מאת אייל כגן *
בדיוק עוד חודש מהיום, יצא לדרך ה"בית פתוח" בגלגולו השלישי, והפעם תחת השם "אמנים במושבה". כבר עכשיו, ולמעשה בחודשים האחרונים עמלים לא מעט אמנים על עבודתם, לקראת מה שנתפס בעיניהם ובעיני רבים כחגיגת אמנות אחת גדולה שנחשפת לעיני הקהל הרחב כשבועיים לפני הפסח. שילוב של אמנות ומכירות. נזכיר, כי בשנתיים הקודמות, נקרא האירוע – בו פותחים אמני פרדס חנה וכרכור את ביתם , ומציגים את הבציר שלהם – "דרך האמן", ואילו השנה כאמור, אנו עדים שוב לשינוי שם ולא בכדי. לא מדובר פה רק בסמנטיקה, אלא משהו שהוא הרבה יותר עמוק.
עיקר הויכוח בין מצדדי "הבית הפתוח" לבין תומכי "דרך האמן", נסב על שני צירים עיקרים שקשורים ביניהם. באופן מסורתי אירועי הבית הפתוח כללו בתוכם גם את יום השבת שהוכיח את עצמו לאורך השנים כיום מוצלח כלכלית, רוצה לאמר יום שבו עושים קופה. במשך כתשע שנים עבד הפורמט המקורי, שהוציא את שמעה של פרדס חנה וכרכור למרחוק ומיצב אותה כמושבת אמנים. בעיקר בשל הראשוניות שבו והן בשל העובדה שברחבי היישוב – בשונה אולי ממקומות אחרים – אכן פועלים אמנים רבים. כדרים, ציירים, מעצבות מוצר, תכשיטניות, פסלים ופסלות, מעצבות אופנה ועוד. שפע ססגוני, שמרחיב את הלב. ולמרות זאת, במעין חלחול איטי, היה מי שסבר בקרב האמנים כי האירוע הפך ברבות השנים להפנינג שהוא יותר מכירתי ופחות אמנותי, מה גם שברחבי הארץ החלו לצוץ תחת כל עץ רענן "בתים פתוחים", עובדה שגרעה מהייחודיות של האירוע המקומי ואף הובילה בהכרח להתמעטות של מבקרים ביחס לכמויות האנשים שזרמו ליישוב בשנים קודמות.
התחושה שהמותג "בית פתוח" מיצה את עצמו מהסיבות שמנויות לעיל, הוביל בעצם לניסיון של חשיבה מחודשת , תוך חיבור של האמנים המקומיים עם אנשי המתנ"ס שהיו שותפים לאורך השנים ליוזמת הבית הפתוח. וכך בשנתיים האחרונות , יצאו לדרך אירועי "דרך האמן", מתוך ראייה רב שנתית שנועדה, לאפשר פעילות אמנותית לאורך כל השנה ולאו דווקא בשבועיים שלפני פסח. כך לדוגמא, דובר על מסלול (ומכאן גם השם) קבוע של סטודיות שימשוך אליו מבקרים לאורך כל השנה. התחושה הייתה שהמותג החדש בתוספת האירועים הכלליים שנלווים לו ושיתוף עם תחומים חדשים כמו שירה, תיאטרון, מוזיקה וסיפורת (יש בישוב 4 הוצאות ספרים), ייקחו את "הבית הפתוח" הישן והטוב לדרך חדשה ומשודרגת, ובכך גם יבדלו את פרדס חנה וכרכור משאר המקומות. אותם מקומות (בעיקר ישובים קהילתיים או כאלו שהם בעלי אוריינטציה קהילתית) שעדיין התעקשו ואולי אף מתעקשים על הפורמט הישן של אירוע מקומי שמתרחש באחד מסופי השבוע שלפני פסח ומאפשר קניות מרוכזות של מתנות לקראת החג.
והייתה עוד סיבה- וכאן אנחנו חוזרים בעצם לציר השני. לאורך השנים (זו השנה ה-12 במספר) תמיד צצה ועלתה שאלת השבת. אירועי הבית הפתוח , נערכו לאורך שנים בשישי שבת ועוררו תרעומת בקרב הציבור הדתי. זו גם הסיבה, שהאירועים נעשו תחת המטרייה של המתנ"ס על מנת שלא לסבך את המועצה , או יותר נכון את ראש המועצה בעימות חזיתי עם חברי הקואליציה שלו שמגיעים מהמגזר הדתי. לא שלא היו ניסיונות הידברות, בין האמנים לבין הממונים על ענייני הדת בישוב. חברי ועד האמנים (כן, בכל גוף צריך גם ועד), נפגשו לפני מספר שנים עם רב היישוב ונתקלו כמובן בחומה בצורה ובהתנגדות גורפת. ההתנגדות לא הייתה רק פאסיבית, אלא לוותה באיומים, בהסרת שלטים ושליחת מכתבים שקוראים לאמנים המשתתפים "שלא לחלל שבת". במובן מסוים, "דרך האמן" שנוסדה כמיזם משותף של המועצה והאמנים, נסוגה בפני השבת ותמורת התמיכה התקציבית של המועצה וכך הוחלט שהאירוע יתקיים רק בימי חול, קרי: רביעי-חמישי-שישי ומוצ"ש. דא עקא (כמו שאומרים המשפטנים) שהאירוע, לפחות בשנתו הראשונה לא הוכיח את עצמו כלכלית, לפחות עבור חלק מהאמנים , ולאחר שגם בשנה שעברה, הכלכלה נדחקה הצידה , ביקשו רוב האמנים לחזור לפורמט שכולל את סופהשבוע וכמובן גם את השבת.
וכך בעצם הגענו לגלגול השלישי שקורם עור וגידים בימים אלו. מאחר שהימים הם ימי מיתון, והמועצה המקומית הודיעה בריש גלי שאין לה תקציב ל"דרך האמן", החליטו האמנים לקחת את העניינים בידיים ולעשות מעשה. 82 אנשים מכל רחבי המושבה , התאגדו כדי לשמר את המסורת והחליטו להוציא לפועל את אירועי הבית הפתוח/דרך האמן באופן פרטי. ללא תקציבים ציבוריים, ללא תמיכה של המועצה, אלא על ידי שליחת היד אל הכיס. מתוך ההבנה הברורה שאם הם לא יעשו את זה אף אחד לא יעשה את זה בשבילם. מדובר בקשת רחבה של משתתפים מכל התחומים, שמייצגים כמובן מגוון רב של דעות וכולם מבקשים דבר אחד: להציג את האמנות שלהם בחגיגה אחת מרוכזת. ואם יהיה שכר בצידה, מה טוב. בל ניתמם. ישנם אמנים שמתעתדים לפתוח את ביתם ביום שבת, וישנם כאלו שלא. איטס א-פרי קאנטרי ואיש הישר בעיניו יעשה.
