2012 זה עכשיואקולוגיהחינוךיוזמות חופשיותסביבה וקהילהסדנאות, קורסים, חוגים

תיכוניסטים מתקדמים הלא"ה

חינוך ולמידה, זה מה שהכי מסתובב לי בראש בהקשר של המהפכה החברתית. אני רואה את הנוער קורס תחת הגזירות (השרירותיות ברובן) של משרד החינוך ולבי נחמץ. וזה עוד לפני שדיברנו על ניכור בין תלמידים ומורים.
כל כך הרבה זמן ואנרגיה הולכים על הזנת הפחד ממה יהיה וכך הולך לו ההווה ומחמיץ, הולך ומתכווץ לאיזה ממוצע בגרות כזה או אחר שיוביל לאקדמיה שתוביל לתואר שיוביל למשרה עם ותק שתוביל לפנסיה בטוחה.. הלו! להתעורר שם!

בהפגנה שהיתה במוצ"ש בפרדס חנה עלו לבמה מעיין ושירלי, חמודותיים, תיכוניסטיות שביחד עם חברים נוספים הקימו את הלא"ה – הקבוצה להרחבת האופקים.

ביום ראשון הזה 20/5/12, בשעה חמש אחה"צ ברמת צבי שבזכרון יעקב, יתקיים המפגש השני של הקבוצה להרחבת אופקים, עם העשרה מרתקת על אומנות במחאה, וקבוצות דיון וביניהן מוות נאור, פילוסופיה פוליטית, מי מפחד מיהדות ועוד. אורחת: דפני ליף.

אתם מתבקשים להביא עשרה שקלים לכיבוד, וראש פתוח 🙂
לפרטים, הוראות, וכדומה- נדב 0544235319

וכך כתוב בדף הפייסבוק של הקבוצה:

המרכז להרחבת אופקים הינו מרכז הנועד לקבץ ביחד חברים אשר מעוניינים להעמיק בנושאים שונים, במסגרת שונה משל בית הספר, ובשונה מבית הספר תומכת בדיאלוג ולא בשיטת "מורה ותלמיד".
במרכז להרחבת אופקים יוכלו אנשים להתקבץ לקבוצות העשרה בנושאים שונים, לשמוע ולשאת הרצאות וסדנאות בפני חברי המרכז, לדון בסוגיות חשובות ומעניינות, וכן להעניק ולקבל חיזוקים בנושאים בית-ספריים לחברים ומחברים המעוניינים לתרום.
המרכז ייפעל למשך ארבע שעות כל יום שבת, ואליהן יכנסו גם חיזוקים, גם קבוצות העשרה וגם הרצאה או סדנאה שבועית. המרכז להרחבת אופרים מבקש לעודד חשיבה, התעמקות וסקרנות במסרת של העשרה דמוקרטית ודינאמית.

ובמניפסט שמעיין צפריר שלחה כתוב:

הלא"ה – הקבוצה להרחבת אופקים
קבוצה המתבססת על "לימוד אחר" הנעשה מתוך בחירה, שהוקמה במטרה להחיות מחדש את יצר הסקרנות האנושי והשאיפה לידע עצמאי, שאינו תלוי מסגרת. הקבוצה תיצור פלטפורמה שתאפשר שיתוף ידע בין חבריה, כאשר תפקיד המנחה והמונחה משתנה ממפגש למפגש. השיתוף נעשה באמצעות דרכי העשרה שונות: הרצאות, סדנאות אקטיביות, אומנויות ויצירה, קבוצות דיון וקבוצות לימוד.
ההעשרות מועברות על ידי אנשים מכל המקומות, הגילאים והמינים, כל עוד יש להם רצון להעביר סדנא, ידע נרחב בנושא ויכולת הנחייה.
במקביל להעשרות למיניהן יתקיים פרויקט החיזוקים- למידה אחרת לקראת בגרויות, ע"פ שיטה של בנק שעות.

