע, מבלי לחדור. רק להיות שם. נוכח. ואותו הדבר בדיוק גם מהצד השני – לשנים יד ולהחזיק באיבר המין הגברי, מבלי לעשות כלום. רק להיות שם שניה נוכחת. לתת לציפיות, למחשבות, לגירוי למלא את החלל. לא רק לאינטנסיביות.

    נשימה והתכווננות. בעירום, או לפחות קרוב מאוד לעירום, יושבים אחד מול השניה, כשהרגליים של האישה חובקות את הגוף של הגבר אבל אין מגע בין אברי המין. אוחזים אחד את השניה ונושמים ביחד. מסנכרנים את הנשימה ולו קצת כדי להרגיש את החיבור. לאחר כמה רגעים של נשימה, משתפים במחשבות – זה יכול להיות הדברים שהייתם רוצים שיקרו, המקום שבו אתם נמצאים, מה שמדליק אתכם, או כל דבר אחר מהלב שמחובר לרגע הזה.

    כן, אני יודע, גם אצלי, בהתחלה, התגובה המידית לרעיון הזה הייתה – נו באמת! ועד היום, לעיתים, כשזוגתי מבקשת שנעשה את זה אין לי סבלנות. ואז אני שם לב שאם אין לי סבלנות לזה, כיצד אוכל לעשות את אחד הדברים המחוברים, החשופים והמהנים ביותר שאנחנו יכולים לעשות ביחד? התרגיל הזה בעיקר מחבר אותי לכאן ועכשיו. לעובדה שאני פה איתך, ואני חולק את שעל ליבי, ואת המחשבות המגרות שלי, וזה בפני עצמו יכול לייצר חיבור משמעותי.

    קלילות ושיח. לפעמים, המיניות שלנו עמוסה במטעני עבר, מה שמכביד על ההנאה ממנה. להקליל את המיניות זו דרך נהדרת לייצר חיבור מדהים – כזה שמוביל משיכה וגירוי.

    אז איך מייצרים את זה – מותר לדבר תוך כדי, אפילו רצוי. אם אפשר לצחוק – זה בכלל מדהים.

    צחוק גורם לשרירים להיות רפויים – שזה המצב הרצוי – לא להיות מתוחים.

    אז לדבר תוך כדי זה מומלץ, לתקשר, לספר, ללחוש, לצחוק. לצאת מתוך הקונכיה של עצמי. לא רק עם המחשבות והדברים שעוברים לי בראש. לשתף. זה בסופו של דבר חיבור בין שניים – לא כל אחד עם עצמו.

    שיחה.

    מה? הרגע דיברת על זה לא?

    אז הכוונה היא לא תוך כדי. אלא אחרי. לפני, מתי שזה ממש לא על השולחן.

    מיניות היא נושא מורכב. יש בה דברים כואבים, וכל כך הרבה חשיפה וכל כך הרבה מטענים ומעצורים.

    זה מרגיש לנו כמו משהו שלא מדברים עליו באמת. אז ממליץ ממש בחום כן לדבר על זה – לשים את המין על השולחן ולשבת לקפה, או לארוחה ולדבר על זה. אפשר להכין כמה שאלות לפני (כמו: מה הדברים שאת / אתה הכי אוהב, או מה מדליק יותר, או מה הלבוש שהכי עושה לך את זה). עצם השיח על משהו – מייצר מודעות – והמודעות הזו מייצרת חיבור.

    אני יודע שהמחשבה על כל הפרקטיקה הזו היא משהו שלפעמים בא לנו לדפדף הלאה. היא לא טבעית לנו. אבל, במהלך חיי למדתי שכאשר לא מדברים על משהו מורכב, ויוצאים מתוך הנחה שהכל סבבה, מגלים, לעיתים מאוחר מדי, שמתחת לפני השטח רוחשים דברים שיכולים לפרק גם את החיבור המוצלח ביותר. השיח וההסכמה לדבר על דברים – גם אם מביכים או קשים – יכולים לייצר מיניות אחרת, נוכחת, מחוברת ומדהימה.

    ***

    גם אם הפרקטיקה שהצעתי פחות מדברת אליכם, חשובה לי יותר המהות – מיניות היא הרבה יותר מסקס.
    מיניות היא משהו קסום ואיטי שמועצם כשלא ממהרים לשום מקום. גם קוויקי יכול להיות "איטי". מהיר בזמן האקט עצמו, איטי בכך שאנחנו באמת שם ברגע עצמו, עם קשב ועם רגישות, ביחד עם בן או בת הזוג.

    המסע אליו יצאתי לא הפך את חיי לסרט אירוטי, אבל ההתעמקות בנושא בהחלט הפכה את המיניות שלי למשהו אחר. לא עוד משימה שצריך לעשות עליה וי רק כדי להגיד שאנחנו בסדר, ולא רק אקט שהוא תוצר של דחף בלתי נשלט. היחסים המיניים הפכו למפגשים קסומים, שלא פעם תוהים איך הם מתעלים בכל פעם מחדש מעל כל מה שהיה לפניהם. ולא כי היו בהם תנוחות אקרובטיות חדשות, שברנו שיא במספר האורגזמות, או התנסינו בדברים הרפתקניים כמו אורגיות או חילופי זוגות, אלא רק בגלל שיישמנו סוד קטן, עתיק ימים וקסום – היינו שם נוכחים, אחד עם השניה, בכל רגע נתון.

    ***

    יובל פלס הוא יזם חברתי ועסקי, וממקימי הג'ימבורי הראשון בעולם למבוגרים

    _________________________

    פורסם במקור באתר סלואו


    להגיב
  • עזרו לנו להביא את "משפט הבנקאים" לכל המסכים בישראל

     

    אהלן, אני אליאב לילטי ואני במאי קולנוע וטלוויזיה.

    אין כמעט אזרח שלא נפגע או נכווה בדרך זו או אחרת מכוחם הדורסני של הבנקים בישראל. בחמש השנים האחרונות אני עוקב אחרי הסיפור של עו"ד ברק כהן ופעילי באים לבנקאים, שניהלו מאבק עיקש נגד צמרת המערכת הבנקאית.

    הפופולריות העצומה שלה זוכה עו"ד כהן ברחוב הישראלי נובעת קודם כל מההזדהות העצומה שהרחוב הישראלי מרגיש כלפי המאבק הזה. לבד מההזדהות הרחבה, המשפט והסרט חושפים פרטים, מסמכים ועדויות מטרידים ביותר אודות קשרי הון-שלטון-עיתון-משטרה-פרקליטות.

    בניסיון להשתיק את המאבק של ברק וחבריו הוגשו קובלנות פליליות, הוסרו הדפים של "באים לבנקאים" בפייסבוק ובגוגל, לשכת עורכי הדין בראשות אפי נוה השעתה את רישיון עריכת הדין של ברק, בנק לאומי ניסה להכריז עליו כפושט רגל,  בוצעו אחריו מעקבים ואפילו גויס נגדו מומחה למלחמה בטרור! כל  זאת, על אף העובדה שברק מתנגד באופן נחרץ לאלימות וכל מודל הפעולה שלו מושתת על מחאה בגבולות החוק.

    שיאו של ניסיון ההשתקה הזה היה "משפט הבנקאים". על פעילותם ב"באים לבנקאים" עמדו ברק כהן וחבריו למשפט. האישומים כללו סעיפים חמורים כקשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים שכמו לקוחים ממשפט נגד משפחת פשע מסוכנת. המאבק של ברק החל כאקט שנתפס בתחילה כאקט  דון קישוטי וכמובן חסר כל סיכוי מול הגופים החזקים במדינה ששילבו ידיים לנטרל את פעילותו. פעילי "באים לבנקאים" לא נבהלו מהמשפט נגדם. עבורם הייתה זו הזדמנות יקרה מפז להפוך את היוצרות; להפוך את האישומים נגדם לכתב אישום כנגד ראשי המערכת הבנקאית, הפרקליטות והמשטרה.

    מהלך שהוכתר כהצלחה מהדהדת.

    תיעדתי כל פעולה, כל חקירה וכל דיון בבית משפט.

    במשפט, הבנקאים הבכירים נתנו לראשונה דין וחשבון על תהליכי הגבייה הדורסניים, על שכר הבכירים, על הפשעים שהודו בהם בארה"ב ועל האשראי המיוחד לבעלי הכוח.