אז זהו שלא. מהרגע שנודע לדתיים (וכמובן שמדובר בגוף אמורפי למדי), שאירועי "אמנים במושבה" (השם שונה לבקשת המועצה שטוענת לזכויות יוצרים על המותג "דרך האמן", דבר שמוטל בספק, אבל לא ניכנס אליו כרגע), יתרחשו גם בשבת, הם החליטו לנקוט בפעולה. לדברי ראש המועצה, הללו מתעתדים לדאוג לכך שפקחי משרד התמ"ת (שנמצא בשליטת ש"ס), יגיעו ליישוב ביום שבת, וירשמו קנסות לאלו מבין האמנים שהעזו לפתוח את ביתם ביום ההוא. ומה עם חילול שבת. אל דאגה, הפקחים הם "גויים של שבת". אלו שהדת מתייחסת אליהם "כזרמת סוסים זרמתם". אבל, מה לעשות , מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת. שהרי כל בני ישראל ערבים זה לזה. עד שזה מגיע לשבת.
בואו נחדד את הנקודה, אמן פועל בביתו הפרטי ומבקש להציג את משנתו האמנותית, גם בשבת. האם ניתן לאסור זאת עליו. האם אין במדינת ישראל חופש עיסוק, וחופש מצפון. האם יעלה על הדעת של מי מהאמנים או של סתם אדם מהיישוב לבוא ולסגור את בתי הכנסיות, שגם הם פועלים בשבת וגם אליהם מגיעים המון רב של אנשים. יותר מכך, אלו המצדדים בקדושת השבת כקרדום לחפור בו על מנת להנציח ולהשליט את אמונתם יכולים מחר בשם אותה אמונה לסגור גם תיאטרון הידית ותיאטרון התיבה שהרי נשים מופיעות שם וכידוע "קול אישה בערווה", ואילו כל קהל האמהות החד הוריות שרבות מהן מתגוררות ברחבי המושבה צריך אף להתחיל ולחשוש שכן בבתי הדין הרבניים "אישה פסולה לעדות". אז נכון, הקיצון כאן ברור, אבל הוא נועד להמחיש את הנקודה. מדינת ישראל איננה מדינת הלכה. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ויהודית.
ולגבי היהדות. ממש בסופה השבוע האחרון, ראיתי בטלוויזיה ("אם כל חטאת") את דב אלבוים מראיין את פרופ' משה הלברטל. האיש הינו חוקר בעל שם עולמי בתחום הפילוסופיה וההלכה היהודית ונחשב לאחד החוקרים החשובים במדעי היהדות בימינו. האיש חובש כיפה. אחת השאלות החשובות נסבה סביב שאלת הפרשנות ההלכתית. הרי ידוע שבמסגרת הפסיקה היהודית, מדגישים הפוסקים (תנאים, אמוראים, גאונים ראשונים ואחרונים וכמובן פוסקי הדור הנוכחיים), בסוגיות מסוימות כי ידיהם כבולות שכן הדברים ניתנו מדאורייתא (מהתורה). רוצה לאמר שאם נכתב "זכור את יום השבת לקדשו", אין לפרשן המאוחר כל דרך לסטות מציווי זה שכן הוא דברי אלוהים חיים. אלא מאי? מבהיר פרופ' הלברטל שלאותם פוסקים (שכמובן, הם מאוחרים מבחינה כרונולוגית לתורה), תמיד הייתה נתונה חירות הלכתית לפרש את הדברים. וברצותם הם מאוד יצירתיים (והראיה , שעון שבת או מעלית שבת) וברצותם נוח להם להסתתר תחת כנפי התורה ולאמר שהם מנועים .כלומר, ההסתופפות באוהלה של תורה היא למעשה פוליטית ונועדה לקדם או לשמור על ערכים שנוחים לאג'נדה הדתית ושל הגוף שמקדם אותם (לדוגמא חוסר הרצון של האורתודוקסים לקבל גיורים שנעשו כהלכה על ידי רפורמים – א.כ.).
שיהיה ברור, אמני פרדס חנה וכרכור לא מעוניינים לפתוח שוב במלחמות השבת ויחד עם זאת, לא ניתן לחשוב על מצב שבו מיעוט דתי יכפה את דעתו על הרוב החילוני. נזכיר כי הן כרכור והן פרדס חנה נוסדו כיישובים בעלי אוריינטציה חקלאית (כרכור כמושב ופרדס חנה כמושבה). ההתארגנות כאן היא התארגנות פרטית וככזו אין שום מקום להתערבות של פרנסי הציבור הדתי. קרב אחד של יוזמה חופשית (השיקשוק שנסוג בפני כוחות החוק והסדר ובקרוב יהיה מתוחם בגדרות), כבר הפסיד הציבור, ונדמה שגם את הקרב הבא על אופיו החופשי של המקום, הציבור עומד להפסיד.
לא נותר אלא לתהות להיכן נעלמו כל אלו שעדיין סבורים שהתורה " דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". השמחה הייתה גדולה יותר אילו אלו הפועלים בשם הדת היו פועלים בדרכם של רבי עקיבא והלל הזקן שתמצתו את התורה לשתי מנטרות עיקריות. "ואהבת לרעך כמוך " ואל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ושניהם היו תנאים. כלומר ראשונים במדרג הפרשנים. או במילים אחרות שמתאימות לזממנו. Live and let live. חיו ותנו לחיות.
שבת שלום
_________________________________________________________________
*הדברים שנאמרים כאן הם על דעתי האישית. לא נבחרתי ולא בחרתי לייצג את דעת הכלל.
אם מי ניתן ליצור קשר על מנת להתשתתף ביום זה?
כלומר להכנס למפות וכו'..
לאייבי, איתך הסליחה. משום מה ישב לי אייבי נתן בראש. המפות יחולקו בתחנות הדלק ובבתי האמנים ובתחנות הדלק באזור.
וכאן אולי תוכלי לקבל מפה במייל כשהיא תהיה מוכנה:
derech.haaman@gmail.com
לאייל, שלום.
תודה על התאריכים המדויקים. רשמתי ביומני ונגיע. אני בחורה, אגב, ולא בחור. לא שזה משנה מבחינת הבזבוזים, אבל בהחלט עלה צורך עז בבזבוז לאחרונה. אשמח אם תפרסמו גם בעכבר העיר באזור המרכז איפה אפשר להשיג את מפת המשתתפים, או אם אפשר לקבלם באי מייל. תודה.
