סביבה וקהילה

  • מאיראריאל

    הקמת מרכז מאיר אריאל 

     

    מקום מפגש ולימוד – ארכיון כתבי היד וסרטי וידאו – תערוכה על חייו.

    בהמשך יהיו גם: הופעות קטנות, הרצאות, הקרנות מיוחדות, בר בית קפה וגם, ברוב כבוד –        בית הספר לכתיבה והשראה על שם מאיר אריאל.

    דמיינו מקום מלא השראה אליו תוכלו להגיע לביקור מתואם אישית. לשבת לקפה טוב ולקבל גישה לחומריו הרבים של המשורר ואיש הרוח מאיר אריאל ז"ל. במקום תוצג תערוכה מתחלפת עם פריטים מחייו ותוכלו לקבל תשובות לכל השאלות.

    המקום יהווה אבן שואבת לאוהבי המשורר וישמש כמקום להשראה ולמידה לכולם.

    להצטרפות למיזם הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה

    הנה דוגמא לקטע וידאו שניצל והפך לקליפ

     

    בימים אלו משפחת אריאל החלה במבצע גיוס כספים למען פתיחת המקום. כל מי שרוצה נכס תרבותי חשוב בפרדס חנה כרכור הייחודית שלנו, מוזמן להצרף.

    אנחנו מחפשים את האנשים שמאיר אריאל יקר לליבם וגם את האנשים שהתרבות, ההשראה, המוזיקה והשפה העברית יקרים לליבם.

    שימו לב מי הצטרף אלינו בתשורות – רוצים לנגן עם יהודה עדר? או הרצאת זום על מאיר עם רוביק רוזנטל?

    אנחנו מחפשים אנשים שלא נרתעים מסגרים וגם לא מזעזועים פוליטיים – חושבים לטווח הארוך. 

    צפי פתיחה: יוני 21 – המשק כבר יהיה פתוח ב"ה ולכן יש לפעול מעכשיו!                                ואל תשכחו שעברנו את פרעה ונעבור גם את זה!

    ניתן להצטרף בשני אופנים: תרומה חד פעמית בכל סכום שתבחרו או תרומה קבועה בסכום שאתם קובעים! תרומה של 300 ₪ תכניס אתכם לקבוצה ייחודית 'מועדון הראשונים' חברי מועדון הראשונים ייהנו ממגוון הטבות לאחר פתיחת המקום, כל הפרטים ימסרו בהודעת דוא"ל מסודרת לאחר ההצטרפות.

    שימו לב – למען פתיחת המקום אנחנו צריכים לגייס 200,000 ₪ עד מרץ 21 – עסקים שמעוניינים להצטרף כתורמים גדולים למען מטרה חשובה זו – ייהנו מחשיפה במגוון ערוצים.

    כולם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה | Facebook ולקבל שם עדכונים חמים על ההתקדמות.

    אנשים יקרים, אנחנו מרגישים שזה מבצע היסטורי בזמן אמת!

      

    להצטרפות למיזם  הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה (israelgives.org)

    צילום:רפי גולדמן


    להגיב
  • הליקוטון של יתיר: חדשות טריות מהשדה

    אתמול, בשיחת חולין קצרה שהתפתחה בתור לקופה בחנות התבלינים שלי, שואל אותי מישהו: "מה עושה אשתך הבנתי. ואתה, מה אתה עושה?"
    אמרתי לו שאני מורה לתורת הליקוט, ומלמד שפים, טבחים ו'פודיז' מכל רחבי הארץ איך להכניס למטבח שלהם חומרי גלם שגדלים בר.
    הוא כיווץ את גבותיו כמי שנזכר לרגע במשהו ואז שלף: "אה, כן, זה הטרנד החדש הזה".
    הסתכלתי עליו בחיוך והשבתי "כן, טרנד חדש. בן מיליון שנה בסך הכל"….

    אז עכשיו, בעיצומו של סגר נוסף, אני מזמין את כולכם לצאת וללקט. מותר לכם לצאת מהבית על מנת להצייד במזון ובתרופות ואפילו מומלץ. גם קטיף, כמו כל עבודה חקלאית אחרת, מותר במסגרת הסגר.

    בשביל ללקט – לא חייבים ללכת רחוק. נהפוך הוא: ירקות הבר הטעימים והמסקרנים ביותר לא גדלים בהרים רחוקים, אלא ממש מתחת לאף שלכם, בפתח הבית. בסיור הזה נפגוש מגוון עצום של צמחי בר למאכל, הגדלים בצידי הדרכים, בשולי השדות, בגינות ציבוריות ובחצרות. נלמד לזהותם, ללקטם, להיזהר ממה שעלול לסכן אותנו, ולהרגיש בטוחים לצאת ולהתנסות לבדנו בחווית החיבור הנפלאה לטבע האורבני או הכפרי, שליד ביתנו. נבשל ארוחה עשירה ודשנה, על בסיס הצמחים שנלקט.

    ⏲מתי?

    שבת, 23/1/2021

    9:30-15:30

    🌏היכן?

    באזור פרדס חנה. מיקום מדוייק יישלח לנרשמים כשבוע לפני הסיור.

    💲כמה זה עולה?

    המחיר למשתתף: 190 ש"ח
    המחיר לזוג: 360 ש"ח

    🎁מה זה כולל?

    המחיר כולל הדרכה מלאה ומקיפה, סדנת בישול במטבח שטח מאובזר ומקורה (בימי גשם).
    בתום הסיור יקבלו המשתתפים קובץ ובו סיכום תכני הסיור ומתכונים.

    למי זה מיועד?

    הסיור מיועד למבוגרים וההדרכה אינה מותאמת לילדים.
    בני ובנות נוער מתעניינים/ות ורציניים/ות מעל גיל 14 יוכלו להצטרף בתיאום טלפוני.

    נתראה בשבילים,

    הכל על הסיורים הקרובים, כאן.

    שתהיה לכולנו עונה נפלאה,

    סוערת, גשומה וירוקה.

    יתירסקי.

     


    להגיב
  • איך לדבר כך שמתבגרים יקשיבו

     

    לקראת סיומה של שנת 2020, הבעייתית לכל הדעות
    ולקראת תחילתה של שנה חדשה, שמביאה איתה הרבה תקוות
    ראינו לנכון להסב את תשומת לבכם למסיבות סילבסטר שאולי מתוכננות , למרות ועל אף הסגרים וההנחיות.

    אז כמה טיפים טובים – "איך לדבר כך שמתבגרים יקשיבו",

    הזמינו אותם לשיחה

    • העבירו מסר של ביטחון בהם ובבחירות שלהם.
    • דברו על הדאגה ממצבי סיכון, המאפיינים את הסילבסטר ובכלל את התקופה.
    • בקשו מהם לשתף אתכם בתכניות שלהם למסיבות – מה מתכננים? עם מי? איך מגיעים? איך חוזרים?
    • חישבו יחד איתם- אילו חלקים במסיבות עשויים להיות כיפיים ומתי הם עשויים להתפתח לסיכון.

    לקראת יציאת הנער/ה לעשות בירור עמדות ביניכם ההורים-

    • האם מאפשרים שתייה? עישון? 
    • שעת חזרה הביתה? 
    • מה הקווים האדומים שלנו?
    • האם אנו מאפשרים יציאה בקורונה? 

    בררו איתם את עמדותיהם-

    • הקשיבו לדבריהם ונסו להבין את עמדותיהם לגבי השימוש בחומרים ובאופן בו הם מעריכים את הסיכון שטמון באלכוהול ובסמים:
    • מה אתם חושבים על זה? האם זה מסקרן?
    • האם ניסיתם בעבר? או הייתם רוצים לנסות?
    • האם זה מסוכן לדעתכם?
    • אני יודע/ת שבני נוער שותים בגילך וגם מעשנים סמים, עד כמה זה נראה לך מסוכן?
    • על איזה צורך זה עונה-עבורך? עבור החברים/ות שלך? למה מעשנים?
    • מה יקרה אם לא תשתה או תעשן?
    • איך אפשר להנות מבילוי במסיבה ללא צורך בחומרים?

    מודעות להשפעות- ודאו שהם ערים להשפעות אלכוהול ועישון קנאביס-במסיבה

    • הביעו את עמדתכם הברורה לגבי הנושא, לצד  מסר של אמון וביטחון  בשיקול הדעת שלהם:
    • "אני סומכת/סומך על שיקול הדעת שלך. אני שולל/שוללת שתיית אלכוהול וצריכת סמים, מתוך דאגה לבריאותכם, ביטחונכם ולבריאות הנפשית שלכם ואני סומכת /סומך על שיקול הדעת שלך." (מחקרים מעידים כי עמדות של הורים, השוללות צריכת קנאביס, משפיעות על הפחתת השימוש בו בקרב ילדיהם.)

    "נוהל סוף יום"

    תלכו לישון רגועים רק אחרי שראיתם את  "מצב הצבירה" של הילדים.

     

     

    למיטיבי לכת:

    לקראת סילבסטר 2020
    בני נוער רוצים להרגיש מבוגרים, חיים ב"כאן ועכשיו" ,רוצים
    להתנסות בדברים חדשים ונוטים לקבל החלטות באופן אימפולסיבי
    תחת התחושה של – "לי זה לא יקרה." לצד כל זה, יש בהם מרכיבים
    רבים שעדיין לא בשלים פיזילוגית ורגשית.
    כולנו יודעים/ות גם שבילוי של מתבגרים יכול לכלול שתיית
    אלכוהול ועישון גראס הנתפסות על-ידים כלא מסוכנות
    ומאפשרות שחרור, הנאה ומשחה "אמיתית".,.
    בילוי של מתבגרים עלול לכלול גם שתיית אלכוהול ו/או עישון
    גראס, התנהגויות הנתפסות על ידי חלק מהמתבגרים כלא
    מסוכנות ומאפשרות שחרור, הנאה ושמחה "אמיתית".
    אנו מאמינים/ות כי המעורבות, ההתעניינות וה"נוכחות" שלכם
    ההורים, עשויות לסייע לבני ובנות הנוער בקבלת ההחלטה
    להימנע ממגוון מצבים מסוכנים שעלולים להתרחש בבילוי עצמו
    ו/או לסייע להם במידה וידרשו להתמודד עם מצבי סיכון בזמן
    הבילוי..
    שיחה עם ילדכם המתבגר/ת יכולה להשפיע על גיבוש עמדות
    השוללות התנהגויות סיכון ובתוך כך שימוש בחומרים כמו
    אלכוהול, קנאביס וסמים אחרים, ולחזק אותו בבחירתו שלא
    להשתמש בחומרים אלו.
    חשוב לחדד את ההבנה של הצעירים בנוגע לסיכונים הטמונים
    בשימוש בחומרים משני תודעה כמו אלכוהול וקנאביס, ואת
    הקשר שלהם להתנהגויות סיכון, בהיותם מסירי עכבות,
    פוגעים בשיקול הדעת, קשורים לאלימות, לפגיעות מיניות וכן
    לנהיגה לא אחראית
    לקראת סיומה של שנת 2020 ,הבעייתית לכל
    הדעות ולקראת תחילתה של שנה חדשה, שמביאה
    איתה הרבה תקוות ראינו לנכון להסב את תשומת
    לבכם למסיבות סילבסטר שאולי מתוכננות , למרות
    ועל אף הסגרים וההנחיות.

    שנה אזרחית טובה לכולנו,

    נכתב ע"י צוות היועצות – איה ואורית ורותי מנהלת התיכון הדמוקרטי שבילים

    טלפון: 077-3459097
    פקס: 04-6231042


    להגיב
  • מאגר ספקי שירותים דיגיטלי בפרדס חנה כרכור

    המועצה המקומית פרדס חנה כרכור מזמינה בזאת ספקי שירותים, ספקי טובין וקבלני ביצוע, להציע את מועמדותם להיכלל במאגר מציעים דיגיטלי שהיא מקימה לצורך התקשרות בנוהל הצעות מחיר.

    נוהל בנושא מופיע באתר האינטרנט של המועצה בכתובת  https://www.pardes-hanna-karkur.muni.il

    ההרשמה למאגר תתבצע אך ורק באופן מקוון באמצעות מערכת רישום שניתן להגיע אליה  דרך הקישור המופיע באתר האינטרנט של המועצה, או ישירות באמצעות כתובת האינטרנט הבאה: https:// phk.vendors.co.il

    תחומי השירות הנדרשים למועצה מופיעים בתחתית עמוד השער של מערכת הרישום.

    ניתן להגיש מועמדות להכללה במאגר עד ליום 31.12.2020 בחצות


    להגיב
  • סוזן גיליאן סונאיה - קליעה, יצירה וריפוי בקול

    יש לי עניין עם הקול

    כשאני פוגשת אנשים ומספרת להם שאני מטפלת בקול,

    לרוב אני אשמע תגובות בנוסח –

    "יש לי עניין עם הקול"

    "זה המקום שאני צריכה לעבוד עליו"

    "הקול שלי חלש ואני כל כך רוצה לשיר"

    כמה פעמים אמרתם לעצמכם?

    "יש לי קול צורם"

    "אני לא יודעת לשיר"

    "יש בי פחד מלהשמיע את קולי"

    "אני? עדיף שלא ישמעו אותי שרה…"

    כמה שיפוט יש לנו כלפי עצמנו,

    כמה אנחנו חוששות לתת ביטוי לעצמנו,

    כמה אנחנו מפחדים לפגוש את עצמנו.

    נכון זה עלול להישמע מפחיד,

    לבחור לפגוש בתוכנו את הפחד, את השיפוט, את החשש מלהישמע.

    אבל כמה אנרגיה אנחנו מחזיקים בתוכנו כדי להימנע מהמפגש הזה?

    הקול שלך חשוב,

    יש לו מקום,

    הוא מושלם בדיוק כפי שהוא.

    בחוויה שלי, להרגיש ולהקשיב לקול הבוקע מאיתנו,

    זאת הדרך הטובה ביותר לרפא את עצמנו ולצאת לעולם משוחררים וחופשיים יותר.

    עבודה עם קול היא אינסופית.

    זו אנרגיה טהורה הקיימת בתוך כל אחד מאיתנו

    אני מזמינה אתכם ואתכן למרחב בו המפגש הזה אפשרי,

    מרחב בו תוכלו לפגוש את עצמכם,

    לעבור דרך המקומות הנעימים,

    וגם ה'פחות נעימים'

    לתת להכל מקום

    להרגיש ולהקשיב לכל מה שעולה בך.

    עבודה עם הקול זה אחד הכלים המופלאים ביותר שיש

    אנחנו מכירים את הקול בעיקר ככלי שמשמש לדיבור ושירה.

    ידעתם

    שבעזרת הקול ניתן לשחרר אנרגיה חסומה.

    למלא את הגוף באנרגיה חדשה.

    לתת ביטוי לרגש, למחשבה ,לאנרגיה שלנו עצמינו

    אפשר לשיר שירים.

    אפשר להתפלל.

    אפשר לשלוח קול למרחב לריפוי.

    יש כל כך הרבה דרכים לביטוי קולי .

    ומה שמדהים זה שיש לכל אחד מאתנו קול.

     זה זמין לכולנו, זה חופשי ,זה פשוט.

    אני אוהבת להקשיב לאנשים ולעזור לקולות להישמע בעולם.

    אשמח לפגוש אתכם באופן אישי .

    ויש גם קבוצה מקסימה שמתהווה בפרדס חנה.

    מעגל שירת קול הנשמה יחד עם שותפתי למסע הקול

    ואיזבל שיר עדן

    מרחב לנשים לביטוי הקול בימי ראשון בשעה 16:00

    מרחב לגברים ונשים יחד בימי שלישי בשעה 16:00

    מוזמנים להתקשר או לשלוח הודעה:

     

    סוזן גיליאן סונאיה

     אומנית ויוצרת רב תחומית.

     מטפלת ומרפאה בקול, מנחה סדנאות יצירה בחומרים מהטבע,

    שרה את קול הנשמה מתוך חיבור והקשבה ללב

    טלפון – 0528738007

    https://www.facebook.com/Susan.Healing.and.Creation

     


    להגיב
  • קורקינט בגשם/ מיכל ליבדינסקי ושי אביבי

    הזמן שאוזל בתוך כל הדברים-שצריך-לעשות שוב גזל אותנו זה מזו. "בואי נעביר יחד יום שלום" הוא אמר, אז פתחתנו יומנים ושריינו יום כזה. 'זמן מחוץ לזמן' אנחנו קוראים לו, ובעגה המקצועית: זמן איכות זוגי.