    מה קרה מאז? משפט הבנקאים החל בקול תרועה רמה כאשר דיון אחר דיון, משטרת ישראל, הפרקליטות ובנק לאומי מובכים שוב ושוב, סעיפי אישום נמחקים וההתנהלות הבעייתית ולפרקים לא חוקית של בנק לאומי ובכיריו נחשפת במלואה. שיאו של המשפט היה בעדותה הדרמטית בת שלושת הימים של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, בה נחקרה בנוגע להסדר הטיעון של לאומי עם הרשויות בארה"ב (שכלל גם קנס של שני מיליארד ש'"ח). בעדותה נחשפו הליכי הגבייה הדורסניים, מערכת קבלת ההחלטות ופעולות לא חוקיות שביצע בנק לאומי נגד עו"ד כהן. שיאו הבא של המשפט אמור היה להיות התייצבותו לעדות של ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר. אבל הפרקליטות והמדינה החליטו לרדת מהעץ הגבוה שעליו רצו לתלות את ברק וחבריו והגיעו להסדר טיעון.

    אבל הסיפור לא תם. עו"ד כהן הגיש תביעות אזרחיות כנגד בנק לאומי וחנן פרידמן (היועץ המשפטי של בנק לאומי דאז שקוּדם לתפקיד מנכ"ל לאומי) וכנגד היועץ למלחמה בטרור טיראן פרטוק על פגיעה בפרטיות.

    תלונות נוספות הוגשו כנגד מספר שוטרים על בידוי ראיות ותיאום עדויות והוגשה התראה לפני תביעה אזרחית נגד ארז ריכטנברג, התובע במשפט מטעם פרקליטות המדינה.

    ובמקביל, אפי נוה הודח מראשות לשכת עורכי הדין ומואשם בשוחד; ציון קינן ויאיר סרוסי הודחו מתפקידם ;רקפת רוסק עמינח פרשה מתפקידה; חוקק חוק שכר הבכירים; נוסחו כללים חדשים לגביית חובות מחייבים (חוזר לבנקים מאת חדווה בר, הממונה על הבנקים); נפתחה חקירה בארץ על הסכם הטיעון של לאומי עם הרשויות הפדרליות בארה"ב וקרו זעזועים נוספים שיפורטו בהמשך.

    והסרט "משפט הבנקאים"? 

    לסרט הצטרפה המפיקה סתיו מירון וכעת אנו בשלב גיוס כספים, צילומי ראיונות ותחילת עריכה.

    מלבד החומרים שאני עצמי צילמתי במשך 4.5 השנים האחרונות, יישזרו בסרט חומרי גלם רבים מאוד של ברק עצמו ופעילים נוספים. אחת העדויות הדרמטיות ביותר שתופיע בסרט היא עדותה של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, החושפת את מנגנון קבלת ההחלטות ואף מעמתת אותה עם העבירות שביצע לאומי בארה"ב, שבגינן נקנס בסכום חסר תקדים של 2 מיליארד ₪.

    כדי שהסרט החשוב הזה יגיע לכל אחת ואחד בציבור, אני צריך את התמיכה שלכם.

    יש לנו תשורות נפלאות בשבילכם, כולל כרטיסים לסרט.

    עכשיו אתן ואתם יכולים להיות חלק מיצירת הסרט.

    היכנסו ללינק, בחרו תשורה ועזרו לנו להביא את "משפט הבנקאים" לכל המסכים בישראל.

    תודה רבה

    אליאב


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 11 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור העשירי: Carry on Mr. Dylan – השיר הגנוז של מאיר אריאל]

    זה נכון שבשנת ה 20 לזכרו, אבא שלי קיבל הרבה כבוד והערכה. זו היתה שנה עם רצף שיאים מרגשים (יציאת שלושת השירים 'משורר', 'פילוג' וכמובן 'קרי און', יציאת הספר החדש, יציאת חוברת האקורדים, מופע ענק ועוד) וזה מאוד נעים ומעורר הודיה.

    לא מזמן נערך ערב מחווה למשוררת רחל, 90 שנה למותה! מאוד חימם את ליבי שיש מי שטורח להזכיר ולזכור את המשוררים הישראלים הראשונים. האמת שנדמה לי שכל עוד הדור של הוריי והדור שלי קיימים, זיכרון המשוררים הראשונים מובטח. מה יהיה עוד 20 שנים? האם נצליח להעביר לדור הצעיר את חשיבות הזיכרון?

    היו שחשבו שאחרי יציאת הספר אני אחווה נפילת מתח, פתאום יהיה ריק. דווקא מתאים לי אתנחתא ואז התכנון הכללי שלי הוא לחזור לעשות מה שעשיתי לפני הרבה שנים, מפגשי דיון על החומרים הפילוסופיים של אבא. מכל מיני כיוונים. בכל מפגש דיברנו וניתחנו שנים עד שלושה חומרים וזה הלך ותפס תאוצה. אבל אז יצאתי ללימודים ועשיתי פאוז על המפגשים. עכשיו מרגיש לי נכון לחזור לזה ואני מחפשת את המקום הנכון שיכול לארח מפגש קבוע כזה באזור פרדס חנה.

    מיזם דומה אך שונה התחיל לא מזמן בתל אביב בהנחיית יותם זיו וחמי בן לביא .. במפגשי הלימוד יותם מנחה ואחת לחודש מתארח אומן ויוצר שקשור איכשהו למאיר אריאל. במפגש של 12.2 יתארח החבר שלום חנוך וגם יראיינו אותי קצת. ההנחיה של יותם מאוד נעימה וזה מפגש מומלץ מאוד.  (מכירת כרטיסים מתחילה ב 27.1)

    ואם חשבתם שכאן זה נגמר אז ההפך הוא הנכון. אנחנו חווים גל של פניות עם בקשות לכל מיני פרויקטים שכולם עוסקים במאיר אריאל: יש רעיון למחזה המבוסס על כתביו מהספר החדש. יש יוזמה לתערוכה המבוססת על שיריו, יש יוזמה ליצירת סדרה המבוססת על חייו. על איזה אתנחתא אתם מדברים?

    עכשיו מתחיל להיות לי מאוד חסר מקום קבוע שיכול לארח את המפגשים והיוזמות האלו. מקום שאפשר להגיע אליו גם ללא קבוצה, מקום שישמר את המורשת.  כי מאז שאמא יצאה מהבית הגדול שבו גרה שהפך לסוג של בית מאיר אריאל, אין בית מאיר אריאל. וזה חסר לי, זה חסר לאמא, זה חסר לכולנו. אני מרגישה את גלגלי ההפקה מתעוררים…

    עכשיו דמיינו את הדבר הבא:

    המרכז לרוח ותרבות – בית מאיר אריאל

    להלן חזון:

    המקום הזה יכלול מספר חללים שבהם יתאפשרו מגוון פעולות:
    חדר ארכיון – שם ניתן יהיה לעיין בחומרים הסרוקים, לקרוא מאמרי עיתונות מכל השנים, לחפש חומרים לעבודות, לשבת בנוח להתחבר עם הכתובים.
    על קירות החלל המרכזי תוצג תערוכה שתכלול את רישומיו, כתבי היד, חומרים מעניינים מחייו ועוד. התערוכה תתחלף אחת למספר חודשים ותכלול גם יצירות של אמנים שיצרו ציורים ויצירות בהשראת מאיר אריאל.  החלל המרכזי יכלול בית קפה עם נשנושים.
    חדר למפגשים וסדנאות – בו יתקיימו מפגשי לימוד שיכללו גם את הגותו של מאיר אריאל אך גם סדנאות שונות מעולם התרבות והרוח. שיעורי כתיבה, לימודי נגינה ועוד.
    במקום יתקיימו הרצאות שונות, סדנאות חד פעמיות וגם קבועות, הקרנות של סרטוני וידאו מהארכיון המשפחתי, הקרנות סרטים מיוחדים ובחגים שונים יתקיימו אירועים, בסוכות תהיה סוכה וכו'…

    איך עד כה?

    אני רק אוסיף שבמקום יוכלו להתקיים השקות של ספרים, תערוכות של אמנים ואירועים מיוחדים.
    וגם, כמובן, שיהיה במקום הזה את הבר האדום…נראה מי מזהה מאיזה שיר זה…והבר הזה יפעל עם אופציה להופעות קטנות ואינטימיות.

    שלמות. נדרשים רק חמישה מיליון שקלים.

    חזרה למציאות. אני מכנסת ישיבה דחופה עם ההיגיון הבריא שלי, מזמינה גם את אומץ, יצירתיות ומקוריות.  חברים, האם הדבר אפשרי במציאות? הגיון בריא: את לא אמתית. אומץ: תירגע, יתכן ויש לזה התכנות. יצירתיות ומקוריות יחד: אנחנו על זה. אני: נכון יש הרבה עבודה אבל בתכלס אפשרי. הגיון בריא: את מבינה שזה חמש שנים מעכשיו כן? יצירתיות ומקוריות: תנוח, תכף תראה קסמים. אני: נו נהדר, זה יהיה מוכן לשנה 25 לזכרו של אבא.