הבעיה שיש כאן דיון בתוך המשפחה, איפה אלה שאיתם צריך להתדיין. ברור שאין עם מי וכמו שאמרת אייל יש כאן רק צד אחד משלם את המחיר
אייבי 10, יהיה אירוע, הוא יתקיים בסופהשבוע האחרון של מרץ בתאריכים 26,27,28. תהיה מפה מסודרת, יחולקו חוברות שעכשיו עובדים עליהן עם כל האמנים שמשתתפים. יהיה שמייח ובכיף.
אתה מוזמן לבוא ולבזבז קצת ואולי גם הרבה. לך תדע.
בינתיים כדי שתקבל מושג אתה יכול להתרשם ממה שקרה פה בשנים קודמות בלינק הזה:
https://local-blog.co.il/home/?p=1802
אולי לא להפעיל את הבית הפתוח זה לא מחיר כל כך כבד?
אולי לא להפעיל את השיקשוק כי זזה מפריע ליוסי זריהן זה גם לא מחיר כל כך כבד?
אולי לא להפעיל את בית רכס לטובת הילדים בימי שישי זה גם לא מחיר כל כך כבד?
אולי לא להפעיל את הבריכה בשבת זה גם לא מחיר כל כך כבד?
למה יש לי תחושה שרק צד אחד משלם פה את המחיר?
לאייל, וגם לאחרים
שלא תהיינה אי הבנות, אני בעד ושותפה למאבקים שאני מאמינה בהם.
אבל אני מתעקשת להאמין ( וגם לפעול) בשיתופי- פעולה גם עם אלה שחושבים אחרת ממני.
יופיה של פרדס חנהכרכור הוא בהטרוגניות שלה, לא יישוב קטן ואחיד..
השינוי שאני רוצה ופועלת להשגתו הוא שנשמור על ההטרוגניות ונדאג לייחוד.
( וכן, אני אחת מה-3 הבודדות)
ולהטרוגניות יש "עלות".. אולי לא להפעיל את הבית הפתוח בשבת זה לא מחיר כל כך כבד?
לא הצלחתי להבין: בסופו של דבר תקיימו את האירוע או לא? ומתי? והאם יש מפה מסודרת של המקומות שייפתחו? אם יש רצון לראות שורה תחתונה כלכלית, אנא ארגנו את העניינים ופרסמו אותם בהקדם, כדי שמי שרוצה לבזבז קצת – כמוני – יוכל להגיע. תודה.
נכון. את צודקת. יותר מזה , געש עם 6 חברי וחברות מועצה (3) חבר ל-4 דתיים. אז מה? אז זה אומר שצריך לקבל את זה כ"ככזה ראה וקדש".
"ארבע אמהות" לא הוציאו את צה"ל מלבנון? "שלום עכשיו", לא הובילו להקמתה של ועדת חקירה שמכוחה שרון הודח מתפקיד שר הביטחון ונאסר עליו לכהן ככזה.
מי אמר שאי אפשר לפעול מבחוץ על מנת להילחם על זכויותיך. מי אמר שרק מיעוטים צריכים להילחם על זכויותיהם. הבעיה היא שכאן מדובר ברוב דומם, לא מאורגן, ובאיזשהו מקום גם לא איכפתי. כי מה לעשות וכאן אני הופך למציאותי. לרוב האנשים לא איכפת ממאבקים ציבוריים (צודקים ככל שיהיו) עד שזה מגיע לכיס שלהם, או פוגע בהם באופן אישי.
בואו ננסה להוכיח שלא הוא. שיש כאן הסתכלות ארוכת טווח ורצון אמיתי לשנות דברים.
הבית הפתוח/דרך האמן/אמנים במושבה, זה רק סימפטום.
תרשו לי להיות פחות פילוסופית ויותר מציאותית- המועצה המקומית שלנו, מורכבת מ 15 חברים , לא חשוב במי בחרתם- חשוב מה קיבלנו.
המועצה שלנו מורכבת מכמעט 50% של חובשי כיפות ( גברים יש לומר…)
לכן, סדרי העדיפויות וקבלת ההחלטות ( גם בתוך הקואליציה) הם כמו שהם…
ואני בכלל מחפש דתיים שיבואו ויפתרו בדרכי נועם את המחלוקת.
אוחח אוחח. תודה אייל. עכשיו לך תמצא פקחים שינהלו דיון תרבותי עם האמנים המארחים בשבת ולא רק "ימלאו הוראות", כמו השוטרים שסגרו את השיקשוק.
זה תמיד מה שהטריף אותי בהיגיון משפטי. במחי סעיף מנוסח מסורבל אפשר לשלוח צו סגירה ובכלל. מה אני אגיד לך כגן, בחרת נכון. עדיף בוילונות מאשר במסדרונות בתי המשפט. את כישורי הליטיגציה שלך אתה משחרר יפה גם ככה..
ואילנה, בשוט הסיום של הסצנה מופיעה וספה סגורה ברווזית כמו שהיתה לכם. תשלחי לי את התמונה…
מרגש.
מישהו מזהה את המקום? הסיפור הוא על שוטר ביפו-ת"א, איפה הגבעה הבתולית והקסומה הזו?
בשליחות מר כגן אני מעלה אתנחתא קומית: הקטע המפורסם של שייקה אופיר האחד והיחיד שפותר בדרכי נועם את הסכסוך עם החרדים (א.כ). קבלו:
יעלה, בואי נעשה סדר. נקודת ההנחה שלי היא שהמדינה צריכה להתערב כמה שפחות בחיי התושבים. קחי למשל את כאנקדוטה את הימים בהם פקחי עירית ת"א שובתים, משום מה כל נושא החניה מסתדר איכשהו מעצמו. קחי כדוגמא עוד יותר טובה את השיקשוק ז"ל שהתנהל כמו מעצמו עד שעלה על גדותיו (בדיוק באותה נקודה שבה אולי היה מקום להכניס איזשהו סדר בבלאגן).
אני לא תמים. כל גוף בסופו של דבר צריך מערכת כללים/חוקים ומשישנם כאלו יהיה מי שייפגע מהם ויהיה מי שיהנה מעצם נוכחותם. כמו בכל מערכת חוקים, ישנם מקומות שבהם חייבת להיות התנגשות או כפי שנאמר כבר "הדמוקרטיה מסתיימת באף של השכן". במקרים כאלו מפעילים מערכת של איזון בין אינטרסים. חופש הביטוי אל מול ביטחון המדינה. חופש ההתקהלות אל מול הפרעת הסדר הציבורי וכו'.