אנו מעוניינים ליצור קהילה דינמית ופתוחה לשינויים ורעיונות חדשים: המטרה היא להתקדם ולהשתפר, למצוא את הדרך החיובית ביותר להעביר ידע וניסיון מאדם לאדם בכל נושא שקיים.
המקום שאנחנו יוצרים מושתת על הצורך בשינוי גורף מבחינת תפיסה חינוכית, מתוך אידיאולוגיה שלא ניתן לאמוד את ערכם של אנשים באופן מספרי, שכל אדם בעל כישרונות שונים בתחומים שונים, ועל כן- זה בגדר האיסור לכלוא אנשים בתוך מסגרת המנתבת אותם להיהפך למה שהיא זקוקה לו, במקום מה שהם זקוקים לו.
הארגון הוא התנדבותי וללא מטרות רווח, הכסף המתבקש מחברי הקהילה נוגע רק לאוכל ולציוד מיוחד הנדרש לפעילויות השונות.
הוקמנו על מנת לחולל שינוי, לרתק ולהפליא, לאפשר למידה שתוביל להרחבת אופקים והעמקה בתחומי חיים שונים ומגוונים.

המפגשים של הלא"ה נערכים פעם בשבועיים ביום ראשון, (המפגש הקרוב ביום ראשון 20 למאי, 5-8 בבית הנוער "בית צבי" שבזכרון) בכל מפגש יועברו הרצאות או סדנאות, ואחריהן מעגלי שיח וקבוצות לימוד בנושאים שונים.
הרעיון של הלא"ה הוא ליצור קהילה, ועל מנת ליצור קהילה הלא"ה זקוקה להרבה אנשים מרתקים, שותפים שבאים ללמוד וללמד, שיקחו חלק אקטיבי בפרויקט. ניתן לקחת חלק באמצעות הצטרפות לצוותים הארגוניים של הלא"ה:
צוות העשרות – אחראי על הבאת "מעשירים"-מעבירי הרצאות או סדנאות:
עדן-0544360022
מעיין- 0544221046
צוות קבוצות לימוד- יצירה והפעלה של מעגלי השיח וקבוצות הלימוד המתמשכות:
ניצן-0526474303
דין-0544235303
צוות פרסום- פרסום הלא"ה, דרך תקשורת והאינטרנט בפרט:
שירלי-0542040639
נדב-0544235319
צוות לוגיסטיקה- הפרטיים הטכניים והניהול הפרקטי של המפגשים, כולל אוכל וציוד.
נועם- 0525406506
צוות חיזוקים לבגרות- פרטים יסופקו בהמשך.

לפרטים נוספים היכנסו לקבוצת הפייסבוק שלנו: הלא"ה- הקבוצה להרחבת אופקים.

[בהמשך הסרטון עוד דוברים מעניינים, למשל אילן שריף, וגם שיר של דני אמיר]
http://www.facebook.com/gantiyul

הראה עוד

14 thoughts on “תיכוניסטים מתקדמים הלא"ה”

  1. חברים וחברות יקרים ויקרות ,אנו שמחים להזמינכם למפגש מס' 17 של הקבוצה להרחבת אופקים!

    המפגש יתקיים בבית הנוער (בית ספר פלך) ליד בני עקיבא רמת צבי, זכרון יעקב.
    בתאריך 9.1.13 17:30-20:30

    ֿאז מה מתוכנן למפגש הזה?
    העשרה-תקשורת ללא אלימות

    מעשיר- זאב בין

    האם אתם מצליחים להעביר לבן זוגכם בשיחה את מה שעובר עליכם?
    האם לעיתים מתעוררים בכם תסכולים מקשיים בהעברת וקליטת המסר?
    למה אנו בוחרים שוב ושוב לתקשר באופן שמעורר אצלנו תסכול כעס, ועצב?
    האם יש עוד דרך?