    בדרך כלל אנחנו מוצאים נקודות יפות בטבע לנסוע להרפתקאות, הפעם אמרתי שאשמח להעביר את היום בתל אביב מסיבה נשית עמוקה: תשוקה לנעליים. יצאנו להרפתקה תל אביבית. בזמן מחוץ לזמן לא משנה איפה ומה אנחנו עושים, הסלוגן הוא: 'העיקר שאנחנו ביחד' אנחנו מחיכיים זה לזו והעולם שבחוץ מתמוסס.

    הדרך לתל אביב הייתה ארוכההה. כמו תמיד יש לו סידורים בדרך, מקומות שצריך לעצור להביא משהו או לקחת, ואם כבר אנחנו בדרך לתל אביב אז גם מבקרים את הוריו. מכיוון שזממתי על פשיעה רצינית ברכישת הנעליים, הייתי סבלנית וחייכנית לאורך כל הסידורים, ידעתי שזה ישתלם לי. כשהוא סיים בשעה טובה את הסידור האחרון חגגתי "עוברים מאדון 'צריך' לגברת 'בא לי'! ". מזמן שמנו לב לזה שהוא הכי אוהב לעשות את הדברים שצריך לעשות – לרוץ בין משימות זה הספורט החביב עליו, ואני הכי אוהבת לעשות את הדברים שבא לי. ברשימת הדברים שבא לי לעשות בתל אביב היה ביקור בשתי חנויות נעליים, קנית תה עם טפיוקה למתבגרת שלנו, ובדיקה של סושיה חדשה. מצאנו חניה במרחק שתי דקות הליכה מחנות הנעליים הראשונה, ושתי דקות הליכה מהמשקה של המתבגרת. לא האמנו למזלנו הטוב. לאחר קניית הנעליים הלכנו לחנות הטפיוקה, בעוד אנחנו ממתינים לטייק אווי על הצומת הסואנת של בוגרשוב והמלך ג'ורג', עבר מולנו זוג צעיר (17) על קורקינט חשמלי, הוא מרכיב אותה מאחורה – הם נוסעים בעמידה מחובקים, ואני נמסה. לא עברו חמש דקות ועוד זוג צעיר כזה נוסע יחד על קורקינט חשמלי הפעם הוא הרכיב אותה מקדימה. "איזה מהמם" אני אומרת לבחור שלי " פעם הייתם מרכיבים אותנו על אופניים והיום על קורקינט חשמלי." חייכנו שנינו בנוסטלגיה ואז אמרתי את מילת הקסם " בא לי גם". לא הייתה ברירה אז התחלנו לרקום תכנית. אנחנו חונים בתל אביב בחניה מושלמת, תכל'ס כואב הלב להוציא את האוטו להידחק לפקקים של לב העיר ולהתפלל למצוא חניה בנקודה הבאה. בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות קטנועים חשמליים זרוקים בכל פינה ואפשר פשוט לקחת שני קורקינטים ולהמשיך איתם. להרכיב אותי על קורקינט שנינו הסכמנו שזה מסובך ושאנחנו כבדים מידי. "הבעיה שצריך קסדות" הוא אמר, ואני רואה מולנו בצד השני של הכביש חנות קורקינטים עם קסדות. כשאני רואה צורך ומזהה מענה אני לא מהססת. חציתי לחנות, וחזרתי עם 2 קסדות. עכשיו כבר לא הייתה ברירה.

    השמיים הראו שבקרוב ירד גשם, הוא עם כפכפי אצבע, אני עם חצאית דקה. אז הלכנו לאוטו, החלפתי את החצאית בטייץ חורפי, לקחתי מעיל, ונעלתי את המגף הארוך שהרגע קניתי בחנות. הוא הוריד את הכפכף ושם את הנעל שלו מהחנות. כל הסיטואציה הצחיקה אותי "כמו בסרט – מחליפים את הבגדים של היום יום ועולים על מדי גיבורי על" צחקנו, ויצאנו נחושים להרפתקה. בשדרות בוגרשוב מצאנו קורקינטים חשמליים. אני בלי הפלאפון (שכחתי בבית – איזה כיף!) והוא לא הצליח עם שלו להשכיר שניים, ככה שבלית ברירה הוא הרכיב אותי על שלו 😊 גלשנו יחד על שדרות בוגרשוב ומשם לשדרות רוטשילד בין תל אביבים ששותים קפה, שנינו מרוכזים בנסיעה, לשמור על איזון טוב – תנועה אחת לא נכונה של אחד מאיתנו ושנינו נופלים. התחיל טפטוף גשם שהלך והתחזק, חשבתי שאם הייתה לי מטריה הייתי מחזיקה מעל שנינו – יש יתרונות בלנסוע שניים, אבל אין לי. הגענו לחנות כשהתחיל מבול. הוא החנה את הקורקינט באזור מקורה, ואני קניתי נעליים. כשיצאנו חזר טפטוף קל . פתאום מול עיניי מטריה בודדה זרוקה על המדרכה, עפה עם הרוח וכנראה הלכה לאיבוד. לא האמנתי למראה עיני. ממוגנטת התקרבתי והרמתי אותה, כשהוא הגיע עם הקורקינט עליתי מאחוריו ביד אחת החזקתי אותו חזק, וביד השנייה את המטריה כמו מרי פופינס. אין תמונה מהרגע אז מציירת אותו כאן במילים: זוג לא צעיר מחובק על קורקינט חשמלי עם מטריה צבעונית גדולה מעל הראש, גולש בגשם ברחובות תל אביב בין מכוניות בפקקים, ומתפקע מצחוק.

    הגענו לסושי, אכלנו, והרמנו כוסית קטנה של סאקה. כשגלשנו משם חזרה לכיוון האוטו חשבתי לעצמי שכשנמצאים הרבה זמן יחד, טוב לרקום זמן איכות זוגי שהוא הרפתקה. הכל כל כך שגרתי וידוע מראש בחייו של זוג: הריבים, המין, השגרה. כשיש זמן מחוץ לזמן שמלא בהרפתקנות ובלא נודע, אנחנו הופכים מזוג משמים מלא אבק, לסופר-זוג! כזה שמעז (קורקינט במקום אוטו!), מתגבר על מכשולים (רכישת קסדה!), צוחק מול הסכנה (נסיעה על קורקינט אחד!), וגולש על הקסם (מציאת מטריה!) .

    הגענו לאוטו, התנענו הביתה בול על השעה של הפקקים. הסתכלנו על טור המכוניות הארוך לפנינו, וחייכנו: העיקר שאנחנו ביחד. כשהלב פתוח זה לא משנה איפה – בהרפתקה, או בפקק. שמנו פינק פלויד, שרתי לו לתוך האוזן את הטרק החביב עלי.

    אני שוב ושוב מגלה שהתאהבות היא לא רק מנת חלקם של צעירים. אם שומרים על הניצוץ שמיגנט את הלבבות אפשר להרגיש אותה פועמת במלוא הדרה קסמיה ויופייה גם בעצם היום הזה. הנסיעה הזאת יחד בגשם עם מטריה גדולה על קורקינט בלב תל אביב נכנסה לי עמוק ללב. בהמשך החיים כשנריב או נתעצבן או לא יהיה לי כח אליו, אזכר בה אחייך לעצמי בשקט ואשלים איתו מהר.

    בנר שמיני של חנוכה אנחנו חוגגים 8 שנים למופע "באושר ועושר" שנולד בנר שמיני של חנוכה בשנת 2012. לכבוד זה מרימים שידור זום מיוחד, עם מערכונים מצחיקים מהמופע, קטעים מרגשים מהספר, וגם כמה מפתחות מההרצאה על איך להפוך את המינוסים באתגרים הזוגיים לפלוס של העמקת הקירבה והיחד.

    הצטרפו אלינו בנר שמיני של חנוכה לשידור הזום המיוחד:

    " קפסולת 'באושר ועושר' – אהבה מאירה את החושך "

    17/12

    בשעה 21:00

    השתתפות: 60 שקלים

    או לכו על המזל, 2 כרטיסים יוגרלו בין משתתפי האתר. הכניסו תגובה למטה, רישמו את שמכם המלא, ושלבו אצבעות.

    לינק כאן


    להגיב
  • הסניף החדש של דיסקונט בפרדס חנה – מתאים לכם יותר!

    ליאת אלפסי, מנהלת הסניף וצוות הבנקאים מזמינים אתכם להצטרף לדיסקונט, וליהנות משירות אישי והרבה יותר קרוב.
    בנוסף תיהנו מחבילת הטבות ללקוחות חדשים, הכוללת פטורים והטבות לתקופה של שנתיים,
    פטור מעמלות עו"ש עיקריות, פטור מעמלת דמי כרטיס אשראי.
    *בכפוף לשימוש חודשי של 2,000 ₪ ועוד.

    רוצים להיפגש עם בנקאי? קבעו פגישה אישית בלינק הבא >>

     

    וגם מגוון הטבות בלעדיות לסניף פרדס חנה שחבל לפספס:

     

    הלוואה ללא ריבית ע"ס 10,000 ₪, לעד 24 תשלומים, בכפוף להעברת משכורת חודשית לבנק בסכום של החל מ- 5,000 ₪
    הלוואה בריבית פריים ע"ס 30,000 ₪, לעד 24 חודשים בכפוף להעברת משכורת חודשית לבנק בסכום של החל מ- 10,000 ₪ ובכפוף לשימוש חודשי של 3,000 ₪ בכרטיס אשראי.

    *אי עמידה בפירעון ההלוואה עלול לגרור חיוב בריבית פיגורים והליכי הוצאה לפועל
    **ריבית הפריים נכון לתאריך 1.11.20 הינה 1.6%, ריבית מתואמת שנתית 1.61%

    לתשומת לבכם:
    *חבילת ההטבות מיועדת ללקוחות פרטיים בעלי ת.ז חדשה בבנק כפוף להתמדה בהעברת משכורת חודשית בסך 5,000 ₪ ומעלה לבנק, בהתאם לכללי הבנק במשך שנתיים ממועד פתיחת החשבון. במקרה של הפסקת העברת משכורת חודשית, ייגרע הלקוח מהתנאים המועדפים.
    *משכורת – משמעותה הכנסה חודשית, המורכבת משכר חודשי ו/ או קצבה מביטוח לאומי** ו/ או קצבת משרד הביטחון, המופקדים בחשבון הלקוח באמצעות מס"ב או בדרך אחרת שתאושר מראש על ידי הבנק.
    **למעט קצבאות חד פעמיות (כגון מענק קורונה בגין ילד) או קצבאות שמוענקות לתקופה קצובה (כגון קצבת אבטלה).
    *מתן התנאים המועדפים למצטרפים עד ל- 30.12.2021. למעט הטבת ההלוואות, שבתוקף למצטרפים עד 30.6.21 בלבד.
    *ההטבות והתנאים כפופים לכללי הבנק והבנק רשאי לשנותם או לבטלם מעת לעת, כל התנאים וההטבות הינם ביחס לתעריפון הבנק החל על הלקוח יחיד/עסק קטן.
    *האמור אינו מהווה הצעה ו/או התחייבות למתן אשראי.
    *הטבה בכרטיסי אשראי בכרטיסים נבחרים בלבד.
    *ט.ל.ח.


    להגיב
  • תיאטרון הידית – משחק

     

    הימים ימי קורונה ואי-ודאות בכול. תקנות חדשות לבקרים הופכות ומערבלות את החיים ואת הסדרים. כללי המשחק משתנים ומזמינים להסתגל במהירות, אולי בכלל למשחק אחר, עדיין לא ברור. המציאות נדמית כמו תרגיל בשיעור של הבמאית והיוצרת שירי ג'ורנו: להיות משהו אחד והופ להתחלף בן רגע, כתחבולה תיאטרלית ויותר מזה, כפרקטיקת חיים, חיים באי ודאות; אחד הנושאים שתיאטרון הידית עוסק בהם שוב ושוב ושוב.

    (למי שלא מכיר, תיאטרון הידית החל לפעול בשנת 2002, באזור בנימינה ובהמשך התבסס בפרדס חנה. תיאטרון הידית מציע עשייה אמנותית חוקרת, עכשווית ושואלת שאלות .
    מנהלת אמנותית ומייסדת: שירי ג'ורנו. מעצב חזותי ומייסד: הנס פלדה.
    פעילות התיאטרון כוללת אנסמבל שחקנים יוצרים, בית ספר לשחקן היוצר, בית מארח להצגות ומופעים, ופעילות משחקית במרחב הציבורי.)

    רגע לפני שהקורונה מתגלגלת לכדי סגר בבתים, שירי ואני נפגשות לדבר על מה בדיוק הם עושים. צוללת לרגע לשאלה מה זה משחק, גרסת הידית.

    שירי: "באנגלית יש to act ו-to play, ובעברית מילה אחת שמשותפת לשתי הפעולות: משחק. אני מוצאת שהעברית לגמרי מדויקת במקרה שלנו. כי מה זה בעצם אומר לשחק? זה אומר שאני פתוח, פתוחה, מלאה באמון, סקרנית, לא פוחדת להתנסות. המשחק מאפשר את המצב של הוויה שיכולה להיות כל דבר. הדבר הזה שילדים עושים והוא גם חלק מתיאוריה של משחק. שאני עכשיו מדמיינת ש… ואני נהיית הדמיון הזה. מה שאני מדמיינת, מה שאני מרגישה, מה שאני חווה, הוא קורה; הוא לא מנותק. העובדה שזה מוגדר כ'מה שהוא לא המציאות' מגנה עלי בתוך ההתנסות. כל הדבר הזה יש בו עונג גדול, שובבות, חיבור לתשוקה פנימית, כל הדברים האלה שיש בהם הרבה מאוד חיים ואפשרות".

    "חיים" ו"אפשרות" בימי קורונה נראים כמו משהו חדש לגמרי. בזמן שהכתבה הזו נערכת הצגות בוטלו. קבוצת הווצאפ "כל חברי הידית" מתחילה לרחוש רעיונות לרגל המצב. החברים חדורי שליחות. ירון סנצ'ו גושן מעלה מחשבה "לקיים בתיאטרון לוח פעילות אמנותית אלטרנטיבית מרפאת לימים האלו" . אחר כך יוצאת התקנה עם המרחק 2 מטר והרעיון נגנז. במקומו מתגבשת פעולת רחוב מהירה. תוך יממה וחצי יש עגלת משחק מאובזרת, הנס פלדה תיקתק תלבושות מהחומר שהוא מתעסק בו בחודשים האחרונים (יריעת בידוד כסופה), סנצ'ו לבש בגדי ליצן חגיגיים, גבי ריינבואו הביא כף יד גדולה, שירי ג'ורנו מנווטת את הסיטואציה עם משוט כסוף, חברים נוספים התלבשו התאפרו והתכוונו והם נוסעים בעגלה ברחובות פרדס חנה הריקים. מפזרים שעשוע על העוברים ושבים ומשתהים רגע ארוך יפהפה מול ביתם של השוהים בבידוד. מכניסים הומור וקרבה לתוך הסיטואציה. עושים בה שיפט.

    שירי: "כשאני מלמדת אני עובדת כל הזמן על שיפטים. בצד אחד אני נגיד, מבטאת רצון למשוך אלי משהו, ואז שיפט ואני עובדת עם הרצון להדוף, לדחוף. מה שמעניין זה לאו דווקא להגיע למקום שאני "מגלמת טוב" איזשהו תפקיד. הרעיון זה לא להגיע אלא ללמוד ולהתאמן על מיומנות התנועה שבין לבין – בין חלקים שונים בתוך עצמי, ביני ובין דמות, בין מצבים פיזיים. זה יכול להיות שינוי ברגע אחד ויכול להיות שינוי שקורה לאט לאט, כמו פיסול. וגם – תהיי משהו עד הסוף, ועכשיו תהיי נייטרלית בקשר לזה ועכשיו תהיי בלי כלום. לאמץ אינפורמציה – להיות אותה – לזוז לאינפורמציה אחרת – לשמוט את האינפורמציה כך שהמערכת יכולה להגיב, להיות זמינה. זה התירגול. האיכות הזאתי, אחרי שאני מתרגלת אותה, הספקטרום הזה עומד לרשותי בתוך המציאות באופן יומיומי. התיאטרון ממש מלמד את האפשרות לשחק את האיכויות ואת הטעמים האלו, לקחת את הלמידה הפנימית הזו למרחבים של המציאות. ולבחור.