    יצירתיות ומקוריות מנהלות דיון ער עם ההיגיון הבריא שלי על אסטרטגיות, גישות, יציאות לא מתוכננות ונזרקים לאוויר רעיונות שלא נפסלים על הסף, אומץ ואני יצאנו לסיגריה כדי לדון בלו"ז.

    חזרה למציאות באמת.

    אבל איזה כיף לעוף ככה על החלום הזה, אני רואה בדמיון את המרכז הזה, את הבית הזה קיים ופועל, אנשים יושבים בבר האדום, אנשים לומדים מאיר אריאל, אנשים מגיעים עם הילדים שלהם, אנשים לא שוכחים.

    זה החזון.

    להוריי מעולם לא היה בית בבעלותם, יוצאי קיבוץ שכאלה. אנחנו משפחה ללא הון עצמי או ירושה נחמדה. אני מפיצה עכשיו אדוות אופטימיות, קיים סיכוי טוב שהיא תגיע לאדם הנכון ואז דברים קורים. אני מאלו שמאמינות ביצירת מציאות ע"י מחשבה מספיק חזקה עקבית ונחושה. אז אני אמשיך לראות בדמיוני את הבית הזה קיים עד שיהיה קיים.

    מי שבעד, מוזמן לשתף את המסר לעולם.

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • תמכו באנו – עזרו לנו לעזור למאבק הבא

    לתמיכה לחצו כאן >

    עזרו לנו לתת גב לאלפי מנהיגים ומנהיגות שפועלים סביב השעון כדי שישראל תהיה דמוקרטית, שוויונית, צודקת, סביבתית יותר. תנו לנו את הכח לתת כח למאבק החברתי הגדול הבא.

    להוביל שינוי חברתי זה מאתגר: לדמיין מציאות אחרת; לשכנע אנשים שזה אפשרי; לגייס תמיכה ציבורית ולהגיע למי שמקבל את ההחלטות.
    עשרות אלפי גיבורים מובילים מאבקים לשינוי בישראל לטובת כולנו – אם זה מאבק להקמת גן משחקים בשכונה, אם זה מאבק להגברת תדירות האוטובוסים בעיר; אם זה קמפיין לחיזוק מערכת הבריאות או הפחתת הצפיפות בכיתות.

    אנו נותנת להם גב, כדי שיוכלו להצליח.

    כבר 5 שנים שאנחנו עוזרים למנהיגות ומנהיגים חברתיים להוביל שינוי: דרך מתן ייעוץ אסטרטגי, בחיבור עם מקבלי החלטות, בגרפיקה ומיתוג, בהשאלת ציוד ובסיוע ביחסי ציבור. באמצעות מתן גב לאקטיביסטים הצלחנו לגייס תמיכה של מאות אלפי ישראלים ולקדם שינויים אדירים: לחזק את טוהר הבחירות ולמנוע זיופים; לדאוג לפיקוח על הפעוטונים ומעונות היום כדי להגן על הילדים שלנו; לקדם העסקה ישירה של אלפי עובדים; לקדם הכרזה של שמורות טבע ימיות, להגן על החופים ועל הים; ועוד ועוד ועוד.
    כשנותנים גב למנהיגות אמיתית שבאה מהשטח, מצליחים לעשות שינוי אמיתי.

    מה אנחנו עושים עם הכסף?

    1. כל 3000 ש"ח שנגייס עוזרים לנו לתת גב לעוד מאבק חברתי שלכם.ן: אנשים שנאבקים על הגברת תדירות האוטובוסים ברחוב שלהם; על שיפור החינוך בעיר או במדינה; מניעת בנייה בשטח פתוח ועצירת מפעלים מזהמים; ועוד מאבקים רבים אחרים.
    2. כשאנחנו מגייסים 80,000 ש"ח אנחנו יכולים להרים אתכם.ן מאבק ברמה הארצית: כך ייסדנו את חינוך מלידה שמובילה את המאבק על הגנת הילדים של כולנו; טוהר הבחירות – שהובילו מהפכה במניעת זיופים במערכות הבחירות; או אנשי הים התיכון, שמגנים על הים והסביבה.
    3. עם 60,000 ש"ח אנחנו יכולים ליצור הכשרות ולהפוך את אקטיביסטים בישראל למקצועיים ומיומנים יותר – איך להופיע בתקשורת, איך להשתמש ברשת, איך לארגן קהילה.

    כדי שנוכל להגדיל את ההשפעה, לחזק יותר מאבקים ויותר פעילות ופעילים, ליצור רשת רחבה של אקטיביסטים שתומכים זה בזה ונלחמים יחד על שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה – אנחנו צריכים אתכם – תרמו עכשיו למאבק הגדול הבא!

    לתמיכה לחצו כאן >

    ליצירת קשר עם העמותה:

    טלפון: 03-6096585   |   אי-מייל: jake@anu.org.il   |   אתר www.anu.org.il   


    להגיב
  • מהגינה של נמרוד ינואר 20 – מעשבים שוטים לסופר פוד חופשי

     

    סוף סוף יש גשם, החורף מביא איתו שפע ירוק והמון שמחה לגינה\חווה. כשעובדים ב״שיתופעולה״ עם הטבע (מושג מדהים של טליה שניידר האחת והיחידה) המחזוריות של העונות נכנסת גם לעבודה שלנו, וחודש ינואר הוא הזמן קצת לנוח להתרענן. היום הקצר עבר והגינה מתחילה להתעורר לחיים וכל מה שהשקענו בתחילת העונה מתחיל להניב שפע.

    לא רק שפע כמותי ואיכותי – אלה ובעיקר שפע מגוון. בדיוק כמו אצלנו ההולכים על שניים, המגוון והשונות הם החשובים באמת. ואתם יודעים מה, כמה מגוונים שלא יהיה השדה או הגינה שלנו, זה כלום מול המגוון האמיתי שמגיע לבד מהטבע. בעונה הזו עולים וצומחים בכל פינה המון צמחי בר, כשהם בערוגה שלנו, אנחנו קוראים להם ״עשבים״ – אבל למעשה לרבים מהם סגולות נדירות.

    אז הפעם כל הפוסט הוא סביב עשבים (או צמחי בר, הכול עניין של נקודת מבט 🙂

    לאחר שנאלצנו לדחות את אירוע הליקוט שלנו מיום חמישי שעבר (סערה, זוכרים?) השבוע הצלחנו לתפוס את היום האחרון של חנוכה עם בוקר חורפי מהמם וקיימנו את אירוע הליקוט והתרמה לשומרי הבית, והיה פשוט מדהים.
    70 משתתפים בכל הגילאים יצרו שבט קטן.
    מללללא ילדים בכל הגילאים קישטו את הגינה כמו פרפרים.
    נישנשנו (חובזות, כף אווז, סירפדים….). מרחנו כוכבית על עקיצות (אביבית לימדה אותנו שכוכבית יעילה פי אלף מכל פניסטיל ג׳ל לגירויים ועקיצות).
    חיסלנו ארגזי תפוזים.
    ובעיקר, זכינו ליום חורפי מהמם בשדה שופע.

    ובקשר לגשם? הוא הגיע בדיוק בזמן, ממש לקראת סוף הסיור. רגע קסום שבו התכרבלנו במחסה החדש שבשדה, התחממנו עם תה חם ושיחקנו עם הברד (כן כן, ברד!) שירד. עליו הילדים שמחו מאוד כמובן, החסה קצת פחות…

    מי שאהב את הרעיון של הליקוט וההתחברות לאדמה ישמח מהדבר הבא:

    לכבות פתיחתה הרישמית של עונת הליקוטים, הכרזנו על מנהג חדש,
    ״מלקטים בשני״לליקוט עצמי מודרך בגינה, בחינם! 

    בחודש הקרוב, ינואר, הגינה נפתחת ומזמינה אתכם כל יום ב׳ לליקוט סופרפוד טרי בריא ורענן.
    חובזה, גדילן, כוכבית, כף אווז, סירפד ועוד מלא חברים שיצטרפו במהלך החודש.
    איך זה עובד?

    מגיעים לגינה (רחוב מגד עד הסוף) בתאום מראש, מקבלים דלי והסבר קצר היכן ומה ניתן ומומלץ ללקט, הדגש הוא על צמחי בר מקומיים והאדמה תפתיע אותנו בטוח כל פעם במגוון אחר ולקחת הביתה מתנה כל מה שאספתם.
    אפשר לבוא אם או בלי ילדים.
    כדאי שנוכל לווסת את כמות המלקטים, הכניסה מותנית בתיאום מראש בהודעת וואטספ למס: 054-7776770

    ההודעה תכלול:
    שעת הגעה צפויה
    מס' משתתפים (מקסימום 5)
    טווח גילאים (מומלץ גיל 4 ומעלה)

    למי שרוצה באמת למצוא הפתעות ואוצרות, מוזמנים להצטייד בספר ״הטעם שבטבע״ של אביבית ברקוביץ האלופה (יש אצלנו בדוכן למי שרוצה).