בהתנגשות בין רצון ה"אמנים" לפתוח פעם בשנה את ביתם (ולא כל האמנים רוצים לפתוח בשבת) לבין רצון "הדתיים" שלא לאפשר להם לעשות את זה, דומני שהכף נוטה לכיוון האמנים. מהרצון של ה"דתיים" להזמין פקחים של התמ"ת נודף ריח רע. ריח של נקמנות , אין כאן איזשהו ניסיון הידברות והוא הוא זה שמקומם.
אשר לנושא האמנות והקהילה שהוא נושא גדול כשלעצמו. ראשית, למען ידעו הקוראים והמגיבים, לך ולאילנה פלדה יש המון זכויות בקידום האג'נדה ההיא. מי כמוך יודע , כמה הייתי בעדכן ובעד דרך האמן (כולל סיורים ליליים, וכולל פניה לכל האמנים להמשיך ולהעסיק אתכן כמפיקות בפועל של האירועים האלו גם בשנתם השניה) בדיוק מתוך אותה ראיה רוחבית ולטווח ארוך, אבל מה לעשות שה"שבט אמר את דברו".
ולמרות זאת אניי חייב לחלוק עלייך בנקודה הזו, אני לא סבור שאירועי אמנים במושבה" הם אירועים שבו כל אחד לנפשו וכל אחד לכיסו. גם כאן יש התארגנות של המון אנשים, התארגנות קהילתית ללא תמיכת המועצה וגם אם האינטרסים שבבסיסה הם אולי לא תואמים ברזולוציה של אחד לאחד את אירועי דרך האמן לא צריך להמעיט מחשיבותם.
ועוד משהו קטן לגבי הודו. נדמה לי שהסובלנות ההודית הידועה מסתיית כשזה מגיע למוסלמים. ועם כל הכבוד לדת ההודית העתיקה, לאנשי קאסטת הטמאים יש בהחלט נקודת התבוננות אחרת על המדינה שלהם מאשר לך.
http://news.walla.co.il/?w=/16/583073
התגובה המקורית שלי עדיין ממתינה לאישור אז שתדעו שיש אתר בפליקר שנקרא derech.haaman ומי שרוצה יכול להעלות לשם עבודות.
http://www.flickr.com/derech.haaman,
אכן כן , אחת המחשבות היתה שהאמנים ישלמו כל חודש סכום סביר ויהיה מי שידאג לאירועים לאורך השנה וקידום אמני המושבה כמו גם אולי הקמת אתר מסודר אבל כנראה בגלל אותה מנטליות של ראיה קצרת טווח זה לא קרה וכך שוב סכומים גדולים מופנים רק לאירוע חד שנתי ואין עבודה שנתית עם בילד אפ לקראת האירוע המרכזי, בשנה שעברה בטו בשבט היה יריד של דרך האמן בחומר של אמני קרמיקה , היה אוהל מקסים כמעט כל אמני הקרמיקה נכחו , הרמה היתה גבוהה , הגיעו הרבה אנשים בינהם גם אספנים . אירועים מסוג זה לאורך השנה בונים שם , חשיפה ופרנסה … אבל מי ישלם – בנון??
זה שוב קשור לראיה קצרת טווח..או שמחכים שמישהו יעשה עבורם – מועצה, מעגלים וכו או שנזכרים ברגע האחרון ועושים חלטורה . מי שחורז חרוזים או מקשט חפציצים אינו אמן גם אם העבודות שלו מקסימות וו/ או מסחריות – אם המענה בעיקר ניתן ל"אמנות" מסוג זה אין אירוע אמנות יש אירוע קראפט , זה בסדר גמור .כך שזהו בעיקר שוק מתנות – אז נקרא לילד בשמו.
וגם לי יש עוד תשובה: אין הבדל בין התארגנות פרטית לקבוצתית במקרה זה. במלים אחרות: חוקי.
בדקתי, האתר עדיין מתפקד. . ניתן להעלות אין סוף עבודות. כל אמן יכול לפתוח לו שם "תיבה אישית" . מי שמעוניין יכול לצור איתי קשר ואני אשלח לו במייל את כל הסיסמאות והפרטים. 0544634906
לפני שנה בטרם ארועי "דרך האמן " פתחתי לאמני הדרך עמוד בפליקר. כולל הדרכה והסברים וטלפונים וליווי. לצערי הרב מתי מעט נענו לאתגר להעלות לשם אינפורמציה . וזה למרות שהתהליך פשוט וקל ולא מצריך ידע רב במחשבאות. וגם בחינם!!.נכון-זה לא אתר מסחרי,זה בסה"כ סוג של גלריה ,אסור לפרסם שם מחירים או מכירה וזאת לא חנות וירטואלית. עדיין -זאת כתובת להפניית אנשים מכל העולם שרוצים לראות עבודות וסוג של גלריה של אמני האזור.
http://www.flickr.com
לחפש אתderech.haaman
רונית, אולי עדיין הכתבה קיימת בזכרון הארוך של "מושבה חופשית"…
אולי פשוט דף במושבה חופשית המוקדש לתמונות ואינפורמציה של האומנים? זה לא חנות אבל זה משתלב עם שאר הדברים שקורים במושבה.
מה לגבי לעשות אתר אינטרנט לכל אמני המקום / האיזור, מעין שוק אינטרנטי בו ניתן יהיה להציג את העבודות, לפרסם פרסומים וכדומה? רק לאמני האיזור? נדמה לי שזה יכול לסייע בהיבטים הכלכליים לאמנים, ולהרחיב את מעגל הלקוחות הפוטנציאלים. אפשר אפילו לעשות חנות מקוונת עם מקום לכל אמן, ואת האתר הזה ניתן לקדם מול מנועי חיפוש וכדומה. נדמה לי שבפרוייקט שכזה יש יותר סיכוי לשיתוף פעולה וקבלת מימון כלשהו מצד הרשויות המקומיות. מה דעתכם?
יעלה, בואי נעשה סדר. נקודת ההנחה שלי היא שהמדינה צריכה להתערב כמה שפחות בחיי התושבים. קחי למשל את כאנקדוטה את הימים בהם פקחי עירית ת"א שובתים, משום מה כל נושא החניה מסתדר איכשהו מעצמו. קחי כדוגמא עוד יותר טובה את השיקשוק ז"ל שהתנהל כמו מעצמו עד שעלה על גדותיו (בדיוק באותה נקודה שבה אולי היה מקום להכניס איזשהו סדר בבלאגן).