    צילום: עוזי פורת

    וזה "חופש" היכולת להשתנות היא איכות שהתיאטרון מטפח במעגלים רחבים. כבר שנים, כמו צופים מראש התורן הם חשים מה מתקרב, מפשילים שרוולים ועובדים עם רוח התקופה. חוקרים נושאים ומושגים, מעבדים למהלך בימתי ומגישים אותו במגוון דרכים – מופעי אנסמבל, מופעים של קבוצת היוצרים, גיחות למרחב הציבורי, פרוייקטים מיוחדים ("טקסי השתנות") ושיתופי פעולה עם אירועי תרבות דוגמת הפסטיבלים "מתחת לפנס", "שייח' אבריק" ו"דרך הנדיב". האימון הזה, דרך החיים הזו, יוצרת איכות של עמידות. כמו מערכת חיסון זזה ולומדת. כאשר אי-ודאות מתפרצת לחיים – והיא תמיד מגיעה – יש יותר כלים להתמודד איתה. יש יכולת לנוע בגמישות, לצחוק, לעורר את הלב, לעודד, לחיות. אולי זו הסיבה שילדים לא נפגעים מקורונה?

    שירי: "ילדים בטבע שלהם אוהבים לשחק. זה מצב נעים, אמצעי חיבור אורגני עם העולם. כי אתה בעצם כל הזמן משתנה. זה מצב שאין בו קיבעון. יש פתיחות תמידית לשינוי, לזרימה של אינפורמציה. אז בעצם המצב של משחק זה להיות מחובר לשינוי והשתנות, טרנספורמציה. זה ממש התימה שרוב ההצגות עוסקות בה".

    הדר דגן, רקדנית ומורה למחול מזרחי, משחקת בקבוצת היוצרים של תיאטרון הידית כעשור:

    " לשחק בתיאטרון הידית זה כמו להיכנס לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לשלוף משם רעיון או פוטנציאל ולהפיח בו חיים ונוכחות על הבמה. אחד הדברים היפים ביותר בתיאטרון הזה הוא הדגש על הנוכחות. קודם כל השחקן נוכח בגוף שלו, במצב הרגשי והמנטאלי שלו ומשם החומר הבימתי מתחיל לעלות. קודם כל תהיה ורק אחר כך תשחק. והמשחק הוא אכן משחק. חקירה ושעשוע של מצב.

    אתה לא עושה כאילו, "משחק כאילו. אתה נוכח בדבר ופתאום הדבר הזה מקבל חיים משלו.

    זה פחות משחק ויותר אותנטיות מסוגננת שמקבלת נוכחות על במה".

    עדן אוליאל, מחזאית, שחקנית ויזמית תיאטרון חברתי. חברת אסמבל הידית משנת 2019 ומשתתפת ב"על שפת ים כינרת": להיות שחקנית בידית זה להיות כדור פורח. כזה שהיה מחובר לקרקע ופתאום קיבל חופש לעוף מעלה מעלה בלי מעצורים, בלי חוקים בלי פחד או איתו. התחושה שלי היתה בעיקר שאני לא צריכה להוכיח כלום. לא לתת תוצאות לא ״להביא אותה״ לא להשיג, לא להיות שחקנית הכי טובה, הכי מקצועית, הכי הכי.

    התבקשתי פשוט להיות. וזה היה מוזר בהתחלה הבקשה הזו , שיש בה מן ההבנה שאני זה פשוט מצויין. לא קל להיות מחובר לעצמך, לאהוב את ה״אני״ הזה להביא אותו לכדי ביטוי עמוק ומלא. הידית לא מוותרת לך מתעקשת להתאמן על נוכחות מלאה על מציאת קול אישי, ייחודי שמגיע מהלב פנימה ומהגוף. להיות שחקנית בידית זה להזיע. פיזית. לרוץ להתרוצץ להשתולל להשתמש בגוף הפיזי כמו פלסטלינה להעז איתו לאתגר אותו לפרוץ גבולות.

    הגעתי לידית אחרי לידת בני הראשון עם ראש מלא במחשבות מנותק מכל חלק הגוף התחתון. שירי ביקשה שאתחבר ואני התפללתי. ואחרי אימונים מפרכים של כמעט שנה סוף סוף התחתנתי עם הגוף שלי ועל הדרך השלתי 15 קילו. להיות שחקנית בידית זה להיות יוצרת יש מאין ולגלות כמה יש יש באין . לעבוד נקי בלי טקסט בלי תפאורה בלי שום תבנית הכל פתוח ובתוך הריק הזה מתאפשרים ניסים . וכשהנס מגיע כמו מלאך ומלביש על הכל כסות אהבה זה מרגיש כאילו מישהו פיזר עלייך נצנצים ואת יכולה פשוט לזרוח. להיות שחקנית בידית זה להתחבר לילדה שאני להשתעשע להשתטות לעבור מבכי לצחוק מצחוק לבכי 20 פעם וחוזר חלילה. לשחק כמו פעם כשהיינו עושות בית ברביות . אין נכון ולא נכון יש הלצה וצחוק ופשטות ויש את הרגע הזה שאת כל כך מטומטמת שאת כל כך מבריקה. להיות שחקנית בידית זה אקולוגיה וקבלת האחר, זה אהבת חינם ונדיבות, זה משפחתיות וחום אנושי, זה בית אמיתי וקהילה יפיפיה ותומכת . להיות שחקנית בידית זו מתנה שקיבלתי מבורא עולם . תודה .

    ב- 18 השנים האחרונות התיאטרון מכשיר הרבה מאוד אנשים לחיות בתדר טרנספורמטיבי. כשהדבר הזה מתקיים בתוך קהילה ולאורך זמן, זה משפר את החוסן של הגוף המשותף. במקרה הזה פרדס חנה כרכור והסביבה. הגמישות התודעתית והתיפעולית מתפשטת מהתיאטרון אל הקהילה. השפה המשחקית גולשת למרחבים הציבוריים דרך אנשים שעברו בתיאטרון תהליך. עמדות קפוצות משתחררות לאפשרויות נוספות, ומתחת לפני השטח מבעבעת תנועה שובבה רבת פנים. אפשר לשחק עם הכל!

    קיקה כהנא, שעבדה במשך שנים עם ילדים ונוער במסגרות שונות: "הלימודים בידית לשו לי את הנשמה. הפכו לי את הלב ונתנו לי לגלות עוד צדדים בתוכי שלא ידעתי עליהם. זה דרש ממני להתמסר, לקפוץ למיים ולהעיז…היתה שם את שירי שתלווה, תשמור ותאתגר אותי וככה מפה לשם למדתי בידית חמש שנים בקבוצות השונות.. יש מצב שהייתי ממשיכה אם לא העסק החדש דרש את כל כולי להרמתו. הלימודים שינו משהו ביכולת שלי להיות אני, יותר אני ממה שהייתי קודם". במהלך הלימודים קיקה עזבה את גן הילדים בו היתה שותפה, והקימה עסק טיולים פרועים בשם "ויהי מה".

    שירי: "אז יש את האפשרות להביא משחק לחיים ויש גם את התנועה הכאילו הפוכה, שהיא התנועה המשלימה, איך לוקחים חומר מהחיים ושמים אותו בתוך המעבדה של המשחק. נגיד עבודה על המציאות הישראלית הצפופה ("שפת ים כינרת", 2019) או על קירות ("טקטוניה" 2011/2016), טקטוניה היתה בקו תפר כשהתחילו לדבר על ההיררכיות שמתפרקות. או על מיניות ("שלוש אצבעות מתחת לטבור", 2014) או על יתמות והיעדר ("יתומים" 2015) או על ליצנות רפואית ("החיים עפים", 2017). בעצם מה שאנחנו עובדים עליו הוא להביא את האיכות של המשחק לתוך המציאות ולהביא חלקים מהמציאות לתוך מעבדת המשחק".

    השפה המאפיינת את היצירות של תיאטרון הידית היא פיוטית, פיזית וחזותית. מחוות ודימויים מזוקקים ונדחסים למעין קפסולות – יחידות תמציתיות של משמעות בימתית – שהלך הרוח שלהן נע בין המצחיק למכאיב. ביצירות של הידית מתפקד החלל כשחקן נוסף בהצגה והוא כולל מרכיבים דינאמיים שזזים, משתנים ופועלים על ועם השחקנים והקהל. הקהל מוזמן למרחב יצירתי וחוויתי המעורר חשיבה, דיון ועשייה משותפת ומפר את היחסים המסורתיים בין השחקנים לצופים.

    מעבדת המשחק של הידית מאפשרת מנעד רחב וגמיש. החל בתהליכי חקר שלא מתחייבים לתוצר, דרך התארגנויות אד הוק במרחב הציבורי, הצגות אנסמבל שזוכות בהכרה ובפרסים "טקטוניה – לעבור דרך קירות" זכתה בקיפוד זהב על שפת במה, "החיים עפים" זיכתה את ירון סנצ'ו גושן הנפלא בפרס למבצע יחיד (ההצגה אקטואלית מתמיד, רוצו כשמתאפשר!). וכמובן, בית הספר למשחק, שהוא המעבדה הרוחשת והמתחדשת, שבה נלמדת שפת הידית וממנה יוצאים התלמידים להתנסויות עם קהל. הסטודנטים לומדים לפתח ולגבש זהות אמנותית אישית, לפעול מתוך חיבור למתרחש בחברה ובשדה התרבות, ליזום וליצור באופן עצמאי בחללים אלטרנטיביים, במרחב הציבורי או על במה.

    בית הספר לשחקן היוצר של הידית פתוח לכל הגילאים ולכל מי שהיומיום שלו כרוך במפגש עם קהל – מנחים, מטפלים, אנשי ציבור, מורים ולמעשה לכל מי שמבקש לשחרר ולשכלל את היכולת… לשחק!

     

    רני אמיר, או בשמו הצרפתי "שףבאלשוק", עורך סיורי אוכל בואדי ניסנס, התחיל את דרכו בידית: "הגעתי לתיאטרון הידית לפני 10 שנים כדי לראות הצגה שחברה השתתפה בה. לא היה לי שום קשר לבמה / משחק תאטרון. ההצגה הייתה כל כך מפתיעה ומטלטלת שהחלטתי להצטרף ללימודים. שנה של לימודי משחק עם שירי בידית הפכה את חיי הלכה למעשה תרתי משמע. התחלתי בגיל 46, היום, 10 שנים אחרי, כל מה שאני עוסק בו קשור למשחק או נובע ממנו. אני שחקן, מרצה, מנחה הכל סביב משחק ותאטרון והכל התחיל שם, עם שירי. מצאתי את הנתיב של חיי בו אני מביא את עצמי לידי ביטוי יוצר ומשפיע. בידית ועם שירי קבלתי את המתנה של החיים שלי".

    יונתן קונדה, משורר ומוסיקאי. חבר מייסד בלהקת הראפ היפואית הרב-לשונית “סיסטם עאלי": "התחלתי לעבוד בידית לפני כשנה. זה קרה במקביל להולדת בני. כך נוצר עבורי תהליך אישי נפלא – שנה בה גיליתי מחדש את המושג "משחק": גם בבית, כל יום מחדש עם בני – ובמקביל "ידית" – בחדר החזרות ועל הבמה עם "הידית". משהו בעבודה היצירתית והאנושית בידית החזיר אותי לשורש הקדמוני של ה"משחק". גם מבחינת החופש העצום, העמוק והבלתי מתפשר המתקיים בתהליכי היצירה ב"ידית" – חופש לדמיין, לחלום, להתפרע, לפחד, לכאוב, לצחוק – אבל גם, ואולי לפני הכל – ההכרה כי כללי ה"משחק" מתחילים ונגמרים במפגש אנושי אמיתי, פתוח, רגשי, כנה ובלתי-מתפשר, מאחורי כמו לפני הקלעים… אני חושב שזה קשור מאד לאופן בו היצירה בידית מתייחסת מלכתחילה לבמה כמקום ראשוני, קדמוני ועתיק מאד – למובן המקורי בעברית של במה בתור "מזבח": מקום של פולחן, של טקס – וככזה תהליך היצירה בידית מצליח להוציא מאתנו משהו קדמוני בנפש, קדום מאד וראשוני המותח ומרחיב ומאתגר את הגבולות של המושג "משחק".

    שירי: "בעצם מה שאנחנו מלמדים זה את אמנות ההשתנות. את המיומנות הזו. בעולם של היום צריך לדעת איך להיות גמיש, כדי להכיל גם את ההשתנות של העולם. אני נזכרת, שכשהייתי בכיתה ה' נסענו לטיול שנתי, אולי בירושלים, וקרתה לי שם חוויה מכוננת מבחינה נפשית. היה לי בטיול הזה מצב רוח רע, ונסענו בדרך חזרה ואני זוכרת את הילדים שרים, שמחים, ואני יושבת מצוברחת. ואני זוכרת רגע חד בתוכי, קול פנימי שאומר לי: תזנקי החוצה. שפתאום הרגשתי את האפשרות לתנועה של השתנות, כיכולת פנימית מהפכנית. ואמרתי לעצמי 1, 2, 3 ויצאתי משם! והייתי שמחה. זה היה רגע משמעותי, לחוות כמה זה קל".

    היכולת לבחור תגובה יצירתית למציאות היא משהו חזק ב DNA של הידית, ממש מראשיתו. בשנת 2002, לאחר שסיימה פרק כיוצרת במרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי בהנחיית דוד מעיין, הגיעה שירי ג'ורנו לפרדס חנה ופתחה קבוצת משחק קטנה בשם "האני היוצר". שירי: " הכנתי בבית פלאיירים A4 לתלות על עצים ועל לוחות מודעות. הסתובבתי עם זה כמה ימים והרבה אנשים שפגשתי אמרו "יש את הנס, תלכי להנס, הנס, הנס, לא ידעתי מי זה".

    הנס פלדה, מעצב מוצר ("פלסטיק פלוס"), מעצב סביבה, בונה במיחזור, צלם, מוזיקאי ובעיקראדם משחק במהותו, Homo Ludens. "הומו-לודנס" ("האדם המשחק" בלטינית) הוא ספר שנכתב ב 1938- ע"י חוקר התרבות פרופ' יוהאן הויזינגה ועוסק בחקר תופעת המשחק בחברה האנושית. המשחק הוא אלמנט חשוב ומכונן בכל תרבות אנושית והוא קיים בפני עצמו כתופעה בלתי תכליתית. הוא חלק מהחיים וניתן לראות את החיים וסיטואציות בהם כמשחק. על ידי הצבת מקטעי-חיים יומיומיים בהקשר משחקי והצבת משחקים בהקשר מציאותי, עולה שאלת מקום המשחק בשגרת חיינו והקווים בין הגדרתו להגדרת המציאות מטשטשים.

    הנס פלדה חי ככה הלכה למעשה. כל מפגש איתו, גם אקראי ברחוב, יוצר סיחרור עדין שהוא מחוץ להרגע וחובק את הרגע, ביחד.

    שירי: "אז אחרי שכיוונו אותי להנס הגעתי לפלסטיק פלוס והוא לא היה. יצאתי החוצה ועמדתי עם הסטיפה של הפלאיירים ואז פתאום באה רוח חזקה והכל התפזר ברחוב והתחלתי לרוץ לאסוף ובאיזשהו רגע ראיתי שמישהו אוסף יחד איתי. הרמתי את המבט וראיתי את המבט הכחול של הנס וצחקנו ואספנו וכשכל הערמה נאספה הוא קרא את הפלאייר והגיע בערב לפגישה שהיתה במתנ"ס בבנימינה" . מאז, כבר 18 שנים, השניים הם הלב הפועם של התיאטרון. השטותניקים הכי רציניים ומחוייבים לדרך הסיזיפית של תיאטרון פרינג' בארץ. כל אחד בתחומו ושניהם ביחד יוצרים את התחביר המיוחד של שפת הידית, דרמטורגית ועיצובית. והם לא לבד.