    אם השאלות שלמעלה מעוררות בכם סקרנות, ואתם רוצים להשביע את הצורך בלימוד והעשרה
    נעבור סדנה בת שעה, שבמהלכה נשמע על דרך תקשורת ללא אלימות שמאפשרת הקשבה הבנה והתקרבות
    אל עצמנו ואל השותף לשיחה.
    גישור על פערים,
    פיוס בין צדדים
    וטיפול
    וכן מועילה בהבאת שינוי חברתי.

    נחפש את הדרך –
    כיצד לשמור על האמת שלי בתוך מסגרות מוסדיות
    תוך כדי שאני משחק לפי הכללים של המסגרת-?
    במהלך הסדנה נצפה בסרטון קצר של מפתח השיטה
    תקשורת ללא אלימות- מרשל רוזנברג

    קבוצות הדיון:
    *אומנות האהבה, בהנחית מעין
    ממשיכים את הנושאים מהמפגש הקודם, ועוסקים בסוגי האהבה.
    אהבה רומנטית, אהבת אחים, אהבת אם ועוד רבים וטובים.

    *פיזיקה גאומטריה ותודעה, בהנחית נעמה
    ניתוח חומרים הקשורים לנושא הקבוצה. ממשיכים לצפות בסרטון יוטיוב,
    עיסוק במבנים גיאומטריים והקשר שלהם לתודעה.

    *הגינה האקולוגית ברמת צבי, בהנחית ליאת ושקד
    שוקדים ועובדים על גינת ירק נהדרת ברמת צבי, שתספק לנו שלל מאכלים למפגשים הבאים.

    מזכירים לכם להביא מאכל קטן למפגש כך שיהיה לנו משהו קטן לנשנש! (:

    לפרטים נוספים: עדן 0544360022
    מוזמנים לשתף ולהפיץ!!!
    האירוע בפייסבוק https://www.facebook.com/events/403400356407745/?notif_t=plan_user_invited
    —-

  2. רואי שלום,
    הבעיה שגם את המקצועות "הסקסיים" מלמדים כטכנאות. כך למשל לא מגלים לתלמידים ש 1 + 1 הוא לא תמיד 2. האם ענן אחד שמתחבר לענן נוסף הם שניים או אחד? האם בצל קטן ועוד בצל גדול הם שני בצלים?. האם אדם אחד ועוד אדם הם שני בני אדם? רק אם מפשיטים אותם לחלוטין מהייחודיות שלהם וההשתנות הזורמת שלהם, שהם תנאים ללמידה משמעותית. גם את הפיסיקה מלמדים בצורה טכנית לחלוטין, ורק מי שיצטיין במסלול הקשה של התואר הראשון והשני כטכנאי אולי יאפשרו לו ללמוד מהי פיסיקה כפי שמבינים אותה כיום.
    כפי שציינתי באחת התגובות לעיל – מערכת ההשכלה היא מסננת שנועדה לשרת את האקדמיה במציאת חומר הגלם שלדעתם מתאים לעבור לשלב הגבוה ביותר – יצירתיות במתמטיקה ובפסיקה – כן, יצירתיות. אלא שעבור רובם זה מאוחר מדי, שהרי קשה מאד להפוך טכנאים בנפשם – זה מה שקורה למי שעובר במערכות ההשכלה המערביות במסלול של 17 שנים – לאנשים יצירתיים. למי שבכל זאת זה קורה, זה קורה למרות המערכת ולא בזכותה.

  3. איזה כיף לקרוא חלק ממחשבותיך מבוטאות ע"י אדם אחר (יצחק). יפה גם כשרעיונות באים מאדם בוגר מתוך המערכת ולא מאדם צעיר ש"חי באשליות". במוסדות החינוך היום מלמדים נושאים (בצורה גרועה וגרועה פחות) אבל לא מלמדים לחשוב. מלמדים לפתור אבל לא למה. לא מראים את היופי במקצועות הפחות סקסיים (מתמטיקה, פיזיקה) ומשתמשים במושגים מתעשיית הפחד הכללית ששולטת בעולם. לתלמיד תיכון אומרים:"אם לא תהיה לך בגרות, לא תוכל ללמוד באונ' = לא תוכל למצוא עבודה וכו'" במקום לומר "ראה את הפרח המדהים הזה, הידעת שהסימטריות שלו היא חלק מיחס הזהב, שקשור גם לאיך שהסלב האהוב עליך נראה…", ואז לתת לסקרנות שלו להמשיך את הדיון…