אני לא תמים. כל גוף בסופו של דבר צריך מערכת כללים/חוקים ומשישנם כאלו יהיה מי שייפגע מהם ויהיה מי שיהנה מעצם נוכחותם. כמו בכל מערכת חוקים, ישנם מקומות שבהם חייבת להיות התנגשות או כפי שנאמר כבר "הדמוקרטיה מסתיימת באף של השכן". במקרים כאלו מפעילים מערכת של איזון בין אינטרסים. חופש הביטוי אל מול ביטחון המדינה. חופש ההתקהלות אל מול הפרעת הסדר הציבורי וכו'.
בהתנגשות בין רצון ה"אמנים" לפתוח פעם בשנה את ביתם (ולא כל האמנים רוצים לפתוח בשבת) לבין רצון "הדתיים" שלא לאפשר להם לעשות את זה, דומני שהכף נוטה לכיוון האמנים. מהרצון של ה"דתיים" להזמין פקחים של התמ"ת נודף ריח רע. ריח של נקמנות , אין כאן איזשהו ניסיון הידברות והוא הוא זה שמקומם.
אשר לנושא האמנות והקהילה שהוא נושא גדול כשלעצמו. ראשית, למען ידעו הקוראים והמגיבים, לך ולאילנה פלדה יש המון זכויות בקידום האג'נדה ההיא. מי כמוך יודע , כמה הייתי בעדכן ובעד דרך האמן (כולל סיורים ליליים, וכולל פניה לכל האמנים להמשיך ולהעסיק אתכן כמפיקות בפועל של האירועים האלו גם בשנתם השניה) בדיוק מתוך אותה ראיה רוחבית ולטווח ארוך, אבל מה לעשות שה"שבט אמר את דברו".
ולמרות זאת אניי חייב לחלוק עלייך בנקודה הזו, אני לא סבור שאירועי אמנים במושבה" הם אירועים שבו כל אחד לנפשו וכל אחד לכיסו. גם כאן יש התארגנות של המון אנשים, התארגנות קהילתית ללא תמיכת המועצה וגם אם האינטרסים שבבסיסה הם אולי לא תואמים ברזולוציה של אחד לאחד את אירועי דרך האמן לא צריך להמעיט מחשיבותם.
ועוד משהו קטן לגבי הודו. נדמה לי שהסובלנות ההודית הידועה מסתיית כשזה מגיע למוסלמים. ועם כל הכבוד לדת ההודית העתיקה, לאנשי קאסטת הטמאים יש בהחלט נקודת התבוננות אחרת על המדינה שלהם מאשר לך.
http://news.walla.co.il/?w=/16/583073
איל יקירי אני לא חושבת שצריך לעשות את השבת חוק מדינה והבחירה היא בהחלט עניין מרכזי בחיי , לפחות כמו צחצוח השינים אני מנסה לאמר שהתמונה מורכבת ולא הייתי רוצה להשטיח אותה גם בעניין הגדול ששמו שבת וגם בעניין אירועי הקהילה.. בהודו פגשתי מדינה שמתנהלת באופן חילוני ופלורליסטי וכולם מאוד דתיים וכל אחד חי את חייו על פי אמונתו , לפחות מה שנראה ברחוב כבר כתבו על העניין הזה כאן .. ברור שאיני רוצה שהשבת תכפה עלינו כי כך היא תאבד מקסמה ואני את כיסופי בתור בקופה בגנשמוליק
(ואני בינתיים עשיתי מהלכים בעולם וקיבלתי שתי תשובות משני עורכדינים שונים המתמחים בעניין, והגורסים כאחד כי אין חוק האוסר לאמן למכור מיצירותיו בביתו בשבת, בתנאי שהוא לא מעסיק עובדים ומשלם כמובן מס ומע"מ. עניין האירוע המאורגן בבדיקה.
אבל כאמור זה לא הנושא.)
(בעיקבות הדברים של יעלה שמאוד דיברו אלי)
דוקא בפרדס חנה יצא לי לפגוש הרבה אנשים דתיים הרואים בכיבוד החופש של הזולת ערך חשוב. דתיים שמהרבה בחינות הרגשתי מחובר עליהם ערכית יותר מלהרבה חילונים. ואני בכלל אגנוסטיקן.. לפני שבאתי לאזור חייתי תקופה ארוכה בירושלים. הרבה פעמים נדהמתי שם מהשינאה של החילונים כלפי הדתיים. משיחות עם לא מעט דתיים השתכנעתי שבהרבה מקרים אין שינאה בכיוון ההפוך אלא רק אמונות יסוד שונות לחלוטין.
אני מייחס חשיבות אדירה להתעקשות לחיות את חיינו כרצוננו אבל מצד שני מאוד לא הייתי רוצה שזה יהיה מתוך שינאה. שינאת חינם.
וכשאת יוצאת להפגנה בשבת על דיעותייך את גם מתבאסת? ולצחצח שיניים בבוקר זה לא טקס? תבחרי מה שתבחרי, שלא יבחרו בשבילך.
בנתיים הצטרפו עוד תגובות ,, והדיון נסוב על השבת ..אוי שבת , לפעמים כשאני מוצאת את עצמי נאלצת לצאת לקניות או להבדיל לתלות כביסה בשבת אני מתבאסת על עצמי- ככה שיהיה לי יום אחד שבו עושים דברים של שבת ..או סתם לא כלום…- לא – כי בא לי,, יש ימים כאלה ואני בוחרת אותם אלא כי ככה זה וכולם בשקט הזה פשוט יושבים רגע עם עצמם ומשפחתם … כמובן שאני בעד חופש הבחירה והעיסוק אבל שלא נהיה עבדים למה שנדמה לנו שהוא חופש ויזרום לו הזמן ללא מעצור ללא קדושה ללא טכס ללא מפה לבנה ביום שישי … מורכב, גם אצלי…
לעשות טוויסט קטן..על קצה המזלג .. בדרך האמן עליו השלום, השתתפו אמנים דתיים – וורקה האתיופית המקסימה , שרון ובעלה שמעצבים דברים יפים בעץ ואיורים לחדרי ילדים…שנינה הצירת לשעבר חוזרת בתשובה, אורלי שעושה עבודות יודאיקה מקסימות, ועוד אמנים שאינם מצהירים על עצמם דתיים אך הם שומרי שבת ו"סתם" אמנים שלא רוצים לעבוד בשבת- הם גם חלק מקהילת היוצרים.