    לאורך השנים התגבש סביב הלב הפועם הזה מרכז חזק של שותפים לדרך. בידית כמו בידית תמיד ימצא מי שירים או יזרוק כפפה יצירתית – מורים ותלמידים בבית הספר לדורותיו, חברים באנסמבל, יוצרים-שותפים, וגם קהל אוהד שהולך עם התיאטרון עוד מימי הבמה הפתוחה המיתולוגית. אירוע קאלט שהתקיים בידית במשך תשע שנים, בהובלתם הפרועה של הנס פלדה, דיצה משולם ופביאן פיטוסי. הבמה הפתוחה היתה מסגרת חופשית, שטיפחה והצמיחה כשרונות מקומיים ויותר מזה – היתה נקודת ממשק חזקה בין התיאטרון והקהילה. מרחב שאפשר לאוורר בו נושאים שעל סדר היום הציבורי באופן משחקי, יצירתי, כזה שעוקף את מסגרת הדיון המקובלת. כל מי שרצה לעלות להופיע – מקצוענים וגם כאלה שלא עשו זאת מימיהם, נרשם וקיבל 5:55 דקות בדיוק לפרפורמנס מול קהל צמא ודלוק. הקטעים היו מושקעים והאוירה מחשמלת. הרבה כשרונות מקומים פרצו לראשונה בבמה הפתוחה של הידית. עבור חלקם זו היתה התחלה של מקום חדש בחיים. מספרת מיכל ליבדינסקי: "בתאטרון הידית עליתי פעם ראשונה על במה מול קהל עם קטע שכתבתי במסגרת ׳במה פתוחה׳. זה היה מאוד מפחיד ומאתגר אבל הלכתי על זה, התחלתי לעלות בבמה פתוחה כל חודש, וגם ללמוד שם תאטרון. ככה בעצם פתחתי דלת חדשה בחיי, ובהמשך התחלנו (מיכל ליבדינסקי ובן זוגה שי אביבי – רב"א) להופיע עם ׳באושר ועושר׳, המופע איתו אנחנו רצים עד עצם היום הזה".

    דיצה משולם, פסיכולוגית חינוכית, עוסקת בפסיכולוגיה בשילוב אמנויות ועבודה בטבע וחברת אנסמבל תיאטרון הידית: "הגעתי לתאטרון לפני 14 שנים, אחרי שראיתי מופע שהתקיים בבית של התאטרון, בחצר ובין המכונות בנגריית הידית, נגריה מאובקת וקסומה שפעלה במלוא תפארתה בשנות ה-60 בפרדס חנה. כל כולי נמשכתי לשם. תאטרון הידית הוא בשבילי המקום שבו אפשר לחקור בדרך הכי מלאת חדווה ויצירתיות את מי שאני כאינדיבידואל וכחלק מחברה. יש לשירי דרך לתת אמון מלא במעיין היצירה של האדם, ברוח, בתהליכים שנובעים ממקומות לא מודעים של היחיד והקבוצה. שירי יוצרת יצירות שמשקפות כל אחד מאיתנו בעיניים צוחקות, נבונות וחומלות, יצירות שמאפשרות צמיחה וכן, אפילו שזו שאיפה גדולה, מאפשרות ריפוי ואיחוי של קרעים. בכל המופעים של התאטרון אתה תמיד מרגיש שאתה חלק חי ממה שקורה, בין אם אתה על הבמה או שבאת כצופה. זה לא סיפור שמספרים לך, הצגה שמציגים לפניך, אלא חיים, יצירה, אהבה, כאב ושמחה, שאתה חלק מהם".

    הבמה הפתוחה הפסיקה לפעול בשנת 2017 אך רוחה ממשיכה להתקיים בקבוצת הווצטסאפ של חברי הידית. באין התכנסות, נובטים סרטונים לרגל המצב. טיפות דבש עסיסיות של כישרון מתפרץ באביב הנטוש של 2020.

    יכולת ההשתנות של התיאטרון עוברת דרך תהליכים אישיים ולא פוסחת גם על מהלכים מאז'וריים בתיאטרון. בשנת 2017, לאחר 13 שנים של פעילות במתחם נגריית הידית בפרדס חנה, קיבל התיאטרון צו פינוי עקב אילוצי נדל"ן. יכולת השתנות והמשחקיות עזרו לצלוח גם את המשבר הזהבצורה יצירתית. הם חוקרים את התחושה, מזמנים את הקהילה לסיעור מוחות, מחברים את הסיפור לנושא הפליטים בעולם ויוצאים בשיירה אופטימית אל הלא ידוע, דרך פרפורמנס מחאה ברחבת המועצה המקומית. באיזשהו בשלב הם מוזמנים על ידי יזם נדל"ן מקומי להתמקם במבנה שהיה קופת חולים שעמד ריק לפני הריסה. במבנה הזה הם יוצרים את "טקסי השתנות" ערב טרנספורמטיבי מסחרר, שפותח את הדלת לעיסוק בתיאטרון טקסי. אחרי שנה היזם מפנה אותם והם ממשיכים להחזיק את המנגנון של התיאטרון תוך כדי תנועה. שנת הלימודים נפתחת כמתוכנן ובית הספר התפרס על פני חללים זמניים בקהילה. התיאטרון נדד עד שנוחת בחדר-האוכל היפהפה של קיבוץ כפר גליקסון הסמוך. במקביל, פותחו פורמטים של תיאטרון טקסי והתרבו שיתופי פעולה תלויי-מקום בחוץ. גמישות. זה שם המשחק. בימים טרופים אלה במיוחד.

    שירי: "העולם היום יותר ויותר ויותר מצריך את הגמישות הזו. כדי לחיות כאן אתה אמור לדעת לזוז, לא להתקבע בעמדות פנימיות. לבחור. להתייחס לקיום הפיזי ואל המרחב הציבורי כאל אורגניזם בהשתנות. ההזמנה היא להיכנס למנגנון הזה שיצרנו, לשחק בו לרגע. למשל במיצג"ברושיגור", הקהל הוזמן לשגר משאלות. רצינו לבדוק אם אדם באמת יכול לשגר בקשה, בלי אירוניה. כל המכונה הזו נבנתה כדי שבאמת ברגע מסויים באמת ברגע האמת, אפשר יהיה לשגר בקשה ליקום/למרחב ולהאמין, שמשהו יכול להשתנות".

    אירוע תאטרוני חדש של אנסמבל תיאטרון הידית.
    שמונה שחקנים ומוזיקאית נפגשים ערב יום העצמאות, על שפת ים כנרת…
    מופע המשלב מסיבה פרועה, חשבון-נפש מדוקדק וקריאה לקהל להצטרף אלינו ו"לפרק את המקום" – כדי לבחון מקרוב, ברגישות ובאור חדש את פרטי הפרטים המרכיבים את הסיפור והזהות שלנו כאן.

    הכנרת

    באמצעות שפה בימתית ייחודית נוצרת חווית תיאטרון סוחפת המשלבת תיאטרון פיזי, ספוקן-וורד, ומוזיקה חיה, הנעה בין האבסורדי לקומי, ומציבה מראה נוקבת לחברה הישראלית על סדקיה ופצעיה הפתוחים. הקהל מוזמן לשבת מסביב לבמה המדמה את הכנרת, לקחת חלק במערבולת הזכרונות, ההשתקפויות והדילמות הצפות ועולות מתוך המציאות הישראלית, ובחלק מהסצנות – אף להפוך לחלק מההתרחשות.

    הזהויות השונות, המאבק על מקום ועל ביטוי, השאלה כיצד ניתן לתת מענה ומקום לזהות היחודית מבלי לותר על החיבור והמכנה המשותף, הקירבה הצפיפות והחום, טיקסי האוכל והרחצה, והזיהוי שכולנו בבסיסנו דומים, ובעיקר השאלה כיצד על אף חוסר ההסכמה ניתן להתחבר ולחלוק מרחב משותף – כל אלו ועוד תופסים מקום באירוע האמנותי.

    השחקנים עוטים מגוון זהויות ארצישראליות, וצוללים יחד עם הקהל לסצנות שהן תמצית ההווי המקומי: סימון הטריטוריה, פולחן האוכל , מסיבות הטבע, כרישי הנדל"ן ובעיקר – המפגשים האנושיים. הצלילים נעים בין חאפלה תימנית לניגונים של חב"ד ועד היפ-הופ ישראלי, והטקסטים עוברים רצוא ושוב בין משלבי העברית השונים – משיר השירים ועד סלנג רחוב… זהו ספורה של החברה הישראלית על רבדיה השונים – פאזל של זהויות המתפרק ונבנה מחדש דרך הומור וכאב.

    הכנרת עבורנו היא מקום מוחשי מאד, וגם סמל: היא קושרת בין דתות, אדם ואדמה, עבר והווה, בין חלום למציאות לגעגוע למה שהיה פעם. ימה נדיבה שמקבלת את כולם ושפתה היא נקודת מפגש בין שלל השפות החיות פה. דרך הכנרת – המופע מבקש לגעת בסיפורה המורכב של החברה הישראלית ומנסה לשאול – מה בכל זאת, ולמרות הכל – מחבר אותנו ומחזיק אותנו כאן, יחד?

    אתר הידית: https://hayadit-theater.co.il/

    (פורסם לראשונה בנושא "משחק" במגזין 'חיים אחרים'  בעריכת חוה רימון, אפריל 2020). 


    להגיב
  • תלמידים בבית ספר אורט חקלאי פרדס חנה הצטרפו לתכנית "זמן אוויר" של חיל האוויר

    השבוע חיל האוויר השיק את תכנית "זמן אוויר" המרחיבה לשוחרים, תלמידי תיכון חקלאי הלומדים עם חיל האוויר, את התכנים והפעילויות במהלך הלימודים.

    במסגרת התכנית הוקם מרכז החונכות הארצי המעניק לכל התלמידים הלומדים עם חיל האוויר לקבל שיעורים פרטיים בחינם מחיילות חונכות בתדירויות גבוהות במקצועות מתמטיקה ואנגלית.

    אפליקציית זמן אוויר, המלווה את התכנית, מאפשרת לתלמידים מכל הארץ לקבל שיעורים פרטיים מספר פעמים בשבוע בהתאם לרצונותיהם האישיים.

    "שברנו את כל הקירות שהיו בתכניות הלימודים ועברנו למתכונת חדשנית והמהפכנית למען ההצלחה של התלמידים שלנו. השבוע לראשונה תלמיד במסלול השוחרות קיבל שיעור פרטי מחונכת של המסלול שנמצאת באילת",  מספרת שיר בלטה, סמ"ר, מפקדת סגל חיל האוויר בבית הספר.

    במסגרת התכנית התלמידים יחשפו לעולם הטכנולוגי הישראלי גם דרך מפגשים עם מנהיגים ודמויות מובילות בתעשיה ובחיל האוויר. השבוע התלמידים זכו במפגשים דיגיטליים מרתקים עם קצינים בכירים ואנשי מקצוע, בין השאר, עם סמנכ"ל בכיר בחברת תעופה אזרחית, יוסי ברזני. בהמשך התלמידים יקבלו הצצות לחברות טכנולוגיות מובילות ולטייסות חיל האוויר כמו לטייסת F-35.

    עידו גרשום, תלמיד כיתה י'א בבית הספר חקלאי שנמצא במסלול אמר השבוע "הקורונה גרמה לטלטלה רבה במערכת החינוך אך בעזרת המסלול של חיל האוויר ה"שוחרים" קיבלתי הרבה עזרה דרך הזום: תגבורים בלימודים, שיחות עידוד ורבה איכפתיות."

    בבית הספר חקלאי לומדים מגמות טכנולוגיים עם חיל האוויר. התלמידים זוכים לליווי אישי של חיל האוויר, לצד הטבות רבות וביניהן קורס פסיכומטרי חינם, נסיעות בתחבורה ציבורית ועוד.

    "גם בתקופת לימודים בנוכחות הקורונה אנחנו מעניקים לתלמידים שלנו המון חוויות והטבות המאפשרים להם לעבור את התקופה הזו בדרך אחרת, בדרך מעצימה. זמן אוויר התחילה לתקופת ניסיון, אך לפי המשובים שקיבלנו נראה שיצרנו חווית לימודים שהנוער הישראלי ממש מחפש אותו", מסכמת שיר בלטה מפקדת השלוחה.

    *היום הפתוח למסלול חיל האוויר התקיים ביום רביעי  (2.12). פרטים נוספים אודות המסלול באתר "לימודים עם חיל האוויר".

    לפרטים נוספים:

    צלי זיטמן 054-4562227


    להגיב
  • קמפיין מימון ההמונים של מוסללה

     

    לתמיכה בקמפיין

     

    בגלי חום, שריפות ענק, סופות, מגפה –
    הטבע כבר הפסיק לתת לנו רמזים וממש מדבר איתנו גלויות.
    אם לא ניקח אחריות על אורחות החיים שלנו על הכדור, כולנו נפגע.
    השינוי הזה יכול וצריך להתחיל ממש בתוך הבית – בתוך העיר.
    בשביל זה אנחנו חייבים לחשוב מחדש על הערים שלנו,

    ולהחזיר אליהן את הטבע והירוק, ולהפוך אותן למרחבים של יצירתיות וחיבור אנושי.

     

    אנחנו אנשי מוסללה, קהילה ירושלמית של אמנים, אנשי סביבה וחינוך,
    פועלים יחד כבר למעלה מעשור בחקירה וביצירה של חיים בני קיימא (ירוקים) בעיר.
    הקמנו ארבעה מרכזים שונים הפועלים כמעבדה לחדשנות עירונית בת-קיימא העוסקים בחינוך, הכשרה ומפגש, בהם ביקרו אלפי אנשים, יזמנו מאות אירועי תרבות ברחבי העיר, העברנו אלפי שעות של קורסים מעשיים בתחומי החקלאות העירונית לקהל הרחב, ועכשיו אנחנו מפתחים גם מודל כלכלי יחיד מסוגו בעולם, שיקדם מהפכה ירוקה על גגות העיר.
    המנוע היצירתי שלנו בהילוך חמישי, אבל הדלק הכלכלי שלנו בליטרים האחרונים שלו.
    אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולתמוך בקמפיין כדי שנוכל להמשיך במהפכה הירוקה בחיים העירוניים למען בריאותנו, ולשמירה על העולם היפה שלנו.
    הרגע שבו נולדו החיים האורבניים והפרדנו את עצמנו מהטבע, הוא נקודת השבר שהובילה לקלקול שאנחנו מרגישים היום – החל ממשבר האקלים והרס הפלנטה שעליה אנו חיים, עד משבר הקורונה.

    כי כשאתה נפרד ממשהו – קל לך להרוס ולוותר עליו – ושם בדיוק מתחיל התיקון, בחיבור.

     

    בשנים הראשונות מוסללה עסקה בהנגשת האומנות למרחב הציבורי, כהזמנה לחוויה ומחשבה אחרת על המימד העירוני. לאורך התקופה הזאת למעשה ניסחנו את דרכי הפעולה שמלוות אותנו עד היום:

     

    על הגג של מרכז כלל הקמנו ב-2016 את ״המרפסת: נווה מדבר עירוני״ – המעבדה המרכזית שלנו. אנחנו מקיימים כאן עשרות קורסים וסדנאות של חקלאות עירונית וקוסמטיקה טבעית, מגדלים ירקות ועצי פרי, ופתחנו את ״פרופוליס״ המרכז לדבוראות עירונית, ללמידה והכשרה.

    הגג גם מארח מגוון אירועים מדי שבוע, רוקדים כאן גם קונטקט, מקיימים מפגשים שבועיים של החלפת שפה עברית-ערבית, וביום יום המקום פתוח לכל מי שמחפש פינה ירוקה ושקטה לברוח מהמולת העיר.

     

    הקמנו את הסדנא של מוסללה, סדנא קהילתית פתוחה לכולם שמנגישה את העבודה בעץ לכל מי שרוצה. בשעה שמלאכות מסורתיות נעלמות מן העולם, אנחנו עושים את הכיוון ההפוך מציעים לאנשים לבוא לבנות רהיטים מעץ בעצמם, וללמוד ליצור מתוך מיחזור במקום לקנות חדש. בקרוב נפתח את המחזור ה-51 של קורס נגרות בסיסית.
    משבר הקורונה מאיים מאד על הפעילות העתידית שלנו.
    מקור ההכנסה העיקרי של מוסללה הם הסיורים, הקורסים והסדנאות המעשיים, שלא מתקיימים כרגע עד הודעה חדשה. בהיעדר מקור מימון, לא נוכל להתקדם עם הפרויקטים האלו ונאלץ להפסיק את כל הפעילות.

    אבל אתם, כשתצטרפו אלינו, יכולים לשנות את התמונה ולהגשים את כל זה:

     

    בחודשים הקרובים נשיק את מרכז ״סינסילה״, האח התאום של ״המרפסת״ – רק בערבית ובמזרח ירושלים. ״סינסילה״ יהיה בית וחממה לקהילה מקומית של אנשי יצירה וסביבה, ולמעשה יהיה המרכז היחיד שמחבר קהילה-קיימות ותרבות במזרח ירושלים.