  4. אכן את צודקת, יש קשר הדוק בין צורה לתוכן. לצערי הרב הצורה השולטת כיום היא הצורה "הרציונאלית-לוגית", שמתאימה למבנה הטכנולוגי תעשייתי של מערכות ההשכלה והחינוך, והרסנית לכל מה שקשור לאנושיות. אין זה מקרי שזה כך כי כך קל יותר. כבר רבי עקיבא עמד על החולשה של הלוגיקה היוונית ואמר עליה – ש"לא ליגיעה ניתנה". לכן כל המערכת חייבת להשתנות מיסודה – הן מבחינת תפיסת החשיבה והן מבחינת תהליכי הלמידה, החינוך וארגונם.
    רק לשם המחשה. כיום אני מלמד סטודנטים לתוארים שניים בחינוך ובמנהל חינוכי. חברה אינטליגנטים מאד ועם מוטיבציה עצומה. מדהים לראות כיצד בשני שעורים ניתן לנפץ להם את תפיסות היסוד שאיתם הם באים ולערער את בטחונם – תהליך מקדים חשוב ביותר לפתיחת תהליך למידה. כמו שפול ריצ'רד במאמרו המעולה "ביקורתיות חלשה ביקורתיות חזקה" מבהיר שהקושי הגדול ביותר של בני האדם לערער על תפיסות היסוד שבהן הם מחזיקים, אך זה תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לתהליך למידה משמעותי.
    להלן כמה מאמרים שמבטאים חלק מהרעיונית שלי:
    (2000). "מהויות דמוקרטיות במסורת היהודית – עיקרון החירות", דברים 3, יוני אלפיים, עמ' 49-63.
    (2009). "מתווה להכשרת מנהלים כמנהיגים חינוכיים בתנאים של אי-וודאות ו"סתירות חלשות". עיונים במנהל וארגון החינוך, אוניברסיטת חיפה, 30, עמ' 50-27.
    (2012). שפה מדעית וחינוך – דבר והיפוכו (איפכה מסתברא). דפים 53, 75-52.

    המאמר הבא, שהוא הרלוונטי ביותר לנושא שלנו אושר לפרסום לפני כמעט שנתיים, ועדיין ממתין בתור לפרסום: (בדפוס). "להיות לומד עצמאי בעידן דמוקרט פוסט-מודרני", עיונים בחינוך, אוניברסיטת חיפה.
    גם הספר שלי "מהרסייך ומחריבייך מאוהבייך יצאו, על תהליך התמוססות היהודיות במערביות (מפרדיגמה לסברא) עבר תהליך שיפוט ואושר לפרסום. מצוי בשלב העריכה, ואני מקווה שיצא בקרוב. בספר זה אני מפרט את הביקורת שלי לגבי התפיסות הקיימות ואת התפיסה שלי כאלטרנטיבה.

  5. אז איך מפתחים – מערכתית – את תהליכי החשיבה הנדרשים לעידן שבו אנו מצויים? בהתחשב בעובדה שיש קשר בין צורה ותוכן, כל המערכת צריך להשתנות! אבל זה בכלל אפשרי? או שיוזמות כמו הלא"ה הן הפתרון, למי שהתודעה שלו ממשיכה לבעוט מתחת לשמיכה של משרד החינוך?

    ואיפה אפשר לקרוא מאמרים שלך?