צריך לזכור שבית פתוח/ דרך האמן וגם אולי אמנים במושבה , הם אירועים ק ה י ל ת יים!!! ולא כל דאלים גבר… האירוע צריך לתת מענה איכותי רחב ככל האפשר.
כולי יראת כבוד לדברי החכמים והציטוטים המלומדים ואכן זהו דיון ראוי ורלוונטי לצערינו שיש בו מהות ויש בו מסחרה… אבל חשוב לי לתת עוד זוית לנושא- כמו למשל- בדרך האמן התחליו להווצר שיתופי פעולה בין עסקים במושבה לאמנים, גם לבעלי העסקים היה כעס על בית פתוח ודרך האמן נתן אפשרות ומענה לעסקים כמו מסעדות , וכן אפשרות שנוצרה לארח אמנים בבתי קפה, מספרות ועוד רעיונות שחלקם התחילו וחלקם היו בגדר רעיון עתידי…היתה לבעלי העסקים שמשלמים ארנונה עסקית כל השנה ומאוד התמרמרו כל השנים , אפשרות להתפרנס מהאורחים שהגיעו , שיתופי הפעולה בין כוחות שונים בישוב הם חשובים בראיה לטווח ארוך , אולי הרווחים בגלל "אבדן" השבת ירדו לחלק מהאמנים והאומנים , וגם חיבת לאמר שהיו אמנים שדווקא הרוויחו יותר כי היה להם זמן להתיחס ללוקוחות גם אם הם היו מעטים הם היו רציניים… קטלוג מתאים ושיתופי פעולה בונים פעילות לאורך השנה שהיא בסופו של דבר יציבה ורווחית יותר, מי שמסתכל על בהונותיו כשהוא צועד בדרך רואה לטווח קצר ומרוויח לטווח קצר מי שמרים עינים אל האופק / אל העתיד גם מיישר את גבו וגם לא נתקל בעצים…עסק , גם אם זאת אמנות , רצוי לבנות יציב ולטווח ארוך
בדרך האמן השתתפו גם אמני הפרופומנס למיניהם שבניגוד למה שחושבים הכניסו לפחות וגם יותר כסף מעלות המופע שלהם , עזרו ליצור אוירת חג והזכירו לנו שיש עוד אמנים מתחומים שונים ששגם להם יש מה לתרום לאירוע אמנות קהילתי
לא פלא שאמנים טובים רבים הדירו רגליהם מהאירוע השנה שמבטא נסיגה וצמצום , גם אם רבים וטובים אחרים משתתפים
כך שלא רק השבת זאת הנקודה, אלא תפיסה שלמה של מה זאת תרבות ומה זאת אחריות של קהילה ואין כמו השם החדש לבטא את זה
פעם היינו בית פתוח – תחשבו מה זה אומר, אחר כך ניסינו שתהיה לנו דרך , ועכשיו כל אחד לנפשו ולכיסו – אמנים במושבה…
ובכל זאת מה שיהיה יהיה אולי זה מה שצריך להיות ובהצלחה לכל המשתתפים – רק הקפידו לשמור על החוק. שלא יעלה לכם יותר…
נראה לי שלאף אחד אין בעיה עם מי שמחפש, שבודק, שמבקש להתחבר מתוך רצון אמיתי. אף אחד גם לא מחפש לקרוע ולהיקרע.
לפי שנתיים בדיוק כתבתי פוסט שנקרא "אמנות וכסף", שניתן לומר על המאמר הנוכחי שהוא המשכו של אותו פוסט.
http://eyalkagan.blogli.co.il/archives/14
אז עלתה גם שאלת השבת ובאיזשהו מקום לא רציתי להיכנס אליה, אני מכוון לשם כי הייתה שם תגובה שבעיני היא תמצית החיבור והיא מגיעה מפיה של קרן וזו לשונה:
" רוצה לאמר לך שגם לדעתי, והשמעתי אותה באוזני אילנה, דרך האמן אינה סותרת את הבית הפתוח. מה שקרה כאן בימים האלה היתה התרחשות תרבותית/קהילתית/אומנותית/ שאין דומה לה ולדעתי עוד תיתן את השראתה על פני מקומות רבים. עם זאת למרות שאני, איך לאמר מחובשי הכיפות אינני חושבת שזאת באמת היתה בעיה כל כך גדולה אם היו אנשים באים לקנות גם בשבת. יכול להיות שצריך לעשות בתוך דרך האמן תאריכים של בית פתוח חגיגי לכבוד חגים. יתכן גם שלא. לי באופן אישי הפריעה התנועה הסואנת במושבה עוד הרבה לפני שהיה אכפת לי אם מישהו נוסע בשבת, והאמת היא שגם היום רבים מחבריי הטובים מגיעים לסעודות השבת רכובים על גלגליהם. בכל אופן ההפרדה או החיבור בין פרנסה לאומנות הוא נושא מעניין לבחינה ולדיון ונראה לי שהוא לא צריך להיות בשום פנים ואופן פוליטי. (למרות שבסופו של דבר הרוב פוליטי..)
רוצה גם להוסיף ולאמר שדווקא ראיתי הרבה מאד אימהות עם כיסוי ראש ברחבת המתנ”ס בימים רביעי וחמישי וזה גם עוד משהו לעומת התרחשות שהיא רק בשישי – שבת.
בכל אופן תודה לכם כל אומני פרדס חנה כרכור על שאפשר לבנות כאן בזכותכם מקום להפליג עם הרוח.
חג פסח שמח. ומי יתן שנבער את החמץ מקירבינו, אלה שאוכלים אותו ואלה שלא. "
לא נותר לי רק להגיד אמן ואמן.
קודם כל בלהפיץ את הבשורה.
דבר שני בלחדד את המסר: היום זה האמנים שיחושו מאויימים בביתם שאמור להיות מבצרם, מחרתיים זה בית רכס שאמור לפעול עבור נוער הברזלים בעיקר בימי שישי ולא יכול לקבל את תמיכת המועצה כי הוא אמור לפעול בימי שישי (עד כמה שזה נשמע אבסורד זו האמת).ובעוד שבוע זו בריכת השחיה שתיסגר בשבת ותפגע בקהל יותר גדול . ועוד לא דיברתי ע ל חוסר האפשרות להנות משבת תרבות במתנ"ס או על חוסר אפשרות לראות סרט בשבת כשיהיה פה בית קולנוע, למרות שיש כאלו שידם אינם משגת ליסוע לאור עקיבא.