    המרכז ממוקם על הגג של הספרייה המרכזית העירונית של מזרח העיר, בו יועברו קורסים מתחומי הקיימות, סדנאות והרצאות, ויהיה מרחב הפתוח לכלל הציבור שבו ניתן לבוא ללמוד, לעבוד, לנוח ולהנות מסביבה ירוקה באמצע העיר.

     

    הקמה של מרכז לוגיסטי בתוך השוק הסיטונאי שילקט את מיטב המזון שנזרק מדי יום, ויעביר אותו אל קהילות ואנשים הזקוקים לכך.
    תקופת הקורונה הביאה את קבוצת הפעילות החברתיות ״מצילות המזון של ירושלים״ לעבודה סביב השעון בשביל להעביר חלק מהכמות הבלתי נתפסת של ירקות ופירות טובים שנזרקים מדי יום בשוק הסיטונאי (בין 2-4 טון של אוכל!) – למשפחות נזקקות מכל קצוות האוכלוסיה.

    בעקבות החיבור עם אנשי השוק הסיטונאי, המרכז הלוגיסטי החדש יאפשר להרחיב את הפעילות, והוא גם ישמש את ההמתנדבות והמתנדבים שעושים עבודת קודש מדי יום.

     

    לקחנו על עצמנו משימה לא פשוטה – להפריח את מדבר הגגות העירוני.
    במקום גגות עצומים שוממים ובלתי מנוצלים – מרכזי חיים ושפע עבור תושבי העיר.
    למה?
    כי כשמדבר הגגות הצחיח יהפוך לירוק – האוויר יהיה נקי יותר, הקיץ יהיה קריר יותר ומיני בעלי חיים שלא ראינו ישובו לחיות לצידנו.
    הקמנו את ״ארגון-גג: מקדמים תרבות גגות״ המאפשר לכל בעל גג לקבל ייעוץ ממיטב המומחים בתחום, וכמו כן קורס ראשון של ״חלוצי הגגות״ יוצא לדרך בקרוב,
    ויכשיר בעלי גגות להפוך את הגג שלהם למרחב קהילתי ירוק, ובקרוב נתחיל לראות
    יוזמות בסגנון ״המרפסת״ בכל שכונה בירושלים.
    בנוסף – אנחנו מקימים את אתר הקמפינג גגות (!) שיאפשר לכולם את החוויה של שינה בטבע עירוני, אבל בעיקר בשביל להוכיח שגגות ירוקיםיכולים להיות גם רווחיים.
    יחד עם המעצבת נתי שמיע עופר, פיתחנו את ה-Roofing, מודל שינה ואירוח בני קיימא, יחיד מסוגו בעולם שיצור תיירות גגות ראשונה מסוגה בעולם (וקורונה פרנדלי!).

    אנחנו מתכוונים לפתוח את האתר לקהל הרחב באפריל 2021.

     

    מרכז כלל צפוי להפוך למשכנם של עוד כ-20 עמותות ואירגוני חברה אזרחית שיצרו יחד אקו-סיסטם הפועל בשותפות לטובת קידום מטרות ציבוריות, ויוכלו יחד לצלוח את המשבר הנוכחי, על ידי שימוש במשאבים המשותפים שכבר קיימים (כיתות, חדרי ישיבות, אולם כנסים ועוד).

    כל הדברים האלה לא בשמיים. כולם בשלבים שונים של תנועה ובשלות, ואסור לתת למומנטום הזה לגווע.
    ב-11 שנות פעילות הראנו שקהילה הולכת וגדלה בתוספת השראה וחזון יכולים לשנות את המציאות – והיא אותה מציאות שתחכה לנו גם אחרי הקורונה.
    הצטרפו אלינו, קחו חלק בעשייה וביצירת המציאות, כי אף אחד לא יצור אותה עבורנו.
    תמכו במוסללה, כדי שנוכל להמשיך וליצור עיר אחרת.
    תודה!

    לתמיכה בקמפיין

     

     


    להגיב
  • נקודת החיבור # 2 – מסע שמאני משנה חיים עם סופי

     

    (לחלק הראשון: הרקולס של אהבה)

     

    [אסף (סופי) יבנאי]

     

    המסע הקרוב למדבר – 2-5.12.2020

    לפני כמה ימים הייתי אצל חברים והילדים שיחקו "10 שניות מתחת למים", מן משחק מחבואים משוכלל. אנחנו המבוגרים ישבנו בחוץ ודיברנו. באחד התורות, אחד הילדים התחבא מתחת למפת השולחן שסביבו ישבנו. מחבוא גאוני. לפתע הילדים האחרים עצרו את המשחק ורצו להתחיל את התור מהתחלה, מה שהיה חושף את המחבוא המוצלח. מיהרתי להגן עליו ואמרתי לשאר הילדים שהוא לא יוכל לצאת כי הוא מצא מחבוא ממש מוצלח ושיתחילו את הסבב החדש בלי לחכות לו.
    איך שסיימתי לדבר הילד מתחת לשולחן החל לצעוק עלי באכזבה שגיליתי אותו ויצא מתחת לשולחן חושף את מקומו.
    באמת? שאלתי בהפתעה, כן עכשיו הם ידעו שאני כאן התיך בי ו…הלך.
    הילדים המשיכו במשחק כאילו כלום לא קרה ולי התחילה שיחה עם אמו על מה שקרה.
    אתה באמת חשפת את המיקום שלו היא אמרה.
    באמת? איך אפשר לדעת? הרי הוא יכול היה להיות להיות בכל מקום בשדה הראיה שלי, אם היה נחשף ואז מתעצבן עלי אז אתם צודקים… אך איך אפשר לדעת לפני?

    כשנזכרתי היום במקרה הזה, נזכרתי גם בנטייה שלנו כאנשים לקבוע תוצאה עוד לפני שהתרחשה.
    ואז נזכרתי בשיעור שלמדתי מהדרך.

    האינדיאנים קוראים לאדם הלבן ווא-שין-צ'ון (wa shin-chun), שמשמעותו 'האדם של השכל'.
    האדם הלבן בעזרת האינטלקט החזק שלו הצליח לשנות סדרי עולם, אולי לטוב ואולי לרע, אבל החשוב הוא שהאנשים הלבנים הם הראשונים, כחברה, שיצאו מהמעגל הטבעי של החיים שכל היצורים החיים שותפים לו, ובעצם יצרו עולם בתוך עולם. וכך הלכנו והתרחקנו מהחיבור הטבעי והפשוט הזמין לכל הייצורים החיים, ואנו בתוכם.

    למצב התודעה הזה דוגמאות רבות, כמו מערכת החוק האנושי, מבנים חברתיים, מה מלמדים אותנו במערכות החינוך, מוסר, הערים ושיטות התכנון ואפילו נקודת המבט של הרפואה המודרנית על האדם והחיים.
    ברמה האישית אנו יוצרים מלא מציאויות דמיוניות, לרוב, כשאנו בסרטים, יוצרים הנחות והשערות, או קובעים תוצאה לפני שלמעשה התרחשה, כמו בסיפור של הילד מתחת למפה.
    ואולי המופע המרשים ביותר, שאני מכיר, הוא חיבור של מציאויות פנימיות לרשת גדולה אחת, לדוגמא פייסבוק.

    אלו עולמות שהאדם יצר, שנשענים על המציאות, אינם המציאות, אך משליכים עליה.

    אותי זה מרתק ממש.

    אדומי העור מספרים שיום אחד החיות באו לבורא עולם והתלוננו לפניו שמאז שנתן לאדם את הדעת, הפך האדם לזעפני כזה, לא קשוב, מתלונן ועושה בלאגן. ולמרות מאמצם האדיר של החיות לדבר אל האדם, בחר זה להישאר בשלו. התחננו החיות לבורא עולם שייקח מהאדם את הדעת בכדי שהחיים ישובו למסלולם. חייך אליהם בורא עולם ואמר להם: נכון, הדעת של האדם חזקה, אך הלב שלו חזק הרבה יותר. בואו נעזור לאדם להיזכר. וכך קיבלו האנשים הראשונים טקסים, שהמרכזי שבהם הוא הסווט לודג', אוהל הזעה, שכוונתו היא חיבור מתוך היסודות הטבעיים של החיים – אש, אדמה, מים, אוויר ותפילה של הלב.

    הדרך האדומה של הלב, הדרך בה אדומי העור הולכים ורואים את החיים, נקראת דרכו של האדם הפשוט, איקצ'ה וישאשא (ikche wishasha) או האדם הטבעי/המחובר. האדם הטבעי נושא בתוכו את דרכו של הטבע שמחוצה לו בתוכו. הוא יודע להישאר מחובר לתנועת החיים הטבעית בכל מקום ואורח חיים. כמו על ההר, במדבריות מקסיקו, כך גם בעיר הגדולה או בכפר.

    ואיך הכי טוב להישאר טבעי ומחובר? אותי החיים לימדו פתרון פשוט – להיות בטבע. הטבע הוא המרחב הישיר שיצרה הבריאה, כל השאר הוא עם שינויים שאנחנו הוספנו. לשהות בטבע מעורר אותנו בצורה שלא תמיד אפשר לתאר  במילים ברורות, אך כולנו יודעים איך זה מרגיש לשבת סביב אש טובה או לראות שקיעה יפה, משהו מרגיש נעים ומוכר. אלו החלקים בנו שיודעים וזוכרים את החיבור לטבעי. אני גיליתי שהחיבור מועצם כשאני מסכים להיות בטבע מנותק לגמרי מעולם האדם.

    ואיך מתנתקים לגמרי מהחיים "הרגילים"? יש מלא דרכים. אני, אגלה לכם בסוד, מוציא מסעות בדיוק כאלה לחיבור בין אנשים לטבע ומי שסקרן יכול לקרוא עוד על "נקודת החיבור".

    ובחזרה לעניינו – הטבע.

    צאו אליו. זה יכול היות בחוף הים, או להישטף באור הלבנה במרפסת בקומה 30, זה לא באמת משנה. מה שחשוב זה לעצור רגע את השטף של החיים ולתת לגוף ולנפש שלנו זמן להתחבר.
    במיוחד בזמנים האלו של סערות גדולות, מידע סותר, חוסר וודאות ופחד- חשוב למצוא נקודת חיבור למשהו יציב וקבוע, כמעיין הנובע תמיד ומזין אותנו.
    שהות בטבע עבורי היא קודם כל דלת, כניסה אל החיים האמיתיים. בנוסף זהו גם תרגול וגם תזונה הנותנת מענה לקשת רחבה של צרכים.

    וישנה עוד דלת, קצת יותר חמקמקה, על מפתנה עומד כשומר הלא ידוע, כשחוצים אותה מגיעים אל אזור קצת מפחיד, בהתחלה, שבעזרת הסכמה לתת לחיים להתגלגל דרכנו, בלי לקבוע תוצאות מראש, בלי מאמץ ובלי הידוע, נגלה מעיין הנעורים שמוכר גם בשם אזור הקסמים.

    מכירים? ספרו לי ולנו על המפגשים שלכם

    ימים טובים

    אסף (סופי) יבנאי

    המסע הקרוב – 4 ימים במדבר – החל מה-2 לדצמבר

    _________________________

    אסף (סופי) יבנאי

    איש רב תחומי ההולך בד בבד בעולם החומר והרוח – יועץ ומנהל בכיר בהייטק עם רקע טכני ועיסקי. איש רפואה ההולך את הדרך האדומה, המסורת האינדיאנית, מלווה ומעצים אנשים ועסקים, מלמד ומעביר טקסים, מוביל מעגלי גברים ונשים, מוציא מסעות התפתחות של לב לטבע. עוסק במהות הזכרית והנקבית, מדריך אנשים אל עבר מהות הווייתם ולמימוש עוצמתם.

    אסף (סופי) יבנאי   050-9112435   |   אתר המסע   |   האתר שלי   |   מייל


    להגיב
  • שניר גנן הגן – מעצב גינות, עבודות עץ, בריכות אקולוגיות וכל חלום

     

    הי לכולם קוראים שניר, נולדתי בקיבוץ אפיק שנמצא ברמת בגולן.
    עוד בצעירותי נמשכתי לפריחות של צמחים והתחלתי לעבוד כילד בגינות של חברים בקיבוץ.
    לאחר שירות הצבאי הלכתי להתמקצע בתחום הגינון זה התחיל בעבודה קצרה בקיבוץ שניר נמשך לקיבוץ יטבתה ואז לפרס חנה.
    התמקצעתי בעיקר בהקמה ותחזוק גינות ומשם המשכתי לעבודות לעבודות עץ ובריכות אקולוגיות.

    גינון בשבילי זה חיבור עם האדמה, הצומח, האויר חיבור לאנשים חדשים וחיבור לקוחות לפיסת גן עדן שיש להם מחוץ לבית.

    אשמח להפגש להכיר ולהגשים את חלומותיכם עם הגינה

    תחומי התמחות עיקריים):

    • הקמה ואחזקת גינות, יצירת אלמטים עיצוביים, פתרונות טבעיים

    • עבודת עץ פרגולות דקים בתי עץ מחסנים גדרות ועוד

    • בריכות שחייה עם התמחות בבריכות אקולוגיות

    אזור עבודה פרדס חנה קיסריה מישור החוף והשרון

    שניר גנן הגן
    טלפון לשאלות, הזמנות וקביעת פגישה 052-8815224
    שלחו לי מייל
    דף הפייסבוק שלי

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    להגיב
  • מהגינה של נמרוד לגנן – שתילי חורף 2020

     

     

    יש מלא סיבות להתבעס, אבל ביניינו, הסגר נפל (שוב) בדיוק בזמן להכין מחדש את הערוגות בבית. וכמו באביב, גם הפעם ב״מהגינה של נימרוד״ החלטנו לעזור לגנניות וגנני הקהילה והשכונה ליצר שפע מהאדמה.

     

    והפעם –  קונספט חדש ומרענן – חבילות שתילים לפי ערוגה

    • כל חבילה מתוכננת לערוגה בייתית ממוצעת בגודל 2מר׳ (1X2מ) 
    • החבילות מכילות ״תכנון ערוגה״ במרווחי שתילה נכונים לתנובה מקסימאלית. 
    • לכל חבילה יצורף הסבר עם תוכנית שתילה להשראה. 
    • ניתן לבצע החלפות במקום בהתאם למלאי

    הזמנת חבילות שתילים באתר הגינה תחת קטגוריה ״לגינה ועוד״ https://www.nimrod.bio/shop

    מידע נוסף:

    • כל החבילות נמכרות ב15% הנחה – המחיר בהתאם למספר וסוג השתילים בחבילה.
    •  25% הנחה על חומרי טיוב קרקע (קומפוסט, הומוס נוזלי) ברכישת חבילות שתילים 
    • ניתן להזמין מראש (מומלץ…) או להגיע ולבחור במקום (בהתאם למלאי…)
      האיסוף מהגינה (מגד 5 פרדס חנה) בשעות פעילות הדוכן: 

      • יום ב׳+ה׳: 10:00-18:00
      • יום ו׳: 8:00-13:30
    • בשלב זה המכירה תתקיים ביום ה + ו  24-25.9, בתקווה לתאריכים נוספים בהמשך.
    • משלוחים יצאו ביום ה 24.9 – זיכרון בצפון עד חדרה בדרום, קיסריה במערב עד חריש במזרח.
      • משלוח לאזורים נוספים: במידה ותארגנו קבוצה עם הזמנה גדולה מספיק, נשמח לארגן משלוח, נא לתאם בפרטי. 
    • חלוקת ההזמנות והמכירה יתקיימו בדוכן הגינה הפועל כעסק חיוני למכירת מזון בהתאם להנחיות ולתו הסגול.

     

    זרעים או שתילים – בשתי מילים:

    • בעונת החורף, כשהאדמה רטובה, קל ומומלץ לשלב בערוגה הבייתית גם זריעה ישירה. למה? זה זול בהרבה, לרוב נקבל צמח חזק, זה קסם ויש גידולים שרק כך אפשר. 
    • אז בהמשך לאירוע  הזרעים, נותרו בגינה מגון חבילות זרעי חורף אותן ניתן להוסיף לשתילים 
    • מה הכי כדאי לזרוע בחורף:
      • אפונה
      • גזר
      • צנונית
      • צנון
      • שורש פטרוזיליה
      • כל עלי הבייבי – כמיקס (מומלץ) או כל אחד בנפרד:
        רוקט, מיזונה, חרדלים, אטא  סוי ועוד.  
    • מגוון גדול נוסף של זרעים ניתן לרכוש בדוכן (ללא הזמנה והבתאם למלאי)

    החבילות שבנינו:

    ערוגה לאוהבי הסלט, לגידול מחזור מהיר ושתילת  מחזור נוסף בהמשך העונה.  מגוון זני חסה. רוקט, ועשבי תיבול שימשיכו למחזור הבא.