  6. אני מודה לך על שאת משתפת אותי ברגשותייך, מה שלא ייתכן כמעט בצורה כנה בתנאים של בית ספר. קולי המתרעם הוא רק בדמיונך, שנובע מהמפגש שלנו בתנאים שונים לחלוטין. זה מה שקורה כאשר נדרשים לנהל למעלה מ-900 תלמידים ללא שיתוף פעולה מצד המורים וההנהלה, שרק מקטרים בחדרי המורים, וברוב צביעותם פועלים הפוך ממה שהם מצהירים שצריך להיות.
    כרגע הדברים נכתבים ברוגע ובהתרגשות מעודנת הנובעת מאיכות השיח.
    הסערה הרגשית שלי מצויה במקום אחר – בהתמודות שלי עם כתיבת ספרי החדש (הקודם אמור לצאת לאור בתוך מספר חודשים) "רציונאליות לא רציונאלית" שבה אני מראה את מגבלות הרציונאליות הלוגית, ואופן ההסתכלות המתמטית המסורתית על המציאות הריאלית. כלים שהופכים את האנושיות למערכות פורמאליות-טכניות.

    לגבי בתי הספר הדמוקרטיים. שתי מנהלות של בתי ספר דמוקרטיים חשובים הן בוגרות של קורס המנהלים שניהלתי ולימדתי בו את הקורס "ניהול בתנאים של אי וודאות". בית הספר הדמוקרטי עושה כברת דרך חשובה לקראת בית ספר אחר. כך גם בתי הספר כיום בפינלנד, שאצלם אין דגש על דמוקרטיות, כשם שאין אצלם דגש על הצלחה במבחנים בינלואמים ובכל זאת הם מובילים את המקומות הראשונים גם במבחנים אלו. אלא שהתלמידים אצלם מפתחים יכולות שתלמידים מסינגפור למשל, שגם-כן זוכים במקומות גבוהיים מאד במבחנים אלו, לא מפתחים, ולא במקרה. מתברר שניתן להגיע לתוצאות החיצוניות של מבחנים בינלואמיים בדרכים שונות לחלוטין, כשבכל דרך המטענים שהתלמידים לוקחים שונים לחלוטין, ורק כלפי חוץ נראה כאילו מדובר באותו דבר. לצערי גם בבית הספר הדמוקרטי וגם בבית הספר הפיני בהרבה מובנים, למרות כברת הדרך החשובה שהם עושים כל אחד בדרכו, זה עדיין לא מספיק בהרבה מאד מובנים שלא ניתן לפרט כאן. כך למשל, כאשר הבאתי סטודנטים של קורס המנהלים לסיור באחד מבתי הספר שציינתי, בגלל הקשר שלי עם המנהלת יכולתי לשאול ולקבל תשובה כנה, שכאשר נכנסים לשעור בכיתה אין הבדל משמעותי בין מה שקורה בבית ספר דמוקרטי לבין מה שקורה בבית ספר רגיל מבחינת פיתוח תהליכי חשיבה הנדרשים לעידן שבו אנו מצויים, ושהם גם תנאי הכרחי, אך לא מספיק להתפתחות תודעה דמוקרטית

  7. שתי הערות:
    אני לומד ומשתנה כל הזמן בהרבה מובנים, ואני שמח שזה קורה לי. לצערי הרב אני נפגש עם לא מעט צעירים שלא לומדים ולא משתנים.
    לגבי העמדה החתרנית שלך מלפני 25 שנה: הילכתי אימה על כל החצר, וגם כיום, אילו הייתי צריך לנהל בית ספר, התחושות של התלמידים היו דומות לתחושות שלך מלפני 25 שנה. מדוע?
    בתנאים של בית ספר בארץ ובעולם, אם לא קובעים כללים ברורים ומתייחסים אליהם ברצינות, ולא בקריצה כפי שעושים מרבית המנהלים והמורים, האנרכיה חוגגת ומי שסובל מכך הם דווקא החלשים, שהופכים הפקר לחזקים. זאת בשם "חופש" מדומה שיש בבית הספר, ככיסוי לחוסר נכונות להתמודד ברצינות עם מה שקורה בפועל, ולא עם איזו "מציאות אידיאלית" שהיא פקציה בתנאים של בית הספר הקיים ברובו כיום.
    התחלתי את דרכי כיועץ חינוכי, ומה שגרם לי לעבור לתפקיד של מרכז שכבה וסגן מנהל, שבשם "הנחמדות", שהחלה אז לתפוס תאוצה, היה פרוטקשן בין תלמידים, כנופיות אלימות בין ילדי מושבים מבוססים למושבים לא מבוססים, עם מידה גדולה של נטייה לגזענות. סחר בסמים על-ידי תלמידים בתוך בית הספר ועוד ועוד. וזה לפני כ-30 שנה.