האנשים שבחרו לחיות כאן בעבר, שבוחרים לחיות כאן בהווה, ושיבחרו לחיות כאן בעתיד לא צריכים לחוש מאוימים בשל הרצון שלהם לחיות לפי צו ליבם , מצפונם והצורך שלהם לממש את היצירתיות שבהם.
האמונה באמנות שווה לאמונה בכל דבר אחר, לא נופלת ולא עולה. מכאן שאף אחד לא יכול בשם דת אחת להכתיב למישהו אחר כיצד לחיות.
"איש באומנותו יחיה" לצד "איש באמונתו יחיה".
נראה לי שחלק מהבלבול נוצר גם בגלל שאין כאן מחנות מובהקים – קבוצת חילונים (מלה מגעילה) וקבוצת דתיים. המון אנשים נמצאים בקו התפר: חופשיסטים ואורגניסטים שמוכנים לסירוגין לחיות מתחת לכיפה, מתוך בדיקה וחיפוש ורצון להתחבר. ומצד שני דתיים מורחבי מסגרת, או איך שלא נקרא לזה. שוב מתוך בדיקה וחיפוש ורצון להתחבר. הקרע הפנימי (עוד אחד!) נוצר בחיבורים.
לא פשוט כאן עכשיו. אבל בעצם לא היה אף פעם.
ואפרופו, נוגה, בהמשך אותו מאמר ליבוביץ מדבר גם על נישואים וגירושים; הנושא עדיין אותו נושא, הדיבור עדיין אותו דיבור. 1959 אמרנו.
איך אמרה ציפי – "העם אמר את דברו. ניצחנו!"
איך אמר ביבי – "ניצחנו"
ומי בסופו של דבר מחזיק את כולם בביצים? ש"ס!!!
תתכוננו, בעוד עשור או שניים, נשים גם לא יוכלו ללכת עם מכנסיים ברחוב.
נשמע לכם הזוי? תבדקו, זה בדיוק מה שקרה באיראן. שם, כבר הרבה מאוד שנים אין "בית פתוח".
כגן, איך אפשר לעזור?
גם בישראל, מי שבעצם הנציח את הזיקה שבין הדת למדינה למרות שהגיע ממקום אחר לגמרי היה דווקא בן גוריון. הוא שנתן לחרדים את האפשרות "למות באוהלה של תורה" בעקבות השמדת העולם התורני בתקופת השואה. יכול להיות שהוא עשה את זה מתוך רגש "עליונות של מנצחים". היה ברור לו שהסוציאליזם כל כך חזק ושהדת לא תוכל לו.
מכל מקום, עכשיו שמתי לב, שהמאמר של פרופ' לייבוביץ הוא מ-1959. כלומר, 50 שנה (!) עברו, ודומה שדברים כלל לא השתנו.כאילו לא צעד אדם על הירח, כאילו אין השתלות לב, כאילו אין הנדסה גנטית, אינטרנט, כאילו העולם נוצר רק לפני 5,500 שנה.
מה שעוד יותר מעניין, זו הנקודה הבאה:. ידוע הוא שעבור היהודים בכל מקום שבו הם חיו עבד הכלל "דינא דמלכותא דינא". בקליפת אגוז , הכוונה היא:שבצד הצו ההלכתי שמחייב את היהודים, יש תוקף הלכתי לדין המקום והמדינה.כלומר בהתנגשות שבין חוקי המדינה לחוקי ההלכה, גוברים חוקי המדינה.
כעת, מחד, ברור שהדתיים הם מיעוט, כלומר צריכים לקבל עליהם את שלטון הרוב. מאידך רק במדינת ישראל , שהינה כמובן מקרה מיוחד, כמיעוט ונוכח העירוב שבין דת והלכה הם יכולים להנות מזכויות ומהכפפת הרוב לציווים דתיים שבכל מקום אחר הם לא היו יכולים לחלום עליו.
אייל בהמשך לדבריך, ראה את התנהלות הדברים בארה"ב – שם יש הפרדת דת ומדינה, ולכן הדת הנה מרכיב חשוב כל כלך בחיי האזרחים. רבים מאוד מהם הולכים בימי א' לכנסיה, לבתי"ס של ימי א' (Sunday school) מה שמאפשר להם להעשיר דעת בנושאי דת. ראה את מנהיגיהם המקומיים והלאומיים שלרוב משמיעי דברי תפילה בנאומיהם, כי יש אפשרות להיות חילוני דתי. לצערי משיחות רבות שערכתי עם מכרים וחברים דתיים (כאשר הקיצוניים שבניהם היו תמיד החוזרים בתשובה) הם טענו בחום שיש להם בעלות מלאה על הדת ועל ה' יתברך, אך הפרדוקס והטעות שבידם היום ברורים מתמיד – בעקבות דרישת ליברמן ל'הסכם הזוגיות' נחשפת שוב ערוות השקר שטוען כי ניתן להנשא רק דרך הרבנות, ובדיוק פורסם בעיתונות על מקרה בו בני נוער כאקט שטותי ערכו טקס נישואין כהלכה – ללא רבנות, מקווה או רב – ונאלצו לעבור תהליך גירושין מאחר והנישואין בניהם תקפים לכל דבר ועניין!! ואיך יתכן שש"ס טוענת שחילוקי הדיעות בין ליברמן ובניהם בנושא הנישואין – ניתנים לפיתרון? אם כך הדברים אינם חקוקים בסלע אלא הנם תוצרי אינטרסים ומשחקי כוחות.
כתושבת חדשה באיזור מצער אותי לגלות כי גם כאן יש תושבים דתיים אשר חושבים שכפייה דתית תגביר זיקתנו לדת. מקווה שה' יכניס יותר בינה בראשם מקנאות דתית ופעולות אוטומטיות ללא חשיבה עצמאית.
אכן אילן גבוה , חכם וצודק הוא פרופ' לייבוביץ.
גלו, בואי נשאל את זה הפוך: האם פקחי התמ"ת יטריחו את עצמם בשבת למתחם אלונית הנמצא מבחינה פיזית צמוד לכרכור ומבחינה רעיונית מרחק שנות אור משום שהוא משתייך למועצה האזורית מנשה. האם הם יגיעו באותה שבת , על הדרך גם למתחם גן שמואל ,אליו מגיעים אלפי אנשים בשבת, או שהם ילכו עם המפה מבית לבית כדי לגבות את ליטרת הבשר שלהם מאלו שלא בטוח שהפרוטה תהיה בכיסם.