    תודה גדולה ל Avivit Joti Bercovici על הדרכה נפלאה ועל לב רחב.

    ותודה לכל המשתתפים האלופים שהגיעו ותרמו תרומה מכובדת למטרה מקודשת
    -כל ההכנסות מסדנת הליקוט נתרמו לשומרי הבית כדאי שנוכל להמשיך לנשום כאן…. 

    #מהגינה לגנן:

    כאן הפינה לכל הגננים והגננות שביניינו – אם זה משק עזר או עציץ במרפסת, זו המקום בשבילכם – אז אם תרצו מוזמנים גם לשלוח לשאול או לבקש נושא מסויים.

    ונחזור לעשבים ה"שוטים", המעצבנים האלה..

    אז עכשיו הם רגע ״עשבים מעצבנים״  ולא ״סופר פוד מהטבע״.
    אם הזמן שלנו בגינה מוגבל, והעשבים בחורף ממשיכים להגיע כאילו משום מקום אפילו לאותה ערוגה שרק לפני שבועיים ישבנו עליה בשיא הסבלנות אנחנו צריכים להיות קצת יותר חכמים כדאי להצליח לאכול בסוף מפרי עמלנו. 

    בגינה אורגנית ואקולוגית אנחנו ״מנהלים״ מערכת, אנחנו לא באמת רוצים (או יכולים) לשלוט. אנחנו ״מנהלים עשבייה״, באנגלית זה יותר ברור – "We do weed management instead of weed control".

    מה זה אומר?

    קודם כל זה אומר צניעות ולהבין שכשאני רואה שדה ענק של חיטה בלי אף עשב שנובט יש כאן ״קסם״ כימי לא כל כך נחמד שדואג שזה יהיה המצב וש״איך שהוא״ רק הגידול ישרוד את הריסוס.
    זה אומר שתמיד היו ותמיד יהיו עשבים, והחוכמה היא איך במינימום עבודה נשיג את התוצאה הרצויה או המספקת עבורנו.

    איך עושים את זה בתכלס?

    הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא להשתדל למנוע מהעשבים (בעיקר הסוגים המציקים לנו במיוחד) להגיע לשלב של הפצת זרעים. כל פעם שכזו שפספסנו זה אלפי מציקנים קטנים בעונה הבא. אז בין אם אתם מעדיפים לעשב כשכל הנבטים עוד קטנים, או רק את מי שגדל ומפריע לירקות שלכם – שימו לב לא לפספס.

    כלל שני – תזמון והתמדה מותאמים אישית. מתי לעשב זו שאלה שחקלאים וגננים מסוגלים לדבר עליה ימים שלמים, יש שמעדיפים ״לתפוס אותם קטנים״ מה שמאפשר לעבוד מהר והרבה פעמים גם להשתמש בכלי עבודה ידניים קטנים שמזרזים את העבודה, ולקבל ערוגות ״מתוקתקות״ וניצול מקסימאלי.  הבעיה – זה מצריך הרבה התמדה, גם אם ניקיתי ממש יפה, תמיד יבואו ״חברים״ חדשים.
    האסקולה השנייה תטען שזה המון עבודה מיותרת, ותכלס, נבטי עשבים לא מפריעים לגידול כל עוד הם קטנים ממנו באופן מובהק כך שהגידול חזק מהם – ואז נעשב לרוב פעם אחת כשבועיים אחרי השתילה ולאחר מכאן רק כאשר יופיעו בין החסות ״מפלצות״ שעולות מעל ומפריעות לגידול.

    כלל שלישי (ואחרון להיום) – know your enemy – בחרו את האויבים לכם כי יש המון, אבל לרוב ישנם כמה בודדים ש״מציקים״ לנו במיוחד. אם זה בגלל הצימוח המהיר, הפצת הזרעים, הקוצים או סתם מין מסויים שהשתלט לנו על הערוגה. כשמכירים את המציקן הספציפי, לומדים מהר מאוד גם היכן מתי ואיך לתקוף. חוץ מזה, אם אנחנו מתמקדים או נותנים יתר תשומת לב למציקן מסויים, ניתן גם את הקשוחים שבהם לרסן יפה מאוד תוך עונה או שתיים. אם אנחנו ״יורים לכל הכיוונים״ זה פחות אפקטיבי. יותר מזה, אם הזמן תגלו גם שיש כאלו שהם לא בעצם די נחמדים (כל עוד הם לא מגזימים…..:) 

    #מה שותלים עכשיו?

    בינואר פחות כבר שותלים, רוב שתילות החורף כבר מאחורינו, בהחלט אפשר להמשיך ולשתול ירקות חורף קטנים ובינוניים (קולרבי, שומר, סלק, תרד, מנגולד, סלרי)
    החורף אצלנו קצר ושווה לנצל אותו לנסות לגדל ולטעום מגוון זנים של חסה (אצלנו בחווה גדלים כרגע 8 זנים שונים…)
    כשהכול רטוב, זה הזמן לזרוע ישירות באדמה גזר, שורש פטרוזיליה, סלק ומגוון עלים.
    למי שיזדרז ניתן עוד להספיק לזרוע מחזור אחרון של אפונה.
    בחודש פברואר כבר ניכנס להכנות לקראת הקייץ. יהיה שמח.

    שיהיה חודש מלא שפע ומים והרבה חום בבית.

    מהגינה של נימרוד – חקלאות אקולוגית מקומית אורגנית

    איפה ומתי?

    דוכן הגינה נמצא ברחוב מגד 5 פרדס חנה (ממש בסוף הרחוב מימין)
    הדוכן פתוח:
    יום ב׳ 12:00-18:00
    יום ה׳ 10:00-18:00
    יום ו׳  8:00-13:00

    ניתן לבצע הזמנות מראש והארגז ימתין לכם (איסוף החל משעה לאחר הפתיחה) או פשוט להגיע.

    בנוסף לירקות תוכלו למצוא אצלנו מגוון מוצרים מקומיים אקולוגיים ואורגניים נוספים כמו דבש חופש, חומר ניקוי תוצרת בית, זרעים, דשנים, מוצרי קוסמטיקה ורפואית טבעית ועוד מלא הפתעות.

    הזמנות ומידע נוסף באתר: www.nimrod.bio

    להזמנות באפליקציה: FARMER

    לחנות הגינה בפארמר לחצו כאן – >  https://farmerdirecto.page.link/89T8 

    עמוד הפייסבוק שלנו : NimrodGarden

    054-7776770 נימרוד

    לקבלת עדכון שבועי (הודעה אחת לשבוע) על הסל המוזל ופעילויות נוספות מוזמנים להצטרף לקבוצה: https://chat.whatsapp.com/C2wSpvUhWkZGmtAAj09lPr


    להגיב
  • בעשור הקרוב…

     

    בערך בשנת 2010, עלה לי רעיון לסדרה בשם "ישראל 2020".
    הרעיון היה איך ישראל תיראה בכל מיני סיטואציות – חתמנו על הסכם שלום, ראש ממשלה ומפלגת שלטון חרדית, התקדמות טכנולוגית אדירה (מכוניות מעופפות וטלפורטר), ישראל שאחרי אסון טבע (רעידת אדמה וכו').
    כמו הרבה רעיונות אחרים ("Ideas are like assholes, everybody has one") לא יצא מזה כלום, נשאר רק הזכרון.
    אני זוכר בברינסטורמינג שעשיתי עם עצמי (שגם ככה יש שם סערות תדיר למעלה בראש) שממש דמיינתי תרחישי קיצון. ושוב מגלה כמה שהמציאות מורכבת יותר ותהליכים קורים לאט.

    מה שכן התחדד לי בעשור האחרון הוא הפער בין מילים למעשים. אצל פוליטיקאים במיוחד, אבל גם אצל "סתם" אנשים וכמובן גם אצלי. לכן תמיד אהבתי את המשפט "נעשה ונשמע" שהפירוש שלו עבורי הוא שהסיפור שלך יסופר בעקבות ואחרי המעשים שלך (ולא לפני).