     

    ערוגה שלא תפסיק להניב. עשבי טיבול וירק הכי טרי בשפע למשפחה במגוון טעמים. בטיפול נכון יכול להחזיק כל העונה.
    מתאים לערוגה ממש קרוב למטבח או לגידול באדניות.

     

    שייקים אמרנו? מעט עבודה ותנובה מתמשכת משטח קטן – זו הערוגה. החבילה מתוכננת לייצר ערוגה עם ניצול מקסימאלי בשתי שכבות ולאורך כל העונה. שפע ירק לבישול או לשייק  וירק טרי לסלט.

     

    ערוגת חורף ״על באמת״ – פרחי ברוקולי וכרובית כגידול מרכזי וקטנים שינצלו את המרחב בתחילת הגידול.
    מתאים לגינה גדולה ושימשית

     

    אין על שורשים בחורף. מרק, ירקות  בתנור. זו ערוגה שתניב שפע בריא לאחר כחודש ורובה יתפנה למחזור נוסף. מומלץ להוסיף זריעה ישירה להשלמת המגוון

     

    למי שקשה לו להחליט, או כשיש רק ערוגה אחת. קצת מכל דבר, חשוב לתכנן נכון את השתילה בערוגה כי השילוב מורכב. יאפשר מחזור נוסף קטן בהמשך העונה.

     

    מהגינה של נימרוד – חקלאות אקולוגית מקומית אורגנית

    איפה ומתי?

    דוכן הגינה נמצא ברחוב מגד 5 פרדס חנה (ממש בסוף הרחוב מימין)
    הדוכן פתוח:
    יום ב׳ 12:00-18:00
    יום ה׳ 10:00-18:00
    יום ו׳  8:00-13:00

    ניתן לבצע הזמנות מראש והארגז ימתין לכם (איסוף החל משעה לאחר הפתיחה) או פשוט להגיע.

    בנוסף לירקות תוכלו למצוא אצלנו מגוון מוצרים מקומיים אקולוגיים ואורגניים נוספים כמו דבש חופש, חומר ניקוי תוצרת בית, זרעים, דשנים, מוצרי קוסמטיקה ורפואית טבעית ועוד מלא הפתעות.

    הזמנות ומידע נוסף באתר: www.nimrod.bio

    להזמנות באפליקציה: FARMER

    לחנות הגינה בפארמר לחצו כאן – >  https://farmerdirecto.page.link/89T8 

    עמוד הפייסבוק שלנו : NimrodGarden

    054-7776770 נימרוד

    לקבלת עדכון שבועי (הודעה אחת לשבוע) על הסל המוזל ופעילויות נוספות מוזמנים להצטרף לקבוצה: https://chat.whatsapp.com/C2wSpvUhWkZGmtAAj09lPr


    להגיב
  • מדמיינים את ספטמבר

     

    [דר' ענת שפירא]

     

    דו"ח שפורסם ב-3 ביולי 2020, מנסה לעזור לנו לדמיין כיצד ייראו בתי הספר בספטמבר הקרוב, כאשר בעולם כולו יעברו ככל הנראה לסוגים שונים של למידה היברידית: למידה שחלק ממנה מתקיים במבנה ביה"ס וחלק מתקיים בבית.

    המסמך ממש מעשי ומוצלח לדעתי, אז תרגמתי באופן חופשי לעברית את עיקרי הדברים. את הדו"ח המלא תוכלו למצוא כאן:
    Reich, Justin, and Jal Mehta. 2020. “Imagining September: Principles and Design Elements forAmbitious Schools During COVID-19.” EdArXiv. July 3. doi:10.35542/osf.io/gqa2w

    מה?

    דו"ח מסכם של שני חוקרים מהרווארד ו-MIT המבוסס על איסוף רעיונות ממספר קבוצות עבודה של בעלי עניין: תלמידים, מורים, מנהלים, הורים, מפקחים, קובעי מדיניות ברשויות מוניציפליות ויזמי חינוך. התוצר: 7 עקרונות פעולה מומלצים, ואיך הם יכולים לבוא לידי ביטוי בשטח.

    למה?

    הסיבות להתכנסות ולכתיבה: עד עכשיו היה טיפול בעיקר בצדדים טכניים של חזרה לביה"ס (שמירת מרחק, היגיינה). הייתה תגובה למצב ולא הובלה מתוך חשיבה מסודרת. בנוסף, רוב הלמידה עד כה בארה"ב הייתה מרחוק, ואילו בספטמבר תהיה כנראה למידה היברידית – חלק בביה"ס וחלק אונליין.

    לשם מה?

    קודם כל צריך שכל בי"ס יגדיר מהם הערכים שלו, כי כידוע, Culture eats strategy for breakfast… כדאי להחליט על קו ברור ופשוט, אבל לאפשר התבוננות, גמישות ודינמיות בהתאם לתובנות ולשינוי המצב.

    תכל'ס – 7 עקרונות להפעלת בתי ספר בזמן Covid 19:

    1. מערכות יחסים הן הבסיס של החינוך הבית ספרי
    מי שלא ימצא דרך לשים את הדגש על בניית מערכות יחסים, לא יצליח גם במשימות הלימודיות.

    2. גישות ליברליות לשוויון
    לא מספיק לדאוג לקידום ההישגים האקדמיים של אוכלוסיות מוחלשות. יש לשנות את כל הלמידה כך שתהיה רלוונטית עבור סוגים שונים של תלמידים ולכלול את כולם בין מקבלי ההחלטות.

    3. להגביר את האחריות של הלומדים על הלמידה (Student Agency)
    ילדים היו בבתים במשך חודשים וזה שיפר את יכולות הלמידה העצמאית שלהם. במקום להחזיר אותם לאחור, או "לדחוף" שיטות בית ספריות לתוך הבית, צריך להישען על דרכי הלמידה שפיתחו התלמידים באופן עצמאי, ולנסות לשלבן בלמידה הבית ספרית.

    4. "Marie Kondo-ing" של סדרי העדיפויות הבית ספריות
    תלמידים הפסידו חומר ויהיו פחות זמן בביה"ס בשנה הבאה. הדרך להתמודד היא שינוי סדרי העדיפויות. בהשראת גישת מארי קונדו לסידור הבית, מומלץ להשאיר רק את מה שעושה לנו טוב, ולהיפטר ממה שלא חיוני.

    5. בלמידה היברידית, הזמן הפיזי בבית הספר (Building Time) יהיה שווה זהב!
    יהיה פחות זמן פיזית בביה"ס וגם זה יכול להילקח מאתנו ברגע. ילדים כמהים לקשר חברתי אנושי ולפעילויות פיזיות עם חבריהם ועם המורים. לכן צריך לחשוב ביתר שאת על מה ראוי לעשות בביה"ס – רק מה שלא יכול להיעשות בבית! ובעיקר סביב קשר אנושי.

    6. טיפוח המשפחה והקהילה
    חשוב לטפח את הקשר עם המשפחות בקהילה כדי לעודד יכולת של ילדים ללמוד בכל זמן ובכל מקום, בתמיכת מבוגרים וילדים אחרים.

    7. למידה ארגונית סדירה
    כדי לפתח מוכנות לשינוי תמידי מתמשך, יש ליצור מסגרות וסדירויות ללמידה משותפת של המורים, ולעודד יישום שינויים וגמישות בהתאם להתפתחות במצב.

    איך?

    בכל עיקרון יש תיאור קצר + סט של Storyboards: תיאורים נרטיביים של דוברים דמיוניים (תלמידים, מורים, מנהלים), על איך זה ייראה בשטח. סיפור דמיוני שיעזור לצוותי החינוך לדמיין בעצמם את הסיפורים האפשריים שלהם.

    חשוב להבין שאין כוונה להמליץ על מודל אחד ספציפי, אלא לתת רעיונות והשראה. מומלץ לקיים בכל בית ספר קבוצות חשיבה בשיתוף תלמידים ובעלי עניין אחרים, ולגבש תפיסה הוליסטית ולא סתם לאמץ רעיונות אקראיים שאינם קשורים זה לזה.

    אפרט כאן עכשיו את הסיפורים שהם מציעים בכל עיקרון. מטעמי עצלות ויתרתי על הסגנון הסיפורי לטובת תמצות…. כאמור, אלו רעיונות להשראה ולא שיטה סדורה:

    עיקרון 1: מערכות יחסים

    כפתור Call a Teacher
    ללמידה מרחוק: סימנייה קבועה בדפדפן, שמעבירה אותך לצ'אט או לחדר וידיאו, שבו כל הזמן נוכח מורה להתייעצות (לפעמים ספרנית ביה"ס), למקרה שהמורה עסוק/ה ולא מצליחים להתקדם.

    Advisory – קבוצת שייכות קטנה
    מפגש "מה נשמע" כל יום בצהריים. כ-10 תלמידים ומורה כלשהו מצוות בית הספר. זה "המאמן" האישי של הקבוצה. המורה מקיימ/ת שיחה-שתיים אישיות במהלך השבוע עם כל אחד, ווטסאפים פעם-פעמיים ביום, וסדירויות נוספות שהקבוצה מחליטה עליהן (למשל משחקי מחשב יחד ביום ה' בערב).

    Looping
    להשאיר את המחנכ/ת משנה שעברה עם אותה הכיתה, כדי להתבסס על מערכות היחסים שכבר קיימות.

    E-Sports
    במקום נבחרות הספורט שבוטלו כרגע, פעם בשבוע מארגנים טורנירים של משחקי מחשב. נפגשים בשעה קבועה, צופים יחד בסרטון על שחקן מקצועני או קבוצה מקצוענית, או בסרטון שמלמד אסטרטגיה כלשהי במשחק, ואז משחקים יחד בקבוצות. לפעמים המורה מארגנ/ת את הקבוצות, או שמשחקים נגד אנשים אחרים ברשת. בהמשך אם רוצים – נרשמים כנבחרת בית ספרית לטורנירים שונים.

    עיקרון 2: קידום שוויון

    תכנון שוויוני
    שילוב ילדים ממגוון משפחות בשלבי התכנון של השנה הבאה. להזמין אותם למפגשים ולהקשיב לצרכים ולהצעות שלהם, ולהציע למשל פתרונות לילדים ללא קליטת אינטרנט טובה, ילדים ששומרים על אחים קטנים וכד'. התאמה אישית לכל משפחה.

    אקטואליה
    התייחסות לאירועים אקטואליים שקרו בזמן שהיינו בבית – מקרי גזענות, אפליה וכו'. לעודד מעורבות חברתית ואזרחית.

    פרסונליות
    אפשרות לבחור כמה ומתי לבוא לבית הספר: בעקבות החוויה מהשנה שעברה, חלק רוצים לבוא רק פעם פעמיים בשבוע, וחלק רוצים לבוא כל יום. תלוי במצב בבית, ברצון הילד/ה, בעבודות ההורים (רופאים, מורים….). להקשיב, לבחון כל מקרה לגופו ולאפשר בחירה!

    עיקרון 3: Student Agency

    מוטיבציה
    המחקר מראה שאם מנסים להעביר את התכנים הבית ספריים הרגילים לאונליין, יש ירידה בהישגים בעיקר בקרב תלמידים מרקע בעייתי ובקרב תלמידים מתקשים. לעומת זאת, אם עוברים ללמידה שמובלת על ידי תחומי העניין של התלמידים עצמם, יש עלייה דרמטית במוטיבציה ואפשר לראות הפקה של תוצרים ברמה גבוהה (בתחומי האומנות, תכנות, כתיבה וכד').

    אוטונומיה
    המוטיבציה גדלה כשלתלמידים יש יכולת שליטה בלמידה, לכן כדאי להרחיב את האוטונומיה של התלמידים ולאפשר בחירה מה ואיך ללמוד.

    לחגוג הצלחות
    מומלץ לפתוח את השנה בחגיגת הלמידה שנעשתה בבית. במקום להדגיש את החומר שהפסדנו בגלל המגפה, לספר מה כן למדנו. למשל: ניהול זמן והתארגנות עצמית, שימוש בטכנולוגיה, השתתפות במפגשי זום; חלק למדו איך ללמד אחים צעירים, חלק התחילו עבודה חדשה או השתתפו במחאות אזרחיות שונות. כל אחד מכין פוסטר או שקף להצגת משהו שלמד בחצי שנה האחרונה והוא הכי גאה בו. המורים יכולים להיעזר בזה אחר כך כדי לתכנן המשך למידה.

    Base Camp
    בית הספר כ"מחנה בסיס" שממנו יוצאים לסוגים שונים של מסעות למידה. לדוגמה:

    • בשני השבועות הראשונים מקיימים למידת פרויקטים על מקצועות שונים: ראיונות עם בעליה מקצוע, הכנת סרטונים, תכנון שאלות ועוד. חלק נעשה בביה"ס וחלק בימים שבהם לומדים מהבית.
    • בהמשך כל מורה מציע/ה מספר קורסים קצרים בני כחודש בנושא מסוים (מודולה). הקורסים ניתנים בסבבים מדי חודשיים.
    • התלמידים בוחרים קורסים בהקשר למקצוע שבו בחרו להתמחות, ומקבלים בכל מודולה תוכנית חודשית.
    • באמצע החודש מציעים הצעה לפרויקט ובסוף החודש מציגים אותו.
    • חלק מהעבודה שיתופית וחלק עצמית.
    • כל תלמיד/ה גם מציע/ה פרויקט עצמאי ומוצא/ת מורה מלווה. פעם בשבוע נפגשים לעשות יחד תכנון שבועי.

    ביטול שנת י"ב
    במקום לקיים שנת י"ב מתסכלת שבה סביר להניח שרוב השגרות המסורתיות לא יוכלו לצאת לפועל (מסיבות סיום, נשף וכד'), ולאור העלייה בצרכים חברתיים בקהילה, מכריזים על ביטול שנת י"ב. במקום זאת, כל התלמידים מתנדבים במקומות שונים:

    • עזרה בהוראה לשכבות צעירות בבית הספר או ביסודי
    • עזרה לבעלי עסקים מקומיים (שוליה)
    • סיוע לרשויות מקומיות
    • עבודה בעסקים משפחתיים

    פעם בשבוע נפגשים בקבוצות שייכות קטנות כדי לשוחח על ההתנדבות: מעלים חוויות, חולקים קשיים, מתייעצים. מעין קבוצת תמיכה חברתית עם מורה מלווה. המורים של יב מתפנים לעזרה בכיתות אחרות, וחדרי הכיתות של יב פנויות לטובת ריווח השכבות האחרות.

    עיקרון 4: "מארי-קונדואינג"

    לצמצם (Decluttering)
    האתגרים גדלו והמשאבים כנראה יקטנו. לכן צריך לעשות פחות דברים, אבל יותר טוב. האינסטינקט שלנו הוא להצטמצם רק ללימודי ליבה, אבל אז מגיעים לשיטת כיתות מב"ר ורק מתכוננים לבחינות. זה לא מתאים למצב העניינים כיום. האלטרנטיבה היא ללמד מבחר מגוון של תחומי דעת, אבל בכל אחד מהם להצטמצם למעט נושאים ולהעמיק בהם. לבחור נושאים שמקדמים וול-ביינג ומיומנויות.

    צוותי מורים עוברים על תוכנית הלימודים במקצוע שלהם, ומחלקים את התכנים ל-5 "סלים":

    1. נושאים ספירליים שחוזרים מדי שנה (כתיבת טיעון): לא חייבים לחזור עליהם כל כך הרבה!
    2. Nice to Have: דברים שהוכנסו לתוכנית הלימודים אך אינם הכרחיים. אפשר לוותר כרגע.
    3. נושאים שדורשים רציפות והמשכיות: חומר שבנוי על ידע קודם.
    4. נושאים מהותיים וחיוניים לתחום: ליבת המקצוע.
    5. מיומנויות שחשוב לתרגל שוב ושוב.

    על בסיס כל הנ"ל – מתיישבים לבנות את תוכנית הלמידה, עם מיקוד רק במה שבאמת חשוב!