"always look for the motive", או במקרה שלנו, אחרי המוטיבציה. הסיבה היחידה שפקחי התמת יטריחו את עצמם למושבה הנידחת שלנו בסופהשבוע האחרון של חודש מרץ, היא שאנשי המגזר הדתי המקומי יכוונו אותם לפה.
לגבי השאלה המשפטית. אני מבטיח לחזור עם תשובה מהספרים העבים של העוכרדינים.
אורי- אמונתך אמונתי.
אין שום ספק שמדובר בהבלי אקסיומה. לא לחינם הבאתי את ההסבר לגבי החדשנות ההלכתית לעומת השמרנות ההלכתית. זכור לי ראיון שראיתי פעם עם השר דרעי, שקשה שלא לאהוב את חריפות השכל. התרגום חופשי של דבריו הוא אמר שבסופו של יום הוא רוצה מדינה שבה חוקי התורה יהיו חוקיה. "מלכות שדי".
אם אני לא טועה בכל המדינות הדתיות ביותר באירופה: ספרד, פורטוגל, אירלנד, איטליה, מדינות קתוליות לחלוטין יש הפרדה בררוה של הדת מהמדינה. המקומות היחידים שכרגע עולים לי בראש שבהם הדת היא זו שקובעת את החוקים הם איראן ואפגניסטן תחת שלטון הטאליבאן. אף אחד מאיתנו ובטח אף אחת מאיתנו לא רוצים לחיות שם.
מהחינה הזו, צודק פרופ' לייבוביץ, בקובעו שכבודה ועליית קרנה של הדת היהודית יגדלו ברגע שנקודות החיכוך עם הציבור החילוני יופרדו.
"השבת במדינה:
"במצב הנוכחי, כשהדת משולבת, כביכול, במדינה, השבת מחוללת ומתחללת ע"י המדינה. חוק המדינה מכיר בזכותו של כל אדם לחלל שבת בפרהסיה, כגון ע"י נסיעה בשבת; והמנגנון המשטרתי והשיפוטי של המדינה הופעל לא פעם להגנת זכות זו – גם בתקופה שהיהדות הדתית הרשמית, על כל מפלגותיה, השתתפה בשלטון והיתה שותפת לאחריות לפעולות המשטרה.
"האיסור, שהרשות החילונית מטילה במקומות שונים על התחבורה הציבורית בשבת, אינו אלא שוחד הניתן ליהדות הדתית כדי לשמש לה כסות-עינים. הצביעות שבסידור זה, המשפיל את כבוד הדת ועושה את העמדה הדתית למגוחכת, באה לידי ביטויה המושלם בחיפה; היהדות הדתית המיוצגת בהנהלת העיריה משתתפת בהפעלת תחבורת האוטובוסים – תמורת טובת-ההנאה המופקת מן השיתוף בקואליציה השלטת בעיריה, אך היא מוכנה ללחום נגד הפעלת הרכבת התחתית בשבת – כנראה מפני שבעד חילול-שבת זה לא תקבל תמורה.
"החוק במדינה הקיימת אינו מכיר בקדושת השבת אלא רק בזכותו של יהודי לנוח בשבת, כשהוא מפקיע את הגדרת ה'מנוחה' מידי ההלכה ומוסר אותה לידי הרשות החילונית או הסכמים בין-מפלגתיים.
"אין שום יסוד לחשוש שהמדינה, לאחר הפרדת הדת ממנה, תשנה משהו בחוק השבת הקיים, הקובע זכות מנוחה בשבת לעובדים וחובת סגירת חנויות, מפעלים וכו' בשבת. באיזו מידה תתאים מנוחת שבת זו בפועל לדרישת מנוחת השבת הדתית – דבר זה תלוי בלחץ דעת-הקהל ובהשפעתה הציבורית של היהדות הדתית. השפעה זו תגדל פי כמה אחרי הפרדת הדת מן האדמיניסטרציה והעלאת קרנה וכבודה וכוחה החינוכי של הדת".
פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "הפרדת הדת מהמדינה", 1959.
מעניין לדעת האם יש קביעה בעניין אמן המוכר את יצירותיו בביתו שלו. האם פקחי התמת יכולים להגיע למשל גם לחברה-האמנית איקס שפותחת תערוכה פרטית בשבת? או שהם יטריחו עצמם רק בשל אירוע מאורגן? ואיך בודקים את זה? האם אפשר למצוא ברשת או רק בספרים העבים של העורכי-דינים? ואחר כך אפשר לדבר על השאלה המהותית.
כבר כמה זמן שאני מאמין שלא מערכות חוקים הן אלה שתאפשרנה סביבת חיים טובה אלא דווקא נורמות התנהגותנורמות תרבותיות המתעצבות מתוך האנשים, הן אלה שיכולות לעשות זאת. למרות זאת, במקרה של דתיים המשוכנעים שהם עושים טוב ע"י הכרחתי לשמור שבת, נראה לי שמדובר כמעט בהבדלי אקסיומות. אין הרבה מה לדבר או לשכנע אלא קודם לבדוק מה אומרים החוקים של המדינה ולראות אם אפשר לשמור על החופש שלנו ככה.
שאלה טובה, שמצריכה בדיקה משפטית. אוני מקווה שיהיה מי שירים את הכפפה. על פניו, אני לא משוכנע שיש להם קייס. יותר מזה: אני בטוח שבג"צ אחד טוב, ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שמדגיש את חופש העיסוק אף יטה את הכף לטובת האמנים.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש עוד נקודה. מעצם השאלה שלך, אורי, בדומה למה שקרה גם בשיקשוק, אתה נוקט קו הגנתי. "האם יש לפקחי משרד התעשיה והמסחר סמכות למנוע מכירה בשבת?", "האם יש לפקחי המועצה/שוטרי התחנה המקומית סמכות לפזר התקהלות או לעצור רוכלות". זו תגובה טבעית של אנשים שהם שומרי חוק.
אני מציע את האפשרות לחשוב מחוץ לפרדיגמה. לא להיגרר לקו הזה, אלא מבחינה טקטית להעביר את הדיון מהרמה החוקית-פרקטית לרמה העקרונית-מוסרית. ובכך בעצם להעביר את כובד המשקל לשדה אחר, ממנו גם יגזרו הפתרונות המעשיים.במקרה הזה, לא בשדה שהוא מגרש ביתי עבור הדתיים, אלא בשדה שהוא מגרש ביתי עבורי.
תודה רבה עבור ההסבר המפורט והבהיר.
דבר אחד לא הבנתי: האם יש להם קייס? כלומר, האם לפי חוקי מדינת ישראל היום, הם באמת יכולים למנוע מכירה בבית פרטי בשבת?
מלחיץ