    אז הנה אני משתטה ומעיז לנבא 10 דברים על העשור הקרוב, 7 + 3 דברים שהם בעיקר ווישפול סינקינג:

    1. מכוניות יסעו לבד ומי שירצה לנהוג יעשה זאת במקומות מותאמים. הילדים שלנו לא יצטרכו להוציא רשיון.
    2. התלות בנפט תרד משמעותית. חשבתי שזה יקרה קודם, אבל כוחות השוק עצומים. אנרגיות מתחדשות יהיו צורת האנרגיה הנפוצה בכל העולם, וגם בישראל.
    3. ההתמכרות שלנו לרשתות החברתיות והטכנולוגיה תגבר (אם בכלל יש לאן) ותגרום לאנשים לאבד את הזהות האמיתית שלהם. רבים ישתגעו מאי יכולת להבדיל בין מציאות למציאות מדומה.
      אל מול התהליך הזה תחל תנועת נגד של חזרה לפעם, ומעבר של הרבה אנשים מהערים החוצה.
    4. בהמשך ל-3 – תהליך שיבוט בני אדם יתחיל, ה-ד.נ.א. של תינוקות יתוקן כך שימנעו ממנו מחלות סופניות מצד אחד וניתן יהיה לקבוע את מראהו מצד שני. איברים ישוכפלו במדפסות תלת מימד ויחל השלב הראשון של יצירת אדם-מכונה.
    5. הפער בין עניים לעשירים יגדל. אלפי מיני חיות נוספים ייכחדו )-: אבל הסיבוב יתחיל, השינוי התודעתי והטלת הספק של יותר ויותר אנשים, יובילו בסוף לשינוי מנגנוני השלטון והחזרת השליטה לעם (אוי כמה שאני אופטימי… אין ברירה).
    6. יותר אסונות טבע והם עצמם יותר כבירים – ואז אולי נבין סופסוף שחדל להתעסק עם הטבע.
    7. תימצא תרופה לסרטן (ראו סעיף 2 בחלק הבא).

    ועוד שלושה דברים באמת טובים:

    1. העולם ייהפך ליותר ויותר טבעוני. תחליפי הבשר ומשבר האקלים יובילו לזה גם את האחרונים. הבשר ושאר המוצרים מן החי שאנשים צורכים ייוצר במעבדה – ומיליוני דונמים של שטחי גידול לתעשיית הבשר ישנו ייעוד.
    2. לגליזציה בכל העולם. על אותם שטחים שהתפנו יגודל קנאביס לאינסוף שימושים. בראשם תרופה לסרטן.
    3. יהיה לי בית ללא משכנתא…

    יאללה 2020 תפדלי…

    (בתמונת הנושא: הנוף מאחת המרפסות של ביתי)


    להגיב
  • אסדות הגז – כרוניקה של זיהום ידוע מראש

     

    לפני כמעט חמש שנים קראתי כאן לכולם לבוא להפגנות נגד שוד הגז. לפני שהנושא הוכרע והאסדות מוקמו.

    ועכשיו שהן שם, האם יש כוח שיכול למנוע מהן לפעול?

    עד כמה הן הולכות לזהם, מישהו באמת יודע? על מי אפשר לסמוך? על המשרד להגנת הסביבה, על שומרי הבית? איפה האמת?

    האם באמת נזילה בתוך הים הולכת להפוך את הים התיכון ללא נגיש במשך כמה שנים? (ומהי ישראל בלי ים?!?)

    ומה יקרה כשכל שאר האסדות המתוכננות תיבננה וכשהן תפעלנה יחד עם רוח מערבית?

    זה מה ששומרי הבית אומרים:

    המון סבתות מתוסכלות הולכות להישאר מחר לבד, אחרי שעשרות משפחות תכננו לעזוב את האזור בגלל הנישוב (איזו מילה מכובסת) שבינתיים נדחה משלישי ה-17.12 למועד לא ידוע.

    כמובן שנובל אנרג'י אומרים אחרת – שאין שום בעייה ומניעה – שהרי מה יאמרו?

    ואף אחד כמעט לא מדבר לאן הולך הכסף שיופק מכל הזיהום הזה??? מילא היה חוזר לאזרחים, מושקע בארץ, מוריד את מחירי החשמל… אבל זה הולך לכיסים פרטיים (ע"ע תשובה ונובל אנרג'י).

    ואיך הפכה פרדס חנה, לאחד ממוקדי זיהום האויר הגבוהים בארץ?? עם ארובות חדרה ממערב, מפעל מזהם בקיבוץ ברקאי ממזרח, מפעל איטונג מצפון וכל הקמינים מבית… בלי אויר נקי גם כל הקהילה המדהימה שחיה כאן לא תוכל להתקיים )-:

    להצטרפות לשומרי הבית >

    לנתוני ניטור אויר באזור המתעדכנים בזמן אמת >


    להגיב
  • מהגינה של נמרוד – חקלאות אקולוגית מקומית בפרדס חנה

    אנחנו חולמים על עתיד בו יהיה מספיק לכולם תמיד.

    אנחנו מאמינים ש –
    קטן זה יפה
    לאט זה שפוי
    שאנשים וקהילה
    הם מה שחשוב באמת.
    ואנחנו פועלים כל יום מתוך כוונה להיות השינוי אותו אנחנו רוצים לראות בעולם!

    הי נימרוד ולד, 20 שנה מנהל בית תוכנה. במשך שנים רבות ניהלתי חיים בתל אביב עד שהרגשתי שהספיק לי מזה.
    המפנה בחיי התחיל ביחד עם מיכלי אשתי, אדריכלית אקולוגית ושלושת ילדנו, כשעברנו לפרדס חנה לפני כ-8 שנים.

    מיכל תכננה את בית החלומות שלנו – בית בוץ, עם מערכות מחזור מים, ארובת שמש (פטנט מעולה לאוורור הבית בקיץ, ללא צורך במזגן), בחוץ שירותי קומפוסט. אנחנו אוגרים מהגג מי גשמים להשקייה, צמחוניים מכל המניעים האפשריים, אבל לא מטיפים וכך התחלתי לגדל ירקות בגינה. בהתחלה עוד נסעתי למשרד בת-א, אבל מהר מאוד  זה סגר עליי והתחלתי בחיפוש עצמי. עבדתי קצת בגננות, ובהקמת מערכות מים אפורים, ואז עשיתי קורס בחקלאות אקולוגית והתאהבתי.

    הגינה התחילה באמת מהגינה הביתית. הפקתי 14 סלי ירקות בשבוע ומכרתי לחברים ולשכנים. החלטתי להתרחב ואימצתי 2.5 דונם של פרדס נטוש בסמוך לבית. התחלתי לעבד את השטח בשיטת "אדמה חיה"– שאני אוהב לקרוא לה  "הדור הבא של האורגני" –  לא משתמשים בחומרים כימיים, לא מכניסים טרקטור לשטח, אלא עובדים להעשיר את האדמה במיקרו אורגניזמים ובפטריות, כדי שהאדמה תהיה זו שתזין את הצמחים.

    היום אני מגדל בעיקר ירוקים, מגוון חסות, עליי בייבי, שומר, סלרי, כרוב, תרד, קייל ועוד מגוון של 15 גידולים מהירים שדורשים מעט מקום ובנוסף משלימים מחוות אחיות באיזור שמגדלות עבורנו עוד ירקות.

    ***

    האם חקלאות עבורך זה מקצוע או תחביב?

    היום זה מקצוע. זה התחיל ממש לידי. למדתי בבית ספר חקלאי בעין כרם. היה לי רישיון לטרקטור, ובשירות הצבאי בנח"ל, הקמנו גרעיני נח"ל, אז עבדתי כמה שנים בחקלאות התעשייתית. בהמשך (כשהמוח היה חייב חופש מהמחשב והצעות המחיר),  עשיתי תואר בגיאוגרפיה, מה שתרם להסתכלות הרחבה שלי על איך הדברים משתלבים בדברים אחרים, תפיסה רוחבית של מקום ומערכת – כמו הקשר קהילה-חקלאות-אקולוגיה, ועד שהיום זה מרכז חיי

    מה הכי קשה לך כחקלאי?

    הכי קשה זה להתמודד עם הגופים והמערכות שהיו אמורים לעזור ולתמוך בנו – הממסד- משרד החקלאות, רשתות ההפצה, מועצת הדבש והלול – זה מביא אותנו להוצאות מטורפות היכן שחקלאים במדינות מתוקנות מקבלים תמיכה ואפילו סבסוד. כשכבר יש משהו – כל התמיכה מוטעמת ומופנית למשקים גדולים ולתעשיית המזון ואנחנו, לחקלאים קטנים, נשארים לשרוד לבד. דבר שני היא עלות העבודה. המוצר שלנו עתיר עבודה. מתח הרווחים מאוד נמוך. התוצאה היא שלא תמיד אנשים מוכנים לשלם את פער המחיר בשביל האיכות הזו.

    מה עושה לך את זה?