    גישות מבוססות כישורים (Competency-Based)
    לכל יחידת לימוד ולכל נושא יש מחוון ברור של כישורים נדרשים, ורשימת משימות שמאפשרות לתלמידים להדגים שליטה בנושא. למשל: מבחן בכתב, כתיבת חיבור, הצגת פרויקט, תשאול בעל פה (דגש על הצעת מגוון ובחירה). מי שרוצה ללמוד לבד – מעודדים זאת. מי שצריך ליווי צמוד יותר – מקבל.

    מערכת שעות "בלוקים" (Block Schedules)
    היום נפתח בביה"ס או בבית, במפגש לא-פורמלי עם קבוצת השייכות הקטנה (Advisory), ואחריו יש בסה"כ 4 יחידות זמן:

    • בלוק בוקר
    • הפסקה חברתית + אוכל
    • בלוק צהריים
    • זמן לתרגול ופרויקטים

    כל בלוק = שעתיים, כל מקצוע = 2 בלוקים שבועיים. כל בלוק נפתח במפגש קצר (סינכרוני), ואז יציאה לקבוצות עבודה קטנות. בסוף סיכום בקצרה: "Shipping Check" – מה כבר הושלם ו"נשלח" במהלך הבלוק הזה.

    הבלוק האחרון ביום מוקדש לפעילות בניהול עצמי: אין שיעורים אבל אפשר להיעזר במורים פנויים.

    עיקרון 5: זמן במבנה ביה"ס = זהב

    לפחות 50% מהזמן רצוי להקדיש לשיעורי בחירה ולפעילויות לא-פורמליות. מי שסיים בבית את המשימות של לימודי הליבה, יכול לבחור מבין קורסי הבחירה ופעילויות חברתיות אחרות. מי שלא השלים, יכול לקבל עזרה במשימות שהתקשה בהן.

    Meeting Spaces
    חלוקת כל שטח ביה"ס לאזורי מפגש שבהם נפגשים בקבוצות קבועות, עם עדיפות למרחבי חוץ מסומנים בבהירות.

    תלמידים מובילים
    ועדות וחוגים (Clubs), מנוהלים על ידי תלמידים בוגרים כדי לסכן כמה שפחות מורים מבוגרים בהגעה פיזית למבנה בית הספר. במקרה הצורך, מורים יכולים לתמוך ב-זום.

    "הבית בשביל קוריקולום, בית הספר בשביל יחסים"
    בבית קוראים חומר, צופים בסרטונים, נפגשים בקבוצות קטנות כדי לדבר על משימות.
    בביה"ס – רק מה שלא ניתן לעשות בבית: שיחות על ענייני היום, מפגשים אישיים עם מורים למעקב ולתכנון שבועי, מעבדות, מייקרספייס…

    אופציה מנוגדת: הבית לפרויקטים, בית הספר לליווי ולהקניה (Tutorials).

    עיקרון 6: לטפח למידה במשפחה ובקהילה

    לקראת המעבר ללמידה היברידית בספטמבר, צריך לקחת בחשבון שתידרש תמיכה משפחתית גדולה יותר, וחשוב לתת תמיכה קהילתית למי שחסרה לו תמיכה כזו בבית.

    • להציע למשפחות לקבוע לעצמן משבצות למידה קבועות של הורים וילדים לפי תחומי עניין משותפים (בלי קשר לתוכנית הלימודים הבית ספרית, רק כדי להתרגל ללמוד יחד).
    • להציע עזרה לשכנים, לילדים שהוריהם עובדים עד מאוחר וכו'.
    • לתת עזרה בשיעורי בית בפארקים או בספריות.

    Micro School
    מספר משפחות מתחברות יחד ללמידה בבקרים ולבילוי משותף אחר הצהריים. יומיים בשבוע הולכים לבית הספר כרגיל, ושלושה ימים נמצאים באחד מהבתים של המיקרו-בי"ס (בסגנון קייטנת הורים).
    המיקרו-בי"ס הוא רב-גילי: כדי לאפשר זמן מחשב לכולם, הגדולים לומדים בבוקר ואחר כך משחקים ויוצרים, והצעירים הפוך. ילדים בוגרים עוזרים לקטנים, וכל יום יש הורה אחראי.

    הכול מהבית
    ניתן לאפשר לתלמידים אחראים וחזקים שמעוניינים בכך, ללמוד רק מהבית מערכת מלאה (כולל מפגשים חברתיים סינכרוניים). מלווים אותם מורים מבוגרים או בסיכון, שלא יכולים להגיע פיזית למבנה ביה"ס. יקטין את הכיתות למי שכן מגיע.

    עיקרון 7: למידה ארגונית

    הכרחי להפחית זמן מורה-תלמיד/ה לטובת זמן שיתופי של מורים.

    מורים תחילה
    כל יום נפתח בשעה שבה המורים עובדים יחד. התלמידים מצטרפים מאוחר יותר.

    • פעמיים בשבוע: פגישות זום בנושא מקצועי שהוחלט עליו מראש, וכל המורים במחוז/בעיר יכולים להצטרף ולהתייעץ, לחלוק חומרים וכו'.
    • פעמיים בשבוע: פגישות של מורי השכבה בביה"ס להחלפת מידע ותיאומים.
    • פעם בשבוע: מליאה בית ספרית לשיחה על עניינים כלל בית ספריים.

    שיתופי פעולה מורים-תלמידים
    כדי לפתח דרכי למידה תוך ניסוי ותעייה, כדאי לשתף את התלמידים בהתייעצות מתמדת על היעילות של השיטות השונות.
    שילוב מתודות של כיתה הפוכה עם מינוי של מתרגלים צעירים מבין התלמידים החזקים בכל מקצוע, יכול לשחרר את המורים ליותר עבודה בין-אישית ופחות הקניה פרונטלית לכלל הכיתה.

    לסיכום

    יש פה מלא רעיונות שחלקם קטנים ומתאימים ליישום של מורה בודד/ת בכיתה, ואחרים גדולים ודורשים התגייסות כלל בית ספרית. בכל מקרה, הרעיון הכללי ברור: מערכת החינוך תעשה טעות אם תקטין ראש ותנסה לחזור כמו בובת נחום-תקום למה שהיה לפני הקורונה.

    כמו ששמעתי בסמינר זום בין-לאומי שהשתתפתי בו לאחרונה (היו כל כך הרבה! כבר לא זוכרת איזה מהם): Never Waste a Crisis – לעולם אל תבזבזו משבר! הלמידה ההיברידית עשויה להתגלות כמפתח לשינוי שכולנו ייחלנו לו…

    מורים? תלמידים? מנהלים? הורים?

    קחו את הרשימה הזו, אספו את הקהילה שלכם, ותתחילו לדמיין ביחד את הסיפור של בית הספר שלכם… בהצלחה!!!

    ————————————————————–

    פורסם במקור באתר "מילים שענת" של ד"ר ענת שפירא לביא
    058-4242022 | anatshapira@gmail.com  |  Facebook  |  Blog | My Books


    להגיב
  • מטפלים בצעירים, הבוגרים מטפלים בנו

    [נורית שגב]

     

    היה היו עצי דקל גבוהים ברחוב דגניה אשר בכרכור.

    דקל וושינגטוניה איננו מצל במיוחד.

    אבל העצים הבולטים האלה סימנו את מושבות הברון, בימים שבהם משפחת רוטשילד רכשה אדמות והושיבה איכרים חדשים במולדת העתיקה. אינני יודעת מי אחראי להחלטות תכנוניות, אבל ניכר שהוחלט על אופי גנני מסוים במושבות, ומוטיבים חוזרים בנוף.

    ככה יוצרים תרבות מקומית.

    בערב קר בתחילת 2008 ראיתי טרקטור מזעזע דקל אחרי דקל ברחוב דגניה, מניף אותם באוויר ומניח אותם על הכביש.
    התקשיתי להאמין, גופותיהם של הדקלים הונחו ממש בפתח ביתו של עזרא שפהרד ידידי, שכבר לא היה אז בין החיים.
    עזרא הקביל את פני כשהגעתי לגור באזור, ותרם מנסיונו הרב בנדיבות- השכלתו כאגרונום בריטי סייעה בעיסוקו כחקלאי, והבטיחה שיחות מרחיבות דעת ולב..

    כעת הדקלים מוטלים ברחוב.  לא הגבתי לחורבן שזרע נהג הטרקטור, שאלתי אותו בזהירות מי שלח אותו, ושוב לא הגבתי כלל, כשסיפר לי שנשלח מטעם המועצה.
    באותו הלילה כתבתי. ביכיתי את העצים החסונים, וגם את אזלת ידי.

    מה האפשרויות שעומדות בפני?

    לא יעלה על הדעת להתנגד לשלוחי המועצה. ובכלל, מה יכולתי לעשות. אז כתבתי מאמר, וביקשתי ממאשה דולב, חברתי "הירוקה", עזרה באיתור צלם לתיעוד.

    בבוקר ידעתי שלא אניח לאירוע כזה לקרות שוב.
    החלטתי להשיל מעלי נימוסי חברה, אל מול מחויבות עמוקה לעצים. הרי קולם אינו נשמע.

    משמאל – האלון הפגוע. אמא השתגעת? צילום: נורית שגב

    ככה שבבוקר קר אחד בהמשך אותו שבוע, זיהיתי טרקטור נוגח בעץ אלון בסמוך, ברחוב הנשיא בכרכור.
    לא מתוך כוונה לעקור. העץ רק עמד בדרכו. והוא נתבקש לחפור תעלה לצינורות.
    הפעם זינקתי מהמכונית, אחרי שאמרתי לילדיי – אל תדאגו. אני חייבת.
    נעמדתי בין הטרקטור לאלון ושאגתי- שלא תעיז להתקרב!

    מה קרה? שאל נהג הטרקטור. יש כאן ילד על העץ?

    לא!!!

    יש כאן עץ!!!

    הנהג לא הצליח להבין. כיוון שכיבה את המנוע, שבו אלי נימוסיי הטובים ואמרתי, אתה כרתת כרגע ענף מעץ אלון. שמת לב? אתה כורת את השורשים שלו. אסור לנו להרוג עצים. העץ הזה מוגן ואתה עובר על החוק

    אבל אמרו לי לחפור תעלה, נכלם האיש. מה לעשות?

    לא תוכל לחפור, אם זה אומר שתהרוג עצים.

    הילדים שלי הבינו שלא יגיעו אתי רחוק בבוקר הזה, ויצאו מהמכונית לבית הספר.

    שנים אחרי האירוע סיפרו לי כמה נבהלו (אמא השתגעה?) וגם, על המבוכה הרבה.
    אימהות לא עושות מהומות כאלה.
    עמדתי ליד העץ. לא ידעתי איך להמשיך. לשמחתי, למרות טור המכוניות המתארך ברחוב הצר, איש לא צפצף. יצאו מהמכוניות ונזפו בטרקטוריסט ביש המזל.
    הכרתי שתי נשים שחשבתי שתוכלנה לעזור.

    ואכן, דבי לרר הגיעה מיד, וגם מאשה ואריה האובן.
    ואחריהן יעלה אורן זלאיט ואילנה פלדה, יעל ויאיר וגרשון, מירי ומיקי שרגנהיים, ועוד רבים רבים.
    בשלושת החודשים שאחרי כן כתבתי על כל עץ שנפגע או נכרת. תושבים רבים צלצלו כשהכורת עלה על עצי הרחוב ברחבי המושבה.
    התכנסנו, תושבים חובבי עצים, לפגישה בבית ויצו כרכור, ונפגשנו עם כל מי שהסכים לספר מה כוללות תכניות הפיתוח ואיך ניתן לשמור על העצים תוך כדי עבודה. ביקשנו שתהליכי תכנון ינוהלו ע"י מתכנן נוף.

    השכן טיפס על האלונים ב 2008, עץ מוגן – אסור לכרות! השלטים עדיין כאן, גם האלונים. צילום: נורית שגב.

    גרשון העו"ד התנדב, והחתמנו 120 תושבים על התנגדויות לכריתת עצים בתהליך בנייה שאיים על חורשת האיקליפטוס בכרכור, באותם לילות גשומים וקרים.
    חלקנו נסענו לוועדה המחוזית בחיפה.
    יאיר טיפס על האלונים ותלה שלטים – לא לכרות! עץ מוגן! ואילנה פלדה הכינה שלטים ציוריים ועליהם כיתוב אני עץ מוגן.

    עבודות הפיתוח גבו את חייה של שקדיה עצומה, נציגה נדירה של עצי השקד במישור החוף. היא עדיין לא פרחה באותו חורף ועל כן קיפחה את חייה ("זה היה עץ מת!").

    הזמנתי את הקהל הגדל של אוהבי העצים לעצרת להגנת העצים, ובאחד מימי ששי החורפיים הבאנו את ילדינו לרחבת המועצה והקמנו מצגת זיכרון משאריות השקדייה הכרותה.

    אחרי מספר חודשים של מאמרים, מחאות ותלונות תושבים נראה היה שהמועצה הבינה שפגיעה בעצים לא תזכה איש בתהילה. לא התקבלו החלטות על מדיניות שונה, אבל חלק מעבודות הפיתוח זכו לתכנון מחודש, וכך ניצלו מרבית עצי האלון ברחוב הנשיא.

    תכנון החניות הראשוני לא התייחס כלל למיקום העצים, וג'ולי לוי פלד הדגימה מהו תכנון משופר.

    בשנים הבאות הסתבר לי שעזרא שפהרד שתל את אותם אלונים עם נכדתו, ושוב הודיתי לו בלבי. היערות המקומיים של אלון התבור צמחו פעם בצפיפות באזור, הכחדתם החלה בימי הטורקים וממשיכה גם בימינו.

    גם על דרך הבנים שימרנו את מרבית העצים, ועד היום נהנים הולכי הרגל מצילם של העצים שנותרו.
    אל כל רחבי המושבה הגיעה ידיעה, שכריתת עצים איננה מותרת לאיש. גם לא לאנשי הרשות. והתושבים שיתפו פעולה, צילמו את נהגי הטרקטורים ובדרך כלל הפסיקו כך את הכריתה האגבית.

    נהג זועם אחד דהר אלי בטרקטור חדיש וגדול, כיוון שהבחין שצילמתי אותו בעת פגיעה בעץ.
    אינני חושבת שהתכוון לדרוס אותי, אבל קפצתי אל המדרכה בזריזות מפתיעה.
    בהמשך הקים ראש המועצה חיים געש ועדת עצים בראשותה של ד"ר נורית השמשוני יפה, שהיא חובבת עצים אבל מקצוענית בממשל ציבורי, ושנתיים אחר כך הכירה המועצה בחשיבות העצומה של נוכחות העצים במושבה.

    כעת אנחנו שוב בעיצומו של בולמוס המכונה "תנופת פיתוח".

    שוב שומעים על העצים אשר עומדים בדרכם של בעלי יוזמה וממון.

    אינני מתנגדת לבנייה ופיתוח, זה בלתי נמנע וגם חשוב. רבים רוצים להתגורר עמנו. יבורכו. אבל איננו יכולים לוותר על עצים. מול האתגר הגדול הזה, נדרש תכנון מוקפד ואחראי.

    כך שלפני כשנה החליטו אסנת בר-אור ומאשה דולב לעשות מעשה, ופתחו במהלך חשוב: התוויית מדיניות עצים שתחייב כל מי שעוסק בבניה ופיתוח ברחבי פרדס חנה כרכור. חבר המועצה עו"ד אביעד סיני הוזמן לסיור בנושא מצבם העגום של העצים, והיעדרם מאזורים מרכזיים במושבה.
    אביעד הפליא בשיתוף פעולה וגם גור רתם, אגרונום המועצה הנלהב, נתן את ידו למהלך.

    כיוון שקיבלו את ברכתה של הגר פרי יגור, ראש המועצה, החלו לגבש מסמך מדיניות..
    לשם כך גייסו אותנו, מתכננות הנוף.
    דבי ג'ולי ואני, שמחנו להתנדב ולכתוב מסמך מפורט שעניינו שמירת העצים הקיימים, ושתילת עצים חדשים.

    חשוב היה להבהיר שאנחנו איננו משמשות בשליחותן של פיות היער. אין מדובר בגחמות או טעם אישי.
    לעצים בוגרים משמעות אקולוגית עמוקה, ותפקידם בקליטת גזי חממה, ייצור חמצן, ייצוב הקרקע, הצללה (וגם בתחושת רווחה פיסיולוגית וזירוז מרפא) – לא יסולא בפז.