    כשניכנסתי לתפקיד הנשירה הייתה 6.9%, וזה בתנאים של נחמדות והליכה לקראת התלמידים – לכן קראו לבית הספר "קייטנת…….." לאחר 3 שנים הנשירה ירדה ל-0.9%. ממצב של ונדליזם ללא גבולות (הררי כסאות ושולחנות שבורים באזור של …. השרת, וחלונות שבורים כמו בכוורת) תוך שנתיים כמעט ולא נשברו חלונות, כסאות ושולחנות.
    ממוצע של 22-23 יחידות בבגרות בית הספר עלה לממוצע של כ-28 יחידות בבגרות. כל תלמידי הכיתות הבגרותיות סיימו עם בגרות מלאה, וכמעט כל תלמידי כיתת הגמר. את כל אלו השגתי בעיקר כיוון שהתיחסתי ברצינות לכללים ולא על-פי הצביעות שקיימת במערכת – הצהרות חזון לחוד וביצוע בפועל לחוד.
    למרות כל האמור לעיל אני רואה בשיטה כישלון חרוץ. כי כל ההישגים הללו נוצרו באוירה שלא צריכה להיות בבית ספר כפי שהוא אמור להיות, אך בלתי אפשרי בתנאים הקיימים כיום במערכת. גם המטרות הלימודיות והחינוכיות צריכות להשתנות לחלוטין, וכל "ההישגים" הנ"ל, שהם תוצר של התפיסה הקיימת חסרי משמעות לעידן שבו אנו חיים.
    אני חוזר ומדגיש שבתנאים הקיימים הייתי פועל באותה צורה. אך לאור ההבנה מהו ידע, מהו חינוך, במיוחד דמוקרטי. אין מקום יותר לבית הספר הקיים.

    1. תודה על התשובה המפורטת. אני יכולה לשמוע אותך מרעים אותה בקולך. כנראה מרוב שהייתי עסוקה בפעילות חתרנית לא שמתי לב למציאות שאתה מתאר, או שבכל זאת היתה לי ילדות מוגנת יותר ממה שנדמה לי. כיום, כאמא לילד בחינוך הדמוקרטי (ופעילה בפורום הורים-מורים) אני רואה את השוני בין בתי חינוך דמוקרטיים ותוהה איך משלבים את הסנטימנט החינוכי ההומאני עם גבולות בריאים. אשמח לשמוע את דעתך.  

  8. בחיי, זה אתה 🙂 http://www.haaretz.co.il/misc/1.1346827
    אני רונית בר אילן, הייתי תלמידה שלך אולי אתה זוכר, הוצאתי עיתון קיר חתרני בשם "צוללת", ואתה היית אחת המטרות אליה כיוונתי חיצים. הילכת אימה על כל החצר..!

    שמחה לראות איפה אתה עכשיו, מתרגשת מהדעות שאתה מבטא, תודה שאתה משתתף בדיון פה באתר שלי, 25 שנים אחרי.. וואו. איזה יופי.