    לזה בדיוק בא לי לקום בבוקר, ולבית תוכנה ממש לא. פה אני חלק מהפיתרון לבעיות האקולוגיות המורכבות של העולם הזה, ובמשרד בת-א אני חלק מהבעיה. עם הזמן, ככל שהמודעות תגדל יש לנו את המודלים שהביזנס הזה שלנו גם יעבוד ויפרנס אותנו.

    מהו החלק בעבודה שאתה הכי אוהב?

    את כל עבודת השדה- לעשב, לשתול, לזרוע, לחדש ערוגות, עבודה עם הצוות, את השקט של המוקדם בבוקר. זה שווה את הכול. את הסיור שאני עושה כל יום ראשון בבוקר כדי לראות מה יש לנו ומה מצריך טיפול. אני אוהב את הצמחים בערוגות הגינה כמעט כמו את הילדים שלי.

    מהו החלום שלך?

    למצוא את האיזון שיאפשר לגינה להיות כלכלית ומתפקדת כמקור פרנסה, ולאפשר לי אורח חיים שפוי.

    ***

    איפה ומתי?!

    רחוב מגד 5 ,פרדס חנה

    ימי שני 12:00-18:00
    ימי חמישי 10:00-18:00
    ימי שישי 8:00-13:00

    בנוסף לירקות תוכלו למצוא אצלנו מגוון מוצרים מקומיים אקולוגיים ואורגניים נוספים כמו דבש חופש, חומר ניקוי תוצרת בית, זרעים, דשנים ומוצרי קוסמטיקה רפואית טבעית.

    הזמנות ומידע נוסף באתר: www.nimrod.bio

    להזמנות באפליקציה: FARMER

    עמוד הפייסבוק שלנו: NimrodGarden

    לקבלת עדכון שבועי (הודעה אחת לשבוע) על הסל המוזל ופעילויות נוספות מוזמנים להצטרף לקבוצה: https://chat.whatsapp.com/C2wSpvUhWkZGmtAAj09lPr


    להגיב
  • המדריך הקצר לחיים ללא קניות

    [עמית נויפלד]

    לרגל חגי הקניות הקרבים ובאים: שופינג IL, חג הרווקים הסיני, בלאק פריידי וסייבר מאנדי – להלן מגוון דרכים בהן ניתן לנצל בצורה הטובה ביותר את ההטבות המוצעות, וליהנות מחיסכון מקסימלי בהוצאות:

    לעשות אאוטינג לחפצים. עברו על ארונות הבגדים שלכם, על כלי המטבח, על מדפי הספרים. ככל הנראה תמצאו בגדים שלא לבשתם שנים (או מעולם) ועכשיו דווקא ייראו לכם נאים. בארונות המטבח אולי תמצאו מכשיר להכנת פסטה ביתית שהשתמשתם בו רק פעם אחת, וזאת הזדמנות טובה להזמין שוב את החברים לארוחה איטית. את כל הספרים בבית שעדיין לא קראתם שימו בערימה מסודרת, בחרו אחד וקראו לפחות עשרה עמודים. אל תתפתו לקנות עוד בגדים/כלי מטבח/ספרים וכו' עד שלא סיימתם לנצל את כל האחרים שמונחים אצלכם בבית ללא שימוש.

    להחליף עם חברים. גם אחרי שהשתמשתם בכול עדיין אין צורך לרוץ לחנות הקרובה, עדיף להתחיל להחליף ולשתף חפצים עם חברים. אם מכונת הפסטה עומדת רוב הזמן ללא שימוש אפשר להחליף אותה מידי פעם עם מכונה ביתית לייצור גלידה שמעלה אבק בארון של חבר אחר, או מסחטת מיצים מהשבוע שבו הוא החליט לחיות חיים בריאים. מסיבות להחלפת בגדים כבר הפכו לקלאסיקה מודרנית, וכן, גם ביבליופילים עם תעודות יכולים להשאיל מידי פעם ספרים, ולרשום למי נתנו באלף מקומות שונים.

    להקים בנק חפצים. האנשים שהכי נוח לשתף איתם חפצים הם השכנים שלנו. אם יש לכם מקלט בבניין, או מחסן משותף, הציעו לשכנים האחרים להניח בו בצורה מסודרת את החפצים בהם אתם כמעט ולא עושים שימוש ביום יום: מקדחה, סולם, אקדח דבק, שואב אבק, תיבת כלי עבודה וכו'. רשימה שתיתלה על הדלת עם פירוט המוצרים תוכל לסייע למעקב כאשר כל שכן שלקח מוצר יחתום את שמו על גבה. אין לכם מקלט או מחסן פנוי – אל ייאוש, "אפליקציית הבניין" דורשת רק עט ודף נייר.

    לתקן דברים. לפני כמה ימים התקלקל מנגנון הכיסא המשרדי שלי, הוא לא עלה וירד כמו שצריך. מאחר ומדובר בכיסא בן כעשר שנים, הסקנו שהוא מיצה את גלגולו הנוכחי והתקשרנו לחנות ממנה רכשנו אותו במטרה להזמין חדש. במקום לנצל את המצב, בעל העסק נזף בנו והגיע יום למחרת על מנת להחליף את הבוכנה הפנימית. זה עלה רבע ממה שהיה עולה כיסא חדש. העולם מלא באנשים שמתפרנסים מלתקן דברים: נעלים, בגדים, רהיטים, מכשירי חשמל כאלה ואחרים. בדקו אם יש לכם בבית משהו קרוע, שבור או מקולקל וקחו אותו ביום שישי הבא לתיקון. התחושה של להשיב משהו מת לחיים שקולה להנאה שבלגדל משהו שאפשר לאכול באדנית.

    לגדל משהו שאפשר לאכול. האדניות הריקות שעדיין תלויות לכם על המעקה, מונחות בכניסה לבית או זרוקות על הגג. הכשירו אותן מחדש ושתלו בהן משהו שבעוד כמה שבועות יוכל להשתכשך לכם בכוס התה, או לבלות עם חברים אחרים בקערת הסלט.The Chair 

    לבקר בשוקי פשפשים. יום שישי הוא יום נהדר לשוקי פשפשים, ולפחות לטעמי, רכישה של משהו יד שניה, לפחות מבחינה סביבתית, שקולה לרכישת שום דבר (בהנחה שלא מנצלים את ה"לופ הול" הזה על מנת לרהט מחדש את כל הבית ולזרוק חפצים ישנים לרחוב). מעבר לעובדה שחפצים ישנים נבנו טרם עידן "מנגנוני היישון" המובנים, מה שמבטיח להם בסבירות גבוהה חיים ארוכים יותר משל מוצרים חדשים (על רוב הרהיטים בבית שלי אפשר למצוא מדבקות של "מס מותרות"), הרי שהמחשבה העמוקה שהושקעה בכל אחד ואחד מהם הופכת אותם למתנות מוצלחות לכמעט כל אירוע שתוכלו לדמיין. הציצו בפוסט הזה ותוכלו לעצור תעשייה שמגלגלת 10 מיליארד שקלים בשנה.

    לנסוע לחירייה. באמת, סעו לשם. יש מעט מאוד חוויות עוצמתיות כמו עמידה על הרמפה שמעל בור האשפה, ובהייה בדחפורים העצומים שמניעים את הררי האשפה שאנחנו יוצרים בכול יום מחדש. צרו קשר עם המרכז לחינוך סביבתי בחירייה, ותאמו לעצמכם ביקור עם המשפחה או חברים. כתבתי על הביקור שערכתי במקום בפוסט הזה, ואתם יכולים להתרשם מהתמונות, אם כי אני מבטיח לכם שהן לא מהוות תחליף הולם לחוויה העל חושית שתעברו אם תגיעו לשם בעצמכם.

    להכיר את המנגנונים שגורמים לנו לרצות לקנות עוד. אם כבר נכנסתם לפוסט על הביקור בחירייה, כדאי מאוד גם לקרוא על הסיפורים שמספרים לנו כדי לגרום לנו לקנות דברים: הסיפור אודות שיפור רמת החיים, הסיפור אודות החירות, הסיפור אודות ההצלחה, וגם הסיפור אודות העיצוב. הם כולם שם, בתמציתיות, ממש מתחת לתמונות, ויכולים להעביר לכם לפחות 15 דקות.