    בפגישה מומחים מקדימה לפגישת ועדת איכות הסביבה ניסיתי להסביר-

    אנחנו מטפלים בעצים צעירים, אבל עצים בוגרים מטפלים בנו.

    וכך, 12 שנים אחרי כתיבת המאמר הראשון, מליאת המועצה עומדת לקבל את המסמך שיבטיח מדיניות נכונה בעניין העצים.

    ראש המועצה בימים האלה, הגר פרי יגור, מכירה בערכם של עצים. אין להקל ראש בתמיכתה, מנהיגותה נדרשת אל מול שותפיה אשר חלקם עוינים עצים סוררים… יתכן שעוינים באורח פעיל.
    אריה רפפורט הוא מהנדס המועצה, והבטיח לעבוד בתיאום עם מחלקת שפ"ע, ולאכוף על היזמים את ההוראות בעניין עצים. ראש אגף שפ"ע, אודי קוברסקי, מכבד אותם ופועל לשמירתם, אגרונום המועצה גור רתם מסור להם עד בלי די. שירה ליאון זכות היא השושבינה, ובתפקידה כרכזת הקיימות ביחידה לאיכות הסביבה, טווה חוטי זהב בין התושבים והעצים לאחראים במועצה. גיא נעים, הוא המידען במועצה, מנגיש את החומר הרב לקראת פגישות התושבים ואנשי המועצה, ומביא המלצות ממועצות וערים שהקדישו מאמץ למסמכי מדיניות. עו"ד אביעד סיני הוא כיום ראש ועדת איכות הסביבה, ועוזר לקדם כל יוזמה ירוקה בתנופה גדולה ומבורכת.

    אז יש מקום לקוות שפרוייקטים מכל סוג, אשר עוסקים במרחב הציבורי של פרדס חנה כרכור, ינוהלו ע"י אנשי נוף, והכללים ייאכפו מתוך הסכמה רחבה.

    כעת אנחנו נושאות עינינו אל העתיד.
    העצים הקיימים ישולבו ביערות מאכל, וכך נאפשר לילדינו ליהנות מתותי עץ, תאנים וחרובים בגני הילדים ובבתי הספר.

    במרחב הציבורי נשתול שכבות של עצים גבוהים ונמוכים, שיחים ובני שיח, משתרעים ומטפסים.

    כאלה שמותאמים לאקלים, ויודעים ליצור מרחב מוגן, מוצל ומזין.

    ויחד עם ההחלטה על מעבר לגינון בר קיימא, והכנת מיפרט גינון בר קיימא מקצועי, נוכל להתגאות בשימור אוצרות העצים הקיימים, והקמת בסיס יער מאכל. אלה, בתורם, יהוו מרחב מזמן לפעילות קהילתית ענפה, כמו שנדרש במושבה מגוונת כמו שלנו – מרובת פנים, מורכבת ומאתגרת.
    ואולי נזכה להרחיב כך את מעגלי השיח והעשייה גם לשכנים קרובים, גם רחוקים, בני היישובים והכפרים, אשר בתוכם אנחנו חיים.

    נורית שגב
    כרכור, 7.7.20

    הנה מסמך המדיניות שגובש

     


    להגיב
  • מוכרחים להיות אופטימי

     

    ימים קשים. הקיץ מגיע ואיתו היתושות. לחצי מאיתנו אין פרנסה. העם מפולג מאי פעם. ובראש הפירמידה יושבת לה ממשלת חזירים מנותקת ומגעילה. האמון במוסדות השלטון אבד והתקשורת, שפעם נקראה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מתפקדת אולי כטמגוצ'י, שהוראות מלמעלה מאכילות אותה. אין באמת אופוזיציה ונראה שאין הרבה מה לעשות, חוץ מלהמשיך ולקבל בהכנעה וחוסר ברירה עוד גזירות והגבלות. שלא לדבר על צמידים וכפיית חיסונים ושאר זוועות…

    אז איך אפשר להיות אופטימים (Fake it till you make it)?

    אנשים התעוררו. כן ובעיקר אלו שפעם לא הרימו את הראש שלהם ממסך הטלוויזיה. אפילו אמא שלי כבר מבינה שלא כל מה שאומרים בערוץ 2 או בידיעות הוא נכון. וההתעוררות הזאת היא בכל העולם.

    יותר ויותר אנשים מבינים שצריך לשנות את השיטה. לפרק ולהרכיב מחדש. לא לבחור במפלגה אחרת והבטחות סרק אחרות. זה תהליך שייקח זמן אבל הוא חיובי.

    אנשים התקרבו – מעולם לא היתה כ"כ הרבה עזרה הדדית ותמיכה של האזרחים אחד בשני. הסולידריות מרימה ראש וזה יפה ומרגש.

    אנשים מתחברים. הרבה קבוצות חדשות נוצרו לשיתופי פעולה, התכוננות לעתיד, פעילויות משותפות.

    משפחות מבלות הרבה יותר ביחד – אבות שמבלים עם הילדים שלהם לא רק בסופ"ש, אימהות שמוצאות זמן לכל מיני חלומות שפעם לא היה זמן עבורם.

    הרבה יותר אנשים מבשלים בעצמם (יותר בריא), מגדלים לעצמם את האוכל, מתעניינים בבריאות ולא רק במחיר או בטעם.

    אנשים עושים יותר ספורט (גם אם השמינו בקורונה), מבינים שחשוב לחזק את המערכת החיסונית, לצאת לשמש, להזיז את הגוף, לחשוב חיובי…

    אנשים צורכים פחות, נוהגים פחות, טסים פחות, מבלים פחות = פחות תאונות, פחות זיהום אויר. פחות. יותר חיות ויותר טבע פראי. אויר נקי יותר והרבה יותר שקט.

    אנשים קונים יותר מקומי. מחברים שלהם, מהשכנים שלהם. מחזקים כך את הקהילה המקומית.

    ובעיקר כשכל זה ייגמר (וברור שדברים לא יחזרו להיות בדיוק כמו פעם), נהיה אסירי תודה לרגילות, לשיעמום, לפשטות ולימים שבהם "לא קורה כלום"…

    תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר… (רק שייגמר כבר הלילה)

     


    להגיב
  • לחיי קפה ביאליק! פרויקט ההדסטארט של מירב בן שלמה

     

    [מירב בן שלמה]

    לתמיכה בפרויקט >

     

    כשפרצה הקורונה חשבתי שנעבור שבועיים של סגר ונחזור לפעילות. בקטנה. טעיתי. הסגר של המסעדות ובתי הקפה נמשך ונמשך כבר שלושה חודשים. במהלך הזמן הזה הצטבר האבק ותפחו החובות. ואז הגעתם אתם, המון מיושבי הקפה וחברים, הצעתם לעזור, לתמוך ולקחת חלק. אין לי מלים לתאר כמה זה מרגש ומחמם לב, וכך גם צץ לו רעיון ההדסטארט. עם קצת עזרה והרבה ביחד, נוכל לחזור.

    בלי קשר לקורונה, יש תכניות להפוך את הבניין לחמש קומות מגורים. זה יקרה כנראה בשנה הבאה. המחשבה לסגור את ביאליק בלי להספיק להיפרד מהאמנים, מהצוות, מכולכם, בלי עוד מלא בירות וצ'ייסרים, קשה מנשוא. ככה נפרדים?

    החלום שלי הוא להיפרד כמו שצריך. לסגור את השנה ה-25 של ביאליק בחגיגה מתמשכת עם הופעות, אלכוהול, קפה טוב ופגישות משמחות.

    לכן ההדסטארט.

    אוהבת אתכם ומחכה כבר שניפגש בביאליק ונרים כוסית לחיים 🙂

    לתמיכה בפרויקט >


    להגיב
  • מהגינה של נמרוד – חקלאות אורגנית מקומית ואקולוגית

     

    אירוע קהילתי אפטר שבועות בגינה – פתוח לכולם!

    ביום שישי 5/6/20

    מה בתכנית?

    ?12:30-13:30 התכנסות, שולחן פתוח, והחלפת זרעים.

    ?13:30-14:30 פעילות בהנחיית גד אסתרין סו-טאי ועיסוי
    "לשחרר את הגוף לשחרר את הנפש"

    ?14:30סיור ליקוט עם המרכז המקצועי לליקוט – מלקטים עם הברקוביצ'ים

    ?16:00-17:00 גינה פתוחה, גינות קייץ ביתיות – שיח פתוח בהתאם לשאלות שיעלו.

    האירוע פתוח לכולם, ילדים ומבוגרים וללא עלות.

    החנות תהיה פתוחה בין השעות 08:00-17:00 עם שפע תוצרת אורגנית מובחרת

    בואו באהבה ?

    כתובת: רחוב מגד 5 פרדס חנה- בקצה הרחוב צמוד לשדות
    קישור לאתר: https://www.nimrod.bio/
    פרטים בטלפון: 052-4242342

     


    להגיב
  • גן בית. גן ייחודי בפרדס חנה שהוא גם בית. הצטרפו אלינו!

    נשארו עוד מספר מקומות!

     

    גן בית.

    קראנו לגן שלנו "גן בית" כי זו ההתכוונות העמוקה ביותר שלנו – שכל ילד וילדה ירגישו שהם באמת בבית.

     בו מתאפשר להם להרגיש בנוח עם כל מי שהם.
    ילד זקוק לחום ואהבה לא מותנית. לתחושה שהוא אהוב גם ובעיקר כשלא טוב לו. הוא רוצה לחוש ביטחון ותחושת שייכות.
    להרגיש ב ושמותר לו להיות מי שהוא.

     בו רואים את הניצוץ הייחודי של כל אחד ואחת והמתנה החד פעמית שלהם לעולם
    מקום בו מקשיבים למה שהם אומרים ומנסים להבין גם את מה שלא נאמר, שמוחזק בליבם.

     בו לא מכתיבים בכל רגע ורגע מה לעשות אלא מאפשרים לילד להתחבר לחופש ולרצונות העמוקים
    החופש להיות, החופש לעשות, החופש להתבטא, לבהות או לחלום

     בו המרחב יפה ומסקרן למשחק הנאה וחקירה
    אנו מאמינים שהכמיהה העמוקה של ילד לחקות את המבוגר ולהיות חלק מהעשייה היומיומית. לכן בגן יש "סביבת לימוד טבעית" בה הילדים יוכלו לעשות יחד איתנו המבוגרים ואנחנו המבוגרים חוזרים ולומדים מהם איך לחיות ברגע…

     בו המנהיגות של הגננים היא מתוך הקשבה ונוכחות היוצרת מרחב לקשר משמעותי
    אנו רואים במפגש עם הילדים הזדמנות לגדילה רוחנית והרחבת יכולת ההכלה, האהבה העצמית והקבלה.

    אנו מאמינים בתהליך קליטה הדרגתי ועוטף המותאם באופן אישי ומלא לצרכים של הילד וההורה.

    אנו רואים את הילדים כמראה לעצמנו. משתדלים שלא לשכוח את הילדים שהיינו אנו ואת הילד שעדיין חי בתוכנו.

    הגן כולל מרחב פנימי מגוון ומזמין, חצר ענקית עם עצי פרי, בריכה, טרמפולינה, שלל מתקנים ונדנדות, טווס אחד ועוד הפתעות.
    פעם בשבוע נבעיר מדורה או תנור ונאפה יחד מאפים טעימים.
    נצא לטיולים בסביבה הקרובה ונגלה יחד את קסמו של הטבע.
    בגן יש הרבה מוזיקה (גם בלייב), הרבה ריקודים והרבה שמחה.
    האוכל טבעוני, טרי ומגוון (עם הרבה פירות וירקות).

     

    גן ממוקם ברחוב הראשונים ומיועד לגילאים 2-5 (הצהרון מגיל 4-10).

    בגן מקסימום 18 ילדים. עם 3 אנשי צוות.

    הגן פועל בימים א'-ה' בין השעות 08:00-13:30 (כולל צהרון עד 16:00 – אפשר לקרוא על הצהרון כאן >). 

    מוזמנים לבוא לבקר, לשאול, לפגוש את הצוות ובעיקר להרגיש ב

    לפרטים נוספים: גיל 054-2358883


    להגיב
  • הבית העגול פותח את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה

     

    מה תפקידו של בית הספר כיום וחינוך בכלל?
    בעבר הרחוק תפקיד הורה היה ברור יותר ואולי אף פשוט יותר מהיום. ההורה היה חי את חייו והילד לקח חלק בחייו דרך צפייה והשתתפות ככל הניתן. ככל שהילד התבגר ומיומנויותיו השתכללו, הוא השתלב יותר ויותר בעולם המבוגרים עד לכדי לקיחת חלק פעיל ושווה זכויות וחובות בקהילה. הלמידה היתה אינטגרלית כחלק מהחיים בשבט או בכפר. כך גם הילד רכש את המיומנויות הנדרשות עבורו כדי לשגשג כבוגר.

    ומה היום?
    ב-150 השנים האחרונות חינוך שמוסדר על ידי המדינה ומבוצע על ידי בעלי מקצוע – מורים – במסגרת יעודית הפך לקונבנציה. מטרת חינוך זה מימיו הראשונים היתה להכשיר את הילדים לעתיד. לצורך כך הוא מעניק לילדים מיומנויות וידע שבאופן מסורתי אמורים לסלול את דרכו של הילד לעתיד בטוח.
    עד כמה כיום אנו יכולים ואמורים "להכשיר" את ילדינו לעולם העתיד? האם גם היום תפקידנו כהורים ומחנכים הוא להכין את ילדינו לבגרות ואם כן כיצד עושים זאת בעולם בו קצב השינויים הולך וגדל מרגע לרגע וחוסר הוודאות לגבי כיצד תיראה האנושות הולך וגדל? לאף אחד אין מושג איך תיראה האנושות בעוד 10 או 20 שנה, מהן המיומנויות ואיזה ידע יצטרכו הדורות הבאים לשכלל. אז אם כך, מה תפקידנו בעידן זה של חוסר וודאות כלפי הילדים שלנו?

    ועל כך עונה דן לסרי:

    "אני נוהג לומר, כדי לסבר את האוזן, שהדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי. ואני באמת חושב שזה נכון, שגם בדיעבד, חיי עומק בהווה תורמים לחיי עומק בעתיד, אבל האמת היותר אמיתית היא שלא אכפת לי. לא מעניין אותי מה הם יהיו כשהם יהיו בני שלושים וכיצד הכנתי או לא הכנתי אותם לעתיד הזה. אינני מבין בעתיד, ויש לי חשד שגם אחרים לא ממש מבינים בו. כל מה שמעניין אותי הוא שכעת הם ימצאו את הדרך ללבם, שכעת הם יהיו נאמנים לעצמיותם, שכעת הם יגלו את האפשרות של קשר עמוק עם מה שמעבר, שכעת יהיו חיים".

     

    הבית העגול הוא שמורת טבע חינוכית, בית חינוך הפועל ברוח דיאלוגית חופשית המאפשרת לילדים להיות מי שהם. אנו רואים את הילד (והמבוגר) כאדם שלם אשר נועד ויכול לערוך בחירות חברתיות ולימודיות בהתאם לאישיותו, לקצב שלו ולצרכיו העמוקים.
    לכן יש בבית העגול דגש מיוחד על תקשורת אישית, קרובה ופתוחה: אנשי הצוות מלווים כל ילד מקרוב ועוזרים לו בסבלנות ובאהבה להכיר את עצמו ולכוון את בחירותיו.

    לילדים בבית הספר יש עצמאות מלאה בבחירת סדר היום ותחומי הלימוד שלהם תוך שהם מלווים בחונכות מכילה, מעצימה ומפתחת מצד הצוות, בכל דרך בה הם בוחרים. לילדים יש את החופש להיות מי שהם, לבטא את עצמם, להתנסות וללמוד מתוך עניין פנימי.

    בשבועות הקרובים אנו מבצעים תהליכי הכרות והרשמה לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) לילדים העולים לכיתה א' וכן למספר מקומות בכיתות ב'-ט'.
    אנו מזמינים כל מי שמאמין בדרכנו או שסקרן לשמוע עוד על הדרך שלנו, להכנס לאתר (www.bait-agol.com)  ולהצטרף לאחד מערבי ההכרות הקרובים  (לפי הנחיות משרד בריאות ככל הנראה בתקופה הקרובה ייערכו בזום).

    להרשמה >


    להגיב
Close