  9. לא ניתן על רגל אחת לפרוס את האפשרויות. את צודקת שהביקורת המרכזית היא על מערכת החינוך היסודית והתיכונית, והאקדמיה מתחמקת מהביקורת הנוקבת שלה היא ראויה. בית הספר היסודי והתיכון משועבדים, כמסננות, לטובת צרכים של האקדמיה, שנובעים תפיסה מאד מצומצמת וארכאית. מהעידן שהתפיסה הפוזיטיביסטית מאז ניוטון השתלטה על האקדמיה והפכה את המדע הזה לדת המודרנית. מי שמכיר את המדע כיום יודע שהמדע הפוזיטיביסטי, שהוא טכני במהותו [ולכן הופך את בני האדם ומערכות ההשכלה לטכנוקרטיות ששוחקות את היכולת היציריתית של בני האדם – ככל שאדם נמצא יותר שנים במערכת כך היכולת היצירתית שלו יורדת (פרט ליוצאים מהכלל) – יש על כך מחקרים רבים.], ולכן פודע גם בהתפתחות המדע כפי שמבינים אותו בעשור האחרון.
    האסון הגדול יותר, שההצלחה הטכנולוגית של מגמה זו יצרה את האמונה שניתן להנדס את ההתנהגות האנושית, ובכך להתאים את האדם ל"דת התבונה הפוזיטיביסטית" – זו במגמה שהשתלטה על האקדמיה, במיוחד האמריקאית מאז תחילת המאה ה-20 בעידודם של תעשיינים עשירים כמו הנרי פורד ו-Carnegieקַרנִקִי שעד היום יש קרן עשירה מאד על שמו שמשפיעה על חוקרים בתחומי החברה והרוח לקדם מגמה זו. משם זה התפשט לכל העולם.
    השינוי צריך להיות בתפיסה מהו ידע, ואיך לומדים אותו, כמו גם מהו חינוך. התרבות המערבית בנויה על התפיסה שיש אמיתות מוחלטות, נצחיות, בינאריות, שהן טובות ללוגיקה וטכניקה, אך הן הרות אסון להתפתחות האנושיות – את ההשלכות של מגמה זו ניתן לראות בכל הסובב אותנו.
    ולסיום, רק דוגמה אחת להמחשה מבלי יכולת לפרט ולהסביר – מערכת השכלה וחינוך שבנויה על מערכת מבחנים, שמחייבים להגיע לתשובת מורה/מרצה אחת נכונה לא יכולה לחנך לדמוקרטיה, וגם לא לדרישות המדע כפי שמעט מדענים מבינים אותו כיום. זה רק קצה הקרחון של הנושא

  10. קראתי בעניין את הכתבה בידיעות אחרונות.
    כמי שעובד עם תנועת הבוגרים של הנוער העובד "דרור ישראל" במסגרת בית המדרש במכללת בית ברל, וניסיון של 35 שנים במערכת החינוך, יש לי עצה קטנה אליכם.
    אל תיכנסו למערכת הפורמאלית בשום פנים ואופן. היא פשוט תשחוק אותכם לחלוטין כפי שהיא יודעת לעשות היטב לכל מי שמנסה לשנות אותה מתוכה. חבל על הכוחות הרעננים שלכם. מערכת ההשכלה הפורמאלית לכל רמותיה – מהגן ועד לתארים מתקדמים (פרט ליוצאי דופן, כמס שפתיים של המערכת), ובמיוחד בכל הקשור למשרד החינוך, מזמן לא רלוונטית לתקופה בה אנו חיים. מערכת ההשכלה המערבית, ברובה המכריע, היא גוף מת שעדיין מהלך מכוח האינרציה. בדומה למצב הכנסייה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שעוד היה לה עוצמה מצטברת, ובכל זאת היא איבדה את הרלוונטיות שלה. אין זה מקרי שהתהליך חוזר על עצמו לגבי מערכות ההשכלה המערביות, שראשיתן (האוניברסיטאות) בכנסיות של ימי הביניים, שבמובנים רבים ומרכזיים נשארו שם.

    אני מאחל לכם הצלחה בפעילותכם המבורכת.
    יצחק עזוז

כתיבת תגובה

Close