    להתרחק מאתרי מכירות ברשת ומרשתות. מצטער, אני פשוט לא יכול להתאפק. כתבתי בהרבה מקומות אחרים על למה לא לקנות ברשתות, אבל בחודש שמוקדש כולו לחגי קניות, כמעט מתבקש לשים על כך דגש – אתרי מכירות ברשת ורשתות תמיד יגרמו לנו לקנות יותר ממה שאנחנו צריכים, בעיקר באמצעות שלל "מבצעים", אבל גם באמצעות תכנון כמעט מדעי של מיקום מוצרים וסידור מעברים או לינקים ל"מוצרים דומים שאחרים אהבו", שפועל על התת-מודע שלנו בלי שאנחנו מרגישים. אם מסיבה כזו או אחרת אתם ממש חייבים לקנות משהו בזמן הקרוב (או בכלל מתישהו בחיים למרות הפוסט הנוכחי), עשו זאת בחנויות קטנות, פרטיות, עצמאיות, עם בעלי בית שעומדים מאחורי הקופות. אני מבטיח לכם שחוויית הקנייה תהיה מוצלחת בהרבה, שתקנו רק מה שאתם צריכים, וכשתחזרו אליהן בפעם השנייה, או לכל המאוחר השלישית, כבר תהפכו ללקוחות קבועים שזוכים גם לחיוך רחב ולניד ראש גם אם הם בסוף לא קונים כלום.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
  • פסטיבל דרך הנדיב 2

     

    דרך הנדיב 2 – קהילה יוצרת פסטיבל

    14-16.11.19 ברחבי פרדס חנה והסביבה

     

    "דרך הנדיב" הוא פסטיבל קהילתי בפרדס חנה-כרכור, המושתת כולו על יצירה עצמית, אחריות אישית ונדיבות. במשך סופשבוע אחד יתקיימו במושבה ובסביבתה מעל 200 אמנות ותרבות מגוונים, יצירתיים וצבעוניים. האירועים יתקיימו בבתים פרטיים, במבנים ציבוריים ובמרחב הציבורי.
    פסטיבל "דרך הנדיב" נוצר מתוך ידיעה עמוקה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש מה לתת.

    שלושת העקרונות המנחים ביצירת הפסטיבל הם:

    יצירה עצמית

    כל אחת ואחד יכולים ליצור אירוע.

    אחריות אישית

    האחריות המלאה על כל אירוע היא של היוצר.ת שלו. אין לפסטיבל הנהלה, אלא צוות מתנדב שתפקידו להציע את הפלטפורמה ולסייע בהפקה..

    נדיבות

    הכניסה לכל אירועי הפסטיבל חופשית. היוצרים, המשתתפים וצוות ההפקה – כולנו פועלות ופועלים בהתנדבות.

     

    הפסטיבל של כולנו!

    האחריות על הפסטיבל היא של כל אחת ואחד מאיתנו, דרך שמירה אקטיבית על הניקיון, התנהלות מכבדת בכבישים ובמרחב הציבורי ונדיבות כלפי הקהילה. נדיבות יכולה להתבטא באופנים רבים: בהסעות לאירועים, בהבאת סיר מרק או עוגיות ביתיות, בהפרחת בועות סבון ברחוב, בסיוע בפירוק אחרי אירוע, בהבעת תודה נלהבת לזמרת, במופע ספונטני ברחוב ובעוד אינסוף דרכי הנדיב.
    הפסטיבל הוא פרי יוזמה של תושבות ותושבים, בשיתוף פעולה עם המועצה המקומית, ואינו נתמך על ידי גורמים מסחריים.

    השתתפות בפסטיבל היא דרך לשלוח לחם על פני המים, להיחשף, לזכות בהכרה. לא תאמינו כמה מהמשתתפים והמשתתפות בפסטיבל הקודם דיווחו אחריו על פרויקטים והזמנות ושיתופי פעולה מניבים שצמחו בעקבותיו!

    (ההרשמה לאירועים חדשים הסתיימה אבל עדיין ניתן לארח, ליצור שיתופי פעולה ולעזור!)

    **

    לאתר של פסטיבל דרך הנדיב >

    ללוח האירועים >

    לדף האירוע בפייסבוק >

    לדף הפייסבוק של הפסטיבל >


    להגיב
  • מתחת לפנס 7 חול המועד סוכות 16-17/10/19

    מתחת לפנס 7

    שמיטה בשדה תרבות

    פסטיבל אמנות לאור פנסי רחוב, גבעת חביבה. חול המועד סוכות  16-17/10/19

    בסימן חגיגות 70 שנה למועצה אזורית מנשה וגבעת חביבה

    הפסטיבל נערך בתמיכת משרד התרבות ומפעל הפיס

    ***

    שמיטה בשדה תרבות היא פעולה שמכילה בתוכה שבע שנות עשייה תרבותית של 'מתחת לפנס'.

    ההקבלה מתבקשת למסורת היהודית והחקלאית, היא דשה וקוצרת, חורשת והופכת בה ובמסורות אחרות, זורעת כוונות ומחדשת חידושים.

    הנחה, התחברות, הקשבה, ויתור, חקירה והופעה, כל אלו מאפשרים את הקסם שקורה 'מתחת לפנס'.

    **

    הופעות, מיצגי אמנות, סיורים/סיבובים מודרכים ומופרעים, מוסיקה ואור, תיאטרון רחוב, תערוכות, וידאו ארט, מחול, שירה, חקר, שיג ושיח, ועוד כיד הדמיון החופשי, במסלול הליכה רגלי לאורך שדרת פנסי הרחוב, בקנווס הירוק שנקרא גם גבעת חביבה – בהיסטוריה שלה, בגיאוגרפיה שלה, בטבע שלה, בנדל"ן שלה, מתחת לפנסים…

    פנס 7 קורה בגבעת חביבה היפהפיה, מקום שבעבר שימש להכשרה של נערים ונערות לחיים משותפים, וכיום הוא בית לנוער מכל העולם המדברים בכל השפות. יש מקומות רבים בגבעה שעוד לא נכנסנו אליהם (והשנה נכנס) – בתים, גינות, פינות, זכרונות, תכניות. אזורים של פעולה.

    הכניסה וההשתתפות בכל אירועי הפסטיבל חופשית!

    חלק (קטן) מהאמנים המשתתפים השנה בפנס:

    דורון גזית – חזר מלוס אנג'לס אחרי 33 שנה של פעילות ענפה וחובקת ארצות ויבשות סביב העלאת המודעות לאתגרי הסביבה והשפעת האדם על הטבע, סביב פרויקט' הקו האדום', אותו הוא ביצע בים המלח, בנוואדה, בונציה ובקרוב גם ביער האמזונס!, הסובל משריפות, הצתות, ובירוא מואץ. הפייסבוק של דורון    |    כתבה עליו

    יפעת טריינין ליסאי – אמנית/לקטית (מלשון ליקוט). בשנים האחרונות עובדת, בין הפוגה להפוגה(סבבי הלחימה ברצועת עזה) בשדות קיבוץ בארי בעוטף.
    שם, בדרום, היא בונה לעצמה זירות פעולה, חורשת את המרחבים בחיפוש אחר חיבור מחדש עם טבע ומעשה ידי אדם (מבנים נטושים, דרכים מתפוררות, שדות מעובדים, אתרים היסטוריים). בנוסף, פועלת יפעת בעין שמר, שם היא מעבדת את מסעותיה, ויוצרת דמויות נשים מאדמה, ענפי עצים וחומרים שונים.

    אתי חן ברייר – הסיפור של אתי חן ברייר הוא מעשה של אישה לוחמת, שדרך האמנות מתארת את התמודדותה עם חוסר התפקוד של הגוף שלה, שבמשך שנים ארוכות תוקף את עצמו ומערים עליה קשיים אדירים. היא, בתגובה, מוצאת בכל פעם את הדרכים להתמודד ולהתגבר בצורה מרגשת ומעוררת השראה – אם באמצעות האמנות ואם בהשתתפות באליפות העולם למושתלים שנערכה בבריסטול, אנגליה לפני כחודש.
    אתי תציג ב'פנס' מיצב המתמודד עם נושא השמיטה דרך הפן האישי טיפולי, סביב טיפולי החלפת דם אותם היא נאלצת לעבור, גם כיום. פוסט שלה

    ציבי גבע –  יציג ב'פנס' בתערוכה משותפת עם האמן פריד אבו שקרה.
    גבע יציג ציורים משנות השמונים, בהם הוא מנכיח את שמות היישובים הערבים במעשה הציורי, ומערב בין אמנות לפוליטיקה באופן שנהיה רלוונטי יותר ויותר בימים האחרונים, בשעות האחרונות..
    לציבי גבע קשר מיוחד לגבעת חביבה ולתנועת השומר הצעיר,בהיותו כנער מדריך בתנועה, ובהמשך דרך פעילותו ארוכת השנים.
    עוד על ציבי

    מרגו גראן – אמנית וציירת העוסקת בעשור האחרון בחקר המדיום של צבעי המים ומלמדת טכניקה זו כבר שבע שנים. עובדת במקביל לציור על נייר, בחריטה ורישום בקרמיקה. העבודות מתייחסות לנוף, לאובייקט היומיומי ולמטבח ולמעבר בין המבט הרחוק למבט הקרוב. פעולת הציור מתפקדת כפעולה הישרדותית, דגש על כתם ואור ולתיעוד הקיים.
    "העבודה viewfinder משלבת את פעולת הציור מתוך התבוננות בנוף, עם מיצב וטקס. לצד ריטואל הציור שלי ושל ציירות אקוורל שהזמנתי להשתתף בעבודה, יעמוד מתקן עליו תלוי נייר אקוורל ארוך של 10 מטרים. מתוך הנייר נחתוך מלבנים בהן נתעד בצבעי מים את מבני ונופי גבעת חביבה, למשך שני ערבי הפסטיבל. את מלבני הציור נתלה כממצאי החקירה שלנו את המקום.
    הציירות המשתתפות לצידי: רותי זינגר, אריאלה למברג, נורית תמיר ברנשטיין, אוקי שוורץ, אפרת אהרונוב, נעמי שניידר, אגם בר אילן, ליאורה דרייפוס, תמר שליט ברלב. הפייסבוק של מרגו   |   ועוד אחד   |  והנה גם אתר

    צוות הפנס:

    עתר גבע – הוגה, מייסד, אוצר ומסדר מתחת לפנס.

    עטר שנפלד – מפיק, חתול פרא, מארגן .

    רונית בר אילן – רעיונאית וממקדת, מדיה דיגיטלית.

    טל בדרק – צילום, וידאו, מדיה דיגיטלית.

    ענת לידרור – מנהלת מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה.

    מוזמנים באהבה לנהור לגבעה! הכניסה חופשית בכל מובן ואופן!

    הדף של הפנס בפייסבוק, המתעדכן יומיום >    |   האיוונט >   |  באינסטגרם: panasim.art

    תכף נדלקים.

    'מתחת לפנס 7'
    שמיטה בשדה תרבות.


    להגיב
  • חיה פוליטית

    [עמית נויפלד]

    בסוף השנה הראשונה ללימודים מתבקש כל סטודנט לפילוסופיה לבחור שני תחומי התמחות מתוך שלל המבואות שלקח, ביניהם מטאפיזיקה (מי אמר שיש בכלל מציאות?), אפסטימולוגיה (אם יש מציאות, כיצד אנחנו יכולים להכיר אותה?), לוגיקה (האם ייתכן שיש מציאות ואין מציאות במקביל?), אסתטיקה (אני חושב שהמציאות תראה יותר טוב בוורוד פוקסיה), ובנוסף, פילוסופיה של המוסר, הפוליטיקה, והדת.

    בחרתי להתמחות בתחומים שנראו לי פרקטיים להתנהלותו התקנית של העולם, פוליטיקה ומוסר, אולם, כאשר הגשתי את טופסי הרישום לשנה השניה נתקלתי בהתנגדות לא צפויה מטעם מזכירת החוג: "אתה לא יכול להירשם לפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר במקביל", היא הבהירה לי חד משמעית, "בשני התחומים מלמדים בדיוק את אותם תכנים".

    ***

    טום "הבטלן" הודג'קינסון, מדובריה הבולטים של תנועת ההאטה בימינו, הקדיש את פרק 12 בספרו "אין מחיר לחופש" על מנת לשכנע את קוראיו לחדול מהצבעה בבחירות הכלליות, ולמעשה להתנתק ככול האפשר מן הפוליטיקה ומוסדות המדינה. "עזבו ת'ממשלה" היא כותרת הפרק, והנה משפט קצר מתוכו שמסכם היטב את רוח הדברים: "יש משהו רקוב בליבן של ממשלות – והוא העובדה הפשוטה שאפשר לעשות קריירה משררה."

    ***

    בעשרים השנים האחרונות, דומה בעיני כי הולכים ומתמעטים הפוליטיקאים האוחזים בשלוש התכונות אותן קבע מקס ובר כמהותיות ונחוצות לעיסוק בפוליטיקה כמקצוע: התלהבות כנה, רגש אחריות וטביעת עין. לא מעט פוליטיקאים בימינו, כך ניתן להתרשם, עסוקים יותר בקידום עצמי, במנעמי השלטון ובמאבקי הכוח הפנימיים הנדרשים על מנת לשמר אותם, מאשר בעיסוק היומיומי בשיפור חייהם של האזרחים.

    החיכוך המתמיד בצמרת העסקית של המדינה מביא אותם לשאוף לרמת חיים דומה, ההישענות על כספם של בעלי ההון במהלך המרוץ לתפקיד, או קבוצות הכוח בתוך המפלגה עצמה, כובלת ומשעבדת את האינטרסים הבסיסיים שלהם, והרצון לדבוק בכיסא מביא אותם, במקרה הטוב, להתנער מטעויותיהם ולהתפאר בהישגיהם של אחרים, ובמקרה הרע לכדי שיתוק מוחלט.

    במצב עניינים זה, קשה שלא לחוש הזדהות עם דבריו של הודג'קינסון. במידה והפוליטיקה הושחתה, במידה והממשלה רקובה מטבעה, מוטב לנו להשליך הצידה את העיסוק בה ולהתרחק ממנו ככל הניתן.
    בגישה זאת קיימת, להבנתי, רק בעיה אחת – היא מנוגדת לחלוטין למהותנו כבני אדם.

    Louisa Matthiasdottir, Maine Landscape with Figure1976

    ***

    הפוליטיקה, בהגדרה, אינה דבר מה שניתן לנו להעביר או להפריט לידיהם של אחרים. המילה עצמה נגזרת מהמונח היווני Politikos, שמשמעו "של האזרח", והיא מעולם לא נועדה להיות עיסוק למתי מעט. בימיה הראשונים, הקיפה הדמוקרטיה את כלל אזרחי המדינה (או אם לדייק, "הפוליס" – עיר מדינה ביוון העתיקה), ואילו הדמוקרטיה הייצוגית (להבדיל מזו הישירה) הופיעה רק כאילוץ עקב בעיות של גודל האוכלוסייה, מורכבות הממשל המודרני, והעובדה שרוב הציבור העדיף להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה במקום להגיע לאסיפה השבועית.

    כל זה לא אומר שאנחנו צריכים או יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להיות פוליטיים. אריסטו כינה את האדם "זואון פוליטקון" (חיה פוליטית) וקבע כי:

    "מכל זה גלוי איפוא שהמדינה נמנית עם הדברים הטבעיים, ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע. ומי שאין לו מדינה – על פי הטבע, לא על פי המקרה – הריהו או פחות או יותר מאדם… קודמת המדינה על פי הטבע לבית ואף ליחידים שבבני האדם. כי הכלל קודם בהכרח לחלק, שהרי אם נחרב כלל [הגוף] לא תימצא רגל או יד אבל מי שאינו יכול להשתתף בחברה, או מי שמספיק לעצמו ולפיכך אין לו צורך בה, אינו חלק של מדינה, אלא הוא או בהמה או אל."

    ההשתתפות בענייני המדינה, אם כן, היא לא רק זכותנו הטבעית, אלא גם כורח הנובע ממהותנו. את העובדה כי מרביתנו בוחרים שלא לעשות זאת, ניתן להסביר רק בהתכחשות לטבענו, בניכור, ובמניפולציה מתמשכת מצד אלה אשר מרוויחים מהפאסיביות שלנו – הקבוצות הקטנות והמאוגדות היטב סביב אינטרסים צרים, והאוחזים בשלטון.

    ***

    הפוליטיקה, בהיותה עוסקת בחיי היום יום, ב"ענייניו של האזרח", אחת היא עם המוסר, ומכאן נובע שאם ברצוננו להיות אנשים יותר טובים אין לנו ברירה אלא להיות יותר מעורבים.
    מעורבות פוליטית יכולה להתבטא באופנים שונים: השתתפות בהפגנות ומחאות, אסיפות ציבוריות, עבודה או התנדבות במגזר השלישי (וספציפית בארגונים הפועלים למען שקיפות והנגשה של מידע), אי ציות אזרחי, התפקדות למפלגות ועוד. אסור לנו לטעות – המערכת הפוליטית המושחתת בישראל הינה תוצאה ישירה של הוויתור שלנו על הזכות לקחת חלק בהליך הפוליטי המקומי.

    הכוח משחית, ואנחנו הנחנו לו להתרכז בידיים ספורות. לא צריך יותר מראש ממשלה אחד בכלא כדי להבין את העובדה הפשוטה הזאת. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן להפשיל שרוולים, לצאת מאזור הנוחות, ולממש את מהותנו הטבעית כאזרחים.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
Close